האם אנו יכולים לראות ולצייר באמת אדם אחר?
"הסיבה שחלק מהפורטרטים לא נראים אמיתיים ודומים לחיים היא שאנשים מסוימים אינם מתאמצים מספיק להידמות לתמונות שלהם."- סלבדור דאלי
כפסיכולוגים בתל אביב העוסקים באמנות לא פלא אם כך ששאלות אודות הדרך בה אנו מציירים את הפנים האנושיות הן בעלות חשיבות החורגת מתחום האמנות אל שדות הפסיכולוגיה, פילוסופיה,החברה ואפילו הדת. מצוות-לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה-יכולה להיות מובנת בדרכים שונות -אבל אחת מהן היא סכנת הנרקיסיזם הקיצוני והגרנדיוזיות האנושית (פרשנויות מסוימות מתירות דווקא דיוקנאות של בני אדם). אפשר לעסוק בשאלה זו ברמה הטכנולוגית-בתקופה שבה טכנולוגיות AI -יכולות ליצור דימויים מזוייפים או חיקויים שלנו עד כדי זהויות אנטומיות המתפצלות מאיתנו ופועלות במציאות במקביל -כפי שמציע ריי קורצווייל.
ציור פנים או ציור דיוקן משקף את ההיבטים הרב-גוניים של תיאור האדם.
"דיוקנאות נבדל מז'אנרים אחרים של אמנות כיוון שהם מסמנים את ההצטלבות בין דיוקן, ביוגרפיה והיסטוריה. הם יותר מיצירות אמנות; כשאנשים מסתכלים על פורטרטים, הם חושבים שהם נפגשים באדם הזה", אומרת אליסון סמית', אוצרת ראשית בגלריה הלאומית לפורטרטים בלונדון. אחת השאלות שאני יכול לשאול את עצמי כפסיכולוג בתל אביב כהשלכה של נושא זה על פסיכותרפיה- היא כמה אני יכול לתפוס ולהכיר את האדם מולי בפני עצמו ועד כמה זהות זו היא הפעלה או השתקפות של חלקים בי שהוא מעורר. מחקרים על אמפתיה חזותית באמצעות התערבויות אמנותיות (קרמר, 1986). מדגימות את השימוש היישומי של מטפל בציור דיוקן, המסייע לארגן מידע מורכב ולשקף בחזרה את המרכז הרגשי של התקשורת שלו עם האחר.
ציור פנים או ציור פורטרט אם כך צועד לעתים קרובות על הגבול הדק שבין הגילוי הפסיכולוגי של הנושא, לבין הקתרזיס האקספרסיבי של האמן, הצייר האוחז במכחול. העומק, מצב הרוח והדקויות המובלעות בדיוקן מעלים לעתים קרובות שאלה מרכזית: האם ציור דיוקן מבטא בצורה חיה יותר את המציאות הפסיכולוגית של הצייר, או האם הוא חושף את המהות הפנימית של הנושא, מושא היצירה? והאם אין שני אלה למעשה אינם כרוכים זה בזה?
מני בראן -חוג ציור רחובות-עבודה עם צבעי שמן בשפכטל--ציפוי אפוקסי
ביטוי המציאות הפסיכולוגית של הצייר
"כל דיוקן שצויר ברגש הוא דיוקן של האמן, לא של המודל היושב. היושב הוא רק התאונה, האירוע. לא הוא מתגלה על ידי הצייר; זה דווקא הצייר שעל הבד הצבעוני חושף את עצמו."- אוסקר ווילד, תמונתו של דוריאן גריי.
אמנות, במהותה, היא תהליך יצירה אישי, וכל משיכת מכחול נושאת את חותמו הרגשי והפסיכולוגי של האמן. אמנים בתהליך היצירתי שוקעים בתהליך שניתן לתאר כפרדוקסלי - מחד התמסרות וזרימה ובמובנים רבים אובדן של עצמם אל תוך התהליך ומאידך פעפוע והשתלטות של האגו שלהם על האובייקט. כל אמן מרגיש שהוא יוצר וממציא מחדש את העולם כשהוא יוצר. כל אמן חייב להיות במובנים מסוימים אלוהים של היצירה שלו. "כל התמונות שלי הם דיוקנאות עצמיים, גם כשאני לא בתוכם”.-
חשיפת המהות הפנימית של הנושא (אובייקט)
"מעולם לא צילמתי מישהו ויצרתי פרסונה, רק גיליתי את מה כבר היה שם."-אנתוני פרימונד.
בקוטב הנגדי , ציורי דיוקן שואפים ללכוד ולהעביר את המהות, הרגשות והאישיות של הנושא המתואר. התבוננות והבנה מדוקדקת של
הנושא מאפשרות לאמן להעביר לא רק את הדמיון הפיזי אלא גם את המציאויות העדינות והפנימיות שמגדירות את הפרט. הדיוקן, אם כן, הופך לצינור שדרכו יכולים הצופים להציץ בנוף הפסיכולוגי של הנושא. זוהי גילוי של נשמתו של הנושא, שנעשה מוחשי באמצעות האומנות של הדיוקן.
"אני חושבת על משהו שקראתי על סרג'נט: איך בדיוקן, סרג'נט תמיד חיפש את החיה באדם שישב כמודל שלו (נטייה שברגע שידעתי לחפש אותה, ראיתי בכל מקום בעבודתו: באף השועל הארוך ובאוזניים המחודדות של היורשות שצייר סרג'נט, באינטלקטואלים בעלי השיניים שלו וקברניטי התעשייה הליאוניים, ילדיו השמנמנים, בעלי פני ינשוף).- דונה טארט, החוחית.
רישום בעט. אביתר. ראשון לציון
ההצטלבות של שתי מציאויות
בריקוד הסבוך של משיכות המכחול בציור פנים, יש מפגש של שתי נקודות מבט– האמן והנושא. הציור הופך למיזוג שבו המציאות הפסיכולוגית של שני הצדדים משתלבת ומתלכדת. הדיוקן נובע מאנרגיה קולקטיבית, סינתזה של הביטוי הפרשני של האמן ושל המהות האותנטית של הנושא. משחק גומלין דינמי זה מוסיף שכבות של מורכבות ועושר לדיוקן, מה שהופך אותו לחקר מעמיק של נפש האדם והיצירתיות. גם טיפול פסיכולוגי כפי שאני תופס אותו הוא מפגש דומה (אם כי כמובן שונה-כאן מדובר בעמדות שוויוניות יותר). מפגש המאפשר שינוי דרך מערכת של התמזגויות המאפשרות יצירת דבר מה חדש בחדר הטיפולים. הפסיכולוג תומס אוגדן מכנה את היישות השלישית שנוצרת בדיאלוג הזה-"השלישי האנליטי"-זהות שהיא אחרת משני האנשים היושבים בקליניקה כפי שילד הוא זהות העולה וחורגת מזהות שני הוריו.
רחלי פורת- קורס ציור נס ציונה
ציור דיוקן עצמי כתהליך פסיכותרפויטי
דיוקנאות מנציחים, חוגגים ומראים לנו מי היינו - ומי אנחנו עכשיו.
דיוקן עצמי יכול להיות אמצעי לשיקוף עצמי, אישור עצמי, קבלה וחמלה עצמית, זהו גם סוג של דיאלוג פנימי של האמן עם עצמו.
הדיוקנאות העצמיים שיצר וינסנט ואן גוך אולי הקצינו את השלב הדיכאוני של מה שג'יימיסון תיאר כמחלת המאניה-דיפרסיה שלו. בונפו שניתח את הפורטרטים העצמיים של ואן גוך, התייחס לדיוקן העצמי כז'אנר הציור שבו ואן גוך הרגיש אולי הכי בטוח בעצמו. לפי בונפו, הדיוקן העצמי של ואן גוך תיאר לעתים קרובות את רצונו של האמן להכניע את דחפיו הפנימיים.
רישום עיפרון, לוני בן בסט-קורס רישום רחובות
דיוקנאות עצמיים והתמודדות עם מחלה וכאב
פרידה קאלו, האמנית מקסיקנית ציירה דיוקנאות עצמיים כחלק מיצירת אוטוביוגרפיה שהיא מיתולוגיה אישית. נראה היה שהציורים שלה הינם התמודדות עם הכאב בצורה פסיכולוגית יצירתית ובו בזמן מאשרים ומרחיבים את אחיזתה במציאות. קאלו תיארה את עבודת האמנות כציור המציאות שלה; היא ציירה פשוט כי זו הייתה הדרך היחידה עבורה להתקיים ולשרוד. כאב , הסתרה, בושה והצורך לראות מבעד לכאב- היו נושאים מרכזיים באמנות שלה Steadman,) 1996).
סדנאות וחוגי אמנות: Sage Sohier צלם אמריקאי -שורה של פורטרטים של אנשים שלקו בשיתוק פנים. "אני מחפש את הפנים שהיו לי לפני שהעולם נוצר"- W. B. Yeats, The Winding Stair
טיפול פסיכולוגי ודיוקן עצמי
ניתן להשתמש בפורטרטים עצמיים כדי לבחון את המידה שבה מחלת אלצהיימר יכולה לבוא לידי ביטוי בפורטרטים עצמיים של מטופלים. לב-ויזל והירשנזון-שגב (2003) מצאו שמטופלים הסובלים ממחלת אלצהיימר עם ירידה קוגניטיבית מתקדמת, נטו לצייר את עצמם כך שלעיתים קרובות הגוף הושמט, ובמחצית מהציורים, העיניים הושמטו.
Annemarie Busschers -ציור בשמן-קורס ציור תל אביב
דיוקנאות עצמיים ופוסט טראומה
"על המטפל באמנות לפתח עין שלישית עם התובנה "לתפוש את המסרים הרב-גוניים המגולמים ביצירות האמנות המופקות במהלך הטיפול באמנות - מסרים שעלולים להתנגד לתרגום למילים... על מטפלים באמנות לתרום גם " יד שלישית", יד המסייעת לתהליך היצירתי בלי להיות פולשני, בלי לעוות משמעות או לכפות רעיונות או העדפות ציוריות הזרות למטופל... "היד השלישית של המטפל באמנות: הרהורים על אמנות, תרפיה באמנות והחברה בכלל" אדית קרמר.
אמנות הוכרה זה מכבר כמפחיתת לחץ פוסט טראומטי וכמאפשרת לטפל בליבה הבלתי מילולית של הזיכרון הטראומטי. באמנות האמריקאית של לאחר מלחמת וייטנאם בלטו אמנים שיצרו דיוקנאות עצמיים במדיומים שונים. לעתים קרובות ציירו אמנים אלה את המציאות שלהם לאחר מספר שנים של הכחשה ודחייה של זיכרונות. מחקרים מדברים על ציור פרוטרט עצמי כניסיון להסתכל במראה ביושר ולקוות לנחמה וקבלה רדיקלית עצמית.
אסתי סטימצקי. חוג ציור למבוגרים רחובות. "הניסיון להראות טוב מגביל את חיי"-סטפן סוגמיסטר
פוסטמודרניזם, אמנות עכשווית ודיוקן עצמי
פוסטמודרניזם הוא מונח רחב המשמש לתיאור ז'אנרים רבים של אמנות עכשווית. אחד המוטיבים של אמנות פוסט-מודרנית הוא הקשר בין נושאים חברתיים (הדמות הנשית באמנות: ניכור) לתיאור העצמי (האישי הוא הפוליטי). הדיוקן העצמי בעולם האמנות הפוסט-מודרני, מובן דרך מערכת היחסים המורכבת בין החוץ לפנים. (הפסיכולוגיה של המבט). בציור דיוקן עצמי יש מעשה של מרד והגדרה עצמית לפעמים תוך שימוש בכלים של החוץ -זהו סוג של הפיכת הפירמידה על ראשה, אני משתמש במה שמגדיר אותי מבחוץ כדי למרוד ולהגדיר את עצמי מבפנים.. ראו -אישה מציירת את עצמה
קורס ציור ראשון לציון Des Garcons
8 ספרים מומלצים על ציור פנים ודיוקן
Pocket Anatomy Vol.2: Head & Face Drawing Handbook in Color for Artists – Simplifying and Understanding Human Forms and Structure- Warren Martin
Color Mixing Recipes for Portraits: More than 500 Color Combinations for Skin, Eyes, Lips & Hair Spiral-bound
William F. Powell
The Art of Portraiture: A practical guide to better drawing with Stephen Bauman
Van Gogh, Face to Face: The Portraits
Joseph J. Rishel, Katherine Sachs, George T. M. Shackelford , Lauren Soth, & 6 more
Portrait Painting Atelier: Old Master Techniques and Contemporary Applications -Suzanne Brooker
Brave Companions: Portraits in History -David McCullough
Beautiful Portrait Painting in Oils: Keys to Mastering Diverse Skin Tones and More
Chris Saper
תמונתו של דוריאן גריי-אוסקר ויילד
ציור בדיו. חוג ציור רמת גן- מרינה
אין דבר שמרתק אותנו כמו פנים
אנחנו לומדים לקרוא פנים, מרגע הלידה, זהו מרכיב הישרדותי עבורנו.
פעם חשבו שהבעות פנים הן שפה אוניברסלית שכל התרבויות מפרשות בצורה דומה, מחקרים מהשנים האחרונות טוענים שזו שפה נלמדת חברתית ודרך התנסויות.
פעם טענו גם שהבעת הפנים שאתה עוטה, גם אם בצורה חקיינית, ("Fake it until you feel it")-משפיעה על הלך הרוח שבו אתה נמצא. חייך ותרגיש מאושר. גם הרעיון האמריקאי הזה מתגלה כחסר ביסוס.
ואמנות? אמנות תמיד הסתכלה על פנים.
ציור פורטרטים מאז ומעולם היה מרכז פרנסתם של הציירים וכך גם פיסול אנדרטות, ודיוקנאות פיסוליים.
מיומנות דקה של מתח בין המציאות לבין יכולת להחמיא למושא הציור.
במידה מסוימת אנחנו אחראיים יותר ויותר לפנים שלנו ככל שאנו מתבגרים, ואנחנו זוכים ולא רק במובן הטוב לפנים שאנו ראויים להם.
שרון בן יהודה, דיוקן
יופי
אין יופי ללא מוזרות מסוימת-איב סן לורן
"מאז ומתמיד יצרה כל תרבות, במקביל לתפישת היופי המיוחדת לה, גם השקפה משלה אודות כיעור...
מאז העת העתיקה ועד ימי הביניים, ראו בכיעור את היפוכו של היופי, דיסהרמוניה הפוגעת בכללי הפרופורציה שעליה מבוסס היופי, גם המוסרי וגם הפיזי.
הם ראו בכיעור פגם במה שהטבע אמור להעניק.
בכל מקרה, כמעט בכל התאוריות שולט אותו עיקרון: גם אם קיימים יצורים או עצמים מכוערים, הרי לאמנות יש את היכולת להציג אותם בצורה יפה ההופכת את כיעורם לקביל.
עדויות לתפיסה זו אינן חסרות, מאריסטו ועד קאנט.
על פי קביעות אלו אכן קיים במציאות כיעור הדוחה אותנו, אך הוא הופך קביל ואף מהנה באמצעות האמנות המייפה את כיעורו של הכיעור.
אך עד כמה תיאור יפה של המכוער (או המפלצתי) אכן מעניק לו קסם?
כבר בימי הביניים הועלתה הבעיה של תיאור יפה של השטן. והשאלה שבה ונשאלה במלוא עצמתה בתקופה הרומנטית.
לא יפליא אפוא שבתקופה הקלסית המאוחרת, ובמיוחד בתקופת הנצרות, בעיית הכיעור הפכה מורכבת יותר.
הטיב לנסח זאת הגל, שקבע כי עם התפתחותה של הרגישות הנוצרית ושל האומנות שנתנה לה ביטוי, הוענקה חשיבות גדולה (במיוחד בכל הנוגע לישו ולרודפיו)
לכאב, לסבל, למוות, לעינויים, לגיהינום ולעיוותים הגופניים של הקרבנות ושל הרודפים."
אומברטו אקו -"תולדות היופי"
רמברנדט-דיוקן עצמי
תאריך התפוגה של עובדה מדעית-אורן הרמן
"דבר דומה קרה במחקרים על משיכה מינית. במשך שנים היה ידוע שאסימטריה בבעלי חיים קשורה לכמות המוטציות שלהם: ככל שיש יותר מוטציות, כך יהיה בעל החיים פחות סימטרי. ואז, ב-1991, גילה חוקר באוניברסיטת אופסלה בשם אנדרס מולר (M"uller) שנקבות התנשמת הלבנה נוטות יותר להזדווג עם זכרים סימטריים מאשר עם האסימטריים, כאילו השתמשו בסימטריה כמדד לגנים של בן הזוג. התוצאה רמזה על רעיון מטלטל - אסתטיקה היא בעצם גנטיקה - וסחפה בסערה את עולם הביולוגיה. בתוך שלוש שנים, עשרה מחקרים עצמאיים בחנו את התאוריה - בזבובי פרות, לטאות, דגים ויצורים אחרים - ותשעה מהם אישרו אותה. עד מהרה יושם הרעיון על בני אדם, ומחקרים מכובדים הראו באופן משכנע שנשים מעדיפות גברים סימטריים ואפילו חוות אתם יותר אורגזמות.
אלא שעד מהרה הכל החל לקרוס. ב-1994 ארבעה עשר מחקרים בחנו את התאוריה ורק שמונה מהם אישרו אותה. שנה אחר כך פורסמו שמונה מאמרים, רק מחציתם הוכיחו את הטענה. ב-1998 שליש בלבד מ-12 המחקרים שנערכו הראו מתאם בין גנים “עקומים” לבין גוף עקום, וכאשר עשו זאת, גודל ההשפעה הממוצעת הצטמצם ב-80%".
משיכה
" כשהוא שם את פיו כל כתפה
היא לא בטוחה, אם כתפה
קבלה או נתנה את הנשיקה.
כל הגוף שלה -פה."
ליאונרד כהן-
"לפעמים אתה עובר על פני נערה יפה ברחוב ובשלוש השניות שאתה רואה את פניה - אתה למעשה מתאהב בה. ובאותן שניות אתה יודע את טעם נשיקותיה, את מגע עורה על שלך, את קול צחוקה, איך היא תסתכל בך ותהפוך אותך לשלם. ואז היא נעלמת, ובשניות שלאחר מכן אתה מבכה את חסרונה - ביותר עצב מכפי שתודה בפני עצמך.” Jonathan Tropper
"אני לא מוקסם מאנשים המחייכים כל הזמן. מה שאני מוצא מעניין זה את הדרך שבה אנשים נראים כשהם אובדים במחשבות, כשפניהם נעשות רציניות או כועסות, כשהם נושכים שפתיים, הצורה שבה הם מעיפים מבט, הדרך שבה הם מביטים למטה כשהם הולכים, כשהם מעשנים סיגריה לבד, חצי חיוך, הדרך שבה מנסים לעצור דמעות, הצורה שבה הפנים שלהם אומרים שהם רוצים לומר משהו אבל לא מסוגלים, הדרך שבה הם מסתכלים במישהו שהם רוצים או אוהבים"-Clemence Poésy
ציור ביבנה- ציור בשמן Javier Palacios
"עיוורון פרצופים" של אוליבר סאקס -בתרגום אלומית ישי
"מרגע לידתנו ועד יום מותנו, אנו פונים לעולם עם הפנים שלנו, הגיל והמין מוטבעים בפנים האלה.
הרגשות שלנו: אלה הפתוחים האינסטנקטיביים שדרווין כתב עליהם, ואלה הנסתרים והמודחקים
שפרויד דיבר עליהם, מוצגים לראווה בפנים שלנו יחד עם המחשבות והכוונות שלנו.
למרות שאנו מעריצים רגלים וידיים, ישבנים ושדיים. הפנים הם אלה שנשפטים
כ"יפים במובן האסתטי, או כטובים או מכובדים במובן המוסרי או האינטלקטואלי,
באמצעות הפנים אנו מזוהים כיחידים. בגיל ארבעים כך נאמר אדם יש לו את הפרצוף שמגיע לו."
