הפסיכולוגיה הגרוטסקית -ציור, טלה מדני.
הגרוטסקי: פסיכולוגיה, ציור ואמנות
"הגרוטסקה היא אמצעי לבטא את המעורפל, הנתעב והמפלצתי, ולחשוף את ההיבטים האפלים יותר של החברה שבדרך כלל מוסתרים." - ז'וליה קריסטבה.
אחד התפקידים הפסיכולוגיים המרכזיים של הגרוטסקה הוא היכולת לעורר תחושת אי נוחות אצל הצופה. אי הנוחות הזו היא לרוב תוצאה של פעולתה של הגרוטסקה בערעור הציפיות שלנו לגבי מה שנורמלי או מקובל. על ידי עיוות או הגזמה של אובייקטים או דמויות מוכרות, הגרוטסקה מאלצת אותנו להתעמת עם מגבלות התפיסות שלנו ולהטיל ספק בהנחות שאנו מניחים לגבי העולם סביבנו.
היבט חשוב נוסף של הפסיכולוגיה של הגרוטסקה הוא היחס שלה אל המאויים (Uncanny").
מושג "המאויים" מתייחס לתחושת אי הנוחות או הפחד המתעוררים כאשר משהו מוכר הופך למוזר או לא מוכר. הגרוטסקה מאופיינת לרוב בתחושה של מוזר, שכן היא מטשטשת את הגבולות בין האנושי ללא-אנושי, המוכר והמוזר.
יחד עם זאת, ניתן לראות בגרוטסקה גם אמצעי לקתרזיס או לשחרור. על ידי הצגת ההיבטים האפלים יותר של החוויה האנושית בצורה מעוותת או מוגזמת, הגרוטסקי מאפשר לנו להתעמת עם הפחדים, החרדות והרצונות שלנו בצורה בטוחה ומבוקרת. במובן זה, ניתן לראות בגרוטסקה סוג של טיפול או חקר עצמי, המאפשר לנו להתעמת עם השדים הפסיכולוגיים שלנו מבלי להיות מוצפים מהם.
בנוסף לתפקידיה הפסיכולוגיים, לגרוטסקי יש גם מימד חברתי ותרבותי. הגרוטסקה שימשה לעתים קרובות כאמצעי לביקורת חברתית, במיוחד בתקופות של תהפוכות חברתיות או פוליטיות. על ידי חשיפת הסתירות והאבסורד של התרבות השלטת, הגרוטסקי יכול לשמש אמצעי להתנגדות ולמרד, לאתגר את הסטטוס קוו ולפתוח אפשרויות חדשות לשינוי חברתי.
הגרוטסקי כקונפליקט בין ניגודים
במונחים פרוידיאניים, אנו מפצלים את הדמות האמביוולנטית לדמות מפחידה ומגוכחת. פיליפ תומסון טוען, "מה שאנו מסכימים עליו בדרך כלל [...] הוא ש'גרוטסקי' מכיל, אולי בין היתר, את הנוכחות המשותפת של הצחוק ומשהו שאינו תואם את הצחוק"... "הדברים האחרים" כוללים השעיית הגבולות בין הקטגוריות "אדם, חיה, צמח", (ראו מניפסט הסייבורג - דונה הראווי) או עצמאות של איברי גוף האדם.
"הגרוטסקה, כפי שתוארה על ידי תומסון, היא תכונה שמלכתחילה קשה להכיל ("hard to take"). בגרוטסקה, יש קונפליקט וסתירה בין תגובות לא תואמות - מצחיקות מצד אחד, נוראיות, מגעילות, מתועבות או מעוררות רחמים מצד שני. האלמנט שכל כך "קשה לקחת" הוא אי הידיעה, אי הוודאות, חוסר ההתמצאות הרגשי, חוסר ההחלטיות מול האיום. קבלת החלטה בכיוון זה או אחר מספקת, לדעת חלק מהפסיכולוגים, הגנה מפני האיום; ואילו חוסר החלטיות גורם לאי נוחות, כאב, מצוקה או חרדה. כתוצאה מכך, הגרוטסקה נשארת גרוטסקית - (לפי תומסון) - כל עוד הקורא (או המתבונן) מסוגל להישאר חשוף לרגשות בלתי תואמים, מבלי לחפש הקלה באחת מה"תגובות המשניות" או "הרציונליזציות" שפותרות את הפרדוקס והסתירה- לטובת המגוחך, המגעיל או המעורר רחמים. נראה שסוג זה של "תגובה משנית" הוא דוגמה לתהליך פסיכולוגי- אסתטי רחב יותר הפעיל בהיסטוריה התרבותית. .... בתהליך שעליו הצביע ארנצוויג: אנשים מיישמים מנגנוני הגנה מפני אמצעים אמנותיים בעלי כוח הבעה רב, והופכים אותם לקישוטים או לנוסאות פואטיות קפואות...
ארנסט קריס (1965) מדבר על ה"כפילות" של הקומיקס. כשההגנה מפני האיום מפורקת, המגוחך מפסיק להיות מגוחך והופך כואב ... הקומיקס, ממש כמו הנשגב, מקורו באירוע מאיים כלשהו, הנצפה במרחק מספיק רחוק מהסכנה כדי שהמתבונן ירגיש בטוח. צופה שלא מרגיש מספיק בטוח יגיב בצורה הפוכה. מה שמאפיין את הגרוטסקה, לדעת כמה פסיכולוגים ותאורטיקנים ספרותיים, הוא שיבוש של האלטרנטיביות. במקום להחליט באופן חד משמעי לטובת מנגנון הגנה כזה או אחר, הגרוטסקי מותיר את המתבונן במצב ביניים, באי ודאות, במצב של חוסר החלטיות. יש לו תחושה של הליכה לאיבוד- "דיסאוריינטציה רגשית". אנשים רבים מתקשים לשאת מצב רגשי שכזה. עבור האנשים האלה קומיקס, או אפילו שטן אימתני, יהיו נסבלים יותר ממצב זה של חוסר התמצאות רגשי. ואז, הם צפויים לדכא את אחד הרגשות הסותרים, ולהשיג מפלצת מפחידה או מצחיקה בצורה חד משמעית.
גומבריץ', למשל, מציין: "המשותף לטקסטים הללו הוא התגובה של חוסר אונים נרגז, שעוררו יצורים כלאיים, חלקם צמח, חלקם אנושי; חלקם אישה, חלקם דג; חלקם סוס, חלקם עז. להם אין שמות בשפה שלנו. אין קטגוריות במחשבתנו, כדי להתמודד עם הדימוי החמקמק הזה, דמוי החלום, שבו 'כל הדברים מעורבים' (אם לצטט את דירר)..." The Demonic and the Grotesque-פרופ' ראובן צור
"אני תמיד נמשכת לאבסורד ולהומור, אבל גם לצד האפל של הדברים". טלה מדני על הציורים שלה . הפסיכולוגיה של הגרוטסקי: "הגרוטסקה היא אופן הביקורת החברתית המועדף על מי שמדוכא או נדחף לשוליים, בדיוק משום שהוא חושף את הסתירות והאבסורד של התרבות השלטת". - מיכאיל בחטין
טלה מדני
טלה מדני היא אמנית עכשווית ממוצא איראני שזכתה לשבחי הביקורת על האמנות הייחודית והלא שגרתית שלה . מדני נולדה בטהרן ב-1981, עברה לארצות הברית כשהייתה נערה, וכיום חיה ועובדת בלוס אנג'לס. הציורים, הסרטונים והמיצבים שלה ידועים בהומור, בחוצפה ובפרשנות החברתית הנשכנית שלהם, והוצגו במספר רב של גלריות ומוזיאונים ברחבי העולם.
האמנות של מדני עוסקת לעתים קרובות בנושאים של כוח, מגדר, מיניות ואלימות והיא מרבה להשתמש בהומור וסאטירה כדי לערער היררכיות מסורתיות ולאתגר את הנורמות החברתיות. היא משפדת סטריאוטיפים מסוגים שונים בציוריה הסאטיריים החריפים המציגים התנגשויות תרבותיות: גברים מול נשים, הרציונלי והאבסורד, המערבי והלא-מערבי.
מאדני ידועה בשימוש שלה בדימויים מיניים מצוירים ומוגזמים בציוריה, כדרך להציג בצורה ויזואלית את הדחפים המודחקים בעולם האמיתי. אחד המוטיבים המוכרים ביותר שלה הוא ציור של גברים מקריחים בגיל העמידה במצבים שונים בהם הם עירומים ופגיעים ועוסקים בפעילויות אבסורדיות או גרוטסקיות.
אלו הן קריקטורות חריפות הן של דמות המאצ'ו המזדקן שאינו מודע לגרוטסקיות שלו עצמו והן של הילדותיות הבסיסית השובבית חסרת הגיל של תשוקה עצמה. הקומדיה הפיזית הפועלת בציוריה של מדני מעבירה תחושת הנאות עזות, פאתוס ורמזים לאלימות מתפשטת שלפעמים גולשת אל האימה. עם זאת לא מדובר באיכות דו ממדית של רגש-אלא במתח וחוויה מורכבת המערבת כמיהה, פחד, גועל, חיוך ותחושות רבות אחרות בו בזמן.
"אני משתמשת בהומור כדרך לעסוק בנושאים קשים או לא נוחים." טלה מדאני על הציור שלה. הפסיכולוגיה של הגגרוטסקי: "הגרוטסקה היא כלי רב עוצמה לביקורת חברתית, כי היא מאפשרת לנו לערער את השיח הדומיננטי ולהטיל ספק בערכיו". - לינדה האצ'ון
הדמויות בציוריה של מדאני מוצגות לעתים קרובות בקבוצות, כשהן עוסקות במעשים הומו-אירוטיים או סקטולוגיים. עבודתה מתמקדת לעתים קרובות בצדדים שונים של היחסים בין המבוגר לילד הם ברמת העולם הפנימי והם כיחסים בין אובייקטים נפרדים.
רבות מיצירותיה מכילות דימויים של גברים בתנוחות ילדותיות מסורתיות, משחקים עם פי הטבעת, נוזלי הגוף ואיבר המין שלהם. הציורים עושים שימוש בהומור סאטירי, והם מאוד חופשיים בביצועם.
מדני מנסה ללכוד בציוריה את הרגע שבו רעיון צץ על גבי מחברת סקיצות שלה והיא מתרגמת אותו על ידי שימוש בעבודת מכחול נחרצת וקווים חזקים על גבי הקנבס.
אחד ההיבטים הבולטים ביותר באמנות של מאדני הוא השימוש שלה בצבע. ציוריה מאופיינים בגוונים עזים ובהירים שלעתים קרובות מתנגשים או משתלבים בדרכים בלתי צפויות. היא משתמשת בטקסטורות מנוגדות ובמשיכות מכחול עבות וגסות כדי ליצור תחושת עומק ותנועה. עבודותיה בולטות גם בשפה השטוחה שלהן ובפשטות, המעניקות להן איכות גרפית ותורמות לאפקט קומי, מצויר שלהן.
הציור של טלה מדני : "העבודה שלי היא לא תמיכה או גינוי לשום דבר, זו רק התבוננות". הפסיכולוגיה של הגרוטסקי -"הגרוטסקה היא דרך להראות את הצד הנסתר של החברה, את ההיבטים האפלים, המלוכלכים והטאבואים שבדרך כלל נסתרים מהעין." - אומברטו אקו
ההיסטוריה של הציור עצמו גם היא הופכת למטרה סטירית ביצירותיו השנונות של מדני, עם דמויות נשרים נפרסות הדומות לציורי תנועת שדה הצבע, או דמויות לובשות פסים שנראות הן כאסירות והן כהפשטות מינימליסטיות. הצבועות במחוות מהירות, שבהן צבע נוטף משמש לעתים קרובות לתאר נוזלי גוף, מזון וכתמים.
מדני יוצרת את הקומפוזיציות שלה דרך אין סוף ניסויים וסקיצות אשר מספקים את השלד לביצוע הראשוני המהיר.
הציור של טלה מדני -"אני מתעניינת כיצד הומור יכול להפוך לסוס טרויאני כדי לגרום לאנשים לראות דברים שהם לא היו מסתכלים עליהם בדרך כלל. הפסיכולוגיה של האבסורד "הגרוטסקה היא אופן ייצוג המדגיש את הההגזמה והקיצוניות של החברה, וחושף את הפגמים והסתירות של מוסדותיה". - זיגמונד פרויד
בשנת 2008 החלה מדני לשלב אנימציה ביצירתה, בניסיון להפוך את הציור לפעולה. הציורים של מדני הופכים לאנימציות סטופ-מושן שבהן האמן מצלם סצנה אחר סצנה בהיווצרותו של הציור לאורך הזמן .
הציור של טלה מדני-"אני לא מנסה ליצור נרטיב או מסר, אני רק מנסה ליצור אווירה".-"הגרוטסקה היא אסטרטגיה של התנגדות שמאתגרת את התרבות השלטת על ידי הפניית ערכיה שלה נגדה." אנג'לה קרטר
הסרטונים של מדני הומוריסטיים ומטרידים באופן דומה לציורים. ביצירות כמו "הג'ין" ו"דיוקן האמן", היא משתמשת באנימציה ובלייב אקשן כדי ליצור סביבות סוריאליסטיות וחלומיות המאוכלסות בדמויות מוזרות, לעתים קרובות גרוטסקיות. דמויות אלו עוברות מניפולציות או מתייסרות תכופות על ידי כוח בלתי נראה, והמאבקים והשינויים שהן עוברות מדגישים תמות של פגיעות, חוסר אונים וזהות נזילה.
הפסיכולוגיה של הגרוטסקי - טלה מדני על הציורים שלה: "מעניין אותי המתח בין ייצוג להפשטה". "הגרוטסקה היא דרך לשבש את הסטטוס קוו, על ידי הצגת המוכר בצורה לא מוכרת או מעוותת". - ויקטור שקלובסקי
סימן היכר נוסף של האמנות של מדני הוא השימוש שלה בחזרות ובווריאציות. רבים מהציורים והסרטונים שלה מציגים גרסאות מרובות של אותה דמות או סצנה, לעתים קרובות עם הבדלים עדינים המזמינים את הצופה להתבונן מקרוב יותר ולהטיל ספק במשמעות של מה שהוא רואה. טכניקה זו יוצרת גם תחושת קצב ותנועה ותורמת לחוש ההומור הכללי והאבסורד המאפיינים חלק ניכר מעבודתה של מדני.
טלה מדני על הציורים שלה: "אני תמיד מנסה לדחוף את הגבולות של מה שאני עושה, לראות כמה רחוק אני יכולה להגיע". "הגרוטסקה היא דרך לבקר את הסדר החברתי על ידי יצירת תחושת אי נוחות או גועל, והזמנת הצופה להרהר על הסיבות לתגובתו." - וויליאם פיץ
האמנות של מדני מתפרשת לרוב כביקורת על הפטריארכיה ועל תפקידי המגדר המסורתיים. התיאורים שלה של פגיעות גברית והומו-אירוטיות נתפסים בעיני חלק מהמבקרים כהתנגדות חתרנית לתרבות השלטת של גבריות רעילה הטרונורמטיביות. יחד עם זאת, עבודתה של מדני מורכבת יותר לדעתי ואינה ניתנת בקלות להגדרה כפמיניסטית או פוליטית; ניתן לקרוא את השימוש שלה בהומור ובסאטירה כסירוב לקחת את עצמה כל סד של תפיסות מובנה אחד, ומעבר לכך יש בעבודות שלה הכרה במגבלות האמנות והאקטיביזם לחולל שינוי אמיתי. מדני לתפיסתי היא המורדת הנצחית. חייה לימדו אותה לא לבטוח באף תפיסה דומיננטית של תרבות, באף דוקטרינה שיש לה כוח לצנזר את האדם. אין לבטוח בסמכות מכל סוג שהוא. בדומה לדייוויד פוסטר וולאס שכתב את "ראיונות קצרים עם גברים נתעבים" עוסקת מדני ברצח אב מתמיד ואבות באים בכל הצורות והגדלים.
טלה מדני על הציורים שלה- "אני לא רוצה להגיד לאנשים מה לחשוב או איך להרגיש לגבי האמנות שלי, אני רוצה שתהייה להם התנסות משלהם איתה". "הגרוטסקה היא אופן ביטוי אמנותי שיכול לשמש כלי לשינוי חברתי, על ידי ערעור הנורמות והערכים של תרבות." - צוותן טודורוב
האמנות של טלה מדני היא עדות לכוחם של הומור, משחק, חתרנות וסטירה באתגור של נורמות קיימות ויצירת אפשרויות חדשות למשמעות ולהבנה. עבודתה נטועה עמוק בהיסטוריה האישית וברקע התרבותי שלה, והן רלוונטית באופן נרחב לוויכוחים עכשוויים על כוח, זהות וייצוג. בין אם באמצעות הציורים, הסרטונים או המיצבים שלה, מדני מזמינה אותנו לראות את העולם בדרכים חדשות, ולהטיל ספק בהנחות שלנו לגבי מה נורמלי, רצוי או מקובל.
הציור של טלה מדני: "אני תמיד רוצה שהציורים שלי יהיו קצת מצחיקים, אבל אני לא רוצה שהם יהפכו בדיחה".
.טלה מדאני למדה באוניברסיטת ייל (MFA, 2006) ובאוניברסיטת אורגון סטייט, קורוואליס (BFA, 2004). הפרסים ורזידנסי של מדני כוללים מענק קרן טיפאני (2014), פרס קתרין דוקטורו לציור עכשווי (2013), רזידנסי של ArtPace (2013), פרס דה פולקסקרנט לאמנות (2012), פרס דור העתיד לאמנות (רשימה קצרה, 2012), בית הספר הבריטי של רומא (2010), וה-Rijksakademie, אמסטרדם (2007). מדאני הציג תערוכות מרכזיות במרכז MIT List לאמנות עכשווית (2016); CAM, St. Louis (2016); נוטינגהאם עכשווי (2014); הביאנלה של טאיפיי (2014); הביאנלה של מרקש (2014); מוזיאון האמר, לוס אנג'לס (2014); Moderna Museet, שטוקהולם (2013); Moderna Museet, Malmö (2013); הביאנלה של גטבורג (2013); מוזיאון סטדליק (2011); הביאנלה בוונציה (2011); MoMA נ.ב. 1, ניו יורק (2010); הביאנלה של ליברפול, (2010); והמוזיאון החדש, ניו יורק (2009). טלה מדני חיה ועובדת בלוס אנג'לס, קליפורניה, ארה"ב.
הציור של טלה מדני: "אני תמיד מתנסה במדיומים וגישות שונות, מנסה למצוא דרכים חדשות לבטא את מה שאני רוצה לומר." "הגרוטסקה היא דרך לחשוף את הרצונות, הפחדים והחרדות המודחקים של תרבות, ולהפוך אותם לגלויים לציבור". - מרי רוסו
8 ספרים על הפסיכולוגיה והאמנות של הגרוטסקה
גרגנטואה ופנטגרואל -
פרנסואה רבלה
גרוטסקה:נובלות
מאת א כלב
Philip Thomson
Patrick McGrath
Tales Of The Grotesque and Arabesque
Edgar Allan Poe
Staging the Savage God: The Grotesque in Performance
Ralf Remshardt
Russian Grotesque Realism: The Great Reforms and the Gentry Decline
Ani Kokobobo
The Psychology of the Grotesque in August Strindberg's the Ghost Sonata
Terry John Converse
