פסיכולוג ראשון לציון-תהליכים יצירתיים

פסיכולוג בראשון לציון, טיפול פסיכולוגי בראשון לציון

טיפול כתהליך יצירתי

שני נושאים מרכזיים מגדירים את הטיפול הפסיכולוגי ב'סדנה לתהליכים יצירתיים: יצירתיות נפשית  ומפגש וקשר.

 יצירתיות וקשר עוסקים במפגש (פנימי וחיצוני ) ושינוי דרך מעבר.  יצירתיות תמיד נובעת מהיכולת לפגוש באחר ובחדש (גם כשמדובר בעולם הפנימי) ולהפוך אותו לחלק מאיתנו, להיות בעליו. הפתיחות היצירתית היא הגמישות, התנועה והשינוי של החיים ותחושת החיות, המאפשרים לנו לצמוח ולגדול דרך שברים ומשברים. 

"נראה כי מקור היצירתיות הוא אותה נטייה שאנו מגלים בצורה כה עמוקה ככוח המרפא בפסיכותרפיה - הנטייה של האדם לממש את עצמו, להפוך ליכולותיו."( ק.ר. רוג'רס)

מפגש אמיתי

מישהו לדבר איתו - מישהו שיקשיב באמת.  

 טיפול שהוא מפגש בן שני עולמות, בין שני בני אדם הנאבקים למצוא דרך יחד- זה לזה-ואחר כך אל ריפוי והחלמה.  לא הדוגמטיות של מערכת של שאלות ופתרונות מוכנים מראש שמציעות גישות מסוימות,  אלא מסע משותף המבוסס על עשיית סדר נפשי חדש-אבל גם עם ההבנה שדברים רבים וחשובים נמצאים מעבר לסדר, שיש ערך גדול להליכה לאיבוד שלנו יחד בחיפוש. שהשאלות לפעמים חשובות מהתשובות כי הן מצביעות על המקומות שיצרו אותנו, על הגרעין הרגשי שלנו.  שאלות חדשות לעיתים יוצרות תשובות חדשות- כאלו המאפשרות לנו לצמוח לכיוונים שלא ידענו על קיומם . 

ישנן תשובות רבות לשאלה מה הופך אותנו לשפויים?  התשובה שלי היא שיש לפחות אדם אחד שאנחנו בוחרים להראות לו את כל חוסר השפיות שלנו ושהוא גואל אותה. אדם אחד הרואה אותנו בדרך הנכונה לנו.

 שמי זיו אייל (יולי) . אני פסיכותרפיסט. מנהל "הסדנה לתהליכים יצירתיים" -מרכז טיפול פסיכולוגי יצירתי המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הרגשית שלנו . אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכרים על ידי American Psychological Association- ובעל .M.A בפסיכולוגיה (התמחות בתהליכים יצירתיים). 

כבר מעל 25 שנים שאני עובד עם אנשים בנקודות  של משבר וצמתים בחייהם. תקופות של כאב, דיכאון, תחושות של חוסר מוצא, חוסר תקווה, פחד וחרדה והתמודדות עם קונפליקטים ותחושות קשות הקורעות אותנו מבפנים. 

כולנו שבירים או עלולים להישבר. כולנו פגומים. עלינו לזכור זאת. כולנו זקוקים למעט חסד. ולעיתים השבר מתברר כדבר החשוב והטוב ביותר שקרה לנו, כיוון שהוא מאלץ אותנו לחפש שינוי, מכיוון שכשהפתרונות הישנים כשלו, אין ברירה אלא לפנות ליצירת משהו חדש.

יצירתיות נפשית

יצירתיות כפי שאני רואה אותה היא בדיוק היכולת ליצור דבר מה חדש. איך יוצרים חדש, איך מפסיקים לשחזר את עצמנו? איך ממציאים את עצמנו?

"אין ספק שיצירתיות היא המשאב האנושי החשוב מכולם. ללא יצירתיות, לא תהיה התקדמות, והיינו נידונים  לחזור לנצח על אותם דפוסים". - אדוארד דה בונו.

הפסיכותרפיה של ה'סדנה לתהליכים יצירתיים' "יצירתית" כי היא עוסקת בחיפוש מתמיד אחר דרך חדשה להקשיב  ודרך חדשה לפעול הן במציאות החיצונית והן בזו הפנימית. דרך שתגלה לך ולי משהו חדש. הקשבה כפי שאני חושב עליה אינה פעולה פסיבית אלא פעולה אקטיבית ויצירתית. דרך אחרת לחשוב על מה שעובר עליך ודרך זה- פתח חדש להתמודדות יצירתית. התהליך הטיפולי עבורי הוא המצאה משותפת של הדרכים בהן נוכל לדבר על הדברים החשובים והמשמעותיים ביותר לשנינו. כולנו צריכים ורוצים שיראו אותנו באמת כפי שאנו. אנחנו גם לא פעם חוששים מכך ונמלטים מהאפשרות הזו. כולנו צריכים גם  שיאפשרו לנו להראות בדרך חדשה ולספר את הסיפור שלנו מחדש בצורה אחרת.

זו היא פסיכותרפיה יצירתית גם באותו מובן עמוק שבה אנחנו, בני האדם, בעלי יכולת ייחודית ליצור את עצמנו, לתקן את עצמנו וללדת את עצמנו מחדש במשך חיינו.  אם "'גבולות השפה שלי פירושם גבולות העולם שלי" כפי שאמר הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, אז הפסיכותרפיה שאני מציע היא תהליך של חיפוש ויצירת שפה חדשה משותפת ייחודית אישית וחד פעמית לשנינו, הנוצרת במפגש בינינו.

גדילה נפשית היא התהליך של מציאת הדרכים השונות שלנו להיות בחיים,  להמציא ולמצוא שפה חדשה ודרכים בהן אנחנו מוכנים לחוות חווית חיים אחרת.

"הכוח החזק ביותר שידע אי פעם כדור הארץ  הוא שיתוף הפעולה האנושי " -ג'ונתן הידט-The Righteous Mind.

גישה בינתחומית

הנפש האנושית אינה המצאה מודרנית או של הפסיכולוגיה המודרנית. את התשובות והשאלות אותם אנו מחפשים ניתן למצוא לא רק בטיפול הפסיכולוגי המודרני-אלא גם באלפי שנות תרבות אנושית, הכוללים פילוסופיה,טכניקות גופניות, דת, ספרות ואמנות. הטיפול הפסיכולוגי אותו אנו מציעים מבוסס על הגישה הבינתחומית המאמינה כי ידע אינו מופק רק באמצעות מתודולוגיות נפרדות המשקפות תחומי דעת ייחודיים ומוגבלים, אלא המניחה כי השוואה ודיאלוג בין עולמות אמנותיים, מדעיים ופסיכואנליטיים, עשויים להניב תוצאות פוריות ולהבליט תהליכים מורכבים ומקבילים, משלימים או מתחרים, המתרחשים בנפש. הטיפול הפסיכולוגי היצירתי הבינתחומי עוסק בייצוגים אפשריים של מערכת אחת בתוך מערכת אחרת. בעקבות זאת נוצר מפגש, מעבר ומשא ומתן בין דברים השונים זה מזה; נוצרת גזרה של השפעה הדדית, המקרינה על תוצאת המפגש. נוצר "דבר שלישי", השונה במהותו מן החומרים שהביאו להיווצרותו.

למה טיפול פסיכולוגי

"מה שאי אפשר לספר לזולת, אי אפשר לספר לעצמי" (ג'ון בולבי). הנכונות שלנו לתת אמון עמוק באדם אחר, נראית לי כיום בגילי ואחרי שנים של טיפול. היסוד העמוק והחשוב ביותר של כל טיפול פסיכולוגי וריפוי והכמיהה העמוקה שלנו -אנחנו כמהים לדבר  בצורה עמוקה עם אדם אחר, ולתת לאדם אחר לראות להכיר אותנו באמת.

הקשר בינינו, הדיאלוג, והמפגש -אם הוא עמוק ואמתי, הוא  הכלי לשינוי אמתי. אולם גם מפגש אינו פעולה פשוטה של התאמת שקע לתקע, אלא פעולה יצירתית המתרחשת אצל שני בני אדם במקביל.  כדי שדיאלוג אמתי ייווצר- חייב להיות אמון, " בהעדר אמון כזה, מבעית להיות מובן: האדם שמבין אותי הוא אחר, אדם נפרד לחלוטין שמתקיים מחוץ לשליטתי...אם אך ירצה יוכל לפלח את ליבי." (להשיב חיים שלא נחיו-תומס ה' אוגדן, עמ' 38).

כאשר הפצע, הפחד והכאב בולעים אותנו, קשה לנשום או לחשוב מעבר להם. בשלב הראשון עלינו לשתף את המועקה. כך שלא נישא אותה לבד. עלינו למצוא וליצור מקום של מפגש רגשי עמוק ואמתי. "הטיפול לעצב הוא הקשר האנושי" אומרת פאולין בוס (Ambiguous Loss)-פסיכולוגית קלינית נודעת.

אמון

 מקום בו נוכל להרגיש שאדם אחר רואה אותנו. מסוגל להרגיש ולהבין באמת את מה שאנו מרגישים.  במקום בו שניים נפגשים באמת- נוצר דבר מה חדש , אני שלישי של "יחד". שני אנשים חולקים את הכאב, התחושות והרגשות.  ה"יחד" הזה  צריך להתמודד עם הכאב, חוסר התקווה, תחושת חוסר המוצא, המחנק, הבדידות ולמצוא אופק ותקווה. זוהי מערכת עיכול משותפת ויצירתית למה שאדם אחד לא יכול לעכל לבדו. 

 אני חושב על טיפול כעל טיפוס מתהום.  קודם כל  עלינו להרשות למישהו אחר להיכנס לתהום שלנו. זה בעיניי כפי שכבר שאמרתי- המרכיב הקשה והחשוב ביותר. התהום שלנו היא הפצע. לתת לאדם אחר להיכנס לתוכו-לשבת אתנו בתוכו, זה אולי הדבר הקשה ביותר שנוכל לעשות, בטח כשאנחנו כואבים,  כאשר כל מילה או נגיעה מכווצים אותנו. במקומות הכואבים והעמוקים  באמת שלנו, אנחנו בודדים מאוד. מדובר על קשר, על היקשרות יחד כדי לטפס. 

"כשאני אומר שיש צורך בשני אנשים (לכל הפחות) כדי לחשוב את החוויה המטרידה ביותר של האדם, איני מתכוון לכך שאנשים אינם מסוגלים לחשוב בעצמם; אלא שכל אחד מגיע לנקודה בחשיבתו/ חלימתו, שמעבר לה לא יוכל להתקדם...כפי שביון מנסח זאת, 'היחידה האנושית היא זוג; יש צורך בשני בני אדם כדי ליצור אחד'' להשיב חיים שלא נחיו. תומס ה. אוגדן- פסיכולוג קליני.

זהו מסע שאינו נגמר לעולם. תהיה צמיחה, ושיפור, אבל גם מצוקה וכאב; אנחנו צריכים ויכולים רק למצוא את הדרכים בהם אנו נאחזים זה בזה ובעצמנו ,לקבל הכל ולעשות את מה שנכון, להמשיך לגדול, ולהמשיך לחיות באמת. "התוצר של פסיכותרפיה אינו ריפוי -  בתחום שלנו, זו אשליה - אלא שינוי או צמיחה." - אירווין ד' יאלום, The Theory and Practice of Group Psychotherapy.

לניסיון, לתפיסת עולם, ולרקע  שאני מביא כאדם וכמטפל יש משקל רב כיוון שמדובר על מפגש בן שני בני אדם, בין שני עולמות המעשירים זה את זה ומשנים זה את זה. (על התפיסה התאורטית שלי, על הרקע שלי על יצירתיות, אמנות, התפיסה הפסיכולוגית בה אני מאמין- תוכלו לקרוא באתר.)  

אבל לא פחות מכך ואולי יותר- יש משקל למחויבות, לרגישות, לכימיה בו שני אנשים.  להכלה, לקבלה ולכל אותם דברים היוצרים קשר אנושי עמוק בן שני אנשים.

יצירתיות היא הגרעין של חלק מהותי בתחושת החיות שלנו, ואין כוונתי רק ליצירתיות במובן האמנותי. גם שיחה בן שני אנשים, כשהיא עמוקה, כשיש בה תחושה שאנו מבינים דרכה- משהו שלא הבנו עד כה, (על האחר ודרך זה על עצמנו), כשאנו יוצאים ממנה טיפה שונים ממי שנכנסו אליה-יכולה להיות יצירתית. לא במקרה אני משתמש בדוגמה של שיחה. בעיני, מפגש הוא המהות. המהות הן של אמנות והן של פסיכותרפיה והן של מה שמשמעותי עבורנו בחיים.  יצירתיות או שינוי , נוצרים במרחב של מעבר או מפגש. בן שני אנשים,  תפיסות שונות, עולמות שונים-המרחב הזה הוא המקום בו נוצרת האפשרות לדבר חדש.

"זה נכון שיצירה יכולה להיות תמונה, או בית, או גן, או תחפושת, או תסרוקת, או מוסיקה, או פסל; כל דבר החל מארוחה מבושלת בבית. אולי עדיף יהיה לומר שדברים יכולים להיות יצירות. היצירתיות שמדאיגה אותי כאן היא אוניברסלית. היא עצם התחושה של להיות חי."-כותב דונלד ויניקוט-(Home Is Where We Start From). 

"הסיפור הראשון שכתבתי ברצינות לא היה ראוי למאכל בני אדם מהרבה סיבות שונות ומשונות, אבל מעשה הכתיבה עצמו העניק לי, לראשונה את תחושת האושר ההיא, שאיננה דומה לשום תחושת אושר אחרת. מהי התחושה הזאת? קשה להגיד בדיוק בלי לשקר ולהגזים אבל נדמה לי שהאושר של הכתיבה  כרוך באיזו תחושת מלאות של קיומך בעולם, בהרגשה המוזרה אבל האיתנה שכל עוד אני שם, במעשה הכתיבה עצמו, שום דבר לא יכול לפגוע בי. שום דבר: לא אדם ולא דבר. שהכל בסדר בעצם, הכל בא על מקומו, והבדידות היא משהו מלא מאוד, לא ריק." -רונית מטלון.

 התחושה עליה מדברת רונית מטלון היא למעשה תהליך תרפויטי עמוק ואמתי. ממצב של להיות "לא ראוי למאכל אדם" -לתחושה . "שהכל בסדר בעצם, הכל בא על מקומו, והבדידות היא משהו מלא מאוד, לא ריק". הסיפור שאנו כותבים הוא אנו. וכתיבה אינה חייבת להיות כתיבה פיזית אלא  התהליך היצירתי הנפשי בטיפול.  ליצירתיות  הזו יש מרכיב תקשורתי, כמו שלתקשורת הזו יש ממד יצירתי. התהליך הזה גם כולל ממד של מתח ופרדוקס בתוכו. כיוון שבלהיות אדם -יש ממד כזה.

" למעשה לא היו לנו את הרגשות שאמרנו שיש לנו עד שלא אמרנו אותם. לפחות לי לא היו , לנסח אותם היה להמציא אותם, כך הם  הפכו שלי" -פיליפ רות- "שלום לך קולומבוס." 

"הצעד הראשון להחלמה הוא לחוש  מה מתרחש בתוכנו, לזהות אותו, לתת לדברים שם."-'נרשם בגוף , מוח נפש וגוף בריפוי מטראומה'.-דר' בסל ואן דר קולק.

כדי להרפא מהפצע, עלינו לדעת מהו הפצע, כדי להיתמודד עם הכאב עלינו להכיר אותו. אולם גם לדרך בה אנו מגדירים ומנסחים את הפצע יש חשיבות רבה. הטיפול הפסיכולוגי כפי שאני רואה אותו הוא תהליך מתמיד ומשתנה של ציור הפצעים שלנו, כדי להניח אותם מחוצה לנו אבל גם בתוכנו בצורות חדשות, כפי שהאמנות עושה כבר אלפי שנים.

דמיון, שימוש בדמיון, ויצירתיות הם אולי הכלים המנטליים האנושיים הגדולים ביותר. המחשבה היא כלי יצירתי ולא רק לוגי (כפי שציין איינשטיין). כך גם ההבנה של רגשות בעצמנו או באחרים, ודרך זה הבנת המציאות עצמה.  לדמיון וליצירתיות יש גם מחירים כמו שיודע כל אדם שסיוטים פקדו אותו.

לאדם יש יכולת ליצור את עצמו, לפחות במידה מסוימת.  ביכולת להפעיל יצירתיות, המתבטאת  תוך מפגש בעצמנו, באדם אחר או בעולם, אנחנו יכולים לרפא את עצמנו, אולם לשם כך אנחנו זקוקים למפגש שהוא מונח אחר לפתח, דלת או מעבר, בן מה שהיינו למה שנהיה.

ניתן ליצור קשר דרך דף זה או בהודעה בטל'  052-3714497.