ציור לילדים ונוער, חוג סדנה, יצירה

ציור לילדים ונוער, חוג, סדנה, קורסים

תל אביב, רחובות, נס ציונה.

הסדנה לאמנות מציעה תפיסה מקצועית עמוקה וכוללת בתחום לימוד האומנות

לילדים ונוער. (לפרטים עלי "הגישה")

בחוגי הציור לילדים ונוער אנחנו מלמדים אמנות בדרך שונה:
דיאלוג מתמיד עם התלמיד. חיפוש יחד של מה שמעניין אותו, והקניית כלים למימוש הרצונות הללו. הציור
הוא שלו, הוא ביטוי לעולם הפנימי, לצרכים רגשיים, לתחומי עניין, לדרך שלו לעשות דברים. לפעמים הדרך הזו
נובעת גם מקושי והעדר כלים, ועדיין צריך לכבד אותה. לימוד של אמנות חייב לבוא מתוך כבוד לעולם הפנימי,
ולדרך. הביטוי שלו. שינוי ולימוד של דרך חדשה לצייר, זה עניין של בחירה של התלמיד ולא כפיה על ידי המורה.
חלק חשוב הוא ניסיון להבין את נקודת המבט של התלמיד, לעתים מה שנתפס כטעות על ידי מורה לאמנות,
הוא מפתח למקוריות וליצירתיות.
לקצב ולבשלות של התלמיד יש משמעות גדולה, אני נגד הוראה סכמתית של "יסודות הציור" לא פעם יש מאחוריה
אי הבנה של אמנות, ולעתים אי הבנה יסודית של תפיסה וחשיבה. מידע בזמן הלא נכון, כלים שלא נכונים לרגע נתון,
הם במקרה  הקל -לא רלוונטיים, ובמקרה הרע-נתפסים כפלישה על ידי התלמיד. מה הטעם ללמד פרספקטיבה כשנאבקים
על שליטה בצורה וצבע. כשמבחינה רגשית עסוקים במשהו אחר. לעתים גם ידע צריך להיות כלי ולא מטרה.
המטרה מבחינתי היא התהליך היצירתי. החיפוש, המשחק, היצירה של דבר חדש. חלק מהיתרון של אמנות על תחומים
אחרים המלמדים יצירתיות הוא חופש הדמיון, החוקים גמישים יותר, המציאות מאפשרת יותר. לדמיון יש ערך גדול יותר.
תיקון טעויות צריך להיות זהיר בלימוד אמנות, ביקורת צריכה להיות זהירה. אני מעדיף לחפש את מה שיש בציור ולציין אותו,
ופחות לעסוק בטעות למרות שצריך לדבר עליה, ולתת לתלמיד בחירה אם להתייחס לנושא.

מיה כיתה יב'

1. חופש מול מסגרת.

ילדים זקוקים למסגרת והם צריכים חופש. בחוגי הפיסול והציור לילדים אנחנו יוצרים מתח דינמי בין השניים.

אנו מאפשרים חופש רב, יחסית למוסד לימודי. המסגרת גמישה, אבל ידועה.החדר מאפשר ללכלך ולהתלכלך.

כמות התלמידים קטנה,יש מרחב בטוח ותומך שהוא תנאי למשחקיות ויצירתיות.

2.עושר של אפשרויות.

במסגרת החוגים לילדים אנו מאפשרים מפגש עם מגוון רב של חומרים. מפיסול בחימר וקרמיקה עד ציור בשמן

ובאקריליק, מרישום בגיר עד פיסול פסלי ענק בבטון, מיציקות חול עד יציקות אפוקסי.

מגילוף בעץ לחציבה באיטונג, מצילום עד בניית דגמים ארכיטקטוניים.

עבודות מדויקות, מול עבודות חופשיות, מוורמיר עד פיקסו, צבע מול קווי עיפרון, עושר של אפשרויות גירוי,

עושר של אפשרויות ביטוי - הכול מלווה כמובן בהדרכה.

4. שיטת הלימוד.

בחוגי האומנות לילדים בכיתות הנמוכות יש כמה עקרונות מרכזיים שעל פיהם נעשה הלימוד:

א. שליטה בעבודה ליניארית-פירוק מבנים מורכבים ליחידות בסיסיות (מצורות מורכבות לצורות פשוטות /מבני צבע מורכבים, מבני משמעות.

ב. הדגשת העבודה המנוגדת לתפיסה הלינארית-עבודה עם מקריות, ציור בידיים,  וכ'

ג. פנייה מכמה תחומים אל אותו נושא עצמו (לדוגמה: ציור ופיסול של אותה חיה).

למרות שהשיעורים אינם ממוקדים רק בתוצאה ישנו דגש על הישג ייחודי לשיעור.

מגוון הטכניקות וסגנונות העבודה מאפשרים לילדים שונים להצליח בנושאים שונים ולגלות את תכונתה המרכזית של האמנות -

אין סוף הפתרונות הקיימים לכל נושא. הלימוד נעשה גם מתוך בחינת הקשר עם תולדות האמנות, ציירים מפורסמים, סגנונות שונים וכדומה.

בחוגי הציור לנוער בכיתות הגבוהות יותר העבודה מובנת פחות ודומה יותר לקבוצות המבוגרים.

התלמידים הם שבוחרים לעצמם תחום או נושא ומקבלים ליווי אישי והוראה אישית.

תלמידים המתמידים לאורך שנים (לא רק בנות, גם קבוצות בנים גדולות) ואיכות עבודות מרשימה הן עדות להצלחתה של הגישה.

 האיזון הדינמי בין חוויית החופש והיצירה הספונטנית לבין רכישת מיומנות וידע. ציור מתחיל כביטוי לעולמו הפנימי של הילד, זו שפה ראשונית שהוא רוכש. אסור לקחת אותו ממנה ולהפוך את הציור לביטוי מנוכר, לטכניקה בלבד. יש חשיבות לקצב נכון, ולהקשבה. לבשלות של התלמיד והנכונות שלו לקבל התערבות חיצונית במה שהוא עולמו הפרטי.

שיר כיתה יב'

ליר כיתה י'

תהילה כיתה ח'

עלמה כתה ז

לירי -כתה ו'

יובל-כתה ה'

מעיין -כתה ג'

מיה כתה ג'

הילי כתה ב'

גאיה כתה א'

גאיה כתה א'

רון -כתה א'

מיה כתה א'

אורית כתה א'