התהליך היצירתי: דמיון והלא מודע

"אם הייתי יכול להגיד לך, עכשיו, איזה חלק במוח משפר את היצירתיות, לא הייתי מדבר איתך. הייתי גר בארמון... והיו לי טריליונים של דולרים".  ארן דיטריך,(How Creativity Happens in the Brain).

התהליך היצירתי, מוגדר כניסיון לתאר את רצף המחשבות והפעולות המובילות לתוצר יצירתי. אלא שכבר ראינו שיש יותר מ100- הגדרות שונות ליצירתיות בספרות המדעית, ועמדות תיאורטיות שונות על תהליך היצירה. יותר מכך המושג "תהליך" מוגדר כ"סדרה של צעדים או פעולות הננקטות על מנת להשיג תוצאה או מטרה מסוימת." לפחות שתי הנחות יסוד מובלעות בתיאור הזה. האחת היא שתהליכים יצירתיים מכווני מטרה. והשניה היא סוג של סיבתיות הדרגתית, המניחה שלבים מוגדרים של התהליך היצירתי. צעד מכין צעד אחר. כלומר תהליכים יצירתיים הם ליניאריים. כיוון שכך, נדמה לי שהמושג תהליך יצירתי הוא פרדוקסלי. קודם כל כי קשה להגדיר מהי יצירתיות ומעבר לכך היצירתיות כפי שאני מבין אותה לא עוסקת רק במטרות אלא מכוונת תהליך. כלומר אנחנו יוצרים כדי ליצור. המוצר הוא תוצר לוואי של התהליך. הצרכים הנפשיים של היוצר- הצורך שלו להביע את עצמו, לחשוף את פגיעותו או את כוחו, להשמיע קול אישי, ליצור סיפור של עצמו, מיתולוגיה אישית ושפה אישית - עומדים בלב מעשה היצירה.

פעמים רבות תהליכים יצירתיים משיגים מטרות שלא להן כוונו.

קורס ציור נס ציונה-סוריאליזם, מרים

תהליכים יצירתיים הם לעיתים ליניאריים אבל לרוב לא. הדאדא והסוריאליזם למשל עשו שימוש באקראיות ובטעויות כדי ליצור תהליכים יצירתיים אבל לא רק האמנות, כמעט כל תחום יצירתי עושה שימוש במקריות. בין אם מדובר על הטבע, בו האבולוציה מסתמכת על מוטציות מקריות ובין אם מדובר על טכנולוגיות יצירתיות כמו הבינה מלאכותית הגנרטיבית (.A.I) העושה שימוש במחוללי רעש אקראיים. אנו עושים שימוש במקריות כדרך לשבור את המעגליות המחשבתית שאנו פעמים רבות כלואים בה.
לא פחות מכך, יצירתיות בנויה על מרד והרס הסדר הקיים וחיפוש אחר סדר חדש. (The Order-Chaos Dynamic of Creativity)

כותב קיט סוייר במחקרו "האופי האיטרטיבי ואלתורי של תהליך היצירה"- "תהליך היצירה נתפס פעמים רבות כתהליך ליניארי שמתחיל בהכנה; ואחריו דגירה, שבמהלכה מתרחשות תובנות; לאחר מכן שלב בחירה שבו אחת התובנות נבחרת כמבטיחה ביותר; ואחריו עיבוד או ביצוע של התובנה שנבחרה. מחקר זה טוען כי השקפה לינארית זו אינה עולה בקנה אחד עם תפיסות של יצירתיות בקהילה של יוצרים: אמנים ומעצבים המלמדים בבתי ספר מקצועיים לאמנות ועיצוב. מדריכים אלו, יצירתיים מקצועיים בעצמם, מלמדים תהליך יצירתי שאינו ליניארי, אלא הוא איטרטיבי ובנוי על אימפרוביזציה.

ומכיוון שאני מנסה לתאר תהליך לא תהליכי -לא אנסה לנסח השקפת עולם שלמה.  במקום סיפור שלם אתן לכם משפטים, נגיעות המציגים את המורכבות והפרדוכסליות של מה שנמצא בקופסה השחורה הקרויה "התהליך היצירתי".

פיסול בחוט ברזל, הדמיון

הדמיון היצירתי

במאה ה-18, מושג היצירתיות הופיע בעיקר בתורת האמנות, והיה קשור בעיקר למושג הדמיון. ג'וזף אדיסון כתב שהדמיון "יש בו משהו כמו יצירה". וולטייר הכריז (1740) ש"המשורר האמיתי הוא יצירתי". (Władysław Tatarkiewicz, A History of Six Ideas).

דמיון - היכולת לדמות נפשית מצבים ורעיונות שאינם נתפסים על ידי החושים הפיזיים - מניחה את הבסיס ליצירתיות. אולם דמיון לבדו אינו מספיק כדי ליצור. כפסיכולוגים בתל אביב אנו מגדירים שני סוגי דמיון חשובים ליצירתיות: דמיון חברתי-רגשי ודמיון זמני.
דמיון חברתי-רגשי הוא היכולת להגות ולהרהר על נקודות מבט ותרחישים חברתיים מרובים וההשלכות של אלה על החיים שלנו ושל אחרים. דמיון זה מקדם יצירתיות על ידי סיוע לאנשים להבין את ריבוי הזהויות והחוויות בתוך עצמם ואחרים, להגיב בצורה אתית ואמפתית ולהעריך את המגוון והפוטנציאל האנושי.
דמיון זמני הוא היכולת לעסוק במסע בזמן מחשבתי, מציאויות אלטרנטיביות ונדידת מחשבות. זה מוביל ליצירתיות מחשבתית לא מילולית, מתפצלת ומכוונת עתיד. כדי שיצירתיות תתרחש, מחשבה דמיונית מוזרקת לסימולציות מנטליות המווסתות, מוערכות ומשולבות כדי להעלות רעיונות ומושגים חדשים. במוח, היצירתיות נשענת במידה רבה על רשת מצבי ברירת המחדל, אשר ידועה כמעורבת בסימולציות מנטליות לאורך זמן ובעיקר על תכנים חברתיים. יצירתיות מסתמכת גם על אינטראקציות מאורגנות בין רשת מצב ברירת המחדל לבין רשתות הקשב (The Executive Attention Network) והבולטות Salience network, על מנת שהדמיונות יהיו מאורגנים אסטרטגית לכדי תוכניות קוהרנטיות ומשמעותיות ורעיונות ברי-פעולה. כדי לרתום את הפוטנציאל של הדמיון, אנשים זקוקים לאיכויות אישיות המעודדות יצירתיות, כולל פתיחות לחוויה ומוטיבציה פנימית, כמו גם הקשר תומך.(The Cambridge Handbook of Creativity).

קורס ציור רחובות-התהליך היצירתי

תהליכים לא מודעים ומצבי תודעה אלטרנטיביים.

"ערב אחד, בניגוד למנהגי, שתיתי קפה שחור ולא יכולתי לישון. רעיונות עלו בהמונים; הרגשתי אותם מתנגשים עד שזוגות התחברו, כביכול, ויוצרו שילוב יציב. למחרת בבוקר כבר ביססתי את קיומם של מחלקה של פונקציות פוקסיאניות, אלו שיוצאות מהסדרה ההיפרגאומטרית; נותר לי רק לכתוב את התוצאות, מה שלקח רק כמה שעות." (Poincare, 2001, עמ' 220.)
יצירתיות כבר זמן רב קושרה לעבודה של המוח הלא מודע. זוכי פרס נובל ואמנים מפורסמים, שמתארים את התהליך שהוביל לתגליותיהם או ליצירתם, מדגישים לעתים קרובות את התפקיד המכריע של הלא מודע. למרות החשיבות של הפעילות המוחית המודעת, הלא מודע הוא זה שמייצר בשלב מסוים את המחשבה ה"יצירתית" או הייחודית באמת. נראה שתובנות ייחודיות נובעות לעתים קרובות מתהליך שבו מחשבה מודעת ראשונית כלשהי גוררת אחריה תקופה שבמהלכה הבעיה מושבתת. לאחר תקופה זו ללא מחשבה מודעת, פתרון או רעיון מציג את עצמו. שלב זה שבו נמנעים ממחשבה מודעת ובמהלכו הלא מודע פועל, נקרא "דגירה".
מקומם של תהליכים לא מודעים ביצירתיות דווח לאורח כל ההיסטוריה. ובעידן המודרני מתחיל בתיאוריה המכוננת של Poincaré (1913).

כיצד חשיבה לא מודעת מתפקדת ביצירתיות.

מחקרים עדכניים תמכו בתפקיד הלא מודע והראו שוב ושוב, כי הלא מודע עוזר לא רק בשלב ההתחלתי של התהליך היצירתי בו עולים רעיונות , אלא מגביר את היצירתיות גם בשלבי הסלקציה בין הרעיונות. מחקרים נוירולוגיים בשנים האחרונות קישרו יצירתיות לרשת ברירת המחדל של המוח (DMN) . חוקרים זיהו כיצד רשת מצב ברירת המחדל של המוח (DMN) משתפת פעולה עם אזורים אחרים כדי ליצור מחשבה יצירתית. באמצעות טכניקות הדמיית מוח מתקדמות, מחקרים אלו -עקבו אחר פעילות מוחית בזמן אמת במהלך משימות יצירתיות, והראו כי ה-DMN יוזם רעיונות יצירתיים, אשר לאחר מכן מוערכים על ידי אזורי מוח אחרים.

"הממצאים המדווחים כאן מדברים על הרלוונטיות של מחשבה לא מודעת בכלל ועל הקשר בין מחשבה לא מודעת ליצירתיות או חשיבה מסתעפת. אפשר לומר שמחשבה לא מודעת היא "ליברלית" יותר ממחשבה מודעת ומובילה ליצירת פריטים או רעיונות שהם פחות ברורים, פחות נגישים ויותר יצירתיים. בהתמודדות עם משימה הדורשת מידה מסוימת של יצירתיות, משתלם להאציל את עבודת החשיבה ללא מודע." (Where creativity resides: The generative power of unconscious thought).

קרל יונג שיער שיכולות רגשיות שליליות שהן ממרכיבי הלא מודע תופסות מרכיב מרכזי בתהליך היצירה: ההיעדר, הריק, התהום, הכאוס והניכור. גם הוא התייחס לשלב הדגירה, שהוא שלב שקט של התרחקות מודעת מהמשימה שעל הפרק המאפשר לא מודע להוביל, ושיכול להיות משופר על ידי שימוש באופנים אחרים או משחק חסר מרכז. הסוריאליזם עשה שימוש מודע בלא מודע כדי להרחיב את גבולות היצירתיות. הוא עשה שימוש בחלום, ובטכניקות יצירתיות אחרות כגון השיטה פרנואית-ביקורתית, (Paranoiac-critical method): של דאלי. כדי לראות קשרים חדשים בין אירועים ואובייקטים. גם העניין הגובר בשנים האחרונות בסמים משני תודעה כדרך להגביר את הפלסטיות המוחית או במילים אחרות כדרך של המוח ליצור את המוח עצמו בצורה יצירתית. רעיון מצבי התודעה האלטרנטיביים, טוען במובנים רבים שההכרה המודעת שלנו מצמצמת אותנו ושמצבי תודעה אחרים הם מפתח, הן בפסיכותרפיה והן כשערים ליצירתיות חדשה. כפסיכולוג בתל אביב העוסק בטיפול בפוסט טראומה קשה לי להתעלם מהמחקרים הרבים המראים את יתרונות הסמים הפסיכודליים  בטיפול.

מטא אנליזה שבדקה את המחקרים בתחום מסכמת: "סקירה שיטתית זו היא הראשונה להסביר את ההשפעות האנטי-דיכאוניות והקוגניטיביות המהירות של פסיכדליים, על ידי חקירת שינויים מולקולריים ותאיים הקשורים לנוירו פלסטיות… מכיוון שפסיכדליים מועילים לא רק לאוכלוסיות הסובלות מפסיכופתולוגיות, אלא גם לאלה שאין להן, מה שמגביר את היכולות החברתיות והקוגניטיביות. מיומנויות כגון אמפתיה ויצירתיות, אך גם רווחה כללית".

סדנת אפוקסי במרכז-יציקות אפוקסי

שמי זיו אייל. אני אמן, מורה לאמנות ופסיכותרפיסט, מנהל הסדנה לתהליכים יצירתיים.  בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין.