ציור נוסטלגי- נורמן רוקוול

נורמן רוקוול: הצייר הנוסטלגי המהותי

נורמן רוקוול (1894-1978) עובד על בלוטות הנוסטלגיה של כולנו.
צייר כמספר סיפורים  שאין שני לו, שהפך לאייקון אמריקאי לא פחות וולט דיסני ומקדונלד.
בדברי הימים של האמנות האמריקאית, מעט שמות מעוררים את החיבוק החם והמנחם של הנוסטלגיה כמו נורמן רוקוול. עבודתו של רוקוול יליד 1894, התפרשה על פני רוב המאה ה-20, תקופה שסומנה בשינויים חברתיים וטכנולוגיים עמוקים. עם זאת, בגלל התיאורים  הנוסטלגיים שלו, החדורים לרוב באידיאליזציה, וסנטימנטליות מחממת לב של החיים האמריקאים, רוקוול נותר זכור לטובה. ציוריו הם הזיכרון הבדוי של זמן פשוט יותר. הם  משמשים ככרוניקות חזותיות של אמריקה שבמובנים רבים קיימת כעת רק בפנטזיה הקולקטיבית.

המסע האמנותי של רוקוול

מסעו של רוקוול כאמן החל בגיל צעיר. הוא קיבל הכשרה פורמלית באקדמיה הלאומית לעיצוב ובליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק, מה שהניח את הבסיס ליכולת הטכנית שלו. יצירותיו המוקדמות כבר הציגו את נטייתו לציור פיגורטיבי ריאליסטי, אך גישתו ההומניסטית והתבוננות נלהבת בחיי היומיום היו אלה שהגדירו את הקריירה שלו.

"The Saturday Evening Post",

הקשר של רוקוול עם "The Saturday Evening Post", שהתפרש על פני ארבעה עשורים, חיזק את מעמדו כאייקון תרבותי. איורי השער שלו למגזין הם אולי מה שהוא ידוע בעיקר בזכותו. ציורים אלה, שלעתים קרובות חדורים בהומור ועין חדה לפרטים, לכדו את מהות הרוח האמריקאית ובשל מרכזיותה של התרבות האמריקאית בתרבות העולמית -גרעין אנושי כללי.  הציורים תיארו סצנות יומיומיות ואנשים רגילים, מהילד פעור העיניים במספרה ועד למפגש המשפחתי לארוחת חג ההודיה.

נוסטלגיה כנושא

מה שהופך את העבודה של רוקוול לנוסטלגית במיוחד הוא לא רק הנושא, אלא אופן העיבוד שלה. נקודת המבט בזיכרון שהוא יוצר, הסצנות שלו של אמריקה בעיירה קטנה, בחיי היומיום, חוזרות לתקופה פשוטה ותמימה יותר. הם מעוררים תחושת געגוע לעידן שבו החיים נראו פחות מסובכים וערכים כמו אמון, קהילה, משפחה ופטריוטיות ואושר, נחגגו בגלוי. המגע הנוסטלגי של רוקוול ניכר בשימוש שלו בצבע, באור ובקומפוזיציה. ציוריו עטופים לעתים קרובות בגוונים חמים ומזמינים, היוצרים תחושת חמימות ונוחות. הוא משתמש באור בצורה מופתית כדי להדגיש אלמנטים מרכזיים בסצינות שלו, ומושך את תשומת ליבו של הצופה לליבה הרגשית של הנרטיב.

מעבר לכישוריו הטכניים, לרוקוול היה הבנה חדה של המצב האנושי, מה שאפשר לו ליצור ציורים שהדהדו עמוק ברגשות הקהל שלו. היכולת שלו ללכוד את תמצית החוויות היומיומיות, ידידות וחברות, השמחה של רכיבת אופניים ראשונה של ילד והתבוננות שקטה של דמות בודדה, הפכה את עבודתו אוניברסלית. האמנות של רוקוול תיארה לעתים קרובות גרסה אידיאלית של אמריקה. זו לא הייתה  בחירה מקרית אלא בחירה מכוונת להדגיש את ההיבטים החיוביים, הנדיבות השאפתנית של החיים האמריקאיים. ציוריו כמו "חופש מרצון" ו"הבורח" ספוגים באמריקנה שמתעלה על ייצוג גרידא, ונכנסת לתחום הסמלי.

ביקורת ומורשת

המבקרים ציינו לא פעם שעבודתו של רוקוול, באידיאליזציה שלה, מתעלמת (ועל ידי כך בצורה פרדוקסלית-מבליטה) את ההיבטים המורכבים יותר ולעיתים אפלים יותר של החברה האמריקאית. עם זאת, חיוני להבין שאמנותו של רוקוול לא נועדה להיות ייצוג מילולי של המציאות אלא התגלמות של חזון אידיאלי של אמריקה.

כיום, מורשתו של נורמן רוקוול כצייר נוסטלגיה בוססה. עבודתו ממשיכה להדהד בקרב הקהל, לא רק כתיאור של החיים האמריקאים אלא כתזכורת לערכים משותפים וזמנים פשוטים יותר. ציוריו הם יותר מסתם אמנות; הם חפצים תרבותיים שממשיכים להציע נוחות, שמחה ותחושת חיבור לעידן שחלפה, וכמו שאנו יודעים החיים מחקים את האמנות. 

ציוריו הנוסטלגיים של נורמן רוקוול הפכו לחלק אהוב מהמורשת התרבותית. יכולתו לתפוס את מהות חיי היומיום ולעורר תחושות של חום, רגשנות והערצה ממשיכה לעורר השראה ולהתחבר לקהל מכל הדורות. עבודתו משמשת כתזכורת לכוחה של האמנות להעביר אותנו לזמנים ולמקומות שונים, ומזכירה לנו את החוויות המשותפות הקושרות אותנו כקבוצה.

הנה כמה דוגמאות לציורים של נורמן רוקוול המגלמים נוסטלגיה:

Freedom from Want (1943): ציור איקוני זה מתאר משפחה אמריקאית שנאספה סביב שולחן ארוחת חג ההודיה, המסמל את השפע והיחד שאמריקאים רבים הוקירו במהלך מלחמת העולם השנייה.

דיוקן עצמי משולש (1960): ציור נוקב זה מראה את רוקוול מסתכל על עצמו בשלוש מראות, משקף את העבר, ההווה והעתיד שלו. הוא לוכד את ההתבוננות הפנימית של האמן ואת חלוף הזמן.

פסל על פי Visits the Old Mill (1976):   ציור נוסטלגי זה מתאר את רוקוול חוזר לילדותו. זהו  איור הכריכה הראשון שלו שפורסם.  The Old Mill, מעורר תחושת זכרונות וחלוף הזמן.

Saying Grace (1945): ציור איקוני זה מתאר משפחה שנאספה סביב שולחן ארוחת ערב, אומרת חסד לפני הארוחה. הוא לוכד את הפשטות והיופי של חיי היומיום ואת החשיבות של ערכי המשפחה.

הטבע הפסיכולוגי הפרדוקסלי של הנוסטלגיה:.

נוסטלגיה, רגש המאופיין בכמיהה מרה-מתוקה לעבר, היא רגש מורכב המעורר שילוב פרדוקסלי ואמביוולנטי  של רגשות חיוביים ושליליים. נוסטלגיה  אמנם יכולה  להיות מקור לנחמה, שמחה ותחושת חיבור להיסטוריה האישית של האדם, אבל היא  יכולה גם להוביל לעצב, חרטה ותחושת אובדן על מה שנתפס כתקופה פשוטה ומאושרת יותר.

השפעת הנוסטלגיה על בריאות הנפש

כפסיכולוגים תל אביב -אנו רואים  בנוסטלגיה פרדוקס. מצד אחד, היא יכולה להיות מנגנון התמודדות, המספק נחמה והמשכיות בעת מצוקה או טלטלה. מצד שני, נוסטלגיה מוגזמת עלולה להוביל לחוסר רצון להתמודד עם המציאות הנוכחית, ועלולה להפריע לצמיחה אישית ולהסתגלות.

השימוש הטיפולי בנוסטלגיה

כפסיכולוג תל אביב העובד גם עם אנשים מבוגרים -אני נתקל פעמים רבות בנוסטלגיה המציגה את העבר כטוב יותר מההווה. אריק איינשטיין שר: "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי/ והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי".  עם זאת מחקרים גם בדקו  את השימושים הטיפוליים של נוסטלגיה. בהגדרות מבוקרות, עיסוק בזיכרונות נוסטלגיים יכול לשמש כדי לרומם  את מצב הרוח, לשפר את ההערכה העצמית ולטפח חוסן.  פסיכותרפיסט יכול לפעמים למנף זאת על ידי עידוד מטופלים להרהר בחוויות העבר חיוביות כדי להילחם בתחושות של ייאוש או ניתוק.

הצד החיובי של הנוסטלגיה

ההשפעות החיוביות של הנוסטלגיה קשורות לעיתים קרובות ליכולתה לשפר את הזהות העצמית ולספק תחושה של משמעות ומטרה בחיים. מחקרים הראו שנוסטלגיה יכולה להגביר את ההערכה העצמית, המחוברות החברתית והרווחה הכללית.

מחקר של  Hicks, Joshua A. Routledge, Clay  מצא שהרהור נוסטלגי, פעולת היזכרות  בחוויות העבר חיוביות, קשורה לרמות גבוהות יותר של שביעות רצון מהחיים ורווחה סובייקטיבית.

מחקר אחר של Tim Wildschut, Jamie Arndt and Clay Routledge מצא שנוסטלגיה מאזנת במידת מה את ההשפעות השליליות של בדידות ובידוד חברתי.

ממצאים אלו מצביעים על כך שההשפעות החיוביות של הנוסטלגיה נובעות מהיכולת שלה לספק תחושה של המשכיות ומשמעות בחיים, להזכיר ליחידים את הערכים האישיים, החוזקות וההישגים שלהם.

הצד האפל של הנוסטלגיה

בעוד שנוסטלגיה יכולה להיות מקור לנחמה ולרגשות חיוביים, יכולות להיות לה השלכות שליליות גם אם היא הופכת להיות מוגזמת או לא מסתגלת. מחקרים הראו שנוסטלגיה מוגזמת עלולה להוביל להרהורים על כישלונות העבר, נסיגה חברתית וציפיות לא מציאותיות לעתיד.

מחקר של David B. Newman, Matthew E. Sachs,1 Arthur A. Stone,and Norbert Schwarz מצא שנוסטלגיה קשורה לרמות נמוכות יותר של אושר ושביעות רצון מהחיים אצל אנשים שעמדו בפני מעברי חיים שליליים, כגון אובדן עבודה או גירושין.

מחקרים אחרים מצאו שנוסטלגיה קשורה בחרדה ודיכאון מוגברים אצל אנשים שנאבקים עם הערכה עצמית נמוכה.  ממצאים אלו מצביעים על כך שההשפעות השליליות של הנוסטלגיה מתעוררות כאשר היא הופכת לסוג של אסקפיזם, המונעת מאנשים לעסוק בהווה ולרדוף אחר מטרותיהם בצורה בונה.

איזון הפרדוקס

האופי הפרדוקסלי של הנוסטלגיה מדגיש את החשיבות של מציאת  איזון בריא בין העלאת זכרונות העבר לבין עיסוק מלא בהווה. בעוד שנוסטלגיה יכולה לספק תחושת נוחות, חיבור וזהות, התעסקות מוגזמת בעבר עלולה לעכב את הצמיחה האישית ולבלום את היכולת להסתגל לאתגרים והזדמנויות חדשות.

המפתח לרתימת ההשפעות החיוביות של הנוסטלגיה טמון בשימוש בה כמקור מוטיבציה והשראה ולא כצורה של אסקפיזם. הרהור על הצלחות העבר ועל זיכרונות אהובים יכול להגביר את ההערכה העצמית, לחזק ערכים חיוביים ולספק תחושת כיוון למאמצים עתידיים.

יתרה מכך, עיסוק בפעילויות המעוררות תחושות נוסטלגיות חיוביות, כגון ביקור חוזר במקומות ילדות או בילוי עם אנשים אהובים, יכול לספק שיפור זמני במצב הרוח והרווחה הנפשית. עם זאת, חשוב לשמור על התמקדות בהווה ולעסוק באופן פעיל ביעדים ובמערכות יחסים נוכחיות כדי למנוע מהנוסטלגיה להפוך תחליף לחיים מספקים בהווה.

לימודי ציור -"פילוסופיה היא בעצם נוסטלגיה. היא תשוקה לחזור הביתה"-נובאליס

יציקות אפוקסי קריסטלי שקוף-הן כלי נוסטלגי במלוא מובן המילה. אפילו המילה "שרף" אפוקסי מעוררת את בלוטות הנוסטלגיה. שרף ענברי בו נלכדו יתושים לפני מיליוני שנים, גורם לנו לחשוב על חיים שאבדו. לוכד חיים שאינם עוד. "אנשים משאירים שיירים של עצמם היכן שהם מרגישים נוח במיוחד, מקומות המקבלים אותם."-הרוקי מורקמי-רקוד, רקוד ,רקוד.

געגוע נוסטלגי אינו געגוע לתקופה אחרת, הוא געגוע לתקופה שבה היה טוב, שבה היינו צעירים יותר. יש משהו  מכמיר לב בהבנה שהגעגוע הנוסטלגי שלנו הוא לא רק מזייף את הזיכרון אלא שהוא מזייף את זיכרון הגעגוע לעצמנו- הצעירים.  עוד יותר מכמיר לב להסתכל באנשים צעירים על סף החיים באכזריות הצינית שמקנה לנו הגיל, ולדעת שאין דרך שאותן תקוות שלהם, אותה שאפתנות ותשוקה לחיים, אותו צורך לבלוע הכל-לא יאכזב. ואם את רוצה שאהיה אכזרי יותר אגיד, שאם הם לא התאכזבו, הרי משהו בהם פגום. הם נשארו ילדותיים במובן הרע של המילה. הם לא נתנו למציאות לחדור. אכזבה היא לא רק מחויבת המציאות, היא תנאי לאותה חמלה של קבלה עצמית. לאותו הומור עצמי העוסק בפגיעות שלנו כבני אדם, לאבסורד של החיים, בעצם לתחושת החיים ומה שחשוב בהם כשלעצמם.

אנו מציעים סדנת אפוקסי למתחילים- וכן אפוקסי למכירה-ראה -אפוקסי שקוף ליציקה מחיר