מהיכן אתה רואה את עצמך בזיכרונך?

הפסיכולוגיה של הזיכרון בגוף שלישי.

 
״אני מנסה לספר את הדברים באופן מסודר, כפי שקרו, לשמור על הרצף.”
“לכן כל מה שאספר מכאן והלאה הוא דברים שקיבלתי בדיעבד מאבי מורי רפאל וקצת השלמתי בעצמי.”
“סליחה על הגוף השלישי שננקט פה פתאום, הגוף הראשון כואב מידי.”- 'אִתי החיים משחֵק הרבה'-דויד גרוסמן.


בחרו זיכרון. זה יכול להיות אירוע שקרה לאחרונה כמו ארוחת בוקר או זיכרון רחוק כמו היום הראשון שלכם בגן. מה שחשוב הוא  שאתם באמת יכולים לדמיין את זה. החזיקו את התמונה בראש שלכם.

עכשיו נסו להבין: האם אתם רואים את הסצנה דרך עיניכם, כפי שעשיתם בזמנו? או שאתם רואים  את עצמכם בו, כאילו אתם צופה בדמות בסרט?
האם אתה רואה את זה, במילים אחרות, מנקודת מבט של גוף ראשון או גוף שלישי? בדרך כלל, אנו מקשרים סוג זה של הבחנה עם סיפור וכתיבה בדיונית. אבל כמו סיפור, לכל זיכרון ויזואלי יש נקודת מבט פנימית משלה. כל ראייה היא ראייה מאיפשהו. כל ראייה גם כזו שבזיכרון, בוחרת נקודת מבט ופרספקטיבה ולפעמים בזיכרונות,  נקודת המבט היא  לא היכן שהיית בפועל באותו זמן.
זו עובדה מוזרה, אפילו מטרידה. זה נוגד את ההבנה הבסיסית ביותר שלנו של זיכרון כתיעוד פשוט של חוויה. במשך זמן רב, פסיכולוגים ומדעני מוח לא הקדישו תשומת לב רבה לעובדה זו. זה השתנה בשנים האחרונות, וככל שכמות המחקרים על תפקיד הפרספקטיבה גדלה, כך גם ההשלכות הפוטנציאליות שלהם. המחקר  של פרספקטיבה של זיכרון, מתברר קשור לתחום המשפט פלילי, למחקרים על הטיות מובלעות (IMPLICIT BIAS)  למחקר על הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). ברמה העמוקה יותר, זה עוזר לנו להבין מי אנחנו.

"הסדנה" - היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו. אנו מציעים גם טיפול פסיכולוגי מרחוק (פסיכולוג אונליין). 'הסדנה' מציעה גם טיפולי נוירופידבק כאפשרות לטיפול קצר מועד או משלים לפסיכותרפיה.

Shed My Skin-עטיפת התקליט. הפסיכולוגיה הסוריאליסטית של הזיכרון. "אני יכולה רק לציין שהעבר יפה, כי אנו אף פעם לא מבינים את הרגשות באותו זמן. הם מתרחבים מאוחר יותר, ולכן אין לנו רגשות שלמים לגבי ההווה, רק לגבי העבר".- וירג'יניה וולף. פסיכולוגים תל אביב המלצות על כיצד הזמן משנה את הרגש בזיכרון.

ההבחנה בין זיכרונות  בגוף ראשון לבין זיכרון בגוף שלישי מוזכרת כבר אצל  זיגמונד פרויד, שדיבר  עליה לראשונה לקראת סוף המאה ה-19. עם זאת, במשך 80 שנה אחר כך הייתה התעלמות מחקרית מהנושא. רק בשנות ה-2000 חזרו לעסוק בתחום מחקרית ברצינות. מה שמצאו מחקרים מוקדמים אלה היה שזיכרונות בגוף שלישי היו הרבה פחות חריגים ממה שחשבו פעם. התופעה קשורה למספר הפרעות נפשיות, כמו דיכאון, חרדה וסכיזופרניה, אך היא אינה רק סימפטום של פתולוגיה; גם בקרב אנשים בריאים, זו תופעה שכיחה.

רוברט ג'יוסטי שנות ה-70- הפסיכולוגיה של נקודת המבט כיצירה סוריאליסטית. "למדתי שאם אתה חייב לעזוב מקום שאהבת וחיית בו ושבו כל שנות העבר קבורות עמוק, עזוב אותו בכל דרך, מלבד בדרך איטית, עזוב אותו הכי מהר שאתה יכול. לעולם אל תביט לאחור ואל תאמין ששעה שאתה נאחז בה וזוכר- היא שעה טובה יותר- כי היא מתה. השנים שחלפו נראות לנו בטוחות, , בעוד שהעתיד חי בענן, אדיר, מפחיד, רחוק". - בריל מרקהאם, "מערבה עם הליל"ה. פסיכולוגים תל אביב המלצות על הרעיון שהיאחזות בעבר ובזיכרון, כמו גם בנוסטלגיה, היא דרך המעכבת התמודדות עם העתיד.

עד כמה נפוצה התופעה- קשה לכמת. פגי סנט ז'אק, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת אלברטה החוקרת פרספקטיבה בזיכרון, טוענת שכ-90 אחוז מהאנשים מדווחים שיש להם לפחות זיכרון גוף שלישי אחד. אצל  האדם הממוצע, סנט ז'אק מעריכה, על סמך מחקריה, שכרבע מהזיכרונות מחמש השנים האחרונות הם בגוף שלישי. (כמה מחקרים מצאו שלנשים יש יותר זיכרונות בגוף שלישי מאשר לגברים, אבל מחקרים אחרים  לא הציגו  הבדל מובהק סטטיסטית).
במקרים נדירים מסוימים , לאנשים יש  זיכרונות מגוף שלישי בלבד.

כשאנו  מנסים  לבחון את הזיכרון שלנו על עצמנו , מהר מאוד נחוש כמה זה מבלבל. נוכל לזכור אולי סצנות מהילדות המוקדמת בהן אנו מתבוננים או מצלמים את עצמנו  מנקודת מבט חיצונית. אבל קשה לדעת אם אלו זיכרונות אמיתיים שתורגמו מגוף ראשון לגוף שלישי, או סצנות  מנקודת מבט חיצונית  שנבנו מסיפורים או תצלומים.
עבור אנשים מסוימים, זיכרונות בגוף שלישי הם טבע שני; לאחרים הם נשמעים כמו מדע בדיוני.
הסיבה מדוע כל זיכרון נתון נזכר מנקודת מבט אחת ולא מהשנייה היא תוצאה של אוסף שלם של גורמים מצטלבים.
אנשים באופן כללי  נוטים יותר לזכור חוויות מנקודת מבט חיצונית בנסיבות בהן הם חשו חרדה, או היו מודעים לעצמם - נניח כשהם הציגו מצגת מול קהל. אומרת סנט ז'אק. זה הגיוני: כשאתה מדמיין איך אתה נראה דרך העיניים של הקהל ברגע זה, סביר יותר שתראה את עצמך דרך העיניים שלו בזמן ההיזכרות. חוקרים גם גילו שוב ושוב שככל שזיכרון ישן יותר, כך גדל הסיכוי שתזכרו אותו בגוף השלישי.
גם זה הגיוני.  אם היזכרות בגוף ראשון היא היכולת לאמץ את העמדה - ולהיות בחוויה -של העצמי הקודם שלך באותו רגע בו את נזכרת, אז באופן טבעי יהיה לך יותר קושי לראות את העולם כפי שעשית כשהיית בת 6 מאשר מאשר להיזכר ברגע מהשבוע שעבר. הנטייה של זיכרונות ישנים יותר להיות מתורגמים  לגוף שלישי עשויה להיות קשורה גם לעובדה שככל שהזיכרון רחוק יותר, סביר להניח שיהיו לך פחות פרטים, וככל שיש לך פחות פרטים, כך יש פחות יכולת להיות מסוגל לשחזר את נקודת המבט  ממנה ראית במקור את הסצנה, אומר דיוויד רובין, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת דיוק שפרסם עשרות מאמרים על זיכרון אוטוביוגרפי.

דניס סרז'ין-חוגי ציור -הפסיכולוגיה של הזיכרון כאמנות אקספרסיבית. "מה שאני אוהב בתצלומים זה שהם לוכדים רגע שנעלם לנצח, שבלתי אפשרי לשחזר."- קרל לגרפלד. פסיכולוגים תל אביב המלצות על הדרך בה תצלומים משנים את הזיכרונות שלנו בעולם המודרני.

עובדה מסקרנת העולה במחקר היא שאנשים מסוגלים להיזכר בסצנה בפירוט רב יותר כאשר הם מתבקשים להיזכר מפרספקטיבה  של גוף ראשון מאשר כאשר הם מתבקשים לתאר את הזיכרון מפרספקטיבה חיצונית . "לעיתים  עד ראייה לפשע מתבקש להיזכר במה שקרה מנקודת המבט חיצונית ," אומרת  סנט ז'אק., טקטיקות כאלה עשויות לטשטש ולא לחדד את הזיכרון של העד. "המחקר מצביע על כך שאימוץ נקודת מבט חיצונית בזיכרון-  סביר יותר שיהפוך את הזיכרון לפחות חי, ויפחית את הסיכוי של עד הראייה לזכור את הפרטים."

פיסול שקוף -אפוקסי ליצירה-ההיסטוריה האישית כקולאז להרכבה. "אבל מי יכול לזכור את הכאב, ברגע שהוא נגמר? כל מה שנותר ממנו הוא צל, אפילו לא בנפש, בבשר. כאב מסמן אותך, אבל עמוק מכדי לראות. רחוק מהעין רחוק מהלב."- מרגרט אטווד, סיפורה של שפחה. פסיכולוגים תל אביב המלצות על הדרכים בהן הגוף זוכר טראומות שהמוח מתאמץ לשכוח.

כמו שיודע כל פסיכולוג קליני מניסיונו -לעתים קרובות אנשים מתרגמים זיכרונות טראומטיים או טעונים רגשית מגוף ראשון לנקודת מבט חיצונית . במשך שנים רבות, פילוסופים ופסיכולוגים תיעדו מקרים של אנשים שדיווחו שברגעים של טראומה הם הרגישו כאילו הם מרחפים מחוץ - ובדרך כלל מעל - הגוף שלהם., עם זאת, דיווחים כאלה אינם תיאורים מרגע החוויה  אלא דיווחים שלאחר מעשה.  סביר  שהסיבה לכך היא שזכרונות מגוף ראשון נוטים לעורר תגובות רגשיות חזקות יותר בזמן ההיזכרות, ועל ידי נקודת מבט חיצונית , אנו יכולים להרחיק את עצמנו מהחוויה הכואבת. זהו מנגנון אוטונומי- מעין מפסק פחת של הגוף והנפש, המרחיק אותנו מעצמנו כשאין לנו  יכולת יותר לשאת יותר את מה שעובר או עבר עלינו.

יתכן שמנגנון זה מסביר את החוויות שעוברים בני אדם על סף מוות: מה שבדיעבד נראה כמו חוויה חוץ-גופית עשוי להיות למעשה רק התרגום הנגרם מטראומה של זיכרון מגוף ראשון לזיכרון מגוף שלישי.

דיסוציאציות טראומטיות הן הדגמות דרמטיות של הדרך בה אנו מבינים כיום את הזיכרון. כתהליך המשתנה ללא הפסקה של עיבוד העבר בהתאם לצרכי ההווה ולא כתהליך של שליפת מידע אובייקטיבי המאוחסן במוח. הזיכרון שלנו הוא סיפור שאנו מספרים לעצמנו, שנועד לתמוך בגרסה העכשווית שלנו. עם זאת הוא לא אחיד ומלא סתירות ופערים. המציאות היא מקום לא סביר -לכן אנחנו צריכים לשכתב אותה באופן מתמיד.  התוכן של הזיכרון  שלנו כמו גם נקודת המבט והפרספקטיבה היא של סופר או במאי שצריך להפיק את הסיפור שלנו שגם הוא נוזלי למדי ומשתנה באופן מתמיד. אנחנו כל כך הרבה אנשים שונים במשך יממה אחת ובחברת אנשים שונים שאולי בכל פעם עלינו לביים את עצמנו בדרך שונה ומנקודת מבט אחרת.

דניס סרז'ין-שומרי המפתחות-חוגי ציור רחובות- הפסיכולוגיה של הזיכרון כדמיון יוצר. "מצפון נקי הוא עדות בטוחה לזיכרון רע."- מרק טווין. פסיכולוגים תל אביב המלצות על הדרכים הרבות בהן אנו מעוותים את הזיכרונות שלנו כדי להתמודד עם המציאות.

העובדה שהזיכרון שלנו לא אמין מובנת לכולנו  בדרך כלל, אך לעיתים רחוקות אנו מקבלים דוגמה כל כך בלתי ניתנת להפרכה  כמו עם זיכרונות בגוף שלישי. , אתה יודע שהזיכרון מעוות, כי לא ייתכן שהסתכלת על עצמך באותו זמן. אם, מבלי להבין זאת, אתה יכול לשנות משהו כל כך מרכזי כמו הפרספקטיבה שממנה אתה רואה זיכרון, עד כמה אתה באמת יכול להיות בטוח בכל אחד מהפרטים של הזיכרון?

אבל שינויים בפרספקטיבה הם יותר מסתם ליקויים בזיכרון. במעבדתה באוניברסיטת אוהיו סטייט, הפסיכולוגית ליסה ליבי חוקרת את הקשר בין פרספקטיבה של זיכרון לזהות - כלומר, האופן שבו שינויים בזיכרון שלנו ממלאים תפקיד באופן שבו אנחנו מבינים את מי שאנחנו. בניסוי אחד, ליבי שאלה קבוצה של בוגרות תואר ראשון אם הן מתעניינות ב-STEM. לאחר מכן השתתפו התלמידים בפעילות מדעית, חלקם בגרסה שנועדה להיות מרתקת, אחרים בגרסה שנועדה להיות משעממת. לאחר מכן, כשאלה  את הסטודנטים איך הם חוו את התרגיל, היא הורתה לחלק להיזכר בו מנקודת מבט של גוף ראשון ולאחרים מנקודת מבט של גוף שלישי. התשובות של הקבוצה בגוף ראשון תאמו לחויית המשימה בפועל ; תשובות קבוצת הגוף השלישי תאמו  לתשובה הראשונית לשאלה אם הם אוהבים STEM .

מישל קרסון-חוגי ציור תל אביב- הפסיכולוגיה של נקודת המבט של הזכרון. "אני חושב שהכל עניין של אהבה; ככל שאתה אוהב יותר זיכרון, כך הוא הופך חזק וזר יותר" ולדימיר נבוקוב. פסיכולוגים תל אביב המלצות על להתאהב באהבה , או הדרך בה אנו מעצבים את הזיכרונות שלנו באמצעות כלים רגשיים.

מסקנתה של ליבי היא שנראה שלכל סוג של זיכרון יש תפקיד משלו. "דרך אחת לחשוב על שתי נקודות המבט היא שהן עוזרות לך לייצג ... שני מרכיבים שונים של מי שאתה כאדם, זכירת אירוע מנקודת מבט בגוף ראשון מכניסה אותך למסגרת נפשית חווייתית. זה עוזר לך להיזכר איך הרגשת באותו הרגע. זכירת אירוע מנקודת מבט של גוף שלישי מכניסה אותך למסגרת נפשית נרטיבית יותר. זה עוזר לך ליצור הקשר עם החוויה שלך על ידי הבאתה בקנה אחד עם האמונות הקודמות שלך והתאמתה לסיפור קוהרנטי. הזיכרון הוא - חומר הגלם של הזהות; פרספקטיבה היא כלי שאנו משתמשים בו כדי לעצב אותה."

אולי הדבר המעניין ביותר בכל זה הוא התרומה להבנת  הנטייה האנושית לנרטיב ליצירת סיפור. . כאשר אנו מעבירים את הזיכרונות שלנו מפרספקטיבה אחת לאחרת, אנו, לעתים קרובות אפילו מבלי להבין זאת, מפסלים ומעצבים מחדש את החוויה שלנו לסיפור, הופכים כאוס לסדר . הדחף הנרטיבי, כך נראה, עמוק אפילו יותר מכפי  שאנו מוכנים להכיר בו . זה לא עניין תרבותי או תוצאה מקרית של החיים המודרניים. זה מרכיב של החשיבה האנושית עצמה.

"המילה היוונית ל"חזרה" היא נוסטוס. אלגוס פירושו "סבל". אז נוסטלגיה היא הסבל שנגרם מהכמיהה הבלתי פוסקת לחזור".מילאן קונדרה, בורות. פסיכולוגים תל אביב המלצות על הנוסטלגיה כמלכודת רגשית.