לימודי אמנות ויצירה כעמדה נפשית 

השבת הקסם לחיים, חזרה להיות ילד. בחירה לשמור על הילד שבתוכנו.

במאמר זה אני חובש שני כובעים, האחד של  פסיכולוג בתל אביב והשני כמורה לאמנות.  יותר מכל דבר אחר אמנות ויצירה מאפשרים לנו לגלות את העולם מחדש, לחזור למה שקרוי בפילוסופיה הבודהיסטית "נפש של מתחיל" Beginner’s Mind- Shoshin   במקור המושג מתייחס לגישה של פתיחות, להיטות וחוסר דעות קדומות בלימודים, אפילו ברמה מתקדמת. הוא מדבר על היכולת  לחזור להיות מתחילים או ילדים, לחזור לגמגם ולמעוד. 

תרגול השושין פועל כמרד בהיבריס וסגירות הנפש הקשורים לרוב בחשיבה על עצמנו כמומחים וכ"יודעים".   כולנו עבדים להרגלים שלנו וההתניות שלנו ולדרך בה התרגלנו לראות את העולם- עד שאיננו יכולים לראות אותו באמת מחדש.  אדם מתרגל כל כך לדרך מסוימת לצפות ולעשות דברים, עד שהוא לא יכול לאמץ דפוסי חשיבה וקליטה חדשים. ברגע שאנו נעשים נוקשים, ברגע שאיננו ממשיכים להשתנות-ברגע שהתנועה נעצרת-אנחנו מתחילים למות. לימודי יצירה ואמנות -במובן זה הם מעיין הנעורים הנפשי.

הכל הוא אמנות , על הכל ניתן להסתכל כיצירת אמנות , לבחון אותו דרך נקודת המבט הזו. כיסא, אבן, עץ, רוח, שמחה, כאב. 

סוגי אמנות שונים כדרכים שונות לגעת במציאות הנפשית והחיצונית

סוגי אמנות שונים יוצרים הזמנות שונות למגע נפשי ותחושתי. פסל מזמין מגע פיזי, פסל הוא תלת ממדי,  הוא תופס מקום בחלל. יש משהו בממשיות של פסל לעומת ציור או צילום, שנוגע במציאות בדרך אחרת. פסל הוא גם ייצוג של דבר אחר אבל גם דבר משהו אמתי בפני עצמו. חפץ , צעצוע, מחסה, בית. תהליך יצירת פסל מערבת ברמה גדולה מאוד את חוש המישוש והמגע. את כל הגוף. במובן הזה הפיסול על שלל ההתפתחויות המודרניות שלו (גם מיצג הוא סוג של פיסול)-הוא הממשי שבן כל האמנויות הפלסטיות, ממשי במובן הפיזי של המילה, מגע , תפיסת מקום בעולם, אובייקט התופס מקום בך.

ציור קשור יותר בתהליך של הסמלה. הוא מחייב סוג של תרגום מהעולם התלת מימדי לדו מימד. ציור עובד במובנים רבים כמו שפה, וכמו שהשפה התפתחה- ההיסטוריה של הציור מציגה התפתחות  ופרצה את הדרך לצורות ביטוי אמנותי חדשות  אל הציור המופשט והסמלי. במובנים רבים הציור הוא סיפור ונרטיב, במובנים אחרים הוא חקר התודעה.  הציור הסוריאליסטי למשל חקר את הדרך שבה עובדת ההכרה שלנו בחלום. אבל גם בלימוד ציור פיגורטיבי ריאליסטי -התודעה שלנו משתנה. החושים מתעוררים, הידוע הופך ללא ידוע, אתה לומד להסתכל בעולם, אתה מתחיל לבחון איך העיניים נראות באמת, איך הצוואר, מה צבע האופק, כיצד הצל משנה את גווניו כשהוא נופל.

אתה שואל שאלות דרך העיניים. אתה תוהה אודות הפער שבין איך שהדברים נראים, לבן מה שאתה יודע עליהם. כשאתה מצייר עיניים, אתה לא מצייר את המבנה שידוע לך שקיים, אתה לומד להתעלם מהידע שלך. אתה לומד לצייר את מה שנראה מנקודת מבט מסוימת ברגע נתון, את האשליה שהראיה שלנו יוצרת. 

 אמנות המייצג ומייצב -לוקחת צעד נוסף והופכת את הצופה ואת הנוכחות שלו לחלק מעבודת האמנות. לא במקרה המיצב והמייצג מתפתחים במקביל להבנה הפילוסופית הנובעת מהפיזיקה המודרנית שהצופה משנה את ההתרחשות, שהצופה אינו מחוץ להתרחשות,  אלא הוא חלק מהותי ממנה. המיצג והמייצב  מערבים את  

מושגי החלל והזמן בתוך עבודת האמנות. כולנו יצורים הנעים בחלל ובזמן- ואנו כבר יודעים גם אם ברמה מופשטת שאלו מושגים המאפשרים סוג של המרה. שהחלל סביבנו משנה את תחושת תחושת הזמן. 

כפסיכולוגים בתל אביב מפתה לחשוב על כל סוגי האמנות דרך הקשר וההקבלה  שלהם לפלסטיות המוחית. או אפילו לפסיכולוגיה הפסיכדלית. 

"במובן מסוים, נראה כי תרופות פסיכדליות פותחות חלון של גמישות (Kuypers et al., 2016) שעשוי להרגיע (טריגרים) קודמים ברמה גבוהה יותר ולהגביר את הרגישות למידע מלמטה למעלה(הכוונה למידע גופני וחושי)  (Carhart-Harris et al., 2018b; Carhart-Harris and Friston, 2019). בהקשר של פסיכותרפיה, זה יכול לרמוז שלמטופלים מוצע חלון הזדמנויות להיות יעילים יותר בשינוי התנהגויות נוקשות, דפוסי חשיבה ותגובות רגשיות ושיש לחדד בזהירות את הפסיכותרפיה עצמה כדי לנצל את המצב הפורה הזה." 

נקודת מבט אישית כדרך לשחרור

 השאלות שנשאלות בלימוד פיסול ובלימוד ציור הן על טבעם האמיתי של הדברים, על הדרך שבה הם מתבטאים בעולם האובייקטיבי והסובייקטיבי והשילוב בן העולמות. "האמת היא שהגורם האישי זולג בהכרח אל החיים האינטלקטואליים על כל צורותיהם. כולנו מסיקים מסקנות מתוך חווית חיינו בניסיוננו להביו את העולם. באמנות הדבר נחשב יתרון; במדע הוא מכונה זיהום." (סירי הטווסט-האישה הרועדת). אנחנו,כולנו תוצרים של התרבות שלנו והתרבות המערבית היא תרבות הרואה באובייקטיביות ורציונליות את הדרכים הנכונות והיחידות לראות את העולם. כותב הפסיכולוג ג'ונתן היידט:

"אחד הרעיונות העמוקים שעלו במקומות שונים ובתקופות שונות הוא שהעולם שאנו חווים הוא אשליה, מעין חלום. הארה היא סוג של התעוררות. מוצאים את הרעיון הזה בדתות ופילוסופיות רבות, הוא גם מרכיב עיקרי במדע הבדיוני, במיוחד מאז הרומן  "נוירומנסר" של ויליאם גיבסון מ1984. גיבסון טבע את המונח מרחב סייבר ותאר אותו כ"מטריקס" -מטריצה -שמתגלה כאשר מיליוני מחשבים מחוברים זה לזה ואנשים נקלעים ל"הזיה בהסכמה"....כל מטריצה מספקת תפיסת עולם שלמה, מאוחדת ומשכנעת רגשית, מוצדקת בקלות על ידי ראיות נראות לעין, ואנשים מבחוץ כמעט לא יכולים לחדור ולתקוף אותה."

אמנות הפוסט אינטרנט מתייחסת ישירות לעולם הוירטואלי שהפך למציאות שלנו. במובנים רבים אמנות בכלל היא הדרך לקחת את הגלולה האדומה שמאפשרת שחרור מהמטריקס ולו לזמן מה.

הפסיכולוגיה של התפיסה וההקשבה

אנחנו מדברים על "תפיסה"  ו"הקשבה" -לכאורה המושגים הפסיביים ביותר שניתן לחשוב עליהם. אלא שהקשבה אמתית היא ניסיון להבנה, -ניסיון להכניס את הלא ידוע פנימה,-הכנסת אורחים כפי שקורא לה דרידה,  והלא ידוע- אם אנו באמת מכניסים אותו-משנה אותנו, לפיכך הקשבה אמתית היא נכונות להשתנות באופן תמידי, להיות "חסר אופי"- צנוע ביחס לידע שלך למה שהבנת,  למה שלכאורה אתה יודע. מה שהופך אותנו לזקנים ולא יצירתיים זה הידע שצברנו, והמקום המועט שאנו משאירים ל"אי הידיעה", לסקרנות, לארץ הלא ממופה. מה שהופך אותנו לנוקשים ולא יצירתיים זו העובדה שאנו מפסיקים להטיל ספק בידיעה, שאנו מפסיקים לא לדעת. 

הפסיכולוגיה של היצירה

 אבל הרעיון של יצירה ואמנות נושא בתוכו יותר מאשר קסם ופליאה בתפיסה של העולם. הוא מכיל בתוכו את הידיעה שאנו יוצרים ברמה מסוימת  את העולם שבו אנו צופים. שיש לנו מידה של השפעה ואחריות על התפיסה של העולם. ואני לא מתייחס לכך ברמה הפשטנית לפעמים של זרמים מסוימים בפסיכולוגיה החיובית המכחישים את קיומם של דברים שאינם בשליטתנו. אלא כתפיסה המכירה בעובדה שחלק מרכזי בחיים הוא בדיוק כזה: שרירותי,  מקרי, חסר היגיון וחוסר צדק- ועדיין הדרך היחידה שבה נוכל להיות חופשיים במסגרת המגבלות היא היצירתיות שלנו. יצירתיות שלנו אומרת שאנחנו לא רק קולטים ומושפעים מהמציאות אלא שיש לנו דרך לשנות אותה. ההבדל בין סוגי השינויים שאנו יכולים ליצור במציאות הוא מהותי. שינויים במסגרת המציאות הם כאלו שרואים את המציאות כנתונה והחופש שלנו הוא להתקדם ולשנות כשכללי המשחק נתונים מראש. יצירתיות אמיתית לתפיסתי- כזו שאמנות מאפשרת- היא כזו ששואלת שאלות על הגדרת המציאות עצמה ובוחנת את השינויים שאנו כפרטים מסוגלים לעשות בה.  זה מה שעשתה האמנות לאורך כל ההיסטוריה האנושית.

חוגי ציור וקורסי ציור-תל אביב ורחובות

קורסי פיסול-פיסול פיגורטיבי

קורסי פיסול-פיסול על גבול המופשט

טכניקה מעורבת , פיסול קרמי, ויציקת אפוקסי שקוף.

שרון-טכניקה מעורבת-פיסול בבטון-ציפוי אפוקסי מוזהב.

שולחנות אפוקסי ועץ- אנו גם מעבירים קורסי אפוקסי ומציעים אפוקסי למכירה- ראה אפוקסי מחיר.

6 ספרים מומלצים על לימודי אמנות כעמדה נפשית:

"יצאתי לכתוב ספר על מה לעשות כדי ליצור יצירת אמנות גדולה. במקום זאת, הוא התגלה כספר על איך להיות." 

"יצירתיות היא היבט בסיסי בלהיות אנושי." 

"פנייה לא נכונה מאפשרת לך לראות נופים שלא היית רואה אחרת".-ריק רובין

Art and Fear: Observations on the Perils (and Rewards) of Artmaking David Bayles, Ted Orland

"חזון, אי ודאות והכרות עם חומרים, הם כלים שאי אפשר בלעדיהם ושכל האמנים חייבים להכיר וללמוד מהם: החזון נמצא  תמיד לפני הביצוע, הכרת החומרים היא המגע שלך עם המציאות, ואי הידיעה היא יכולת נפשית הכרחית".

"בעיני האמן, כל בעיות האמנות נראות אישיות באופן ייחודי. ובכן, זה מובן מספיק, בהתחשב בכך שלא הרבה פעילויות אחרות מעמידות בספק את הערך העצמי הבסיסי של האדם."

Steal Like an Artist: 10 Things Nobody Told You About Being Creative-Austin Kleon

"צייר את האמנות שאתה רוצה לראות, התחל את העסק שאתה רוצה לנהל, השמיע את המוזיקה שאתה רוצה לשמוע, כתוב את הספרים שאתה רוצה לקרוא, בנה את המוצרים שבהם אתה רוצה להשתמש - עשה את העבודה שאתה רוצה שתעשה".

"אתה, למעשה, שילוב של מה שאתה בוחר להכניס לחיים שלך"-― אוסטין קלאון

Alla Prima: Everything I Know About Painting-Richard Schmid

ספר יסוד לציירים, המסביר טכניקות ציור צעד אחר צעד. אבל לא פחות מכך מעביר את התשוקה לאמנות ולציור.. טיפים מקיפים למתחילים ורעיונות המאפשרים נקודת מבט חדשה לאמנים ותיקים יותר. ספר היוצר איזון טוב בין ציטוט של כללים והפעולה היצירתית, ומותח את הגבול בין דעות סובייקטיביות להסכמות.

Meaning in the Visual Arts-Erwin Panofsky

אבל מה התועלת של מדעי הרוח ככאלה? אומנם הם אינם מעשיים, ואמנם הם עוסקים בעבר. מדוע, אפשר לשאול, עלינו לעסוק בחקירות לא מעשיות, ומדוע עלינו להתעניין בעבר?

התשובה לשאלה הראשונה היא: כי אנחנו מתעניינים במציאות. הן למדעי הרוח והן למדעי הטבע, כמו גם למתמטיקה ופילוסופיה, יש את ההשקפה הלא מעשית של מה שהקדמונים כינו ויטה קונמטמפלטיבה בניגוד לוויטה אקטיב. אך האם חיי המחשבה פחות אמיתיים או, ליתר דיוק, האם תרומתם למה שאנו מכנים מציאות פחות חשובה מזו של החיים הפעילים?

דרך האמן- ג'וליה קמרון 

"האמנות היא פעולה של עיצוב תבנית הזמן. "הבט" אומרת יצירת האמנות, "כך אני רואה את הדברים"..."הכל תלוי בנקודת המבט". זה נכון במיוחד כאשר אנו עוסקים באובדן אמנותי. עלינו לראות כל אובדן בפועל, כרווח בכוח-הכל תלוי בנקודת המבט.