הפסיכולוגיה של הקצב

קצב -תקשורת דרך הגוף

"החיים הם עניין של קצב, אנחנו רוטטים, ליבנו שואב דם. אנחנו מכונת קצב, זה מה שאנחנו."-מיקי הארט.

בכל התרבויות, בני אדם מסתנכרנים עם מקצבים ומחזורים ומתנועעים בהם. מקצבים אנושיים הם תקשורתיים ומחקרים מראים שלא מדובר רק ברמת התרבות וחברה, אלא ברמה הביולוגית של התקשורת. אפקט מקלינטוק- הוא הסתכרנות המחזור של נשים הגרות יחד. לא מדובר רק בבני אדם. תקשורת דבורים למשל מבוססת גם על סוג של ריקוד. סוגי חיות שונים, החל מחרקים וציפורים, דרך דגים ויונקים מחזרים דרך סוג של ריקוד קצבי. לטבע יש מקצב, ולגוף יש מקצב ובדרך עמוקה יותר מתקשורת מילולית- תקשורת דרך תנועת הגוף הקצבית ומקצבי הגוף- מוסרת אינפורמציה- כמו ריח שאי אפשר לקבל בדרכים אחרות. תקשורת קצבית כמו תקשורת דרך פורמונים-מקושרת למין, רבייה ולארוטיקה. סקס טוב הוא מקצב והתאמת מקצבים. כפסיכולוג תל אביב אני יודע כמה דיאלוג אמיתי הוא סוג של אלתור ג'ז וכמה הוא מערב סינכרון מקצבים. שפה היא מקצב ולשפות שונות יש קצבים שונים. שינוי ותנועה הם שינוי קצבים. התנועה ההפוטוריסטית שחרטה על דגלה את השינוי, לא במקרה דגלה בהאצה של הקצב.  

קצב נכון לנו,  יכול לרפא אותנו וקצב לא נכון לנו יכול להוציא אותנו מאיזון. לא במקרה, האצה והאטה הם חלק מהדיון התרבותי. המושג הפסיכולוגי "זרימה" -עוסק בכניסה וכניעה מוחלטת לקצב- התמזגות לתוכו.

קצב הוא סדר. הקיום עצמו תלוי סדר (ראו- ספר בראשית והבריאה כמקצב) תנועה ושינוי תלויים ביכולת שלנו לשנות סדרים ומקצבים, לנוע בינהם. לנוע מעבר לסדר. 

פיסול בחוטי ברזל: "פרויד ממקם את העיוות לא במרחב אלא במקצב. המוקד כאן אינו טופוגרפיה נפשית אלא תזמון ותנועה, המוזיקה של הנפש יצאה מכוונון. עיוות קצבי במקום מבני הוא מכריע. התוצאה של עיוות קצבי הוא שינויים מבניים. המבנה תלוי במקצבים (ולהפך)." מיקל איגן-תחושת המוות הנפשי.

קצב כסאב-טקסט של הכול.

קצב הוא אחד ההיבטים המרכזיים של המוזיקה על כל צורותיה. הקצב נותן מבנה למוזיקה ומחייה את התווים המוזיקליים. הקצב מורכב ממשכי הזמן היחסיים של צלילים (או, ליתר דיוק, התזמון היחסי של המרווחים בין הופעת הצלילים).

קצב, אינו רק מוזיקה, או שמוזיקה אינה רק צורת ביטוי אמנותי- אלא החיים עצמם ואלו מלאים במקצבים (קוץ, 2018). ישנם סוגים רבים של מקצבים טבעיים, הטבע מחזורי.  גוף האדם פועל דרך תהליכים קצביים, נשימה, דפיקות לב, מחזורים צירקדיים ומחזורי וסת. "הפרעות"  הן הפרעות קצב. ויסות רגשי הוא גם ויסות קצב.  "איטי" באנגלית זה ביטוי אחר ל"מפגר".  לאוטיזם יש קצב תקשורת וקצב חשיפה משלו הנתפס פגום, הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ובמיוחד היפראקטיביות הוא הפרעת קצב. חזרתיות ומעגליות קיצוניות עלולות לסמן פתולוגיה, כמו במקרה של התנהגויות חזרתיות ממוקדות בגוף (BFRBS).  הפרעת קצב הלב, כמו סוגים אחרים של הפרעות קצב גופניות היא מחלה שעלולה לגרום למוות. למעשה במשך שנים המוות עצמו הוגדר ונבדק דרך הדממת הקצב-של הנשימה או הדופק. 

קצב כדיאלוג

מקצבים אנושיים הם תקשורתיים:  לעצבנות ולחרדה יש מקצב מרחיק  ושביר כמו שלנינוחות יש קצב מזמין. . תחושת תזמון חשובה בשיחות. כאשר אנו מדברים, אנו מתקשרים לא רק עם המילים שאנו בוחרים, אלא גם עם קצב הדיבור. קצב איטי בדרך כלל יוצר מצב רוח רגוע, בעוד שקצב מהיר מעיד על התרגשות או חוסר סבלנות. בתקשורת המונים -המדיום הוא המסר, ובמקרה הזה קצב הוא מדיום נסתר. שינוי קצב בנאום ארוך עשוי ליצור תחושה של חוסר יציבות או תנודתיות. הפסקות בין מילים תורמות באופן משמעותי לדיבור אקספרסיבי.מקצב הנאום יוצר אפקטים ומעביר מסרים. נאומי היטלר למשל, היו שימוש יעיל בקצב שיצר השפעה היפנוטית על ההמון.

נראה כי חווית הקצב שלנו כוללת תחושה כללית  של תנועה, כגון תזוזות רגליים, הנהוני ראש ואינטראקציות חברתיות (למשל, הופעת חיוך כתגובה לחיוך).

קצב בציור ופיסול 

לכל ציור לכל פסל כמו לכל אדם ולכל יוצר יש קצב משלו. קצב הוא מרכיב של התוצר האמנותי אבל לא פחות מזה של תהליך היצירה עצמו. הקצב מתבטא במרכיבים רבים: באנרגיה של הנחות הצבע בציורי ואן גוך, בחזרות  המעגליות בציורי האריחים של אשר, בהתפצלויות דמויות הנגיף בעבודות של מיכל רובנר (שהעבודה שלה "תדר"  מוצגת בסוף הדף), אפילו הצורה בה העין משוטטת על היצירה -יש לה קצביות משלה. אנחנו מדברים על הוויברציות הטובות או הרעות שיוצרים בנו אנשים, ציורים ,פסלים, או תערוכות.
חלק ממה שעבודות אמנות טובות עושות הוא משחק בקצב , הרגעה של מקצבים הרמוניים מחד, יצירת מקצבים דרמטיים, מטרידים ודיסונססים מאידך. הקצב המהיר של סרטי פעולה, הקצב האיטי והמהורהר של קריאה בספר של קזואו אישגרו. מקצב הריקוד של להיות צעיר, מקצב השגרה של העבודה, מקצב מכונת ההנשמה בבית החולים.  הקצב נמצא שם תמיד, בצפיפות הקווים ברישום. בדרך שבה אנחנו מלפפים חוטים בפיסול בחוטי ברזל, בטביעות האצבעות שלנו על פיסול בעיסת נייר. קצב הוא סייסמוגרף רגיש לאישיות שלנו, אי אפשר לרמות בקצב, בטח לא לאורך זמן. אמנות טובה ואולי גם חיים טובים קשורים ישירות במושג הזה-מציאת הקצב הנכון לך, היכולת לשנות קצבים, מתח בן קצבים שונים. גם הוראת אמנות או כל הוראה שהיא -צריכה להיות מודעת לקצב, לא לאבד עניין על ידי קצב אטי מידי, לא לאבד הבנה על ידי התקדמות מהירה מידי. 

בסרטון בסוף דף זה מדבר הצייר ג'ורג' קונדו על האספקט של קצב בתהליך העבודה היצירתי: "אני אוהב לעבוד מהר, אני לא מבין למה זה לוקח זמן רב לעשות רישום... הקצב חשוב מאוד בכל מה שנוגע לאמנות, יש יצירת בעלות קצב אטי מאוד ויש יצירות מהירות. אבל קשה לדעת מהסתכלות בציור אם הוא נעשה מהר או לאט-לעתים אתה מסתכל בציור של דה קונינג  ונדמה לה שהוא פשוט ניפץ את הציור לתוך הדף תוך רגע, ולמעשה זה לקח לו חודשים של עבודה סיזיפית וחיפוש של שינויים עד שהכל התיישב כפי שרצה למשהו שלם. אז אתה לא יודע שכאתה עושה רישום או ציור לאן זה ייקח אותך...אני אוהב לצייר כמו מי שהולך ביער, אתה לא יודע לאן אתה הולך, אתה מתחיל מנקודה אחת ובאופן מקרי נוסע עד שאתה מגיע ליעד....יש אזורי זמן שונים בציור, ולא כולם צריכים להיות מהיום "

קורס רישום: "נראה שכל התנועה מכוונת לקחת את האדם רחוק יותר ויותר מחוץ לקיום, אובדת היכולת לנוע לכאן ולשם, לעשות זיגזגים, , לתקן את המיקום,  בחיים תנועה אחת מתקנת תנועה אחרת והאדם מנסה את זה ואז את זה. סרט בהילוך אטי על מאטיס, שבו רואים אותו מצייר קו, מראה שהיד שלו מתנדנדת, למרות שהקו נראה ישר. סרט על שחקן בייסבול העושה תפיסה נהדרת מראה שהכפפה שלו עוקבת אחרי הכדור, כשהיא מתקנת תנועה אחת באמצעות אחרת."-מיקל אייגן

מוזיקה וריקוד

תגובה למוזיקה מתרחשת באופן ספונטני, לא צריך ללמוד אותה. הגוף שלנו מגיב למוזיקה בדרכים מודעות ולא מודעות. מחקרים מראים שתינוקות מציגים מעקב עצבי ותנועות קצביות בתגובה לשירה אימהית חיה ודינמית, תינוקות גם עושים מספר גדול יותר של תנועות קצביות כשהם שומעים מוזיקה.

הדחף להגיב למוזיקה הוא אוניברסלי. מוזיקה קצבית (גרוב) מניעה יותר תנועה ספונטנית ממוזיקה עם קצב איטי. המונח גרוב (groove)  מתייחס לאיכות מוזיקה הגורמת למאזינים לרצות לזוז. גורמים המשפיעים על הגרוב כוללים תגובות רגשיות למוזיקה, קצב מועדף, הנאה והיכרות.

נראה שלבני אדם יש יכולת מולדת  להיכנס לתאם ולסנכרן את עצמם עם מוזיקה. תהליך זה של סנכרון מכונה גם הסחפות  entrainment או התכווננות attunement .  נקישות בכף הרגל או הצורה שהגוף זז בתגובה למוזיקה היא ההדגמה האופיינית של היסחפות- כאשר אנו מתמסרים לקצב, ואנחנו הופכים להיות חלק ממנו.

היסחפות אל תוך המוזיקה מעוררת בדרך כלל רגש. השתתפות קבוצתית בהתנהגויות קצביות כגון שירה, ריקוד, צעידה, תפילה, או דיבור יכול לחזק היקשרות חברתית ותחושת שייכות. היכולת לסנכרן תנועות מגבירה את הלכידות הקבוצתית. כאשר אנשים מקיימים אינטראקציה חברתית, למשל בשיחה, הליכה עם אנשים אחרים, או ריקוד יחד, מקצב הפעולות שלהם נוטה להפוך מותאם. הסינכרון מקדם  שיתוף פעולה. אם אני יכול להתאים את עצמי להתנהגות שלך ואתה לשלי, אז נוכל לתאם את הפעולות שלנו. תחושת חיבור לקהילות החברתיות שלנו גורמת לשחרור אנדורפינים, הקשורים לתחושות של הנאה, סיפוק ותחושת אמון (Launay, et al 2016).

בין אם אנו עוסקים בריקוד או מתבוננים באנשים אחרים רוקדים זה גורם כנראה להנאה ולא פלא שתוכניות כמו רוקדים עם כוכבים, זוכות לפופולריות גדולה. מחקרים הראו שריקוד עם בן/בת זוג, מוביל לעלייה משמעותית בתחושות חיוביות, והפחתה בתחושות שליליות (Kreutz, 2008).

 הקצב הביולוגי והקצב החיצוני

מושג הסחף פועל גם על המערכות הביולוגיות, כמו איפוס השעון הציקרידי  על ידי אור השמש. מחזור היום והלילה משפיע על שעוני הגוף הפנימיים של אורגניזמים רבים. אם שעון הגוף שלנו לא מסונכרן עם מחזור היום והלילה אנו סובלים מג'טלג, שעלול לגרום לעייפות, ערנות ועצבנות (Clayton, 2012). הסחף הצירקדי הוא דוגמה טובה לאופן שבו מחזור היום והלילה משפיע על שעוני הגוף הפנימיים.

קצב כתרבות וטכנולוגיה

 אנחנו חיים בתרבות התובעת קצב מהיר. מהיר כל כך שאנחנו מרגישים תמיד בריצה אחרת נישאר מאחור."הלם ההווה" הוא מושג שטבע חוקר המדיה דגלאס ראשקוף על הדרך בה העידן הדיגיטלי שינה לחלוטין את תחושת הזמן שלנו. 

במידה רבה התמכרנו לקצב מהיר של ריגושים ומידע, אנחנו מריצים סרטים, סרטונים והודעות מוקלטות בווטסאפ במהירות כפולה.מצד אחד אנו מתלוננים שהקצב של החיים יוצר לחץ, דאגה, וחרדה ומאידך אם הוא לא כזה אנחנו מתלוננים על שיעמום. העליה של אתרי הסטרימיניג של סרטים קשורה ביכולת שלנו לקטוע את הסרט אחרי כמה דקות ולעבור לאחר אם הוא משעמם אותנו. מי מוכן כבר להילכד בקולנוע בסרט איטי?. התפיסות שלנו של מהו קצב מהיר משתנות תרבותית. כשהרכבות הראשונות החלו לפעול במאה ה19 הן נסעו במהירות המבהילה של 50 קמ”ש, ומספרים שהייתה התנגדות עצומה לטכנולוגיה הזו מצד נוצרים ושמרנים אחרים, שאמרו שתנועה מהירה כל כך שמורה לשטן בלבד, ואחרים טענו שרחמן של הנשים יצנח כשינועו במהירות כזו. 

פיסול בנייר -גופי תאורה "נראה שכל התנועה מכוונת לקחת את האדם רחוק יותר ויותר מחוץ לקיום, אובדת היכולת לנוע לכאן ולשם, לעשות זיגזגים, , לתקן את המיקום,  בחיים תנועה אחת מתקנת תנועה אחרת והאדם מנסה את זה ואז את זה. סרט בהילוך אטי על מאטיס, שבו רואים אותו מצייר קו, מראה שהיד שלו מתנדנדת, למרות שהקו נראה ישר. סרט על שחקן בייסבול העושה תפיסה נהדרת מראה שהכפפה שלו עוקבת אחרי הכדור, כשהיא מתקנת תנועה אחת באמצעות אחרת."-מיקל אייגן

מחקרים שמראים שאם למשל לפני שבע שנים, למשתמשים באינטרנט בדרך כלל לקח בין 30-45 שניות עד שהם החליטו לוותר ולסגור את הטאב אם האתר לא עלה, היום מדובר על 8 שניות. אם התוכן באתר שלך לא עולה תוך 8 שניות, איבדת את הצופה. למעשה גוגל מגדיר את מהירות הטעינה של אתר כאחד המשתנים המרכזיים בהחלטה היכן הוא יופיע ואיך ידורג. עדכוני התוכן המועיל" של גוגל ומנועי חפוש מבוססי ai, עוסקים בתמצות המידע, אם האתר כולל מאמרים ארוכים הוא לא יקודם. לאף אחד אין זמן לקרוא את הספר, קוראים את התקציר.  האצה היא המודל העסקי המנצח, שם נרדף ליעילות והתקדמות. כפסיכולוגים בתל אביב אנחנו בלחץ מתמיד ליצור טיפולים קצרי מועד כ-CBT-, לאף אחד אין רצון לעסוק בטיפול פסיכולוגי כתהליך יצירתי, כולם מכווני תוצאות.  אנחנו מעדיפים פרודוקטיביות ויצרנות על יצירתיות . כולנו נורא עסוקים, אין לנו זמן לגמגום ובטח לא לטעויות ושגיאות.  המציאות מוגדרת דרך תסכול -דרך מה שלא בשליטתנו. תסכול הוא מרכיב מרכזי בכל התפתחות נפשית, הוא מרכיב של עצם ההוויה האנושית והמציאות אבל גם מרכיב מרכזי של תקשורת ואינטראקציה. הפכנו חסרי סבלנות לתסכול. הפסיכולוגיה של רדיפת האושר המוחלט והמנעות מתסכול שהפך לשם נרדף לסבל.   אנחנו חיים בתוך הקפיטליזם הקוגניטיבי שמנסה למקסם ולהפוך כל דבר שקורה במוח שלנו לסחורה. שכחנו שהחיים הם חווית החיים ולא הנהיגה המהירה דרך החיים. הוגים כמו פול ויריליו ואחרים אומרים, אתם יודעים שבסוף ההאצה יש השמדה. כלומר, אנחנו מאיצים אל מותנו. ראו- משבר האקלים. 

 "הליכה גורמת לשירה ספונטנית החוזרת על עצמה לעלות בטבעיות אל השפתיים, מילים פשוטות כמו קול הצעדים על הכביש. נראה שיש הד של הליכה גם בתרגול של שתי מקהלות בשירת מזמור בפסוקים לסירוגין, כל אחת בצליל בודד, תרגול המאפשר לשיר ולהאזין לפי תור. ההשפעה העיקרית שלו היא של חזרה וחילופין של סנט אמברוז לעומת קול הים: כאשר גלישה עדינה נשברת בשקט על החוף. סדירות הצליל אינה שוברת את הדממה, אלא מבנה אותה ומשמיעה אותה. שירת תהילים באותו אופן, בהלוך ובחזור של תגובות מתחלפות, מייצרת (אמר אמברוז) שלווה ושמחה בנפש. הפזמונים המהדהדים, הגאות והשפל של הגלים מזכירים את התנועה המתחלפת של רגלי ההולך: לא כדי לנפץ אלא כדי להפוך את נוכחות העולם למוחשית ולעמוד איתה בזמן. וכמו שקלודל אמר שהקול  הופך את השקט לנגיש ושימושי, צריך לומר שהליכה הופכת את הנוכחות לנגישה ושימושית".- פרדריק גרוס, "פילוסופיה של הליכה".

חוגי קרמיקה למבוגרים:  "אנרגיה נעה בגלים, גלים נעים בדפוסים, דפוסים נעים בקצב, זה בסך הכל מה שאדם הוא, אנרגיה, גלים, קצב, שום דבר יותר, שום דבר פחות, ריקוד."

קורס פיסול רחובות : פיסול כסדר ופריעת סדר
"הוא חווה רגשות עזים אך לא סיגל לעצמו את היכולת לבטא אותם. אפילו במשחקי כדורגל הוא בקושי צעק או איבד שליטה כמו כולם: הוא הסתפק בכך  שציין לעצמו את מיומנותו של שחקן או העדרה. היו שחשבו שמדובר  ברשמיות הנוקשה האופיינית לילידי לנינגראד: אבל מעבר לזה- או מתחת לזה- הוא ידע שהוא פשוט חרד וביישן. ובחברת נשים, כשאיבד את ביישנותו, הוא נע בן התלהבות אבסורדית לבן יאוש מטלטל. כאילו המטרונום הפנימי שלו תמיד תקתק במהירות הלא נכונה.  ולמרות זאת זכו חייו לבסוף לסדירות מסוימת שהביאה עימה את המקצב הנכון. אלא שעכשיו הכל התערער. התערער זו יותר מלשון נקייה."  המולת הזמן-ג'וליאן בארנס.

קורס פיסול תל אביב, פיסול כדפוס קצב -Matt McConnell " 'הנסחפים' כותבים את הסיפור מהר, בגיבוב וחוסר סדר, בזיגזוג, בכל דרך שהיא. ואז הם חוזרים על עקבותיהם במאמץ וכאב, מתקנים כל מה שהוא פשוט גרוע ולא עובד. 'החרשנים' מתקדמים ממשפט למשפט, כל מילה צריכה להיות במקום, הכל צריך להיות מדויק לפני שהם עוברים למשפט הבא. כשהם גמרו לכתוב -הם בהחלט גמרו לכתוב."-קורט וונגוט-

"הקצב של היחסים של צבע וצורה גורם למוחלט להופיע ביחסיות לזמן ולחלל" פיט מונדיריאן

"שני המרכיבים שהתייר תופס לראשונה בעיר הגדולה, הם עודף ארכיטקטורה אנושית וקצב זועם, גאומטריה ומצוקה וכאב"-פרדריקו גרסיה לורקה

 סדנת פיסול בחימר מזכרת בתיה-"אני מצייר את הציור, ובצבעים ובקצב המוזיקה הפועם, אני מצייר את הצבעים שאני רואה"- אדווארד מונק

קורסי אמנות ראשון לציון. "יצרנו סגנון ריצה לא טבעי, זה לא רק הנעליים, אנחנו רצים על משטחים מלאכותיים, ישר חזק ורציף,  במקום להאיץ ולהאט, להגיב לקושי דרך שינויים בצעד ובקצב"

פיסול בחימר -Christopher McDougall "לכל ביקום יש קצב, הכל רוקד"-מאיה אנגלו

חוג פיסול Fenella Elms

Fenella Elms פיסול קרמי. "מה שהגיע כסוג של התגלות , היה השימוש בקצב בפיתוח של מבנה העל של המוזיקה" פיליפ גלאס

Terry New, פסל ביציקת ברונזה צבועה, אדום בשל.

קורס ציור - Sans titre, 1969 "בראשית היה רעש, והרעש יצר קצב, והקצב יצר את כל השאר"-מיקי הארט

פיסול בבטון- Maria Bartuszová. "מה שבעיקר חשוב לי הוא שינוי של הקול על ידי האטתו, לעתים בצורה קיצונית, כך שהצליל הפנימי  הופך לקצב גלוי"

חוג ציור יבנה-He Huaishuo - Autumn Aspect, 1990. "אני מציירת מאוד מלוכלך, אני מורחת צבע מסביב, וכשאני מניחה לעצמי לעשות את אותו דבר עם הכתיבה שלי, אני פשוט כותבת וכותבת וכותבת, וכותבת מחדש. זה כשאני מוצאת את הקצב שלי של כתיבה." Erin Morgenstern

שולחנות אפוקסי -מקצב של זרימת מים, יורם בלוי, במסגרת סדנת אפוקסי. עץ בלתי גזום, סיסם הודי. חלוקי נחל, פיגמנטים לאפוקסי. שמן קרנובה על העץ. למים אולי יש את המקצב המרגיע ביותר, אנחנו הולכים לים כדי להירגע, קול שכשוך מים מוקלט בסרטוני יו טיוב, ומפלי מים קטנים בפינת החדר אמורים להוסיף לשלוותנו.

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. מנהל "הסדנה לתהליכים יצירתיים" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי המאגד מורים לאמנות בתחומים שונים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית . בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי בזום. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור: