סוף השבוע כתהום רגשית

עבור מספר גדול של אנשים, סוף השבוע מהווה אתגר נפשי.

כפסיכולוג תל אביב-בסדנה לתהליכים יצירתיים, אני נתקל בתחושת הריקנות של סוף השבוע או דיכאון שבת- אצל יותר ויותר אנשים, בכל הגילאים ובכל המגזרים-דתיים וחילוניים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים.

"אני מרגיש שחוק מעבודה כל השבוע ואז מגיע סוף השבוע ואני לא מצליח להתמודד אתו" אומר לי שי. בשישי בבוקר, שי קם והולך לסופרמרקט. עושה קניות, כביסה, מנקה את הבית. אחר הצהריים הוא מבשל לעצמו ארוחת ערב; תמיד משהו מפנק ומאתגר. לאחר מכן, השבת מתמלאת בבהייה בנטפליקס. ובכל אותן שעות, אין לו שיחה אמיתית עם בן אדם אחר. "האדם היחיד שאיתו דיברתי", הוא אומר לי, "הייתה הקופאית בסופר, וגם אותה יחליפו בקרוב בקופה לשירות עצמי".

במהלך השבוע, שי, בן ה-62, עסוק מכדי להיות בודד. ל"מעשה אין לי סבלנות כבר לאנשים, אני עוסק בתמיכה טכנית בתחום המכשור הרפואי".

הוא מתאר את חיי העבודה האינטנסיביים שלו כ-"מנהרה" שאליה הוא נכנס ביום ראשון ויוצא ביום חמישי.

אבל בדיוק כשהוא מגיח חסר אוויר מהצד השני, במקום חמצן הוא פוגש תחושת בדידות סוחפת. במקום לספק הפוגה מהלחץ של חיי העבודה, הזדמנות להתחבר מחדש עם עצמו, המשפחה והחברים, סוף השבוע מסתמן כריקנות רגשית וחברתית עצומה, שיש לשרוד איך שהוא.

כפסיכולוגים, אנו נתקלים בריקנות ודיכאון סוף השבוע אצל אנשים, החל מגיל ההתבגרות ועד גילאי זקנה, והסיבות לה מגוונות. למרות כל זאת, תופעת דיכאון סוף השבוע כמעט ולא נחקרה. תופעה ידועה יותר היא דיכאון מוצאי שבת-או "שביזות יום א׳ " הקשורה בחזרה לשבוע העבודה, לבית הספר או לצבא. שלמרבית הפרדוקס יכולה להתרחש יחד עם דיכאון סוף השבוע.

קורס ציור- Alisher Kushakov, "הרגשתי שקטה וריקה מאוד, כמו שעינו של טורנדו חייבת להרגיש, נעה עמום באמצע ההוללות שמסביב."
- סילביה פלאת', פעמון הזכוכית.

בדידות וציפיות

"יש פער בין הציפייה שלי לאייך שהחיים אמורים להיות ובין המציאות", אומרת לי שיר. או במילים אחרות-"זה לא מה שהבטיחו לי"- בסוף השבוע, אי ההתאמה הכואבת הזו מועצמת על ידי תחושת הקונפליקט שיש לא רק עם העולם שמחוץ לדלת, אלא עם העצמי המסוגל והחברותי שלה במשך השבוע. ,"כאילו יש בי שני אנשים, זו עם החיוך התמידי והאנרגיה במשך השבוע, וזו שהוציאו לה את האוויר, כמו מבובה מתנפחת בסוף השבוע".

שיר בת 41, וגרה ברחובות, עם עבודה מתגמלת ומשפחה בקרבת מקום - אבל היא חיה חיים כפולים. "במשך השבוע, אני אדם מרוצה ומסופק. בסוף השבוע אני מרגישה מנודה ובודדה", היא אומרת. יותר ויותר, היא מוצאת את עצמה מחוץ לקבוצה החברתית שאיתה גדלה ובה רוב חבריה. היא מנהלת עסק הדרכה אונליין מהבית, אז ימי חול עמוסים. אבל אז בדיוק החברות הנשואות שלה רוצות להיפגש לקפה.

שיר הייתה רוצה לראות את החברים האלה גם בסוף השבוע, אבל כשמגיעה השבת, "זה לא נאמר - אבל זה כאילו הם סגרו לי את הדלתות. סופי שבוע מיועדים למשפחות . זה לא נשמע לא לעניין, להזמין אותי לארוחת ערב, כי אני רווקה", היא אומרת. "אני מתעוררת בשבת ומרגישה מדוכאת . זה מאבק להוציא את עצמי מהמיטה אם אין לי שום דבר מתוכנן". "אני מחכה לראשון".

עבור שיר, הבדידות של סוף השבוע מחריפה על ידי תחושה נוספת, כואבת, הקשורה לחוויה שלה כ"ילדה שקופה" . "כילדה הרגשתי חסרת בית, או זרה בבית שלי", בהווה היא מרגישה שהיא לא רק לבד אלא נעולה בחוץ - "אסורה מסוף השבוע", כדבריה. בין ראשון לשישי היא נהנית מהשכונה שלה, אבל בסוף השבוע נראה שהרחובות והפארקים משתנים. הם הופכים זרים, אסורים, במידה כזו ששיר תוהה אם היא לא "סופגת" את הבדידות שלה מסביבתה, שכעת מלאה בזוגות, משפחות, קבוצות.

"מה שמעניין , זה שאני אשב לבד בבית קפה בקלות במשך השבוע", היא אומרת. אבל אותו בית קפה בסוף השבוע הוא חלל שהיא לא יכולה להיכנס אליו. אפילו טיול עם הכלב הופך שונה. -ביום שבת בבוקר, אותה הליכה מרגישה עצובה מאוד.

כפסיכולוגים בתל אביב, אנחנו מדברים על ה"עצמי המשתקף" -איך הרגשות שלך לגבי עצמך מושפעים מהאופן שבו אתה חושב שאחרים רואים אותך. המרחב הציבורי משתנה, נכבש על ידי אנשים אחרים... "זה כבר לא המרחב שלי. אני מרגישה לא בנוח כי אני לא מתאימה." שיר חוזרת להיות הילדה האבודה שהייתה.

סדנת אפוקסי-יציקות שקופות. "לא אמרתי דבר זמן מה, רק העברתי את קצות אצבעותיי לאורך הקצה הריק בצורת אדם שנשארה בתוכי."
- הארוקי מורקמי, Blind Willow, Sleeping Woman

 סוף השבוע כמעבר למצב הכרה אחר.

אבל הריק או ההיעדר בסוף השבוע לא עשויים בדידות בלבד למרות שזו מרכיב מרכזי בהם. אנו נתקלים בה גם אצל אנשים נשואים ועובדים המוצאים את עצמם לא יודעים מה לעשות בזמן לא מובנה בסוף השבוע. הראייה את הדיכאון כמצב תודעה אחר התחילה לקבל הכרה מדעית. אבל לא רק דיכאון, מצבים נפשיים ובעיקר נפילה לתהומות רגשיים הם סוג של החלפת תודעה או נפילה למצב תודעה אחר. סוף השבוע מייצג מצב תודעה כזה שהמעבר אליו יוצר קושי.

אין לי אנרגיה לכלום -אומר לי אמיר- אבל בסוף השבוע, הכלום טורף אותי". אמיר ואשתו בסוף שנות החמישים וילדיהם כבר גרים מחוץ לבית. הוא איש הייטק שהעבודה היא חייו, או לפחות הייתה. בשנים האחרונות הוא נדחק ממרכז העשייה כך הוא מרגיש ונשאר בשוליים. הוא מרגיש כבר לא משמעותי ואני תהיתי בפגישה הראשונה אם למעשה הוא לא סובל מדיסתימיה -סוג של דיכאון כרוני בתפקוד גבוה. נראה שסוף השבוע מייצג תהום אצל אנשים כיוון שהוא אינו מאורגן מראש למשימות ומטלות, ומאידך אצל רבים בתקופה העכשווית לא נותרת אנרגיה על מנת למלא את הזמן הזה ברצונות הדורשים יוזמה ומאמץ. כך ניסח זאת הפילוסוף תיאודור אדורנו כשהסביר את עלייתה של אמנות הקיטש : "אנשים רוצים ליהנות. חוויה מרוכזת ומודעת לחלוטין של אמנות אפשרית רק למי שחייו אינם מעמיסים עליו עד כדי כך שבזמנו הפנוי הוא רוצה הקלה משעמום וממאמץ בו זמנית."

קורס רישום-רישום בדיו. "תפקידו של האמן הוא לא להיכנע לייאוש אלא למצוא תרופת נגד לריקנות הקיום”.- וודי אלן, חצות בפריז: תסריט 

ריקנות כמצב קיומי

סוף השבוע מייצג מעבר לסוג אחר של זמן והוויה. מתברר שמנוחה נכונה דורשת הסתגלות ואפילו תרגול ומאמץ. אבל פרק הזמן הקצר יחסית של סוף השבוע אינו מאפשר הסתגלות. לא פחות מכך, התמכרות לעבודה מציעה לא פעם אפשרות של בריחה מאנית שהחברה הפכה ל"חיובית" מרגשות וכאב רגשי לא מעובדים. במקרה של אמיר הפתרון של למלא את סוף השבוע באירועים ,כך הרגשתי, יהיה מוטעה. דיכאון סוף השבוע הראה לנו "איפה הגופות קבורות", לקבור אותם שוב יהיה לא חכם. לפעמים אין ברירה וצריך לפגוש בריקנות כמו את הפחד- פנים אל פנים ולהפסיק לברוח ממנה. לא במקרה אני חושב שהחרדה והריקנות דומים. משניהם אנו בורחים ושניהם לא ירפו אלא אם נסתובב ונפגוש בהם. ריקנות - כפי שהיא מוגדרת בפסיכותרפיה המערבית- היא חוויה קיומית שקשורה לאופן שבו אתה מתחבר לעצמך ולעולם הסובב אותך. היא מקושרת לגורמים כביקורת עצמית, דיסוציאציה וזהות עצמית לא יציבה(ולא פעם הפרעת אישיות גבולית).

היא מתוארת כ-."תחושה שעוברים את החיים בצורה מכנית, נטולת רגשות ותכלית, ולכן אנו חשים ריקים מבפנים. ריקנות מורגשת לרוב בגוף בצורה של אי נוחות בחזה. יחד עם תחושות שאדם מנותק מאחרים, בדרך כלשהי, בלתי נראה לאחרים, ואינו מסוגל לתרום לעולם… האדם חש מרוחק ומנותק מהמציאות סביבו."

נקודת מבט אחרת הקרובה לקבלה רדיקלית של הסבל היא נקודת המבט הבודהיסטית. ריקנות (shunyata) היא מציאות הקיום של עצמנו ושל כל התופעות הסובבות אותנו., חיפוש המציאות וחיפוש השחרור מסתכמים באותו דבר. האדם שלא רוצה לראות את המציאות, לא באמת רוצה לחפש שחרור, והוא פשוט הולך לאיבוד.

ריקנות היא אופן של תפיסה, דרך להסתכל על חוויה. נקודת מבט שלא מוסיפה דבר, ולא  מרחיקה שום דבר מהנתונים הגולמיים של אירועים פיזיים ונפשיים. אתה מסתכל על אירועים בתודעה ובחושים בלי לחשוב אם יש משהו מאחוריהם.

מצב זה נקרא ריקנות מכיוון שהוא ריק מהנחות היסוד שאנו בדרך כלל מוסיפים לחוויה כדי להבין אותה: הסיפורים ותפיסות העולם שאנו מעצבים כדי להסביר מי אנחנו והעולם בו אנו חיים. למרות שלסיפורים והשקפות אלה יש שימושים, הבודהיזם טוען שהשאלות שהם מעלים -על הזהות האמיתית שלנו ושל המציאות של העולם שבחוץ - מסירות את תשומת הלב מחוויה ישירה של האופן שבו אירועים משפיעים זה על זה בהווה המיידי. כך הם מפריעים כאשר אנו מנסים להבין ולפתור את בעיית הסבל.

למרות שבברור ששתי התפיסות הללו מדברות על חוויות רגשיות שונות-אני חש שהגישה הבודהיסטית לריקנות חשובה דווקא משום שהיא עושה דה־פתולוגיזציה לחוויה, ומכניסה אותה לשדה המשמעות האקזנציאליסטי- הרוחני והיא גם מציעה פתרון מעשי -מיינדפולנס או מדיטציה.

קורס פיסול-האדם כמסכה. "ריקנות שעלולה להיתפס בטעות מבחינה רעיונית כלא-כלום, היא למעשה מאגר האפשרויות האינסופיות."
|
 Daisetz Teitaro Suzuki

5 ספרים על ריקנות

Nagarjuna's Seventy Stanzas: A Buddhist Psychology of Emptiness

David Ross Komito

Emptiness: A Practical Guide for Meditators 

by Guy Armstrong 

The Book of Form and Emptiness

Ruth Ozeki

My Year of Rest and Relaxation

Ottessa Moshfegh

Ordinary Mind: Exploring the Common Ground of Zen and Psychotherapy

Barry Magid

שמי זיו אייל ואני מנהל את "הסדנה לתהליכים יצירתיים" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי, המאגד מורים לאמנות, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". בנוסף לטיפולי פסיכותרפיה רגילים-אנו מציעים גם טיפול בנוירופידבק, טכניקה לטיפול קצר מועד יעיל ומוכח בדיכאון, חרדה, פוסט טראומה ועוד