טראומה נפשית יכולה להיגרם מארוע חד פעמי, רב פעמי או ארוך טווח ומתמשך ומשפיעה על כל אחד בצורה שונה. כפסיכולוג בתל אביב, נתקלתי במטופלים המציגים בבירור את הקריטריונים המגדירים הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), אך גם במטופלים רבים יותר שהציגו תגובות מסתגלות או תסמינים שאינם קליניים לכאורה- אך ההתנהלות הכללית שלהם הצטברה לדפוס טראומטי. ההשפעה של טראומה יכולה להיות עדינה, ערמומית, מטעה והרסנית בצורות שונות. האופן שבו אירוע משפיע על אדם תלוי בגורמים רבים, לרבות אישיות האדם, סוג ומאפייני האירוע(ים), תהליכי התפתחות של הטראומה, משמעות הטראומה וגורמים חברתיים-תרבותיים.
פוסט טראומה היא התגובה לאחר או כתוצאה מהטראומה. הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) היא הפרעה המתפתחת אצל אנשים מסוימים שחוו אירוע מזעזע, מפחיד או מסוכן.
השפעת הטראומה
התגובות המיידיות של הניצולים לאחר הטראומה מורכבות ומושפעות מהחוויות שלהם, מהנגישות של מערכת תמיכה וטיפול, ההתמודדות וכישורי החיים שלהם ושל המשפחה הקרובה, ומהתגובות של הקהילה או הקהילות שבהן הם חיים(לדוגמה משפחות החטופים שצריכות להתמודד על עם סוגי תגובות שונים במרחבים קהילתיים שונים וסותרים). למרות שהתגובות לטראומה יכולות להיות קשות, אפילו התגובות החריפות ביותר הן תגובות טבעיות - ואסור לחשוב עליהן כפסיכופתולוגיה. סגנונות התמודדות יכולים לנוע בין תגובות מכוונות פעולה (מחאה, תיקונים מעשיים, התנדבות) לתגובות רפלקטיביות (בהם אנשים עוסקים בעצמם, ומה שהם מרגישים) ובין ביטויים רגשים להסתייגות מעיסוק בעצמי וב"רחמים עצמיים". מבחינה קלינית, סגנון תגובה פחות חשוב מהמידה שבה מאמצי התמודדות מצליחים לאפשר להמשיך לחיות, לווסת רגשות, לשמור על הערכה עצמית ולקיים וליהנות ממגעים בין אישיים. הטעות של הטיפול בפוסט טראומה בעבר, הייתה ההנחה שכל השורדים צריכים להביע רגשות הקשורים לטראומה ולדבר על הטראומה; מחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך ששורדים שבוחרים לא לעבד את הטראומה שלהם, בריאים פסיכולוגית בדיוק כמו אלו שכן. תפיסת הטיפול הפסיכולוגי העכשווית בטראומה מכבדת את סגנון ההתמודדות של המטופל ולא מציגה סיגנון התמודדות אחד כעדיף על אחר.
תגובות ראשוניות לטראומה יכולות לכלול תשישות, בלבול, דיכאון, חרדה, תסיסה, חוסר תחושה, ניתוק, ריקנות, עוררות פיזית וקהות נפשית. רוב התגובות הן נורמליות בכך שרוב השורדים חווים אותן והן מקובלות חברתית, יעילות פסיכולוגית ומוגבלות בזמן.
תגובות חמורות יותר כולליות מצוקה מתמשכת ללא תקופות של רגיעה או מנוחה יחסית, תסמיני דיסוציאציה חמורים וזיכרונות חודרניים עזים הנמשכים למרות החזרה לכאורה לביטחון.
תגובות מושהות לטראומה יכולות לכלול עייפות מתמשכת, הפרעות שינה, סיוטים, פחד מהישנות הטראומה, חרדה המתמקדת בפלאשבקים, דיכאון והימנעות מרגשות, תחושות או פעילויות הקשורות לטראומה, אפילו כאלו הנראות מרוחקות. תגובות אלו הן לרוב תגובות נורמליות לטראומה, אך עדיין יכולות להיות קשות לשורד. תגובות כאלה אינן סימנים למחלת נפש, ואינן מעידות על הפרעה נפשית.
קורס פיסול נס ציונה: לפסל רפלקציה- הפסלים הסוראליסטיים של Felix Deac. "אני עובדת רק עם 'אבדות ומציאות'."-קלריס ליספקטור.
תגובות רגשיות לטראומה יכולות להיות מגוונות מאוד ומושפעות באופן משמעותי מההיסטוריה האישית והחברתית-תרבותית של הפרט. מעבר לתגובות הרגשיות הראשוניות במהלך האירוע, יופיעו גם רגשות מאוחרים יותר ככעס, פחד, עצב ובושה. לא פעם, אנשים עשויים להתקשות בזיהוי הרגשות הללו מסיבות שונות. ייתכן שהם חסרי ניסיון או חשיפה קודמת לביטוי רגשי במשפחה או בקהילה שלהם. אך הם גם עשויים לקשר רגשות חזקים לטראומה ולהאמין שהביטוי הרגשי מסוכן מדי או יוביל לתחושת חוסר שליטה, התפרקות או שיגעון. אחרים עשויים להכחיש שהם מרגישים בכלל משהו כתוצאה מהטראומה ולהגדיר את תגובותיהם כחוסר תחושה או חוסר רגשות.
אופק עתידי מוגבל :
טראומה יכולה להשפיע על האמונות של האדם לגבי העתיד דרך אובדן תקווה, ציפיות מוגבלות לגבי החיים, פחד שהחיים יסתיימו בפתאומיות , או ציפייה שאין דבר כזה, חיים נורמליים שהקרקע תישאר לעולם לא יציבה (למשל שלא אוכל ללמוד ולהתפרנס בצורה שתבטא אותי וארצה בה או שאהיה במערכת יחסים טובה).
חוג ציור רחובות: לצייר טראומה כתהום שאנו שוחים מעליה."זה בגלל שאני צוללת לתהום-אני מתחילה לאהוב את התהום שאני עשויה ממנה." קלריס ליספקטור.
קושי בויסות רגשי
חלק מהשורדי טראומה מתקשים לווסת רגשות כמו כעס, עצבנות, חרדה, עצב ובושה - הדבר נכון יותר כאשר הטראומה התרחשה בגיל צעיר (van der Kolk, Roth, Pelcovitz, & Mandel, 1993). אצל אנשים מבוגרים שתפקדו היטב לפני הטראומה, חוסר ויסות רגשי כזה הוא בדרך כלל קצר מועד, קשור לרגישות בזמנים מסויימים, ומייצג תגובה מיידית לטראומה, ולא דפוס מתמשך.
טיפול עצמי בחומרים - שימוש לרעה בסמים או אלכוהול עד להתמכרות- היא אחת השיטות שבהן משתמשים אנשים שעברו טראומה בניסיון להחזיר את השליטה הרגשית, אם כי בסופו של דבר זה גורם לחוסר ויסות רגשי נוסף .
נסיונות אחרים לוויסות רגשי יכולים לכלול מעורבות בהתנהגויות בסיכון גבוה או פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, התנהגויות כפייתיות כמו הימורים או התמכרות לעבודה, והדחקה או הכחשה של רגשות; עם זאת, לא כל ההתנהגויות הקשורות לוויסות עצמי נחשבות שליליות. למעשה, אנשים מסוימים מוצאים דרכים יצירתיות, יצרניות ובריאות להתמודד עם טראומה, למשל באמצעות פעילות גופנית כמו אימוני כוח או על ידי פעילות פוליטית, חברתית והתנדבותית. מה שנחשב "בריחה" הוא לפעמים התמודדות ולהיפך.
מתח טראומטי מתבטא בשני צורות קיצוניות: להרגיש יותר מדי (להיות מוצף) או מעט מדי (להיות קהה). הטיפול יכול לעזור למטופל למצוא את המרחק הנכון מהרגש ולסייע לו בהתנסות ובוויסות הרגשות הקשים בצורה מתאימה. המטרה בטיפול היא לעזור למטופלים ללמוד לווסת את רגשותיהם ללא שימוש בחומרים או התנהגות מסוכנת.
קהות חושים
חוסר תחושה וקהות ריגשית- הוא תהליך ביולוגי שבו רגשות מנותקים ממחשבות, התנהגויות וזיכרונות. מחקר אורך פרוספקטיבי (Malta, Levitt, Martin, Davis, & Cloitre, 2009) שעקב אחר התפתחות PTSD בעובדי סיוע באסונות, הדגיש את החשיבות של הבנה והערכת קהות כתגובת דחק טראומטית. מכיוון שתסמיני הקהות הרגשית מסתירים את המתרחש בפנים מבחינה רגשית, הם עלולים לגרום לנו כפסיכולוגים ברחובות להעריך לא נכון את השפעת הטראומה.
סדנאות קבוצתיות Dietrich Wegner. הטראומה של המלחמה העתידית ."ועדיין החיים המרגשים היחידים -הם אלה הדמיוניים"- וירגיניה וולף
תגובות גופניות
הקריטריונים לאבחון של PTSD שמים דגש ניכר על תסמינים פסיכולוגיים, אך חלק מהאנשים שעברו טראומה עשויים להופיע בתחילה עם תסמינים פיזיים. לפיכך, הטיפול הרפואי בבעיות הגופניות עשוי להיות ההזדמנות הראשונה והיחידה לטיפול בטראומה באנשים אלו . יתרה מכך, קיים קשר משמעותי בין טראומה, לרבות חוויות ילדות שליליות (ACEs), לבין מצבים בריאותיים כרוניים. הפרעות ותסמינים גופניים נפוצים הכוללים תלונות סומטיות; הפרעות שינה; הפרעות במערכת העיכול, הלב וכלי הדם, נושאים נוירולוגיים, שרירים ושלד, דרכי נשימה, העור, בעיות אורולוגיות; והפרעות בשימוש בחומרים.
סומטיזציה
סומטיזציה מעידה על התמקדות בסימפטומים גופניים או בתפקוד לקוי כדי לבטא מצוקה רגשית. תסמינים סומטיים נוטים להופיע באנשים שיש להם תגובות דחק טראומטיות, כולל PTSD. אנשים מרקע אתני ותרבותי מסוים עשויים להציג מצוקה רגשית בתחילה או אך ורק באמצעות מחלות או חששות פיזיים. אנשים רבים המציגים סומטיזציה, אינם מודעים לקשר בין הרגשות שלהם לבין התסמינים הפיזיים שהם חווים. לעיתים, מטופלים יכחישו תכנים רגשיים וישארו ממוקדים בתלונות גופניות כאמצעי הימנעות. חלק מהמטופלים עשויים להתעקש שהבעיות שלהם הן פיזיות גם כאשר הבדיקות רפואיות לא מצליחות לאשר מחלות. במצבים אלה, סומטיזציה עשויה להיות סימן למחלת נפש. עם זאת, תרבויות שונות מטפלות במצוקה רגשית דרך המרכיב הפיזי או רואות סימפטומים רגשיים ופיזיים כאחד-כבטוי לכאב טראומטי.
ביולוגיה של טראומה
הביולוגיה של טראומה היא תחום של מחקר מתפתח. ידוע כיום הוא שחשיפה לטראומה מובילה לשינויים ביולוגיים ותגובות לחץ שחלקן הופכות לשנוי קבוע ואפילו גנטי .
שינויים בתפקוד המערכת הלימבית.
פעילות ציר היפותלמוס-יותרת המוח-אדרנל- משתנה בעקבות שינויים ברמות קורטיזול.
הפרעת ויסות הקשורה לנוירוטרנסמיטרים של עוררות ומערכות אופיואידים אנדוגניים.
לדוגמה, הפרעות ACE מוקדמות כגון התעללות, הזנחה וטראומות אחרות משפיעות על התפתחות המוח ומגבירות את הפגיעות של אדם למפגש עם אלימות בין אישית כמבוגר ולפיתוח מחלות כרוניות ומחלות גופניות אחרות, מחלות נפש, הפרעות הקשורות לחומרים, וכן פגיעה בתחומי חיים אחרים.
קורס פיסול תל אביב -בד. פסלים מגרבי נילון Rosa Verloop "חיי-אלו האמיתיים באמת, הם בלתי מזוהים, פנימיים בצורה קיצונית, ואין ולו מילה אחת הנותנת להם משמעות."-קלריס ליספקטור.
תגובות קוגניטיביות
חוויות טראומטיות יכולות להשפיע ולשנות את צורת החשיבה שלנו. טראומה מאתגרת את תפיסת הצדק והמשמעות או את הנחות החיים המרכזיות המסייעות לאנשים לנווט בחיי היומיום (Janoff-Bulman, 1992).
דפוסי חשיבה וטראומה
הדוגמאות הבאות משקפות כמה מסוגי שינויים קוגניטיביים או תהליכי חשיבה שיכולים להתרחש בתגובה ללחץ טראומטי.
שגיאות קוגניטיביות:
פירוש שגוי של מצב נוכחי כמסוכן מכיוון שהוא דומה, אפילו בצורה מרוחקת לטראומה קודמת , או הכללה של גירויים רבים כגירויים הקשורים לטראומה.
אשמה מוגזמת או בלתי הולמת: ניסיון להגיב מבחינה קוגניטיבית ולהשיג שליטה על חוויה טראומטית על ידי לקיחת אחריות או החזקת אשמה של הניצול, מכיוון שאחרים שחוו את אותה טראומה לא שרדו.
אידיאליזציה:
הפגנת רציונליזציות לא מדויקות, אידיאליזציות או הצדקות של התנהגותו של התוקף, במיוחד אם התוקף הוא הוא הורה, מטפל או בן זוג. תגובות דומות אחרות משקפות אידיאליזציה; קשר טראומטי הוא התקשרות רגשית המתפתחת (בין השאר כדי להבטיח הישרדות) בין מבצעים העוסקים בטראומה בין אישית לבין קורבנותיהם, ותסמונת שטוקהולם כרוכה בחמלה ונאמנות כלפי בני ערובה (de Fabrique, Van Hasselt, Vecchi, & Romano, 2007).
הזיות או אשליות הנגרמות על ידי טראומה:
הזיות ואשליות שלמרות שהן ביולוגיות במקורן, מכילות מחשבות שמתאימות לתוכן טראומה (למשל, אישה מאמינה שאדם שנכנס לאוטובוס שלה הוא אביה, שהתעלל בה מינית שוב ושוב כילדה, כי הוא נעל נעליים דומות לאלו שלבש אביה פעם).
מחשבות וזיכרונות חודרניים:
חוויה, ללא אזהרה או רצון, של מחשבות וזיכרונות הקשורים לטראומה. המחשבות והזיכרונות החודרניים הללו יכולים בקלות לעורר תגובות רגשיות והתנהגותיות חזקות, כאילו הטראומה חוזרת על עצמה בהווה. המחשבות והזיכרונות החודרניים יכולים להגיע במהירות, המכונה הצפה, ויכולים להפריע בזמן התרחשותם. אם אדם חווה טריגר, ייתכן שהוא או היא סובלים מעליה במחשבות ובזיכרונות חודרניים למשך זמן מה. לדוגמה, אנשים שבשוגג עוברים טראומה מחדש עקב צפייה בתוכנית או טיפול פסיכולוגי, עלולים לחוות גל של מחשבות חודרניות על טראומה בעבר, ובכך להקשות עליהם להבחין במה שקורה כעת לעומת מה שקרה אז. בכל פעם שהטיפול מתמקד בטראומה, סביר להניח שהמטופל יחווה מחשבות וזיכרונות חודרניים ברמה מסוימת.
להגיש שונה
חלק בלתי נפרד מחווית טראומה הוא להרגיש שונה, זר או אפילו חיזר. בין אם הטראומה הייתה חוויה אישית או קבוצתית ובין אם לאו. חוויות טראומטיות מרגישות בדרך כלל סוריאליסטיות ומאתגרות את ההכרח והערך של פעילויות ארציות בחיי היומיום. ניצולים מאמינים לעתים קרובות שאחרים לא יבינו עד תום את חוויותיהם, והם עשויים לחשוב ששיתוף ברגשותיהם, מחשבותיהם ותגובותיהם הקשורות לטראומה לא יעמוד בציפיות. טראומות שיוצרות בושה יובילו לעתים קרובות את השורדים להרגיש מנוכרים מאחרים - מתוך אמונה שהם "סחורה פגומה" או "בלתי ראויים למאכל אדם". כאשר אנשים מאמינים שהחוויות שלהם הן ייחודיות ובלתי מובנות, סביר יותר שהם ירצו לשתף אותם אם בכלל , רק עם אחרים שחוו טראומה דומה.
פיסול ברשת מתכת : "אמנות נועדה להפריד, כיוון שאינה מפרידה -היא אינה חודרת, וכיוון שאינה חודרת-אנחנו סתם צורכים אותה"
Nicolas Winding Refn
טריגרים ופלאשבקים
טריגרים
טריגר הוא גירוי שמעורר זיכרון של טראומה או חלק מסוים מחוויה טראומטית. אם טבעת למשל, רחצה במקלחת עלולה לעורר טריגר של חנק ווהתקפת בהלה שמזכירה את הטביעה. חלק מהטריגרים ניתנים לזיהוי ולחיזוי בקלות, אך רבים מהם עדינים ובלתי בולטים, לעתים קרובות מפתיעים את האדם. חשוב לעזור למטופלים לזהות טריגרים פוטנציאליים, לראות את הקשר בין תגובות רגשיות חזקות לטריגרים ולפתח אסטרטגיות התמודדות כדי לנהל את הרגעים שבהם מתרחש טריגר. טריגר הוא כל תזכורת חושית לאירוע הטראומטי: רעש, ריח, טמפרטורה, תחושה פיזית אחרת או סצנה חזותית. טריגרים יכולים להכליל לכל מאפיין, לא משנה כמה מרוחק, שדומה או מייצג טראומה קודמת, כגון ביקור מחדש במקום שבו התרחשה הטראומה, או הילדים שלך מגיעים לאותו גיל שבו היית כאשר חווית את הטראומה, לראות אותו גזע של כלבים שנשך אותך, או לשמוע קולות רמים. טריגרים קשורים לעתים קרובות לשעה ביום, לעונה, לחג או ליום השנה לאירוע.
פלאשבקים
פלאשבק הוא חוויה מחדש של חוויה טראומטית קודמת כאילו היא מתרחשת באותו רגע. הוא כולל תגובות שלעיתים קרובות דומות לתגובות של המטופל במהלך הטראומה. חוויות פלאשבק הן קצרות מאוד ובדרך כלל נמשכות רק כמה שניות, אבל תופעות הלוואי הרגשיות נמשכות שעות או יותר. פלאשבקים בדרך כלל נגרמים על ידי טריגר, אבל לא בהכרח. לפעמים, הם מתרחשים בלי סוף. פעמים אחרות, מצבים פיזיים ספציפיים מגבירים את הפגיעות של אדם לחוות מחדש טראומה, (למשל, עייפות, רמות מתח גבוהות). פלאשבקים יכולים להחוות כמו סצינת סרט קצרה החודרת לתודעת המטופל. לדוגמה, נהמת מנוע מכונית עשויה להספיק כדי לגרום לחיילים משוחררים להגיב כאילו הוא או היא חזרו לסיור צבאי. דרכים אחרות שבהן אנשים חווים טראומה מחדש, מלבד פלאשבקים, הן באמצעות סיוטים ומחשבות חודרניות על הטראומה.
דיסוציאציה, דה-פרסונליזציה ודריאליזציה
דיסוציאציה היא תהליך נפשי המנתק קשרים בין מחשבותיו, זיכרונותיו, רגשותיו, פעולותיו ו/או תחושת הזהות של האדם. רובנו חווינו דיסוציאציה - איבוד היכולת להיזכר או לעקוב אחר פעולה מסוימת (למשל, בנהיגה לעבודה אני לא זוכר את הדקות האחרונות של הנסיעה). דיסוציאציה מתרחשת מכיוון שהאדם עוסק בפעילות אוטומטית ואינו שם לב לסביבתו הקרובה. דיסוציאציה יכולה להתרחש גם במהלך לחץ חמור או טראומה כמנגנון הגנה שבו האדם חווה עיוות של זמן, מרחב או זהות. זהו סימפטום שכיח בתגובות דחק טראומטיות.
קורסי אמנות-Manuel Alves-Pereira. הצפה טראומטית
דיסוציאציה עוזרת להרחיק את החוויה מהאדם. אנשים שחוו טראומה קשה או התפתחותית אולי למדו להפריד את עצמם ממצוקה כדי לשרוד. לעיתים, דיסוציאציה יכולה להיות מאוד נרחבת וסימפטומטית של הפרעה נפשית, כגון הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID; ידועה בעבר כהפרעת אישיות מרובה). על פי ה-DSM-5, "הפרעות דיסוציאטיביות מאופיינות בשיבוש ו/או חוסר המשכיות באינטגרציה הרגילה של תודעה, זיכרון, זהות, רגש, תפיסה, ייצוג גוף, שליטה מוטורית והתנהגות". אבחנות של הפרעות דיסוציאטיביות קשורות קשר הדוק להיסטוריה של טראומה קשה בילדות או טראומה מכוונת, נגרמת על ידי בני אדם, כמו זו שחוו ניצולי מחנות ריכוז או קורבנות של מאסר פוליטי מתמשך, עינויים או בידוד ארוך טווח. (Briere, 1996a).
המאפיינים של DID יכולים להיות חוויות מקובלות בתרבויות אחרות, במקום להיראות כתסמינים של חוויה טראומטית. לדוגמה, בתרבויות לא מערביות, תחושה של ישויות חלופיות בתוך האדם עשויה להתפרש ככניסה של רוחות או אבות קדמונים (Kirmayer, 1996). חוויות אחרות הקשורות לדיסוציאציה כוללות דה-פרסונליזציה - "לצאת מהגוף" פסיכולוגית, כאילו האדם צופה בעצמו ממרחק כצופה, או דרך דה-ריאליזציה, תחושה שמה שמתרחש אינו אמיתי.
תגובות התנהגותית
תגובות דחק טראומטיות שונות מאוד; לעתים קרובות, אנשים משתמשים בהתנהגויות שונות כדי לנהל את תופעות הלוואי, את עוצמת הרגשות או את ההיבטים המטרידים של החוויה הטראומטית. אנשים מסוימים מפחיתים מתח או מתח באמצעות התנהגויות נמנעות, טיפול תרופותי עצמי למשל, שימוש לרעה באלכוהול), כפייתיות (למשל, אכילת יתר), אימפולסיביות (למשל, התנהגויות בסיכון גבוה) ו/או פגיעה עצמית. אחרים עשויים לנסות לשלוט בחוויות שלהם על ידי תוקפנות או שחזור לא מודע של היבטים של הטראומה.
תגובות התנהגותיות הן גם ההשלכות של חוויות טראומטיות או נלמדות מהן. לדוגמה, אנשים מסוימים מתנהגים כאילו אינם יכולים לשלוט בסביבה הנוכחית שלהם, ובכך לא מצליחים לנקוט בפעולה או לקבל החלטות זמן רב לאחר הטראומה (חוסר אונים נלמד). אחרים מקשרים אלמנטים של הטראומה עם פעילויות נוכחיות, כמו תגובה לרגע אינטימי במערכת יחסים משמעותית כמסוכן או לא בטוח, שנים לאחר אונס בדייט.
שחזורים
סימפטום של הטראומה הוא חוויה מחדש של הטראומה בדרכים שונות. התנסות חוזרת יכולה להתרחש באמצעות שחזורים, שבאמצעותם ניצולי טראומה משחזרים שוב ושוב טראומה בעבר בחייהם הנוכחיים. זה בולט מאוד אצל ילדים, שמשחקים על ידי חיקוי מה שהתרחש במהלך הטראומה.
פגיעה עצמית והתנהגויות הרס עצמי
פגיעה עצמית הינה התנהגות שבה האדם פוגע בגוף שלו בכוונה, ללא קשר לחומרת הפציעה או אם היא מכוונת התאבדות. לעתים קרובות, פגיעה עצמית היא ניסיון להתמודד עם מצוקה רגשית או פיזית שנראית מכריעה או להתמודד עם תחושה עמוקה של דיסוציאציה. חוויה של להיות לכוד, חסר אונים ו"פגום". (Herman, 1997; Santa Mina & Gallop, 1998). פגיעה עצמית קשורה להתעללות מינית בילדות בעבר וצורות אחרות של טראומה וכן לשימוש בסמים. לפיכך, התייחסות טיפולית לפגיעה עצמית דורשת תשומת לב לסיבות של המטופל לפגיעה עצמית. קרוב לוודאי שהמטופל זקוק לעזרה בזיהוי והתמודדות עם מצוקה רגשית או פיזית.
בין התנהגויות הפגיעה העצמית המדווחות בספרות ניתן למנות חיתוך, כוויות בחום או על ידי חומרים מאכלים , מכות, דפיקות ראש, משיכת שיער, הרעלה עצמית, החדרת חפצים זרים לתוך פתחי הגוף, כסיסת ציפורניים מוגזמת, גירוד מוגזם, שבירת עצם, כרסום בשר, הפרעה לריפוי פצעים, קשירת חלקי גוף כדי לעצור נשימה או זרימת דם, בליעת חפצים חדים והתאבדות. חיתוך עצמי ושריפה הם בין הצורות הנפוצות ביותר של פגיעה עצמית.
פגיעה עצמית נוטה להתרחש בעיקר אצל אנשים שחוו טראומה חוזרת ו/או מוקדמת (למשל, התעללות מינית בילדות) ולא אצל אלה שעברו טראומה כבוגרים (למשל, אסון כלל קהילתי או תאונת דרכים קשה) . ישנם קשרים חזקים בין הפרעות אכילה, פגיעה עצמית ושימוש בסמים.
חשוב להבחין בין פגיעה עצמית שהיא אובדנית לבין פגיעה עצמית שאינה אובדנית ולהעריך ולנהל את שתי הסכנות המאוד חמורות הללו בקפידה. רוב האנשים העוסקים בפגיעה עצמית אינם עושים זאת מתוך כוונה להרוג את עצמם (Noll, Horowitz, Bonanno, Trickett, & Putnam, 2003). למרות שפגיעה עצמית עלולה לסכן חיים ועלולה להסלים להתאבדות אם היא לא מנוהלת באופן טיפולי היא גם יכולה להיות דרך לווסות רגשי וחושי. פגיעה עצמית יכולה להיות דרך דרך למשוך תשומת לב או לתמרן אחרים, אך לרוב היא לא פעולת הרס עצמי כמו שימוש בסמים, אנורקסיה או אכילה מוגזמת, נהיגה פזיזה ברכב או התנהגות אימפולסיבית בסיכון גבוה שונות מהתנהגויות של פגיעה עצמית, אך נראות גם הן במטופלים עם היסטוריה של טראומה. התנהגויות הרס עצמי שונות מהתנהגויות של פגיעה עצמית בכך שאולי לא תהיה להן השפעה שלילית מיידית של ההתנהגות על האדם; הן שונות מהתנהגות אובדנית בכך שאין כוונה לגרום למוות בטווח הקצר.
פיסול בחימר וקרמיקה-מינדי סלומון. "הקונפליקט בן הרצון להכחיש אירועים איומים לבן הרצון להכריז עליהם בקול רם הוא המתח המרכזי של הטראומה הפסיכולוגית" Judith Lewis Herman, Trauma and Recovery: The
צריכת חומרים
שימוש בסמים או אלכוהול מתחיל או מוגבר לעתים קרובות לאחר טראומה.
מחקר שנערך בסוף 2023 בשיתוף פרופ' דנה צור ביתן מאוניברסיטת חיפה והמרכז לבריאות הנפש 'שלוותה' ופרופ' יובל נריה מאוניברסיטת קולומביה, בדק את ההשפעה הנפשית של אירועי השבת השחורה בקרב 420 ישראלים בני 18 ומעלה, ממצאי המחקר העלו, בין היתר, כי ישנה עלייה משמעותית בשימוש בחומרים ממכרים בשבועות מאז פרוץ הלחימה. מקרב כלל הנשאלים, 16% דיווחו על עלייה בצריכת הניקוטין, 10% דיווחו על עלייה בשימוש באלכוהול ו-5.5% דיווחו על עלייה בשימוש בקנאביס. עלייה חדה נרשמה גם בצריכה של תרופות מרשם בעלות פוטנציאל ממכר, כאשר 11% מהנשאלים דיווחו על עלייה בשימוש בתרופות הרגעה, 10% דיווחו על עלייה בכדורי שינה ו-8% מהנשאלים דיווחו כי הגבירו את השימוש במשככי כאבים.
מחקר רחב היקף שפורסם בספטמבר 2024 בחן בנתוני צריכת "אמת" את דפוסי ניפוקי ארבע משפחות תרופות - כדורי שינה, נוגדי דיכאון, נוגדי חרדה ומשככי כאבים נרקוטיים - בחצי השנה הראשונה של המלחמה בקרב אוכלוסיה של כשלושה מיליון מבוטחי הכללית בישראל. על פי הנתונים, בחצי השנה הראשונה למלחמה נצפתה עלייה של כ-50% ברכישת נוגדי חרדה ושל פי שלושה בצריכת משככי כאבים נרקוטיים בקרב כלל האוכלוסיה. בקרב תושבי העוטף נצפתה עלייה של 200% ברכישת נוגדי חרדה ו-250% במשככי כאבים נרקוטיים.
טיפול תרופתי עצמי
תיאוריית הטיפול התרופתי העצמי, מציעה שסמים אכוהול ותרופות בשימוש התמכרותי נבחרים בשל השפעותיהן הספציפיות. עם זאת, עדיין לא נחקר ונוצר דפוס סופי של שימוש בחומרים מסוימים ביחס לתסמינים של PTSD או טראומה. השימוש בחומרים יכול להשתנות בהתבסס על מגוון גורמים, לרבות אילו תסמיני טראומה הבולטים ביותר עבור האדם והגישה של האדם לחומרים מסוימים. טראומות לא פתורות מסתתרות לפעמים מאחורי הרגשות שהמטופלים לא יכולים להרשות לעצמם לחוות. שימוש בסמים ואלכוהול בקרב נפגעי טראומה יכול להיות דרך לטיפול תרופתי עצמי כדי להימנע או לטשטש רגשות קשים הקשורים לחוויות טראומטיות.
הימנעות
הימנעות עולה לרוב בקנה אחד עם חרדה. אנשים מתחילים להימנע מאנשים, מקומות או מצבים כדי להקל על רגשות, זיכרונות או נסיבות לא נעימים. בתחילה ההימנעות עובדת, אך עם הזמן החרדה גוברת וגם התפיסה שהמצב בלתי נסבל או מסוכן עולה, מה שמוביל לצורך גדול יותר להימנע. הימנעות יכולה להיות אדפטיבית ונכונה, אבל היא גם דפוס התנהגותי שמחזק סכנה נתפסת מבלי לבדוק את תקפותה, והיא בדרך כלל מובילה לבעיות גדולות יותר בתחומי החיים העיקריים (למשל, הימנעות משיחות רגשיות במערכת יחסים אינטימית). עבור אנשים רבים שיש להם תגובות לחץ טראומטיות, הימנעות היא דבר שבשגרה.
תגובות חיוביות לטראומה
אנשים רבים מוצאים דרכים בריאות להתמודד עם טראומה, להגיב אליה ולהחלים ממנה, לעתים קרובות גם לצמוח מהטראומה, אנשים מעריכים מחדש את הערכים שלהם ומגדירים מחדש מה חשוב לאחר טראומה. תגובות מסתגלות כאלה כוללות: הגברת הקשר עם המשפחה והקהילה, הגדרה מחדש או הגברת תחושת הזהות והמשמעות, מחויבות מוגברת לשליחות אישית, סדרי עדיפויות מתוקנים, התנדבות ונתינה."
Chris Riccardo ציור ואיור,פוטושופ. אמנות פוסט אינטרנט "המסתורין של הקיום האנושי היא שגורלנו נחרץ, אבל שיש לנו את החופש למלא, או לא למלא את יעודנו. התגשמות יעודנו תלויה בנו. בזמן שדברים לא אנושיים, כמו מקקים מגשימים את מעגל חייהם ללא כל סטייה, כיוון שאינם עושים בחירות."-קלריס ליספקטור
