מיקריות ואקראיות: אמנות

האם המקרה קורה במקרה. האם יש לנו חופש בחירה? והאם המיקריות שוללת אותה? האם העתיד קבוע ואנחנו רק מממשים אותו?

השאלות הללו מעסיקות את האדם מאז ראשית ההיסטוריה. לכן המצאנו את האלים מחד, ואת המדע מאידך. כדי להטיל עליהם את האחריות.  והאלים נתנו לנו את האמנות- כדי לרחוץ את ידיהם מהפרדוקס הנורא.

 טרגדיה של אופי או טרגדיה של גורל- שתיהן טוענות במידה זו או אחרת שהמקרה אינו מקרה- שהמציאות דטרמיניסטית ומה שאנו חווים כמקריות הוא חלק ממבנה עומק תחתון השולט בגורלנו. לעומתן קיימת "קומדיה של טעויות" שהופכת את המקריות ל"צחוק הגורל" סוג של צחוק היסטרי המתמודד עם חוסר האונים האנושי דרך הומור וליצנות.

מקריות כחלק מרכזי באמנות המודרנית והעכשווית

 השימוש במבנים ותהליכים אקראיים וספונטניים, כאלו שלא ממוקדיי מטרה אלא מכווני תהליך. תהליכים מתמסרים, המוותרים על שליטה. הרואים במתח בין פיזור ומיקוד- אסטרטגיה, ובטעיויות ושגיאות אפשרות לפריצת דרך. הם חלק מהותי מהיצירתיות כפי שמראים מחקרים, והיו חלק מהותי באמנות, כנראה עוד קודם לרנסנס כאשר ליאונרדו דה וינצ'י הציע להשתמש בכתמים אקראיים שניתן לראות על קירות שחוקים ולחים כהשראה לציור נופים.

מסורת השימוש במיקריות ואקראיות באמנויות נעה בין קומפוזיציות של נוף ועננים בעזרת "כתמים" (אלכסנדר קוזנס, קלוד לוריין, המאה ה-18) ליצירת ציורים אוטומטיים  לפי טכניקות סוריאליסטיות של ה-rottage (שפשוף פליז), או  ה-Decalcomanie  בה השתמש מקס ארנסט וה"Objets Trouves" -"הרדי מייד" שהוצג על ידי התנועה הדאדאיסטית והסוריאליסטית בתחילת המאה ה-20.

לימוד ציור ופיסול -כלימוד היכולת להשתמש בטעות. 

"קשה להאמין במקריות , אבל עוד קשה יותר להאמין בכל דבר אחר."- "וויל גרייסון". פסיכולוג תל אביב על המקריות כסאב טקסט של החיים.

הסוריאליזם

הלא מודע  המתגלה דרך החלום הופך להיות חלק מרכזי באמנות הסוריליסטית . הסופר והמשורר הצרפתי אנדרה ברטון כתב את "המניפסט הסוריאליסטי", שהשיק תנועת אמנות הידועה ביצירת הכלאות מוזרות של מילים ודימויים. יצירות  אלו, שנוצרו לעתים קרובות באמצעות מקריות, נחשבו כמעוררות את המוח הלא מודע לטפח תובנות חדשות. התצלומים של מאן ריי של קולאז'ים לא ממוקדים או הציורים של סלבדור דאלי של שעונים נמסים ופילים מוארכים היו אופייניים לצורה. ב-1928, האמן אוטו אומבהר, המכונה בפשטות אומבו, צילם מחלונו צילומים שלכדו סצנות רחוב אקראיות. כוחה של התמונה - "תעלומת הרחוב" - מדגים זאת. כשאומבו פיתח את הצילום, הוא החליט להפוך אותו. התוצאה היא תמונה רגילה של אנשים אבל עם הצללים המוארכים. כותבת הצלמת העכשווית סנדרין הרמנד-גריזל, "הסוריאליסטים מפקפקים בערך המכוון של הצילום. הם  מעריכים את יכולתו ללכוד את הביטויים של המופלא שיכולים לקרות באקראי."

סדנת אפוקסי -יציקת אפוקסי שקוף-לתפוס מקטע של חיים. 

"כשהמיקריות מפציעה זה אומר שאתה בדרך הנכונה." - Love Begins in Winter: Simon Van Booy. פסיכולוגים תל אביב על בחירה להתמסר למקרה.

תנועת הדאדא

תום מלחמת העולם השנייה יצר תקופה של חשדנות וכפירה בעולם הלינארי של ההיגיון.  אם ההיגיון יכול להיות מעוות כל כך שיוביל לתאי הגזים צריך להכין  כנגדו חיסון.  תנועת הדאדא חיפשה במקרי וברנדומלי דרך לעקוף את שליטת ההכרה והשתמשה באקראיות כביטוי לניהיליזם ולמרד. מטפורה למציאות אלטרנטיבית לעידן רודנות השכל המטריאליסטית.

"חוק המקריות "כתב הפסל ומורה הפיסול -ג'אן הנס ארפ"-יכול להחוות רק בכניעה מוחלטת ללא מודע"

שימוש באקראיות כטכניקה אמנותית היה בשעתו מהפכה ששנתה את עולם האמנות, הדאדא, ,הג'ז, האלתור-הדיסהרמוניה, תהום האבסורד.  

יצירת האמנות לא נשפטה יותר דרך מיומנות והשליטה של האמן-אלא לא פחות, דרך הנכונות שלו לאבד שליטה ומיומנות.

  האמנות הפכה להיות דמוקרטית יותר מבחינה נפשית, לא עוד אמנות כמראה לאגו וליכולות השליטה שלו, אלא הרבה קולות מבפנים ומחוץ , ערגה גדולה להתפזר בן "אני" לבן "עצמי" ובן שניהם לבן "אנחנו" וגם "הם". "כל האנשים  מכילים בתוכם כמה אנשים , ורובנו קופצים מעצמי אחד לאחר מבלי לדעת מי אנחנו".-אומר פול אוסטר.

האמנות מתחילה להישפט בצורה חדשה, העומק של ציור, פיסול או פרוזה נתפס ביחס ישר לפרדוקס וסתירה פנימית, לסכסוך הפנימי שהיא מגלה, ובדרכים להתגבר על אותו קונפליקט.

לימוד ציור- אפילו ראליסטי -כמתח בן האקראי לנשלט. חוג ציור מודיעין.  רבקה שרת

 "החיים מלאים במזל, כמו לקבל יד טובה בקלפים, או פשוט להיות במקום הנכון בזמן הנכון. יש אנשים שמקבלים את המזל, הזדמנות שנייה, הצלה. זה יכול לקרות דרך גבורה, או על ידי צירוף מקרים פשוט, אבל יש כאלה שאין להם מזל המגיע על מגש נוצץ, שמגיעים למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, שלא ניצלים".- ג'סיקה סורנסן, The Coincidence of Callie & Kayden. פסיכולוגים רחובות על מקומו של המזל בחיינו.

המודרניזם והציור העכשווי

פול קליי, שהושפע מהדאדא, השתמש גם הוא באקראיות, אבל בצורה אינטלקטואלית ומובנית  ומופשטת יותר. לרכיב כמו קו, ("קו הוא נקודה הולכת")אמר, אין מטרה. האמן לא יכול להימנע מלחשוב על הקו בצורה מסוימת, כבעל מטרה ויעד, אבל הקו עצמו לא עושה זאת, על האמן לוותר על שליטה מסוימת. כדי להפוך אותו ל-"קו פעיל בהליכה", הנע בחופשיות ללא מטרה, "הליכה לאיבוד" שבה קו מתחיל בנקודה מסוימת ונע בכיוון אקראי בכל צעד. במאה ה-20, פרד ל. וויפל הגה שיטה שאותה כינה ציור סטוכסטי. משמעות המילה סטוכסטי הוא "מערב סיכוי, או משתנה אקראי". לציורים סטוכסטיים יש צבעים וצורות שמאורגנים עם רכיבים אקראיים, אבל דרך מערכת כללית מובנת- סוג של אלגוריתם. שני ציורים שנוצרו באמצעות אותם כללים יכולים להיות שונים לגמרי.

הציור המופשט, האקספרסיוניזם המופשט ובעיקר ציור הפעולה כמו ציורי הטפטוף של ג'קסון פולוק. הפכו לאב הטיפוס  של יצירות אמנות שבהן האקראיות היא הגורם המרכזי  ביצירה האמנותית. אמנות כתהליך ואמנות תהליכית בישרו עליית ז'אנרים חדשים של אמנות, רוברט מוריס, הפילוסוף המרכזי של התנועה דיבר על "אנטי צורה", על חשיבות התהליך והזמן על פני מוצר מוגמר אובייקטיבי.רעיונותיו של מרשל מקלהון על המדיום כמסר, השפיעו על יצירת ז'אנרים אמנותיים חדשים כאמנות מושגית, מיצג- פרפורמנס, וידאו ארט, אמנות פוסט אינטרנט ועוד.

חוסר שליטה בעבודת המכחול בציור -מביא למקריות -המגלה את היציריות של האמן.

"צורות אידיאליות - צורות המגיעות ממעמקי הנפש והנשמה - צריכות להתקיים יחד עם האקראיות והריקנות של המקריות". לורנס רינדר  בהקדמה ל"שיר טנטרה: ציור טנטרי מראג'סטאן" פסיכולוגים בתל אביב על יצירתיות כשימוש במקרה כמנוף.

התהליך היצירתי

אקראיות, אי ודאות  ובחירה באי ידיעה-ביצירת אמנות, מגלה היבטים חדשים של התהליך היצירתי ושל הגדרת האמנות עצמה. מוקד תוצר האמנות או האובייקט האמנותי, הופך מתוצאה של רעיון או קונספט מתוכנן (תהליך מכוון מטרה), לתוצר של תהליך יצירתי שקשה לדעת לאן יפנה. המיקריות, הפעולה הספונטנית , הזמניות והחד פעמיות של התהליך האמנותי הם מרכיבים בסיסיים. התוצר האמנותי והתהליך האמנותי מתמקדים בחוויה, ולא בחפץ.  באירוע סובייקטיבי ולא בתוצר אובייקטי.  מצד שני סוג זה של תהליך יצירתי המסתמך על אקראיות מאתגר את הצופה והביקרות האמנותית במישורים רבים.  הוא מסיט את הקשב והערכה של עבודת האמנות מהתמקדות במיומנות הטכנית (מאסטרנות) לרמות אינטלקטואליות יותר של הבנה והערכה. הצופה צריך להתמודד עם תפיסה והערכה אמנותית פרדוקסלית סותרת ומעורפלת ותפיסה לא עקבית של מהות האמנות וזהו אחד המאפיינים המרכזיים של אמנות מודרנית ושל הפוסט מודרניזם.

האקראיות באמנות מתלווה לשני היבטים משמעותיים אחרים של אמנות מודרנית: סדרתיות (ראו אנדי וורהול) וחזרה.

יצירתיות בעידן הבינה המלאכותית

אותה גישה הרואה במיקריות ובאקראיות מרכיב הכרחי של היצירתיות מקבלת ביטוי טכנולוגי בן ימינו בשימוש במחוללי רעש אקראיים-בתוכנות יצירתיות של AI ובאלגוריתמים של תוכנות ציור והנפשה תלת-ממדית. ה-A.I הגנרטיבי, המופעל על ידי רשתות עצביות, חולל מהפכה בתחומים רבים, מיצירת תוכן ועד גילוי תרופות, ומסתמך בצורה מובנית על אקראיות. רשתות עצביות מתוכננות כ-"לא יציבות", כאשר אותו קלט ייתן תשובות שונות בתכלית כחלק מהאלוגריתים.

ג'ן ארפ-הפסיכולוגיה מאחורי בניה של אמנות על פי חוקי המקריות, פיסות נייר צבעוניות שנפלו בצורה אקראית והודבקו.

“איננו יוצרים את גורלנו; אנו משתתפים בהתפתחותו. הסינכרוניות פועלת כזרז לקראת ההתפתחות של הגורל הזה".- דיוויד ריצ'ו, The Power of Coincidence: איך החיים מראים לנו את מה שאנחנו צריכים לדעת. פסיכולוג בנס ציונה על המקריות כגורל.

המיקריות בשירות הפסיכותרפיה

כפסיכולוגים תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים אנחנו עושים שימוש באקראיות כדרך להפוך מערכת סגורה למערכת פתוחה, מערכת שלא משחזרת את עצמה-אלא מצליחה לצאת מחוץ לגבולותיה וליצור משהו חדש-קיים בכל. 

 מערכות מחשוב, בינה מלאכותית, מתמטיקה, ואולי בצורה הבולטת ביותר באבולוציה, רק הטעות, המוטציה, והשינוי האקראי יכולים ליצור גיוון מספיק שיוביל לפריצות דרך -ולהתמודדות עם מציאות משתנה תמידית.

החדש הוא תמיד גם תאונה, או שבריר של תאונה, ואחר כך שימוש בתאונה בדרך יצירתית, בדרך שמאפשרת תבניות חדשות, דרכים שלא ניסינו.

 כפסיכולוג תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים, אני מאמין שתאונה טובה לרוב מערבת לפחות שני אנשים,או מציאות חיצונית מחוץ לאדם- סוג של דיאלוג. 

 

"מבנה על פי חוקי המקרה" (בערך 1930)-ג'ן ארפ.

"אדם מסוים איבד פעם חפת יהלום בים הכחול הרחב, ועשרים שנה לאחר מכן, ביום המדויק, ביום שישי, כנראה, הוא אכל דג גדול - אבל לא היה בפנים יהלום. זה מה שאני אוהב בצירוף מקרים". ולדימיר נבוקוב, צחוק באפילה. פסיכולוג רמת גן על "צחוק הגורל"- הדרך שבה אנו מחפשים ומטילים משמעות במקריות .

לצייר מקרה -חוג ציור נוער-מיכל

"אנחנו יודעים שתשומת הלב פועלת כמו מטה ברק. רק על ידי התרכזות במשהו- אנו גורמים לאינספור אנלוגיות לתאסף סביבו, אפילו לחדור את גבולות הנושא עצמו: חוויה שאנו קוראים לה צירוף מקרים, או סרנדיפיות - המינוח הוא נרחב. הניסיון שלי היה שבמסעות המעגליים האלה מה שמשמעותי באמת מקיף היעדרות מרכזית, היעדר שבאופן פרדוקסלי הוא הטקסט הנכתב או שייכתב".
- חוליו קורטאזר, Around the Day in Eighty Worlds. פסיכולוג רחובות על ההיעדר במרכז כמה שיש. שימוש במקרה כדי להגדיר את ה'אין' .

ז'אן (הנס) ארפ. פיסול, התגבשות אנושית. 1935-(Human Concretion). חוג פיסול רחובות

"הִזדַמְנוּת. גורל  טיפש, מטומטם, עיוור. זהו  רק חלק מהמנגנון המוזר של העולם, עם ההתקפים והשיעולים וההתחלות שלו והתנגשויות אקראיות". לורן אוליבר, Before I Fall . פסיכולוג אונליין על המקריות כחיות, ועל חוסר השליטה כתקווה.

ז'אן (הנס) ארפ. פיסול,(Human Concretion)-חשיפת הפסיכולוגיה של הלא מודע דרך המקריות."

לעתים קרובות אנו חולמים על אנשים שמהם אנו מקבלים מכתב עוד במשלוח הדואר הקרוב. מצאתי בכמה הזדמנויות שברגע שהחלום התרחש המכתב כבר היה מונח בדואר של הנמען". - C.G. יונג, סינכרוניות: עקרון מקשר אקוזאלי. פסיכולוג ראשון לציון על האמונה שאין מקריות אלא סיבתיות ברובד עמוק יותר.

"כולנו רוצים להאמין בדברים בלתי אפשריים, אני מניח, כדי לשכנע את עצמנו שניסים יכולים לקרות."
- פול אוסטר, ספר האשליות.

ז'אן (הנס) ארפ. פיסול,-מוזיקת המקרה. פיסול מזכרת בתיה

"ההסתברות של מערכת מסויימת של נסיבות מתאחדת בצורה משמעותית (או טרגית) היא כל כך נמוכה שפשוט לא ניתן להתייחס אליה כצירוף מקרים בלבד. ” - ו.סי. מלך. פסיכולוגים רמת גן על הצורך שלנו להאמין ביכולת לכוון את המקרה. "סיפורים קורים רק למי שמסוגל לספר אותם." פול אוסטר.

ז'אן (הנס) ארפ. פיסול רחובות.

"זהו יקום דינמי ומסתורי וחיי האדם מותנים, ללא ספק, בדברים בלתי מובנים שאנו מודעים אליהם רק במעומעם. אנשים אומרים לפעמים, "זהו צירוף המקרים המוזר ביותר קרה". צירופי מקרים אולי נראים מוזרים, אבל הם אף פעם לא תוצאה של קפריזה. הם חוקים מסודרים בחייו הרוחניים של האדם. הם מושפעים ומשפיעים בצורה עמוקה על חיינו. המקרים הבלתי אפשריים  כביכול האלה הם כה חשובים שאתה צריך להיות רגיש אליהם מבחינה רוחנית. ואכן, ככל שתהיה יותר רוחני, כך המגע שלך יהיה חריף יותר עם הכוחות האלה מאחורי הקלעים. על ידי כך שאתה חי עבורם באמצעות תובנה, הוראה והארה, אתה יכול לפלס את דרכך אל עבר שגיאות וטעויות שבהן, אם היית פחות רגיש מבחינה רוחנית, היית עלול לעתים קרובות למעוד."- נורמן וינסנט פייל, Stay Alive All Your Life. פסיכולוג גבעתיים על חיים רוחניים כמגע במקרה ובגורל.

"אף אחד לא היה אשם במה שקרה, אבל זה לא הופך את זה לפחות קשה לקבלה. הכל היה עניין של חיבורים שהוחמצו, תזמון גרוע, טעויות בחושך. תמיד היינו במקום הנכון בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון בזמן הנכון, תמיד פשוט התגעגענו אחד לשני, תמיד רק כמה סנטימטרים מלהבין את כל העניין. בזה מסתכם הסיפור, אני חושב. סדרה של הזדמנויות אבודות. כל החלקים היו שם מההתחלה, אבל אף אחד לא ידע איך לחבר אותם יחד".
- פול אוסטר, ארמון הירח