התמודדות עם טראומה חברתית באמנות

 טראומה קולקטיבית, פיסול -רבקה בלמור

טראומה קולקטיבית, טראומה משותפת, טראומה חברתית.

התייחסות וההגדרה של התמודדות עם טראומה אינדיבידואלית, מתועדת היטב ונחקרה רבות. מעגל שני של טראומה היא הטראומה המשנית -שממנה עלולים לסבול אותם אנשים הנחשפים לעדויות או פרטים של אירוע טראומטי אשר עבר אדם אחר, גם אם להם עצמם לא נשקפה כל סכנה. לרוב מדובר במקרים של חשיפה לפרטי אירוע טראומטי של אדם קרוב או משמעותי (אירועי ה7 באוקטובר הרחיבו את ההגדרה של טראומה משנית לאלו שנחשפו למדיה-הסרטונים והעדויות שתיעדו בזמן אמת את התופת).
מעגל שלישי של טראומה הוא הטראומה הקולקטיבית , המאסיבית, הטראומה המשותפת או הטראומה החברתית. בתוכה ישראל נמצאת מאז אירועי ה7 באוקטובר- בה מתייחסים לחברה, קבוצה אתנית, קטגוריה חברתית או מעמד, שנחשפו לנסיבות קיצוניות של טראומטיזציה, כגון אסונות טבע, משברים טכנולוגיים, חברתיים, פוליטיים, תרבותיים, מגדריים, אתניים או דתיים, כאל אדם שהושפע מטראומה (ישירה או משנית).

בפסיכולוגיה פוליטית קיים המושג טראומה פוליטית קולקטיבית (המהפכה המשפטית או ארועי ההתנתקות) (Vertzberger), מדובר באירוע מטלטל, לעתים קרובות אלים שמשפיע על קהילה של אנשים (ולא על אדם בודד או כמה חברים ממנה) ונובע מהתנהגות אנושית שמניעה פוליטי ויש לה השלכות פוליטיות. אירוע כזה פוצע בדקירה חדה אחת, וחודר דרך כל מחסומי הגנה הפסיכולוגיים של המשתתפים והצופים, לא מאפשר מקום למנגנוני הכחשה ובכך משאיר את הנפגעים עם תחושה חריפה של חוסר אונים, פגיעות ושבריריות.  ורצברגר וסוארז-אורוצ'ו ורובן, מדברים לא רק על טראומה קולקטיבית, אלא גם על אלימות קולקטיבית, כאשר הקהילה או קבוצה גדולה סובלת מהשלכות של אירוע טראומטי (אסון טבע או אלימות). ורצברגר קובע כי גם רצח רבין היה טְרַאוּמָה קולקטיבית. המשמעות היא שהמונח טראומה קולקטיבית משמש גם כשאנשים מעטים נמצאים בטראומה באופן אינדיבידואלי.

היינברג תאר תהליכים קולקטיביים העוברים על תרבות או חברה דרך תסמיני PTSD. הוא מציע שלכל ציביליזציה יש שורשים בחוויות טראומטיות קולקטיביות, ומנסה להדגים את התגובות הטראומטיות דרך האופי התוקפני, הדיסוציאטיבי, הממכר ומקהה של החברה שלנו.

על פי יהודית הרמן, טראומה לא משפיעה רק על העולם התוך-נפשי, אלא גם על מערכות היחסים של קורבנות האלימות. היא פוגעת במוסכמות ובהשקפות על המציאות והמוסר שהופנמו, והיוו רשתות של אמון וביטחון, המבוססות על נורמות חברתיות.
גישה נוספת היא התיאוריה של יאנוף-בולמן על 'עולמות ההנחה'. לפיה טראומה מערערת את הנחות היסוד של חיי היומיום של האדם. מה שאנו מחשיבים כוודאי - חייב להיות משוחזר או שיש להגדיר אותו מחדש.

לפי ינוף-בולמן ישנן שלוש הנחות יסוד שיש לטפל בהן:

(1) העולם מיטיב; (2) העולם משמעותי ומובן; ו-(3) האדם רואה את עצמו כבעל יכולות התמודדות, מוכשר, הגון וראוי. הנחות יסוד אלו מתנפצות בשל חוויות טראומטיות.

כפסיכולוג תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים נדמה לי שכל המושגים הללו מתארים את ישראל בשנת 2024.

זהות:

משברים קיצוניים כמו טראומה מאיימים על זהותם של האדם, הקבוצה או החברה.

תפיסת המשכיות נשברת. העבר נקרע מהווה ואינו מאפשר יצירת עתיד. הזהות שלנו נרטיבית ורפלקסיבית וכחברה עלינו לחפש סמלים, סיפורים, טקסים, מיתוסים, וחוויה דתית שיהוו זהות ואתוס משותפים חדשים. מאמר זה נכתב לפני זמן רב, אך כפסיכולוגים בתל אביב הרואים ביצירתיות מרכיב מרכזי בהתמודדות עם טראומה הן ברמה האישית והן ברמה החברתית, אנו חושבים שהרלוונטיות שלו מובנת.

 לתת קול. להגיד אמת. למצוא תקווה. רבקה בלמור.

"אתה חי בפיסת זמן קטנה זו שלך, אך פיסת זמן זו איננה רק חייך שלך, היא מהווה סיכום של כל החיים האחרים שמתקיימים במקביל לשלך...אתה ביטוי של ההיסטוריה."-רוברט פון וורן.

  "אני עושה אמנות - זה החיים שלי. אני לא יודעת מה עוד אוכל לעשות עכשיו", אומרת רבקה בלמור. "אני לא יכול להפסיק. אני אמנית, זו העבודה שלי."

 בלמור היא סמל קנדי -במציאות הקנדית יש לה תפקיד חברתי אדיר: לחשוף את המציאות החברתית והפוליטית של החיים כילידה אינדיאנית  בקנדה. מקולוניאליזם ועקירה, גזענות וקולות מושתקים, ועד האלימות והשפלה סביבתית,  רבקה בלמור היא בת אנישינאבה ובילתה את 30 השנים האחרונות ביצירת אמנות שמתעמתת, מטרידה, אך מחזיקה בתקווה.

 היא מדברת על טראומה ועיבוד שלה. האמנות שלה פועלת על הגוף של הצופה דרך החוויה שהיא מעבירה אותו. דרך השמיעה, הנוכחות , ההשתתפות. היא יוצרת בי תחושה מתמדת של מישהו הנאבק בקיר השתיקה שהטראומה כופה על השורד. "טראומה מאמא" היא קראה לעצמה.

פסיכולוג אונליין-הפסיכולוגיה של הקשבה לשתיקות

גל קול-2018- הפסיכולוגיה של השמיעה של הכאב דרך פיסול

"לעיתים אנו משתמשים במחשבה  לא כדי לגלות עובדות, אלא כדי להסתירן…אחד הדברים ש"המסך" מסתיר בצורה היעילה ביותר הוא הגוף, גופנו שלנו, ואני מתכוון בעיקר לתוך שלו, לפנים. כמו רעלה שמכסה על העור כמתוך צניעות, כך המסך מרחיק מן הנפש את מצבי הגוף הפנימיים, שזרימת החיים פועמת בהם, כשאנו טועים במסענו מידי יום ביומו." Damasio-The feeling of what happens

"אני חושב שאמנים חיוניים לעולם; יש לנו תפקיד בחברה שלנו", מסבירה בלמור,

"כשהתחלתי בסוף שנות ה-80, דברים היו קשים בעולם האמנות מבחינת ניכוס וזהות, מבחינת מי יש זכות לדבר בשם מי".

בלמור פנתה לאמנות המיצג, כשהיא משתמשת בגופה כדי לדבר. "הרגיש לי הגיוני להשתמש בגוף שלי כחומר, מכיוון שאני הייתי הקול האותנטי לדבר על נושאי האומות הראשונות", היא אומרת.

פסיכולוג בראשון לציון-התמודדות עם טראומה

Fringe, 2007-שימוש בפיסול גוף בפסיכולוגיה של ההתמודות על הכאב.

בשילוב מיצב, פיסול, וידאו וצילום בפרקטיקה שלה, יצרה בלמור יצירות מעוררות ופרובוקטיביות המהדהדות ברחבי העולם, ביניהן Rising to the Occasion, Ayum-ee-aawach Oomama-mowan: Speaking to their Mother, Fringe, Wave Sound and Biinjiya' iing Onji (מבפנים).

"אני עושה אמנות מהנוכחות שלי - כאדם", אומרת בלמור. "אני מאמינה שהעבודה שלי כאמנית  אנישינאבה פתוחה מספיק ושאנשים מתרבויות אחרות יכולים להתייחס אליה".

לכל מי שמתחיל בקריירה באמנות מקצועית, בלמור מציעה את העצה הזו: אל תפחדו. היו חסרי פחד, אפילו קצת פרועים.

"עשיית אמנות היא דרך חיים - הכל חלק מיצירת המקום שלנו בעולם הזה ובו בזמן הרצון לדבר לקהל גדול יותר", אומר בלמור. "ואני חושב שאני תורמת לעולם דרך האמנות שאני עושה."

"להיות אמנית זה מרגש", היא מוסיפה. "אתה חי ויש לך רק כל כך הרבה זמן, אז כדאי שתצא לשם, תתחיל לעבוד ותתמיד בזה."

"אלה חיים לא קלים, אבל הם נהדרים."

 

פסיכולוג ביבנה-התמודדות עם טראומה

FACING MONUMENTAL-פיסול וגוף כפסיכולוגיית התמודדות

להלן הערך על רבקה בלמור באנציקלופדיה הקנדית:

ההופעות, הסרטונים, הפסלים והתצלומים של רבקה בלמור, שהוכרה יותר ויותר כאחת האמניות החשובות ביותר בדורה, מתמודדים בצורה חדה עם ההיסטוריה המתמשכת של דיכוי עמים ילידים בקנדה. רבקה בלמור, אמנית חזותית (נולדה ב-22 במרץ 1960 באופסלה, אונטריו). בשנת 2004, בלמור מונתה לחברה באקדמיה המלכותית הקנדית לאמנויות וקיבלה את פרס VIVA היוקרתי. היא הייתה הנציגה הרשמית של קנדה בביאנלה בוונציה 2005; באותה שנה הוענק לה גם תואר דוקטור לשם כבוד מהמכללה לאמנות ועיצוב אונטריו (כיום מכללת אונטריו קולג' לאמנות ועיצוב אוניברסיטת אונטריו). זוכת פרס המושל הכללי לשנת 2013 באמנויות חזותיות ומדיה ופרס גרשון איסקוביץ לשנת2016.  ב2022 היא מציגה  בביאנלה של מוזיאון  וויטני.  רבקה בלמור היא אחת האמניות העכשוויות הבולטות בקנדה.

פסיכולוג בנס ציונה, טיפול פסיכולוגי בנס ציונה

מגדל-2018-פיסול אנדרטה לשתיקה.-הפסיכולוגיה של הטראומה

חיים מוקדמים וחינוך

רבקה בלמור גדלה במשפחה גדולה משבט האנישינבה באופסלה, אונטריו. היא עזבה את עיר הולדתה הקטנה כדי ללמוד בתיכון בת'אנדר ביי השכנה. במהלך הקיץ, בלמור נדדה לצפון-מערב כדי לבלות עם סבתה מצד אמה - ששמרה על אורח חיים המסורתי של מלכודות ודייג ודיברה רק אוג'יבווה שפת  מולדתה .

מנודה כאישה ילידית בבית ספר תיכון לבן ברובו, בלמור נשרה בשנות העשרה לחייה כדי לעבוד במספר עבודות מזדמנות לפני שהחליטה להשלים את לימודיה התיכוניים. כשחזרה לשנתה האחרונה, היא התיידדה עם המורה לאמנות בתיכון שעודד אותה להגיש ציור לתחרות מקומית שבה זכתה בפרס הראשון. מעודדת מהתגובה החיובית, בשנה שלאחר מכן נרשמה בלמור למכללת אונטריו לאמנות (OCA) כדי להמשיך לתואר באמנויות ניסיוניות; היא נשארה בתוכנית מ-1984 עד 1987.

טיפול פסיכולוגי ברחובות, פסיכולוג ברחובות

רבקה בלמור-קורסי פיסול-הפסיכולוגיה של הצעקה המושתקת

קריירה מוקדמת

בעודה ב-OCA, בלמור החלה לפתח את האלטר אגו של  הפרפורמנס הראשון שלה, דמות שהיא כינתה "היי-טק טיפי טראומה מאמא". שלא כמו ההתנהגות הנורמטיבית  שלה בחיים האמתיים, כטראומה מאמא הייתה בלמור נערת מסיבות שערורייתית, מרדנית וחסרת טקט, כשהיא מעצבנת בכוונה את הקהל שלה בתצוגה מלגלגת של סטריאוטיפים ילידים.

טראומה מאמא סיירה במקומות שונים ברחבי קנדה; בכל מיקום שונה המופע כדי להתייחס לנושאים חברתיים-פוליטיים ספציפיים. ב-12 קרינולינות כועסות, התצוגה או הופעה ההגדלה  ביותר מבין ההופעות הללו, שהאמנית העלתה כדי להנציח (ולבקר) את ביקורם של הדוכס והדוכסית מיורק במפרץ הת'אנדר ב-1987, בלמור עיצבה שמלת נשף בסגנון ויקטוריאני. שמלת קרינולינה, פסטיש של סטריאוטיפים ילידיים שהדגיש את האבסורד ביחסים המתמשכים של קנדה עם הכתר. Rising to the Occasion (כפי שנקרא התחפושת) הוצגה מאוחר יותר כיצירה עצמאית ברטרוספקטיבה באמצע הקריירה של בלמור ב-2008 בגלריה לאמנות של ונקובר.

בשנה שלאחר מכן, 1988, פרצה בלמור לתודעה הלאומית עם ההופעה שלה, Artifact 671B, שם ישבה ללא תנועה בטמפרטורות קפואות מחוץ לגלריה לאמנות ת'אנדר ביי. היצירה נוצרה כתגובה לתערוכה שאורגנה על ידי מוזיאון גלנבו ובחסות Shell Canada בשילוב עם משחקי החורף האולימפיים של 1988, שבהם הוצגו יותר מ-500 חפצים ילידיים היסטוריים. ההופעה משכה את תשומת הלב לצביעות של מופע ייצוגי חגיגי כביכול, שבו התעלמו בדיסקרטיות ממחלוקת בת 50 שנה עם ממשלת קנדה על ניצול אדמות ילידים על ידי Shell Canada.

פסיכולוג במזכרת בתיה-התמודדות עם טראומה

“ishkode-אש-2021-רבקה בלמור- הפסיכולוגיה של הטראומה

אמצע קריירה

בשנת 2000, בלמור הצטרפה לגלריה פארי נאדימי בטורונטו, הגלריה המסחרית הראשונה שלה. עם נאדימי הפיקה בלמור כמה מיצירותיה הידועות ביותר, כגון פרא (2001), המים הגדולים (2002), משמר (2002), חוט לבן (2003) ומזרקה (2005). בשנת 2001 עברה לוונקובר, שם התגוררה למעלה מעשור.

בשנת 2002, בלמור הציגה את תערוכת היחיד השישית שלה, The Named and the Unnamed, בגלריה לאמנות בלקין של אוניברסיטת קולומביה הבריטית. בשל הצלחת התערוכה, בשנה שלאחר מכן התערוכה עברה לגלריה לאמנות בטורונטו, אונטריו, בשנת 2004, לגלריה לאמנות קמלופס, קולומביה הבריטית ומרכז האמנות של הקונפדרציה, שרלוטטאון, האי הנסיך אדוארד, וב-2006 למוזיאון מקמאסטר לאמנות. , אוניברסיטת מקמאסטר, המילטון. בתערוכה הוצגו מספר יצירות במדיה מעורבת. הידועה ביותר, Vigil (2002), כללה מיצב וידאו חד-ערוצי המבוסס על הופעה של אותה שנה בפינת רחוב בדאונטאון איסטסייד של ונקובר. בו מוצגת בלמור שוטפת את המדרכה על ידיה וברכיה, זרועותיה החשופות מכוסות בשמות של נשים ילידות נעדרות, שאותן היא קוראת מעת לעת כשהיא מקרצפת. היצירה נוצרה כאנדרטת הנצחה למאות הנשים שנעלמו באזור זה במהלך 25 שנים.

בשנת 2005, בלמור נבחרה לאישה הילידית הראשונה שייצגה את קנדה בביאנלה בוונציה. את היצירה שהפיקה לתוכנית - לולאת וידאו של שתיים וחצי דקות שהוקרנה על וילון של מים זורמים בחדר החשוך של ביתן קנדה - לקח לה יותר משנה וחצי להשלים. הסרטון מתאר את האמנית ממלאת בטירוף דליי מים ממיצר ג'ורג'יה ומשליכה  את תוכנם, אשר הופך לדם.

פסיכולוג בתל אביב, טיפול פסיכולוגי בתל אביב

רבקה בלמור-קורס פיסול תל אביב-פיסול כפסיכולוגיה של התקוממות

מחלוקת משפטית

ב-2006 ניסתה בלמור לנתק את הקשר עם גלריית פארי נאדימי, וביקשה פיצוי על יצירות שנמכרו ואת החזרת יתרת האוסף שלה. גלריית  נאדימי טענה בתורה להפרת חוזה ופתחה בשורה של הליכים משפטיים נגד בלמור, ותבעה אותה על 750,000 דולר. שלוש שנים לאחר מכן העלתה בלמור את ההופעה שלה Worth, שבה ישבה ברגליים משוכלות מחוץ לגלריה לאמנות של ונקובר כשהיא מחזיקה שלט עם הכיתוב "I Am Worth More Than One Million Dollars to My People"; היצירה סיימה את נסיגתה הפומבית מעולם  אמנות. מאוחר יותר הקימה בלמור קרן משפטית שתסייע בתשלום התדיינות משפטית.

ב-2008, קיבלה בלמור רטרוספקטיבה של אמצע הקריירה, Rebecca Belmore: Rising to the Occasion,התצוגה  הנרחבת ביותר של עבודתה עד כה בגלריה לאמנות של ונקובר.

טיפול בפוסט טראומה-הפיסול של רבקה בלמור

2014 -מסמר אחד לכל אחת מ-1,181 הנשים הילידות הנעדרות או הנרצחות בקאה-הפסיכולוגיה של התמודדות עם חוסר אונים-הפיסול של רבקה בלמור

בשנת 2013 קיבלה בלמור את שהות האמן  השנייה שלה ב-La Galerie du Nouvel-Ontario, אשר ממוקמת במרכז העיר סודברי. במהלך שהותה הפיקה את הסרטון Private Perimeter, שהוצג  בגלריה במאי 2013.

מאוחר יותר באותה שנה, הוענק לבלמור פרס המושל הכללי לאמנויות חזותיות ומדיה. עם קבלת הפרס, היא התבקשה להפיק יצירה, שהפכה לאמנה מספר שלוש. הסרטון, שצולם על ידי צלמת הווידאו דניאל סטרק, מתעד את בלמור מדביקה שמלה עשויה מנייר לאישה ילידית צעירה עם מילים ממשא ומתן על הסכם בין ממשלת קנדה ל-Mawe-do-pe-nais (נציג האוג'יבווה) ב-1873 . כמו כן בשנת 2013, בלמור החלה לעבוד על יצירה גדולה עבור המוזיאון הקנדי לזכויות אדם בוויניפג. עבור היצירה הזו, שכותרתה Trace, היא יצרה שמיכה מסיבית (30 רגל גובה ו-20 רגל רוחב) מתוך יותר מ-10,000 חרוזי חימר מעוצבים ביד שהמבקרים יכלו להוסיף לשמלה. תצוגה זו היתה חלק מתערוכת הפתיחה של המוזיאון הקנדי לזכויות אדם כשנפתח לקהל בספטמבר 2014. בשנת 2016 הייתה בלמור חתנת פרס גרשון איסקוביץ, הכולל פרס כספי בסך 50,000 דולר ותערוכת יחיד באמנות בגלריה של אונטריו.

שמי זיו אייל. אני אמן, מורה לאמנות ופסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי בזום. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

פסיכולוג מומלץ רחובות