פליאה: הפסיכולוגיה של החוויה

ילדות  ותחושת הפליאה

ככל שאנו מתבגרים אנו מאבדים את יכולת הפליאה, לכל כבר ראינו את הפרומו,  שום דבר כבר לא מפליא אותנו, אנחנו עייפים מלהתרגש. 

איך נגדל ילדים ללא פליאה. ללא אותה תחושה של התרוממות רוח והתרגשות שאנו חווים מול דבר מה חדש. איך נתבגר ללא ילדים סביבנו שיזכירו לנו את חווית המפגש בעולם חדש ומפליא.

זו ילדותי השנייה,
עול השנים כבר נשכח.
זו ילדותי השנייה,
לבי נפתח. 

דרך עינייך בת,
אני רואה ומגלה שוב עולם.
דרך ידייך אלמד
לגעת שוב בגלי הים.
דרך שפתייך בת,
טעם חדש למילים.
ואתך שוב אגדל בלי לחשוש -
אנחנו כבר בני שלוש. 

אמנות ופליאה כרוכות יחד,  זה מה שהביא אותנו אל האמנות כלמתחילה, אותה חווית עונג וגילוי מול פסל, ציור או שיר.

סוג של התפעמות שזכורה לי לעיתים כחוויה מציפה, שאי אפשר להעביר לאדם אחר, שמילים לא יכולות להקיף.(איזו אכזבה זו להראות עבודה או ספר מרגש  לאדם אחר- יצירות שהפעימו אותך ולקבל תגובה פושרת, ולהפך איזה גילוי זה למצוא אדם נוסף, המתרגש מאותה מוזיקה שרגשה אותך).

גם התהליך היצירתי -תהליך יצירת אמנות או כל פעולה יצירתית אחרת, מזמן רגעי "אאוריקה", וגילוי. אנחנו יכולים לחוש פליאה גם מול עצמנו. ואולי זה מה שממכר בעיסוק בפיסול, ציור ואמנות בכלל.

אביה אמזלג-חוג ציור לילדים

הפסיכולוגיה של הפליאה 

מהתבוננות בציור של שמי לילה זרועי כוכבים עליו שר דון מקלין ועד לצחוק של ילד, חוויות מסוימות מעוררות תחושה של התגלות עמוקה בנשמה - תחושה של פליאה ויראה.  במרחב  העצום של הרגשות האנושיים תופסת הפליאה  מקום ייחודי. תחושה זו  המתעוררות לרוב בעקבות מפגשים עם הנשגב, היפה במיוחד או המסתורי ביותר, ממלאת תפקיד מכריע בהיבטים שונים של חיינו, מהחוויות הרוחניות שלנו ועד הביטויים האמנותיים והמחקר המדעי שלנו. כ-פסיכולוג תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים, אני חושב שהבנת הפסיכולוגיה שמאחורי הרגשות הללו לא רק מעשירה את הערכתנו לחוויה האנושית אלא גם מדגישה את משמעותם ברווחה הנפשית .עם זאת רגעי הפליאה כשמם הם "רגעים". מעטים הם אלו שיכולים לחיות באופן מתמיד מתוך תחושת פליאה. גם לפלא כמו לאושר מתרגלים והוא מפסיק לרגש אותנו. אנשים שתמונות מופת תלויות בביתם מפסיקים לראות אותם. במצבים קיצוניים מה שהפליא אותנו במפגש ראשון- יכול לעורר בנו רגשות שליליים בחשיפה ממושכת, כמו שקורה בהתאהבות שהופכת לנישואין ולגירושין.  "אבי היה מודע היטב לעובדה שאדם המעביר ימיו סגור בחדר ורואה תמיד אותן תמונות…יכול להשתגע ולהפוך לאיום או לפתח שנאה תהומית כלפי אותן תמונות." (חוויאר מריאס-לב לבן כל כך).

אך לפעמים אותה חוויה ראשונית של פליאה נשארת כאבן דרך בזכרון, מגדירה  את ההנעה שלנו ומשפיעה על הבחירות שלנו. מדענים ואמנים , יזמים ופסיכותרפיסטים, זוכרים לעיתים את אותו מפגש ראשוני ומפליא עם תחום העיסוק שלהם כ-מה שהגדיר אותם.   דרך אחת לפקוח את עיניך ולשאול: מה אם לא ראיתי את זה מעולם קודם לכן? מה אם אדע שלא אראה זאת שוב לעולם?" -רחל קרסון -. 

עדי מה-יפית חוגי אמנות לילדים

הגדרת פליאה

פליאה: מתוארת לעתים קרובות כתחושה של  הפתעה ממשהו שקשה להבין ולהסביר. זהו מצב של סקרנות המניעה אותנו לחקור ולהבין את הסביבה שלנו, אבל גם של התמסרות ללא ניתוח לקסם והתמזגות עמו. אנו חושבים על הפליאה כחלק מהילדות. כשאתה ילד העולם חדש לך, כשאנו מתבגרים אחד האובדנים הוא אובדן הפליאה ."עולמו של ילד הוא רענן וחדש ויפהפה, מלא פליאה והתרגשות. חוסר המזל שלנו הוא שעבור רובנו אותה חזון צלול עיניים, אותו אינסטינקט אמיתי למה שיפה ומעורר יראת כבוד, מתעמעם ואף אובד לפני שהגענו לבגרות. אם הייתה לי השפעה על הפיה הטובה שאמורה לנהל את ההטבלה של כל הילדים, הייתי  מבקשת שהמתנה שלה לכל ילד בעולם תהיה תחושת פליאה כל כך בלתי ניתנת להריסה שהיא תימשך לאורך כל החיים, כתרופה בלתי פוסקת. נגד השעמום והאכזבות של השנים שלאחר מכן... הניכור ממקורות כוחנו".- רייצ'ל קרסון, חוש הפליאה.

 זהו גם אחר ההסברים לחווית הזמן השונה של ילדים ומבוגרים, עיבוד חוויות חדשות במוח משנה את חווית הזמן. המחקרים הפסיכולוגיים על הפליאה מעלים שאלות מורכבות. מה הקשר בין רגישות לחוסן בילדים? והאם פליאה קשורה ברמה גבוהה של רגישות? 

האם הפליאה היא חוויה ראשונית או חוויה נלמדת?  זו שאלה נוספת. האם אנו לומדים או יכולים ללמוד לראות את הפלא כשמישהו מצביע עבורנו עליו או ממסגר אותו כפלא. ברמה מסוימת זה כנראה כך. "כדי שילד ישמור על תחושת הפליאה הטבעית שלו, הוא צריך לפחות את חברתו של מבוגר אחד לחלוק איתו את התחושה, לגלות איתו מחדש את העונג , ההתרגשות והמסתורין של העולם בו אנחנו חיים."

פליאה: ניצוץ הסקרנות:

הפליאה נובעת ממפגש עם משהו לא צפוי, משהו שמעורר את הסקרנות הטבעית שלנו ומאתגר את הידע הקיים שלנו. כולנו מרגישים ברגעים אלו כמו ילד שנתקל בקליידוסקופ בפעם הראשונה, עיניו פעורות מרוב קסם כשהוא מנסה לתפוס את הדפוסים המשתנים. מחקרים מצביעים על כך שהפליאה מפעילה את "רשת הסקרנות" של המוח, ומניעה אותנו לחקור, ללמוד וליצור קשרים. זה הדלק שמניע קפיצות יצירתיות, פריצות דרך מדעיות, והתשוקה האנושית שאינה יודעת שובע להבין את העולם שסביבנו.

התרחבות העצמי:

יראה, לוקחת את הפליאה לרמה אחרת. זו אותה תחושה מעוררת עור ברווז של מפגש עם משהו עצום, עוצמתי או עוצר נשימה. חשבו  על לעמוד  על שפת המכתש הגדול או  להרהר בקנה המידה העצום של היקום. ברגעים אלה, תחושת העצמי שלנו מתכווצת בהשוואה לעוצמות שאנו חווים. תחושה זו של "עצמי קטן" (או של איבוד גבולות ה"אני" המתואר בהתנסויות של סמים פסיכדליים) ומאידך של התרחבות התודעה, היא פן מרכזי של הפליאה והיראה.  מחקרים מראים שהיא מעוררת אותנו להרגיש מחוברים למשהו גדול מאיתנו, בין אם זה הטבע, האנושות או כוח רוחני."ככל שנוכל למקד את תשומת הלב שלנו בצורה ברורה יותר בנפלאות ובמציאות של היקום סביבנו, כך יהיה לנו פחות צורך להרס."- רייצ'ל קרסון

פליאה כפסיכותרפיה- שינוי נקודת מבט 

כפסיכולוגים בתל אביב  אנו לא יכולים שלא לראות את תפקידם של רגעי הפליאה בשינוי הלכי רוח ודפוסי חשיבה.  החיים יכולים להשתנות לטובה, כאשר את/ה חווה אותם ממישור גבוה יותר ודרך פרספקטיבה רחבה יותר. כשנדמה לך שאתה  בתחתית התהום . אם אתה מסתכל למטה, כל מה שאת/ה יכול/ה  לראות הוא בוץ. אבל כשאת/ה מרימ/ה את עיניך לשמיים, העולם פתאום נפתח ומגלה  אפשרויות חדשות. שינוי פרספקטיבה יכול באופן דרמטי לשנות את השקפת החיים שלך.

ביום יום , החיים נשלטים כמעט לחלוטין על ידי דאגות ארציות ומאבקים אינסופיים כדי לשרוד. אם חד הורית נקרעת בין תינוק בוכה וערימת  כלים מלוכלכים. מלצרית מנסה לשרוד את המשמרת שלה מבלי להתמוטט. אישה המטפלת בבעלה עם דיכאון ודמנציה 24/7. רובנו נשחקים על ידי כוחות מעבר לשליטתנו . עבור רוב האנשים, החיים הם קרב יומיומי שאין לו סוף ואופק. בעולם שבור זה, לדברים יש נטיה להתפרק למרות שאנו נלחמים  לסדר אותם.

דווקא אז לפליאה יש תפקיד מרכזי . ויקטור פרנקל (1984) ב"אדם מחפש משמעות" מתאר חוויה כזו :

"בחוץ ראינו עננים מאיימים  זוהרים במערב ואת כל השמיים חיים עם עננים בצורות וצבעים משתנים ללא הרף, מכחול פלדה ועד אדום כדם. בקתות הבוץ האפורות השוממות סיפקו ניגוד חד, בעוד שהשלוליות על האדמה הבוצית משקפות  את השמיים הזוהרים. ואז, אחרי מספר דקות מתוך שתיקה מרגשת, אסיר אחד אמר לאחר, "כמה יפה העולם יכול להיות!" .

מעבר להשפעות פיזיות כמו עקצוצים, עור ברווז וקצב לב מופחת כשאנו בלחץ, הפליאה והיראה משפיעה עלינו גם מבחינה רגשית. קבוצת ניסוי, כשהתבקשה לצייר תמונות של עצמה, ממש ציירה את עצמה קטנה יותר בגודלה לאחר שחוותה פליאה ויראת כבוד.  לשינוי זה יש יתרונות גדולים: ככל שאתה מתחבר למשהו גדול יותר ותחושת העצמי שלך מתכווצת, כך גם הדיאלוג הפנימי, ההרהורים המעגליים (רומנציות)  שלך והדאגות שלך. במקביל, הרצון שלך להתחבר ולעזור לאחרים עולה. אנשים שחווים יראה מדווחים גם על רמות גבוהות יותר של שביעות רצון ורווחה כללית מהחיים.

עדי -חוגי אמנות לילדים ונוער רחובות

הגברת  אושר ורגשות חיוביים:

פליאה פועלת כתרופה נוגדת דיכאון טבעית, מפחיתה מתח ומגבירה את תחושות שביעות הרצון. מבחינה פיזיולוגית, חוויות של פליאה ויראה עשויות להשפיע על מערכת העצבים האוטונומית, השולטת בתפקודים כמו דופק ועיכול. הגירוי של מערכת זו מול גירויים מעוררי יראה יכול להוביל לתחושה של 'חיבור' או מגע רוחני עמוק. מחקרים מצביעים על כך שחוויות קבועות של יראה ופליאה יכולות לתרום לסיכון נמוך יותר להפרעות במצב הרוח, לויסות נפשי טוב יותר ולשיפור הבריאות הנפשית. זה מיוחס ליכולתם של רגשות המקושרים לפליאה לשנות את התודעה, להגביר את שביעות הרצון מהחיים ולהפחית מתח. השפעות על מתח וחוסן. חוויות של פליאה ויראה קשורות לרמות נמוכות של מתח מדווח ומחקרים ניסיוניים עדכניים מצביעים על כך שזה עשוי להיות קשר סיבתי: הפליאה הזו יכולה לעזור באופן אקטיבי להפחית את הלחץ. מחקר שנערך לאחרונה באמצעות fMRI הראה גם שחווית פליאה , כמו צפייה בסרטונים מעוררי פליאה (בהשוואה לסרטונים ניטרליים או נעימים) מפחיתות את הפעילות ברשת מצב ברירת המחדל של המוח (DMN), הקשורה למיקוד עצמי ולהרהור. התוצאה היא ירידה ברומינציות  נפשיות.

"אלה שמתבוננים ביופיו של כדור הארץ מוצאים עתודות של כוח שיחזיקו מעמד כל עוד החיים נמשכים. יש משהו מרפא לאין שיעור בשירים  החוזרים ונשנים של הטבע - הבטחה ששחר מגיע אחרי לילה, ואביב אחרי חורף."-- רייצ'ל קרסון, אביב שקט

אדווה-ציור בתהליך ,חוגי אמנות לילדים ונוער תל אביב.

התרחבות קוגניטיבית:

 מפגשים עם יראה יכולים להרחיב את מסגרת ההתייחסות הרגילה של האדם, לקדם מודעות עמוקה יותר לעולם ולמקומו של האדם בתוכו."זה דבר בריא והכרחי עבורנו לפנות שוב אל האדמה ובהתבוננות ביופייה להכיר את תחושת הפליאה והענווה. ”-- רייצ'ל קרסון, חוש הפליאה

חשיבה יצירתית ופתרון הבעיות:

כאשר אנו מתפעלים, המוח שלנו הופך גמיש יותר ופתוח לרעיונות חדשים, מה שמוביל ליצירתיות מוגברת וחשיבה חדשנית.

ליהי- חוג ציור לילדים ונוער- רחובות

ביטוי אמנותי:

"האמנות מעוררת את המסתורין שבלעדיו העולם לא היה מתקיים."-רנה מגריט

בתחום האמנות, פליאה ויראה הם לעתים קרובות הכוחות המניעים מאחורי ביטוי יצירתי, הם אלו המעוררים אמנים לחקור ולהעביר נופים רגשיים מורכבים והם גם תחושה שלא פעם הצופה חש מול יצירות אמנות מעוררות התפעלות. Killing Me Softly with His Song -שרה רוברטה פלאק על דון מקלין

צמיחה רגשית:

 רגשות אלו יכולים גם להקל על צמיחה רגשית על ידי עידוד אמפתיה, ענווה ותחושת חיבור רחבה יותר לאחרים ולעולם. על ידי התמודדות עם המגבלות שלנו ומרחבי העולם, יראה יכולה לעורר אותנו להעריך מחדש את סדרי העדיפויות והפרספקטיבות שלנו, ולהוביל לצמיחה אישית ושינוי.

קידום שיתוף פעולה והתנהגות פרו-חברתית:

 יראה יכולה להפחית את הריכוז בעצמי ולטפח תחושת קשר עם אחרים, לעודד התנהגות פרו-חברתית ואמפתיה.

החדשות הטובות הן שאנחנו לא צריכים לחכות להתגלות על ראש ההר כדי לחוות פליאה ויראה. הנה כמה טיפים לשזור את הרגשות המעשירים האלה בחיי היומיום שלך:

טיפוח פליאה בחיי היומיום:

חפשו את היופי הטבעי: טיילו ביער, הביטו בכוכבים בלילה בהיר, או פשוט התבונן בפרטים המורכבים של פרח.

חוגי אמנות ומוזיקה: שקעו ועסקו בביטויים יצירתיים מעוררי פליאה אמנותית, הצטרפו לחוג פיסול, לכו לסיורים במוזיאונים, קונצרטים והופעות מחול. חוגי ציור, סרטים טובים, ספרים מעוררי השראה. 

התחבר עם אחרים: שתף חוויות של פליאה ויראה עם אנשים אהובים, שכן רגשות משותפים לעתים קרובות מעצימים את השפעתם.

תרגלו מיינדפולנס: אמן את המוח שלך להיות נוכח ברגע, לשים לב לנפלאות הקטנות שסביבך, מצחוק של ילד ועד לדפוסים המורכבים של קורי עכביש.

מעיין- חוג פיסול לילדים.

לעיון נוסף: 

Awe: The New Science of Everyday Wonder and How It Can Transform Your Life - דאכר קלטנר

למה אתה צריך להגן על חוש הפליאה שלך - במיוחד עכשיו -מאת דוד פ.פסל וקארן רייביץ'

"תיקון הטבע: למה לטבע יש כל מה שאנחנו צריכים כדי להיות מאושרים" מאת פלורנס וויליאמס: ספר זה מדגיש את הקשר בין בילוי בטבע לבין חווית יראה ופליאה, והשפעתם על הרווחה הפיזית והנפשית שלנו.

ליהי-כיתה ב'-חוג ציור לילדים-ראשון לציון