פיסול וגילוף מודרני ועכשווי בעץ

פיסול וגילוף מודרני ועכשווי בעץ

פיסול וגילוף עץ מודרני

המהפכה התעשייתית שינתה באופן משמעותי את גילוף העץ ופיסול בעץ, בעזרת מכונות שאפשרו ייצור המוני ועיצובים סטנדרטיים. עם זאת, בתוך המיכון , צמחה קבוצה של אמנים ואומנים, שדגלו בשימור הטכניקות המסורתיות והחיו את העניין בגילוף בעץ כאמנות יפה.

במאה ה-20 פנה גילוף העץ למודרניות, כאשר אמנים התנסו בצורות מופשטות, חומרים לא שגרתיים וטכניקות גילוף חדשניות.

אמנים מודרניים חזרו לעץ לאחר הדמוקרטיזציה של ז'אנרים אמנותיים שהובילה גם לדמוקרטיזציה של חומרים. בין הפסלים הרבים הבולטים בכישורי הפיסול בעץ נמצאים: פול גוגן שבעקבות המסורות של טהיטי שבה הוא חי-יצר תבליטים ומסכות מעץ,   קונסטנטין ברנקוזי, שידע להתבונן ולגעת בעץ מתוך כבוד לחומר, הנרי מור הידוע בפסלי העץ החלקים שלו- כמו דמות שוכבת מ-1936;, שאוורי דוניקובסקי הפולני ששרד את אושוויץ. ברברה הפוורת' מחלוצות הפיסול המופשט.  ארנסט ברלך הגרמני, הידוע בפסלי המחאה שלו כנגד המלחמה. ולואיז נוולסון שיצרה אסמבלאז'ים של חלקי עץ שמצאה, בטכניקה של "רדי מייד".

קורס פיסול רחובות: איי ווייוויי -אסמבלאז' "ענבים"

בפיסול הישראלי המודרני-העץ לא תפס מקום מרכזי כמו האבן וההמתכת, למרות שבוריס שץ שייסד את בצלאל, עבד גם בעץ. בין הפסלים שעשו שימוש בעץ נמצאים, חנה אורלוף, שושנה הימן, חוה מחותן. משה שטרנשוס, רודי להמן, רות צרפתי, ורבים נוספים. בשנות השישים והשבעים  עושים תומרקין ומנשה קדישמן מעט שימוש בעץ , אולם הוא מעולם לא היה חומר מרכזי בעבודתם. במהלך שנות השמונים התאפיין הפיסול של קבוצת דלות החומר- בשימוש בעץ לבוד ("דיקט"). השימוש בחומר זה נטה להגדיש את האופן שבו נבנה אובייקט בעל נפח, פעמים רבות מתוך מסורת של נגרות ביתית. תפיסת פיסול זו מרדה בהגבהה המיסטית והתרבותית של יצירת האמנות תוך שימוש בחומרים הנתפסים זולים ותעשייתיים.  בין האמנים הבולטים שעסקו בצורה זו של פיסול בולטים נחום טבת,  דרורה דומיני, יצחק גולומבק, וקבוצת זיק.

קורס פיסול: שושנה הימן, שנות ה60.

פיסול עץ עכשווי

כמעט בלתי אפשרי לסכם ולהגדיר את השימוש בעץ בפיסול העכשווי. הרבגוניות של סגנונות, טכניקות ושילובים של עץ עם חומרים אחרים (ראו עץ ואפוקסי) הם רבים ומגוונים. הזמינות של סוגי עץ מגוונים ברחבי העולם והתפתחות הכלים החשמליים הזמינים- מאפשרת ניסויים בטקסטורה, בצבע ובצורה, מה שמוביל לסגנונות וגישות רבות.

יתר על כן, אמני גילוף עץ מודרניים מדגישים יותר ויותר קיימות ומודעות אקולוגית, תוך שימוש בעץ ממוחזר  ובחומרים שמקורם בספקים אחראיים כדי להבטיח את המשך הקיום של צורת האמנות וכדי לקדם את התודעה הסביבתית.

קורס פיסול תל אביב: נינה בראון: כיסא קן

לפני מספר שנים ארגן המוזיאון לאמנויות ועיצוב בניו יורק את התערוכה- Against the Grain: Wood in Contemporary Art, Craft and Design  (אחריה גם יצא ספר מומלץ), אשר אולי מציגה בצורה הטובה ביותר את הטכניקות הרבגוניות והשימושים האפשריים של עץ באמנות עכשווית. בין האמנים שהוצגו היו נינה בראון עם כיסא הקן שלה, סבסטיאן ארזוריז עם ארון דורבנים, איי ווייוויי עם אסמבלאז' "ענבים", וקצ'ו (Kcho -Alexis Leyva Machado) עם R.E.C.

קורס פיסול ראשון לציון -קצ'ו -R.E.C

בישראל, אני חושב בעיקר על פסלו (בתוך עבודת הווידאו) של רומי אחיטוב -המחול .  או על עבודתיו של אילן אורבוך

פיסול בעץ, בן ימינו -ליאו וון

"יצירותיה של ליאו וון לוכדות את משמעות הייסורים והאקסטזה של להיות בחיים. ליאו וון מתעלת את ההכשרת הבובנאות שלה ליצירת פסלים המציגים שלדים והכלאות של אדם-וחיה, תוך בחינת השבריריות והעוצמה של הגוף לאורך הדרך."

גלריית הקפסולה בשנחאי (CAPSULE SHANGHAI) הפכה בשנים האחרונות לאחת מגלריות האמנות החשובות בעולם. השנה בולטת בה אמנית צעירה העוסקת בפיסול בעץ  ליאו וון (Liao Wen). 

ליאו נולדה בצ'נגדו, סין בשנת 1994. היא למדה הדפס במכון לאמנויות יפות של סצ'ואן בין השנים 2012 ל-2016, ולאחר מכן המשיכה לתואר שני באמנויות יפות באמנות נסיונית מהאקדמיה המרכזית לאמנויות יפות בבייג'ינג ב-2019.

ליאו וון-פיסול בעץ

עבודתו של ליאו הוצגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בסין, הונג קונג וארצות הברית. היא גם השתתפה במספר ירידי אמנות בינלאומיים, כולל ארט באזל הונג קונג, ופרייז ניו יורק.

באתר הקפסולה נכתב:

בפסליה, ליאו מרבה להשתמש בחומרים כמו עץ, מתכת וזכוכית כדי ליצור דמויות עדינות וחזקות כאחד. דמויותיה מוצגות לעתים קרובות במצבי מתח או קונפליקט, מה שמרמז על הסערה הפנימית שלעתים קרובות נסתרת מהעין.

ההופעות (פרפורמנס) של ליאו עוסקות באופן דומה בגוף כאתר של טרנספורמציה. בהופעות שלה היא מרבה להשתמש בגופה שלה כקנבס, מציירת אותו בסמלים ודימויים המשקפים את מצב הווייתה הפנימי.

הסרטונים של ליאו חוקרים לעתים קרובות את הקשר בין הגוף והסביבה., היא מרבה לצלם את עצמה תוך אינטראקציה עם אלמנטים טבעיים כמו מים, אש ואדמה. עבודות אלו חוקרות את הדרכים שבהן הגוף יכול להיות מעוצב על ידי הסביבה וגם לשנות על ידי סביבתו.

פיסול -ליאו וון

תערוכות בולטות של ליאו וון:

"הגוף יודע בשקט" (2021): תערוכת יחיד של פסלים וסרטוני וידאו החוקרים את היחסים בין הגוף לעצמי.

"איזון כמעט מתמוטט" (2020-): פרויקט מתמשך החוקר את השבריריות וחוסר היציבות של גוף האדם.

"טקסים של עונות" (2021-): עבודה החוקרת את הקשר בין הגוף לעולם הטבע.

"רעלים או תרופות נגד" (2021-): פרויקט מתמשך החוקר את הקשר בין הגוף לנפש.

פיסול פיגורטיבי שונה-ליאו וון

במאי 2023 הניו יורק טיימס  פרסם ראיון דיוקן של לאו וון  שערך אנדרו רוסת':

" ליאו וון מפסלת עץ פסלים המזכירים שלדים (אדם, חיה, חייזר) המתמזגים עם רובוטים מתחום המדע הבדיוני, חרקים וצמחים לא ברורים. הם מושכים ומפחידים, כרוכים בצורה פסיכולוגית,( כאן מוצגת הרחבה על מושג  ה- ה ABJECT ART הכורך פסיכולוגיה של גועל משיכה ופחד ) והם עזרו להפוך אותה, בגיל 29, ל"אחת האמניות הצעירות והחדשניות ביותר בסין", כפי שמצהירים וואנג צ'נצ'ן, סגנית מנהל המוזיאון המרכזי לאמנויות יפות (C.A.F.A.). בייג'ין, וכפי שניסח זאת בשנה שעברה במגזין Art in America.האוצר-מבקר ג'יה קיאנפאן. 

ליאו וון בדיוק סיימה קבוצה חדשה של יצירות, שיופיעו השבוע בפרייז ניו יורק, תוך השתלטות על הדוכן של הגלריה קפסולה שנגחאי.

המבט-פיסול-ליאו וון- 

כאשר המבקרים ביריד מציצים דרך חור הצצה בקיר הדוכן, הם מתעמתים עם אנדרואידית  עירומה היושבת על בהונותיה, כפופה, מביטה בהם לאחור מבין רגליה. היא חושפת את עצמה בתהליך - המפשעה שלה היא שרף אפוקסי בצבע שתן מנומר באדום - אבל היא נראית כשולטת היטב בדינמיקה, כמו גם קצת מאיימת.

"אני חושבת שזה די פרובוקטיבי," אמרה ליאו וון ומסבירה שהדמות אומרת בעצם למציצן: "אולי אתה מסתכל על הנרתיק שלי", אבל לא אכפת לי (היא השתמשה בביטוי צבעוני יותר).

הפסל שלה מזעזע, אבל הוא גם עוסק באפיקי היסטוריה אמנותית עמוקה, תוך שהוא מסתמך בחלקו על דימויים של נשים משתינות שמצאה האמנית על גביע יווני עתיק, בציור של פרנסואה בושה מהמאה ה-18, ובמקומות אחרים. היא כינתה את עבודתה ה"מבט"-“Stare.”. (כאן ניתן לראות הרחבה על הפסיכולוגיה של "המבט" באמנות המודרנית).

"אני חושבת על איך אנחנו משתמשים בגוף כנשק או כמחווה נגד, או כדי להכחיש, משהו", אומרת ליאו וון על כמה מעבודותיה האחרונות. כשמסתכלים מקרוב על הקונסטרוקציות האלגנטיות שלה, אפשר לראות כיצד הן יכולות להתנהג כמו גופים. יש להם מפרקים ניתנים להזזה, שהם תוצאה של הכשרת האמנות יוצאת הדופן של ליאו וון.

ליאו, שנולדה בצ'נגדו, בירת מחוז סצ'ואן בסין, למדה לתואר שני באמנות ניסיונית ב-C.A.F.A. כשזכתה במלגה ללימודים בחו"ל. כשהיא נזכרת באותו רגע, אמרה שהמחשבה שלה הייתה, "אולי אני יכולה לעשות משהו שמעולם לא ניסיתי".וכך, בשנת 2017, היא נרשמה לסדנת בובות אינטנסיבית בת חודש בפראג. היא למדה איך ליצור מריונטות, לכתוב תסריטים ולהופיע. השיעור הראשון היה בשימוש בטוח באזמל, והיא גאה בכך שהיא מעולם לא חתכה את עצמה. (עם זאת, היא איבדה זמנית רגישות מסוימת באצבעותיה מהעור שהתקלף.)

חוגי אמנות-ליאו וון-פיסול סיני עכשווי

הגישה שלה ב-C.A.F.A., היא אמרה, הייתה: "אני לא אוהבת את בית הספר שלי. אני לא אוהבת את המורים שלי". היא נמשכה לאמנות עממית ולבובות, דברים ש"לעולם לא יוצגו בחלל הלבן בגלריה והם פתוחים לכולם, לכל קהל", אמרה.

עד 2020 היא חשבה שתהיה בובנאית ותפעיל תיאטרון בובות נייד, אבל אז החליטה שלא, בגלל ש"הבנתי, אני בעצם אדם מאוד ביישן", אמרה. (קצת קשה היה להאמין בזה כשהיא דנה בעבודות שלה ומפזרת בדיחות.)

שהתמקדה במקום זאת בפיסול, ליאו וואן  "באמת דחפה את הגבול של אומנות ואמנות עממית -לתחום קונספטואלי", אמרה האוצרת מבייג'ינג מיה יו בראיון טלפוני.

פסיכולוג רחובות: דמויות עדינות וחזקות כאחד, במצבי מתח או קונפליקט.

עבור המייצג שגב' יו ארגנה במסגרת הביאנלה OCAT 2021 בשנג'ן, וון כיסתה משטח של רצפה באדמה ושתלה עליה ירק, ויצרה במה דמוית גן עבור היצורים הזומורפיים שלה. יש "איכות  של טיפול פסיכולוגי בחומרים שלה", אומרת גב' יו.

בסדרת עבודות נועזת אחרת, גב' ליאו ביקשה ממהגרי עבודה בשנג'ן ליצור בובות דיוקן עצמי, ואז לקחת את הבובות למקום שהיה, או יכול להיות, חשוב להם. האמנית ליוותה את העובדים, צילמה וכתבה על התהליך. זה היה מאמץ לשמר את הסיפורים שלהם, ולהבין טוב יותר את העיר שלה.

מה שמאחד את הפרויקטים הנבדלים הללו הוא הקסם ממה שגוף יכול לעשות. כיצד הוא יכול לגדול ולסבול, להיות מוזן ומדומיין מחדש, לשמש סמל ולפעול. פסל אחר בפרייז מציג דמות אנושית צועדת צעד ענק, כאשר פלג הגוף העליון שלה נאלץ לנטות לאחור תחת משקל אדיר בלתי נראה. הוא עומד, אבל רק בקושי. רק להסתכל על זה יכול לגרום לכאבי מפרקים.

ליאו וון רוצה שהאמנות שלה תחבר בין הצופים לגופם שלהם, שתשלח אותם פנימה. לשם כך יתלו על קירות דוכן התצוגה שלה ארבע יצירות הדומות לאיברים מופשטים, שכל אחת מתייחסת לדחף אנושי אחר: הצורך לשאוף, להטיל שתן, לבלוע ולהקיא. האחרון מיוצג על ידי מעין ושט חלק ומפותל שנחסם על ידי עצמים חלקים הדומים לאבנים.

יש אנשים שאולי ימצאו את הנושאים האלה מוזרים, הודתה ליאו וון, אבל למה לא לנסות לייצג אותם? "אני רוצה לתאר את התחושה של הגוף היומיומי שלנו כי אנחנו תמיד רודפים אחר דבר גדול יותר", כמו "רעיון שאפתני מאוד או מישהו שמעולם לא פגשנו קודם לכן", אמרה. "אבל, אני מתכוונת, כל נשימה, או תחושת צמא, יקרים מאוד עבור בני אדם, כי זה אומר שאנחנו חיים."

חוגי פיסול תל אביב-פיסול עכשווי בעץ-ליאו וון

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובריאות הנפשית. בנוסף לטיפולי פסיכותרפיה רגילים-אנו מציעים גם טיפול בנוירופידבק, טכניקה לטיפול קצר מועד יעיל מוכח בדיכאון, חרדה, פוסט טראומה ועוד.