שלום, שמי זיו אייל, רוב האנשים מכנים אותי "יולי". אני אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ30 שנה.

בוגר תואר שני באמנות (Master of Fine Arts)  ובפסיכולגיה- -תהליכים יצירתיים -אוניברסיטת קורנל בניו-יורק.

אני מציע דרך אחרת ללמוד אמנות ואומנות . דרך השמה דגש הן על יכולות טכניות והן על התהליך הנפשי והיצירתי

שעובר אמן ויוצר, וכל האמנים התחילו כחובבים.

"יצירתיות היא התהליך של גילוי רעיונות מקוריים, בעלי ערך. זהו תהליך, זה אינו מקרי"-קן רובינסון

חוגי פיסול בחימר וקרמיקה

סדנאות פיסול בבטון בטכניקות שונות-

פיסול בבטון על גבי פוליסטרן-חוג פיסול רחובות

שרי בכרך פיסול בנייר רחובות ופיסול בעיסת נייר

שרון בן יהודה-חוג פיסול רחובות פיסול בחוט ברזל וברשת חשופה

פיסול ברשת מתכת

פיסול שקוף-אפוקסי אקריל, פוליאסטר

פיסול בסיליקון

פיסול בבד וסיבים

ועוד טכניקות רבות

אני לא מאמין במסלול לימודי פיסול  קשיח,  בהתקדמות היררכית לפי תחנות. 

מה שטבעי לאדם אחד, יוצר התנגדות באדם אחר.

כמובן שצריך לדעת טכניקה, אבל  לפעמים צריך להתחיל מהאמצע ולא מההתחלה. 

(לפעמים צריך להתחיל מההתחלה). פיסול לאנשים רבים הוא יכולת טבעית מאוד.

במובן מסוים פיסול טבעי יותר מציור. הוא קשור במגע, חוש ראשני יותר מראייה. 

למריון מילנר פסיכואנליטיקאית חשובה וציירת -יש ספר בשם "על חוסר היכולת לצייר"

היא מדברת על תהליך הציור כתהליך נפשי מורכב  שמתאפשר או נחסם בעיקר בשל מרכיבים 

פסיכולוגיים, כך גם בלימוד פיסול.

לפעמים בשיעור הראשון אני שם גוש של חימר במשקל 10 קג' לפני התלמיד ואומר לו לפסל

בלי הוראות ובלי להסביר דבר..

. הוא מוצא את הדרכים שלו, ואני מסתכל במה מעכב אותו, פעמים  זה ידע טכני,איך 

חותכים את החימר? יש סכין, יש חוט ברזל.

 פעמים אחרות אלו קשיים מנטליים, הפחד להרוס, 

הפחד מתוקפנות ( בהתחלה צריך להיות אלים כלפי החימר).

אני מאמין מאוד בחשיבות הקצב  האישי, ובסבלנות, אבל קשוב  בשלבים הראשונים לתסכול.

 הוראת פיסול לא יכולה להתמקד רק בטכניקה ובתוצאה. 

 יש משהו חושפני מאוד בתהליך היצירתי-לא רק מבחינת תוכן ונושאי העבודות. אלא גם בתהליך עצמו.

כמה מאפשר האדם לדברים חדשים לקרות, כמה הוא מוכן ללכת עם החדש וכמה הוא דבק בתכנית. 

מה מכשיל או עובד עבורו, איפה הגוף שלו בזמן העבודה.

אני מאמין שהתהליך הוא המפתח בהוראת פיסול כמו גם בהוראת ציור.

ברניני אמר שאינך נעשה פסל עד שאינך יוצר  את כלי העבודה שלך. 

התהליך היצירתי -הוא כלי העבודה החשוב ביותר. 

האם תהליך הפיסול נותן מקום לתסכול ולמשברים?, (בפיסול משברים הם שברים אמתיים).

אני מאמין בתהליך שמאפשר גיוון, שפות פיסוליות רבות: פיסול בבד-הוא שפה אחרת מפיסול בבטון.

 הגיוון מאפשר פריצות יצירתיות, אפשרויות חדשות, פתרונות שלא חשבת עליהם.

באתר יש ניסיון להציג את התפיסה הכוללת שלי לגבי פיסול, ציור , אמנות בכלל, ותהליכים יצירתיים-

אשמח אם תעיינו במאמרים.

חוג הפיסול ברחובות נהנה מאפשרויות הן מבחינת תכנים ונושאים, והן מבחינת חומרים וכלי עבודה שיש 

למעט מקומות אחרים, משורי עץ שולחניים ,מקדחות כרסום ועד לכמעט כל סוג צבע שקיים.-

זהו יתרון שצריך לנצל.