עבודות פסלים ישראלים: הריון

מסע בין מאות שנים של ביטויים אמנותיים של הריון

אמנות תמיד הייתה השתקפות של ערכים חברתיים, אמונות, והשינויים המתמשכים בתוך תרבות. יש בכוחה להעביר את החוויות והרגשות האנושיים העמוקים ביותר. לכן גם ייצוג ההריון באמנות כמו גם ייצוג מיניות נשית באמנות (שבמשך מאות שנים היה לו קשר לא ברור להריון) הוא דוגמה מדהימה לדרך בה עובדת התרבות. הדרך בה עובדה מרכזית בתהליך היווצרות החיים, ומרכיב שולט בחיי מחצית האנושות (עד המאה ה-20, רוב הנשים היו מבלות את רוב שנות הפוריות שלהן בהריון ולידה), זוכה כמעט להתעלמות לאורך מאות שנות אמנות, מאירה באור חדש עבורי כפסיכולוג בתל אביב, מושגים חברתיים, אבל גם כאלו הנוגעים ליחסים של האדם עם עצמו-שהרי אנו מפנימים ברמה עמוקה את החוץ.

 פיסול וציור הריון כטאבו

כשאברהם לינקולן מצהיר" אפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לשקר לכל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן" נדמה לי שעל דרך השלילה הוא מתאר בדיוק את הדרך בה עובדת התרבות האנושית . התרבות היא דרך לשקר לכולם כל הזמן.  תפקידה של התרבות הוא ליצור מבנה חוויתי, רגשי  וקוגניטיבי של עיוות המציאות המשרת קבוצת כוח. דיברתי לא פעם על אמנות כמרד- ולפעמים היא אכן כזו. אבל ניתן גם לחשוב עליה כמרד מאושר ומוגבל, הפגנה באישור המשטרה,  מרד בשירות הנורמה שנועד לחזק את הנורמה.  שהרי אמנות תמיד הייתה-ובמיוחד כיום- משחק בהקשר כלכלי של כוחות שוק  ולא ארחיב כאן על האמן כאיש יחסי ציבור ומשווק. 

מבחינה היסטורית, ייצוג נשים בהריון נדיר למרות שהריון נתפס כחובה לנשים נשואות במשך מאות שנים. בדרך כלל אמנות המערב כוללת שני נושאים עיקריים שבהם מופיעות נשים בהיריון: ציורים היסטוריים, בהם ההיריון מהווה חלק חשוב מהסיפור, כמו הסיפור של דיאנה וקאליסטו (Diana and Callisto), בהם רואים את קאליסטו ברגע שהיא מגלה את ההיריון האסור שלה. נושא נוסף בו מופיעה אישה בהיריון הוא בסיפורי הברית החדשה. תמונות נשים בהיריון החלו להיות מעט  נפוצים יותר בסביבות שנת 1600. אבל גם אז היו אלו ייצוגים מיופיפים שנועדו להתעלם מנושאים מרכזיים כמו למשל איך נכנסים להריון.

  אומרת קארן הרן, היסטוריונית אמנות המתמחה באמנות בריטית של המאה ה-16 וה-17 ואוצרת "דיוקן  ההריון", תערוכה שהוצגה ב2020 במוזיאון Foundling בלונדון. . "אבל אפילו לפני 20 שנה, נשים עדיין לבשו שמלות כמו אוהלים. הבעיה עם הריון היא שהוא מגדיר אישה פעילה מינית, ולאורך ההיסטוריה, זו תמיד הייתה בעיה".

 העידן הקדום: סמליות ואלוהות

בתרבויות עתיקות, פוריות הייתה נערצת, ודמויות בהריון תוארו לעתים קרובות כסמלים של שפע והתחדשות. ונוס מווילנדורף, צלמית פליאוליתית מפורסמת, מייצגת ארכיטיפ, המגלם פוריות דרך תכונותיה הנשיות המוגזמות. גם האמנות המצרית חגגה את ההריון כאלוהי, כאשר אלות מצוירות לעתים קרובות בצורות מעט מוגזמות כדי לסמל הריון, מייצגות את ההיבטים האלוהיים של האימהות והפוריות.

ימי הביניים: צניעות ומיסטיקה

במהלך ימי הביניים, ייצוגי ההריון היו עדינים למדי. האמנות עסקה בעיקר בנושאים דתיים, ותיאורים של מריה הבתולה (כשלעצמה מייצגת ניסיון פרדוקסלי לנתק את ההריון מיחסי מין) רמזו בעדינות על הריון באמצעות שינויים חזותיים קלים, תוך שמירה על הילה של צניעות וקדושה. הדגש היה על טוהר ומיסטיקה רוחנית ולא על השינויים הפיזיים הקשורים להריון.

הרנסנס: גילוי מחודש של ריאליזם 

עידן הרנסנס הביא מהפכה בתיאור גוף האדם, שאופיין בנחשול של ריאליזם ודיוק אנטומי.  ההיריון החל להיות מיומג באמנות ביתר בולטות ובריאליזם. דיוקנאות מלכותיים הציגו מדי פעם את המלכות בהריון וסימלו המשכיות ושגשוג השושלת. גם הסקיצות האנטומיות של ליאונרדו דה וינצ'י התעמקו בגוף הנשי, וחקרו את ההיריון בסקרנות מדעית.

המאות ה-18 וה-19: אידיאליזם

האמנות במאות ה-18 וה-19 עשתה לעתים קרובות אידיאליזציה של הריון, תוך שימת דגש על אלגנטיות והיופי הנשי האידיאלי. הריון הוצג בעדינות, והיצירות היו חדורות בתחושה של רוך רגשי ועידון. ההתמקדות נותרה לעתים קרובות באידיאליזציה של הצורה הנשית במקום בתיאור מפורט ומציאותי של ההריון.

המאה ה-20 ואילך: גיוון, העצמה ומורכבות

המאה ה-20 סימנה שינוי משמעותי, כאשר האמנות הפכה מגוונת ואקספרסיבית יותר ועם יצוג נשי יותר של נשים אמניות. ראו אישה מציירת את עצמה. אחד הסימנים למפנה חשוב חל ב-1991, כאשר דמי מור הצטלמה, בהריון ועירום, עבור אנני ליבוביץ. התצלום הופיע על השער של גיליון אוגוסט 1991 של Vanity Fair. המגזין היה עטוף - כמו מגזין פורנו, בעטיפה אטומה-כדי לטשטש את השער - ויצר סיפור חדשותי בינלאומי. אמנים החלו לחקור את ההריון בצורה נועזת ואותנטית יותר, תוך שהם עוסקים הן ביופי הגולמי והטבעי שלו, אבל גם במורכבות הרגשית ובמחירים הרגשיים שנשים משלמות. ראו אמנות המחאה כנגד איסור ההפלות.  תנועות פמיניסטיות השפיעו בצורה מרכזית על הצגת ההריון ועברו לכיוון העצמה, אינדיבידואליות והתנתקות מהאילוצים המסורתיים. אמנים עכשוויים כמו פרידה קאלו (שבמבחינה כרונולוגית שייכת לדור אחר- אבל הקדימה את זמנה,ואפשר לחשוב עליה כאמנית עכשווית בנושאים ובתמות שלה) דמיאן הירסט, ג'ני סאוויל, לואיז בורז'ואה, קיקי סמית  פאולה רגו ורבים ורבות אחרים -יצרו תיאורים רבי עוצמה של הריון, לוכדים את המהות שלו בצורה גולמית ומעוררת.

הריון באמנות ובפיסול ישראלי

עד שנות ה60 של המאה העשרים קיימת מעט התייחסות להריון באמנות הישראלית, אורי ליפשיץ, בסדרת תחריטים שיצר ב- 1966 , אברהם אופק ב1969 -התייחסו ללידה לא כאירוע ממשי פיזי, אלא כדימוי המשרת תמות רעיוניות. בדרך דומה נוהג  גם מנשה קדישמן,  בסדרת פסלי ה"לידה", מהשנים 1990-1988. אמנות נשית העוסקת בהריון מופיעה רק בסוף שנות ה80.  משנת 1988 ואילך, לאורך שתים-עשרה שנים, שיגרה מירי נשרי מכתבים ל- 350 גברים שונים בישראל. למכתב צורף דימוי  של עוּבּ̞ר ולצדו השאלה: "האם תינוק זה הוא שלך?". בשנת 2000 קובצו כל התשובות בקופסת-עץ והוצגו בגלריה "הקיבוץ" (אוצרת: טלי תמיר). היו  כאן הצהרות-אבהות, הכחשות-אבהות, הצהרות-אימוץ ושאר תגובות. ב- 2017 יצרה סיגלית לנדאו את פסל-הארד, "אישה יולדת את עצמה". שבו מחד יש עיסוק ביכולת היצירתית של האישה כאמנית ליצור את עצמה ומאידך ביטוי לחוסר האונים ואולי לשבר ולכאב המובנים בפעולה זו. אמניות אחרות שעסקו בהריון ולידה הן מיכל היימן" ילדה" בלידת-מוח, עליזה אורבך ומריה סאלח מחאמיד שב 2021 יצרה את "מוניטור" שתאר את  חוויות ההיריון והלידה שחוותה לא מכבר. 

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז חוגי אמנות וטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד פסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים ברחובות, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." אנו מספקים גם שירות נוירופידבק כהשלמה לטיפול וכטיפול ממוקד וקצר מועד.

סיגלית לנדאו-"אישה יולדת את עצמה"-2017

רות אייל- חוג פיסול שוהם

"להיות מודעת לגופי, במיוחד בשליש השני והשלישי של ההריון, זה להיות מודעת לגוף אחר בתוך הגוף שלי.

זו הסיבה מדוע אישה הריונית חשה עצמה כאדם חצוי או מחולק..."

הריון איך מפסלים או מציירים אותו. דרך איזה חומרים, מבעד אלו תחושות. וכמו תמיד עולה השאלה: מה מותר
לחשוב,?, מה מותר להרגיש? שהרי הפנים שלנו כפוף לא מעט לציפיות חברתיות, וכמו שכתבתי כבר בעבר,
אמנות פלסטית הופכת את החשיבה וההרגשה לחומר פיזי שניתן לעבד ובכך משנה אותן.

סדנת פיסול בחוטי ברזל-רחובות-שרון בן יהודה

"השלמות של גופי מעורערת בהריון לא רק על ידי החצנה של פנים הגוף, אלא גם כי גבולות הגוף שלי בעצמם

נוזליים. בהריון במובן מילולי אין לי תחושה מוצקה היכן הגוף שלי נגמר והיכן העולם מתחיל. התפקודים

האוטומטיים של הגוף מוזזים הצידה, ההמשכיות שבן הגוף השגור והרגיל שלי לבין הגוף שלי ברגע זה, נשברת.

הגוף ההריוני שלי לא מותאם לגמרי לתנועות שלי, לציפיות שלי, ועדיין בגוף הזה אני צריכה לנוע.

אני נעה כאילו יכולתי להתכווץ מסביב לכיסאות ובין אנשים כפי שיכולתי לפני שבעה חודשים.

קורס פיסול בבטון בת ים-הדס דאימונט

בהריון האישה מרגישה עצמה חצויה או "כפולה" במובנים רבים: היא חשה את עצמה ואת גופה כ'לא היא'.

התנועות הפנימיות שייכות לעוד יצור חי, ועם זאת הוא לא נפרד ממנה. גבולות הגוף שלה מתרחבות ומשתנות.

מרכז התחושה נע אל הבטן בנוסף לראש. ...

ולבסוף מתרחש תהליך הקשור בזמן ובצמיחה, שבו אישה יכולה לחוות את עצמה כמחולקת בן העבר והעתיד"

Iris Marion Young.

חוג פיסול נס ציונה

ציור בטכניקה מעורבת -פרנק בקר