אלכסנד קלדר-פיסול מודרני כחזרה אל העונג שבמשחק

'במבואה של המוזיאון אני נעצרת בתערוכת הקבע של הקרקס של קלדר. כמו תמיד, יש קהל רב, קולות צחוק ופיות פעורים לנוכח הפלא של פיסות הבד וחוטי המתכת הנאנחים, הבוכים והמנצחים של קלדר. לצידי עומדות שתי נשים. אני מביטה על פניהן ומבטלת אותן: בלונדיניות בגיל העמידה מהמערב התיכון, תכולות עיניים ואדישות. ואז אחת מהן אומרת, "זה כמו ילדות שנייה," והאחרת בתגובה נוקבת, "יותר טובה מהילדות הראשונה של כולם." אני מופתעת, מרוצה, נבוכה. אני חושבת, "איזו סתומה את שבידלת את עצמך ככה עם התדהמה  המטופשת שלך מכך שזאת יכלה לומר את זה" ושוב אני מרגישה שבפנים מתרחב במפתיע.'-היקשרויות עזות-ויוויאן גורניק.

אלכסנד קלדר -קרקס-הפסיכולוגיה של המשחק היצירתי

אלכסנד קלדר -קרקס-הפסיכולוגיה של היצירתיות.

אלכסנד קלדר -קרקס-הפסיכולוגיה של המשחקיות

(שוב אני מזכיר שהשנה חוג הפיסול בראשון לציון פועל  בימים א' וד')

אגף הנוער במוזיאון תל אביב עושה כבר שנים עבודת קודש בתחום הצגת האומנות (לפעמים נידמה לי ששם מבינים מהי אומנות חווייתית יותר מבשאר חלקי המוזיאון),כרגע מוצגת שם מעין התנסות מסביב לעבודות הפיסול של אלכסנדר קלדר) קלדר בדומה לאומנים אחרים שאני מעריך (למשל מירו ,הצייר,שהיה חברו)שמר  על מרכיב ילדותי  בפן היוצר שלו כל חייו-מקור הנביעה הפנימי שלו היה היכולת לשחק-הוא עבר בן תחום לתחום,  ובמבט מלא פליאה גילה אותו מחדש(או וכמה אפשר לדבר על המושג הזה-לגלות מחדש) והקנה לו משמעות צבעונית אחרת.(בגיל ארבעים ושש החל לעסוק בצורפות למשל  בעקבות טבעת שרצה לתת לאשתו -ואיזה  תכשיטים משחקיים נפלאים יצר

על שמו של קלדר רשומה המצאת המובייל(או המרצדת שהא שם עיברי לא פחות טוב)-אבל שוב אני מעדיף את האמת קלדר לא המציא את המובייל אלא גילה אותו מחדש.("להיות חי פרושו להיות תמיד בתהליך שבו אנו הופכים דברים לשלנו, ובניסוחו של ויניקוט , כאשר יש ליחיד את "היכולת לזמן לעצמו את מה שזמין בפועל" ויניקוט ואסנת הראל על ויניקוט"). המוביילים של קלדר(נדמה לי שמירו הוא זה שהציע את השם) הם משטחי צבע צבעוניים  התלויים בשוי משקל הנראה לכאורה רעוע-ונעים בכוח עצמם(שוב איזה מטפורה רגשית)
קלדר (1898-1976) נחשב אולי לפסל ששינה יותר מכל פסל אחר את האומנות במאה העשרים,הוא החל את הקריירה שלו כמהנדס(על אף שנולד לתוך משפחה אומנותית-,אבא פיסול,ואמא ציור) ורק בגיל יחסית מאוחר חזר לאומנות-תחילה כמאייר  ורק בגיל שלושים שתיים הוא מתחיל ליצור את הפסלים שמפרסמים אותו בפריס.

גם המושג "אומנות קינטית" רשום על שמו של קלדר -העבודה הראשונה שפרסמה אותו -הייתה מזרקת הכספית -מוט ברזל חם שהוחדר לצינור מלא כספית שהתפרצה בתגובה. אבל יותר מכל מרכיב אחר בעבודותיו אני אוהב את ציורי התיל שלו-או דמויות התיל-רישומים תלת מימדיים בחלל עשויים חוט ברזל. יש בהם את החיוניות של הרישום המהיר עם האיכות התלת מימדית-וקלדר גם מכניס בהם צל של חיוך(שיש בכל עבודותיו).הקרקס המפורסם שלו עמו נדד בכל רחבי העולם הוא בעל איכות כזו.

אלכסנדר ומשפחתו בילו זמן רב במסעות (גם כאן ביקרו ובעצם הפסל האחרון שיצר מוצב בירושלים) ואין כמוהו להוציא שם טוב למושג "משחק"