פיסול תל אביב, חוג, סדנה קורסים וסטודיו-הסדנה לתהליכים יצירתיים

החלה ההרשמה המוקדמת לשנת 2023/4- הלימודים השנה יחלו באוקטובר. קורסי פיסול למבוגרים בתל אביב, וסדנאות פיסול .( חוגי הפיסול ואמנות לנוער וילדים) ,  וקורסי פיסול לילדים ונוער בתל אביב, עברנו לסטודיו גדול ברחוב בית אלפא 13. 

קבוצות פיסול  חדשות יתקיימו בימי שלישי -בוקר -10.00 עד 12.30 וערב 19.00 עד 21.30 . הקבוצות הישנות ימשיכו בפעילותן כרגיל.

המחיר במסגרת סדנה שנתית (10 חודשים-פעם בשבוע)-הינו 630 שח' לחודש (אפליקציית תשלום דרך הוראת קבע)-התשלום כולל חומרים וכלים. 

"הסדנה" -הינה מרכז לימודי אמנות וטיפול פסיכולוגי יצירתי,  המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- הנהנים וצריכים ליצור עבור עצמם ועקב כך מאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות בבריאות הנפשית. אנחנו לא עוסקים בתרפיה באמנות- והחוגים שאנו מציעים אינם באוריינטציה טיפולית -אלא רואים באמנות וביצירתיות בפני עצמה מרכיב של בריאות נפשית. 

אני רוצה להאמין שדרך הוראת הפיסול אצלי שונה מהדרך בה מלמדים במקומות אחרים.

התהליך היצירתי

כלי העבודה עליו אני שם דגש הוא התהליך היצירתי עצמו. 

שוב ושוב מראים מחקרים שהיכולת להיות ב"כאן ועכשיו" של התהליך מאפשרת להגיע למרחק גדול יותר ולעומק רב יותר מהתמקדות בתוצאות.

כשמורה מלמד- במיוחד בתחום האמנות- הוא מלמד את עצמו, את אישיותו , את מה שצבר במהלך השנים -מאידך צורת ההוראה שבה אני מאמין היא צורה של הקשבה אקטיבית.

ולכן הוראה היא מבחינתי מפגש בן שני אנשים ודיאלוג -לא לימוד על פי תכנית לימודים נוקשה, אלא תהליך פתוח-של חיפוש וגילוי.

*אני רואה ביצירת האמנות תקשורת בן שני בני אדם לפחות (גם לקבוצה יש חשיבות)-המביאים את עצמם למגע דרך עבודה משותפת, כדי להבין זה את זה בדרכים רבות וסותרות. אני מאמין שתהליך של התפתחות אמנותית במסגרת לימודית עוסק בהתנסות של שני אנשים "שחיים חוויה יחד" (ויניקוט 1945). שני אנשים לפחות, כיוון שלבד זהו מונולוג (שגם הוא סוג של דיאלוג פנימי), לבד יש לנו נטייה לשחזר את עצמנו, כדי לצעוד למקום חדש-אנו נזקקים לאדם נוסף.

* שימוש בכמה שפות פיסוליות ואמנותיות , גישה רב תחומית.  לחשוב בעזרת ודרך חומרים שונים. הכלים והחומרים שהם אנו משתמשים יוצרים אותנו ואת החשיבה שלנו. (אני מתעקש ללמד וללמוד- ציור ופיסול ועיצוב. לגעת בבד ולגעת בברזל, בחימר ובאפוקסי, לצלם ולבהות).

החשיבה בכלל והחשיבה היצירתית בפרט עובדת כשפה, חומרים וטכניקות הם סוגים של שפות.  פתרונות יצירתיים עובדים כפי שמטפורות ודימויים עובדים בשפה: היכולת לעבור למרחב אחר של התייחסות. לדרך אחרת של חשיבה.

*  פיסול יצירתי נעשה דרך שני קטבים מנוגדים. מצד אחד לימוד דרך עשיית סדר, הבניית סדר. ומצד שני דרך מגע בכאוטיות, דרך פריעת הסדר.

   * פרדוקסים, סתירות, מתח-  החלפת תפיסה של איזון  בתפיסה של מתח דינמי.

   * מרחב של חוסר ודאות-של אי ידיעה-עבודה בפיסול ובאמנות בכלל חייבת לכלול בתוכה את "אי הידיעה". לדעת הכל על מה שאתה עומד ליצור - לדעת הכל על עצמך- זה להרוג את המרחב היצירתי.

 * יצירתיות דורשת לקיחת סיכונים. פעולה כרוכה בחרדה. -הפחד לקלקל ולהרוס הוא אחד החסמים היצירתיים הגדולים.

* מחקרים על יצירתיות מראים שמה שמאפיין אמנים הממשיכים ליצור זו הנכונות למרוד בעצמם-למרוד בהישג שלהם, יצירתיות היא מחזוריות של הרס ובניה(היה זה פיקאסו שאמר-"כל פעולה של יצירה, היא קודם פעולה של הרס").

*אני מאמין גדול במקומו של האין-של החלל הנגטיבי -בפיסול במיוחד, אבל גם באמנות באופן כללי.

   # התמסרות-היכולת להיכנע לתהליך , ללכת עם החומר- ולא רק לשלוט בו. אני מאמין שהכמיהה לאבד את עצמנו ביצירה היא אחד מהצרכים הגדולים הדוחפים אותנו לאמנות .

   *  "המרחק הנכון"-להיכנס ולצאת, להחליף נקודת מבט ופרספקטיבה,  להתרחק ולהתקרב.  דברים שרואים מכאן לא רואים משם.

# והחשוב ביותר -הנכונות לגמגם, למעוד, לעשות שגיאות, ללמוד, לקחת סיכון, להתיימר- ללכת לאיבוד, איך אפשר ללמוד משהו חדש בלי זה? איך אפשר לעשות משהו חדש בלי זה? 

על נושאים אלו ועוד, תוכלו ללמוד במאמרים באתר .

הייחודיות של פיסול כיצירה המבוססת על מגע

הפיסול, בין צורות הביטוי האמנותיות השונות, מחזיק במעמד ייחודי בהסתמכות המובנית שלו על מגע וחוש המישוש. תהליך יצירת הפסל כיצירה המבוססת על מגע, כרוך לא רק בתהליך היצירה כאינטראקציה מישושית בין האמן לחומר אלא גם מרחיב את החוויה החושית הזו אל הקהל. פיסול כסוג של תפיסה והכרה שונה של עצמנו והמציאות מאפשרת להתעלות מעל החוויה החזותית ומזמינה אינטראקציה עמוקה ואישית יותר עם היצירה. גם כשהצופה אינו נוגע בפסל-הוא נוגע בו. החומריות של האבן, החימר או הברונזה מובנים אל תוך היצירה ומפוענחים על ידי הצופה כאותות רגשיים וחושיים. לכן גם תהליך הפיסול  או הצפיה בפסל שנוצר בעזרת תוכנת מחשב תלת מימדית הוא תהליך יצירתי ותפיסתי שונה לחלוטין מפיסול בחומר ממשי בדיוק כפי שצפייה בסדרת אנימציה על מסך מחשב שונה מצפייה בהצגה על במה בזמן אמת. רמת המעורבות והמגע הבלתי אמצעי בין הצופה והיוצר הן ראשוניות יותר.

מגע ביצירת פיסול

פעולת הפיסול היא, מטבעה, חוויה של מגע. מגע ומישוש הם מהחושים העמוקים והבסיסיים ביותר בחווית הקיום והמציאות שלנו. מגע הופך אותנו לקיימים. סיפור בריאת העולם בתנ"ך הוא סיפור של בריאה דרך פיסול ומגע. אנו משתמשים בביטוי "חומר למחשבה" כיוון שהחומריות- הדברים שאנו יכולים להחזיק בהם, מבנים גם את העולם המחשבתי והרוחני שלנו. הם הדימויים המאפשרים ויוצרים -מבנים אבסטרקטיים של מחשבות ותחושות. העולם נוצר שהיינו עצומי עיניים ברחם והמציאות הייתה מגע על עורנו.  

הפעולה הפיזית שיוצרות  ידיו של אמן באינטראקציה עם חומרים כמו חימר, אבן או מתכת הם ריקוד ופיענוח ויצירה של מחשבות ורגשות דרך מגע וצורה. המעורבות הפיזית הזו, כיוון שהיא בסיסית כל כך ברובדיה הרגשיים והחושים, חיונית וייחודית בעיצוב היצירה הסופית, ומאפשרת ומחדירה בה תחושה של אינטימיות וחיבור.

פיסול ותקשורת חושית

פסלים שנוצרו דרך מגע מתקשרים בשפה מעבר לחזותי. ואני מדבר כאן הן על הפסל בתהליך היצירה והן על הצופה. הם מזמינים את הקהל לחוות אמנות דרך חושים מרובים, ומטפחים קשר ייחודי בין היצירה לצופה. 

התקשורת החושית בפיסול - למעשה מעירה מבנים עמוקים וראשוניים בדרך בה נוצרה מערכת העצבים שלנו. כפסיכולוגים בתל אביב אנו יכולים להצביע על מחקרים שהראו שמניעת מגע מתינוק, יכולה לפגוע בהתפתחותו בצורה קיצונית יותר ממניעת מזון.  האופן שבו פסלים יכולים לתקשר באמצעות מגע, היא באמצעות  שיתוף הצופה והיוצר בדיאלוג רב חושי.

חומרים ואכויות

בחירת החומרים בפיסול היא בעלת חשיבות עליונה.

 כל חומר מביא את המרקם שלו, המראה שלו, הפלסטיות שלו (כמה בקלות ניתן לעצב אותו), הדרך שבה הוא מרגיש במגע, האפשרויות המבניות שהוא יוצר, רמת ההתנגדות שלו לאמן,  המשקל והטמפרטורה שלו.

כל אלו ותכונות פיזיות נוספות שלו תורמים לחוויה החושית הכוללת. אמנים המתנסים בחומרים לא שגרתיים ושונים מתנסים באפשרויות חדשות להבניית עולם וחשיבה. חומר חדש בפיסול הוא עולם אלטרנטיבי חדש, עולם עם מימדים חדשים, עם כוח משיכה אחר, עם צורות תנועה מחשבתיות ורגשיות אחרות.  

אני מרותק מצדדים טכניים בפיסול. אני יכול לחוש התרוממות רוח בחנות לכלי עבודה או בסוכנות לחומרי יציקה. 

הידיים שלי מגרדות: 'אני חייב לקנות את המסור הזה, לבדוק את הדבק ההוא'. 

קטלוגים של חומרים אני קורא כמו ספרות יפה.

אבל אני מרגיש שהעמדת הצד הטכני במרכז - חוטאת לעניין. ומהו העניין?

התהליך היצירתי עצמו, הפלא המתרחש -  איפה? בראש? בידיים? על גבי השולחן ממול?

כשנכנסים לעשייה, כשגוש חימר, קלקר, עץ או מתכת, מתחיל לרכוש חיים משל עצמו, אישיות שאני חש לפעמים שהיא כמעט נפרדת ממני. 

כשאתה מפנה ממנו את המבט וחוזר ומסתכל כדי לגלות שהפסל משרה עליך קסם.

כשאתה מאבד את המציאות החיצונית ומאבד אפילו את עצמך הרגיל ולכמה שעות נמצא במקום אחר. 

כשאתה מתמסר לזה לחלוטין. הצורך לדבר, להביע את עצמך, לעשות, לשנות, להגדיר זהות. 

האם זה מקרי שבבריאת העולם אלוהים לא משחק בקוביות, לא מצייר - אלא מפסל בחומר?!

האנושיות עצמה הוגדרה בצורה ישירה בפיסול בחומר. 

על פי היהדות, אלוהים צר את האדם ומיד מתמלא תסכול ומתאבל על מה שעשה. 

יש לפיסול את הכוח לגעת בעומק רגשי וסמלי יוצא דופן, אולי משום שמבין כל האומנויות הפלסטיות - זוהי הראשונית, הגופנית והחושנית ביותר.

הם מיד מוצאים איזה שקע ב ד.נ.א. של הדימויים המבקשים לבקוע - להתחבר אליו, לעתים בצורה ישירה 

ולעתים מכיוון שהנושאים הטכניים האלה מחייבים אותך להתמודד בדרך חדשה עם הדפוסים הישנים שלך.

אבל עכשיו לחלק  מהטכניקות והחומרים בהם אנו עושים שימוש:

פיסול בטכניקות שונות

חוגי פיסול בחימר וקרמיקה

פיסול ויציקת ברונזה-

-פיסול בחימר

פיסול ברשת מתכת

פיסול סביבתי (שוהם)

פיסול בבטון בטכניקות מגוונות

טכניקות של יציקה בחומרים שונים

פיסול בחוט ברזל-

פיסול בחוט ברזל בתוספת אפוקסי

פיסול גופי תאורה בחומרים רבים, כאן חוטי ברזל, זכוכית ואפוקסי

התייחסות אל תכשיטים כאל פסלים קטנים

יציקות פוליסטרן ופוליאוריטן -שימוש בבד וחומרים רכים בפיסול.

שימוש באפוקסי פוליאסטר, ואקריל -בפיסול

פיסול בסיליקון וחומרים עכשוויים.

פיסול בעיסת נייר

וכמובן שילובי טכניקות רבים.