מרחק של 30 דקות ממרכז מודעין, אנחנו מלמדים פיסול,זה חוג הפיסול של מודיעין)למה שתיקות-כי אין כמו שתיקות ופיסול(:()
 
 
 
 
 

  כבר דיברנו על מילים ושפה-אבל אומנות-ציור פיסול,צילום -  מעלה על נס גם את אי  כשירותה של השפה להעברת כל הרבדים של הקיום הריגשי שלנו.לפעמים אנחנו קורים במקום שאין בו מילים,ולפעמים חשוב להשאיר את המקום הזה לא מדובר-שתוק.כמו חור שחור שאנחנו יכולים לראות ולהרגיש איך הוא מעוות את המרחב והזמן סביבו(כל מה שהמילים יכולות לעשות לפעמים זה לסמן  את מגבלותיהן) .אני אוהב את הביטוי "פואטיקה של ההיעדר"הלקוח מתורת הספרות-איך האין חשוב יותר מהיש,הדרך שבה המילים מתקבצות כדי ליצור את שתיקות  בתוכן.את הצורה שבה החומר  בפסל סביב -חשוב פחות מהחור או החלל שהוא מגדיר.הדרך שבה כניסה לפרטים,חידוד של פרטים במקום אחד -צועק את העדרם במקום אחר.."החיים אינם נמדדים במספר הפעמים שנשמת אלא במספר הפעמים שנעתקה נשימתך".בפיסול משתמשים בביטוי חלל נגטיבי שהדרך הטובה ביותר להסביר אותו היא בתאור של כד שהמשמעות שלו,השימושיות לו -מהותו ,לא באה מחומר סביב אלא מהחלל התחום הריק שהחומר הזה יוצר(או חדר שמהותו היא  לא הקירות אלא החלל שבין הקירות).

ויניקוט אחד מהפסיכולוגים המשפיעים ביותר על הפסיכולוגיה בימינו- סבור שהשתיקות הלא מילוליות בטיפול אנליטי עשויות להיות פוריות לא פחות מן החילופין המילוליים.-"אצל האמן מכל תחום שהוא ניתן לגלות דילמה פנימית הנובעת מקיום בצוותא של שתי מגמות,הצורך העז לתקשר והצורך העז עוד יותר לא להתגלות."

 

"החיים האמיתיים אינם יכולים אף פעם להצתמצם למילים שאמר או כתב מישהו.החיים האמיתיים מתרחשים כשאנחנו נמצאים בגפינו,חושבים ,מרגישים,אבודים בזכרונות ,במודעות עצמית חלומית, ברגעים תת מקרוסקופיים....החיים שלו ארעו אמר ,כשישב ובהה בקיר ריק,בעודו חושב על ארוחת ערב.

ביוגרפיה בת שמונה מאות עמודים אינה אלא ניחוש גמור,הוא אמר."(דון דלילו -נקודת אומגה).

"את בטח זוכרת את הפלא הזה כשילד מתחיל לתת שמות לדברים.ובכל זאת בכל פעם שהוא למד מילה חדשה,מלה שהיא גם קצת "שלהם",של כולם,אפילו המלה הראשונה שלו,מלה יפה כמו "אור",הלב שלי גם נחמץ קצת,באפס קצהו,כי חשבתי-מי יודע מה הוא מאבד ברגע זה,וכמה אינסוף סוגים של זוהר הוא הרגיש וראה וטעם והריח,לפני שדחס את כולם לתוך התיבה הקטנה "אור",עם הריש הזאת בקצה ,כמו מתג כיבוי.את מבינה?(גרוסמן-"שתהיי לי הסכין)

"כשאני רץ אני פשוט רץ. עקרונית אני רץ בתוך ריק, אם לומר זאת במהופך , אולי עלי  לומר שאני רץ כדי להשיג ריק(הרוקי מורקמי -על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה).(חוג פיסול מודיעין,חוג ציור מודיעין)

©כל הזכויות שמורות - הסדנא לימודי אומנות ציור פיסול צילום עיצוב
לימודי אומנות | פיסול | ציור | צילום | עיצוב | אומנות שימושית | ימי כיף וגיבוש | עיצוב הבית