---

פסיכולוגים רחובות: פחד מימוש הפוטנציאל

אחד מיעדי טיפול פסיכולוגי הוא מימוש עצמי ומימוש הפוטנציאל. באיזו דרך ובאיזו מידה התפיסה הפסיכואנליטית תורמת לנושא- הוא נושא שנוי במחלוקת.  הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה המודרנית צמחו בתקופה של מרד ברומנטיזם, ובתפיסת הגאון של אמצע המאה ה18. פרויד ראה בהסתגלות את היעד המרכזי של הפסיכותרפיה וטיפול הנפשי, ושינוי המציאות החיצונית עניין אותו פחות. מאמר זה עוסק בתפיסה מעט שונה של הפחד מהצלחה.

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית. " להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." 'הסדנה' מציעה גם טיפולי נוירופידבק ברחובות בתל אביב וראשון לציון כאפשרות לטיפול קצר מועד או משלים לפסיכותרפיה.-למידע על טיפול ועלי ניתן ללחוץ על התצלום המשמש כקישור.

"אם משהו חשוב מספיק עבורך, אתה צריך לנסות גם אם התוצאה הסבירה היא כישלון."-אילון מאסק, פסיכולוגים רחובות על הערך של פעולה גם אם זו יכולה להיכשל

המיתוס של איקרוס ודדלוס מדבר על הסכנה שבמעוף קרוב לשמש, הסכנה שבלעוף גבוה מידי, דרך אחת וברורה לפרש אותו היא- דרך הדמיון בינו לבין מיתוס מגדל בבל, השאפתנות האנושית תמית עלינו אסון, היהירות הופכת את האדם למתחרה של אלוהים , ושום אלוהים לא יסבול זאת.(גם כיום אנו תופסים את משבר האקלים כעונש  אלוהי או של היקום על היהירות והחזירות האנושית, תפיסה דתית ומוסרית מתערבבות בדאגה המציאותית לגורל העולם, ויש הנחה ואנחה רגשית על שסוף סוף מגיע צדק ועונש למין האנושי ההרסני ) .

אבל אם זה באמת הפירוש של המיתוס, האם כל ההיסטוריה של ההתקדמות האנושית אינה מוכיחה את בעייתיותו? ולא מדובר רק על טכנולוגיה, אלא על הישגי התרבות, המדע  והאמנות שלנו, האם לא כולם נובעים מאותו רצון עצמו? הרצון של האדם להגיע רחוק ככל האפשר, להבין עוד, לראות עוד, לדעת עוד, לדחוף את עצמנו אל גבול רחוק יותר של הבנה?  כאן אפשר לציין מיתוס נוסף המזהיר אותנו מפני הידע-מיתוס הגירוש מגן עדן -עקב אכילת פרי הדעת. 

מוטי מזרחי, איקרוס-פסל ביצירת ברונזה, פסיכולוגיה של הפחד מהצלחה "תן לפחד פעם אחת להשתלט על הנשמה, והיא לא תמסור את מקומו בקלות לרגש אחר". סבסטופול מאת ליאו טולסטוי-פסיכולוגים רחובות על הפחד כהשתלטות עויינת

הדחף שגורם לנו בני האדם לרצות להגביה ולעוף הוא כנראה גרעין  הייחוד  האנושי היקר העמוק ביותר, תחנת הכוח הגרעינית המניעה אותנו ונותנת משמעות לחיינו,  ואני לא מדבר כאן רק על המין האנושי ככלל, אלא על כל אחד מאתנו כפרט, דרך אחרת לראות את המיתוס של דדלוס ואיקרוס היא שהוא מספר את סיפור הפחד האנושי מגדולה. הפחד האנושי מפני מימוש עצמי, מידע ומכוח. המיתוסים הללו מזהירים אותנו שזהו פחד אמתי, שיש להיזהר , הסכנה מציאותית. העובדה שאפשר למצוא ריבוי של מיתוסים כאלו -מעידה על כמה הוא חלק משורשי הזהות שלנו כבני אנוש. 

מאטיס, איקרוס. הפסיכולוגיה של הפחד מיעוד. "רוב האנשים שולטים באמנות של דחיית ההתחלה".- מוקוקו מוקונואנה. פסיכולוגים רחובות על השימוש בדחיה של פעולה כדרך להמנע מהתמודדות עם הפחד מכישלון.

השמש מסוכנת, אולי לכן רובנו ,משילים את כנפינו  מפחד עוד לפני שהחלו לצמוח ומעדיפים לחיות בצורה "מציאותית" .הפסיכולוג הקליני האמריקאי - אברהם מאסלו היה משוכנע שבתוכנו כולנו, קיים דחף להשיג גדולה. דחף להתקדם לעבר מה שהוא קרא הפוטנציאל המלא והגבוה שלנו, לאי מימוש מלא של הפוטנציאל יש סיבות רבות, אחת מהן על פי מאסלו היא פשוט שאנו חוששים לגדול מידי.  אנחנו פוחדים ממה שאנו רוצים, חוששים מלהתחבר לכוח שלנו, אנחנו פוחדים להפוך למה שאנחנו יכולים.  בדיוק כמו במיתוס של איקרוס אנו פוחדים להתקרב לשמש, או להתחרות באלים, תרבות שלמה עומדת בינינו לבן הרצון להיות "מושלמים מידי" . מאסלו קרא לפחד הזה "תסביך יונה" על שם יונה הנביא הנמלט ללא הרף מייעודו שהוא גם גורלו. תסביך יונה מתורגם לא פעם, בצורה לא מדויקת מעט -כפחד מהצלחה. הוא אכן קשור לפחד זה אבל הנימה הרגשית שבה  מאסלו נוקט בספרו ("The Jonah Complex". The Farther Reaches of Human Nature.)כמעט מנוגדת לתפיסת ההצלחה כפי שבדרך כלל מציגים אותה. השם בו מאסלו בחר -הוא "הפחד מגדולה"- ולא במקרה . הטון של מאסלו הוא כשהוא מדבר על מימוש הפוטנציאל האישי הוא ניטשאי ,  על סף הטרגי.  היעוד מוצג כגורל. האינדיבידואליזם נרמז שם- עומד לא פעם בניגוד למקובלות החברתיות. מעמיד את האדם בקונפליקט מול החברה , כמו הבלש בפילם נואר-שרדיפת האמת שלו מביאה לעוד הרס, עוד נרצחים, האמת לא משחררת- היא כואבת. הגיבור מקבל את האמת שלו במחיר אובדן כל מה שהוא אוהב. יונה הוא נביא המנבא הרס ואובדן-לא פלא שהוא מנסה לברוח.

"כך או אחרת, הרסתי את מה שאהבתי. ראיתי את החלומות שלי מתפרקים בדיוק כשנראה היה שאני עומד להגשים אותם. תמיד חשבתי שככה היו החיים. החיים שלי ושל כולם".- פאולו קואלו, הוולקיריות. פסיכולוגים רחובות על הרס כדרך להמנע מהתמודדות עם פחד.

אוטו ראנק, מהאבות המייסדים של הפסיכולוגיה, יד ימינו של פרויד שנגדעה מאוחר יותר- טען בספרו "האמן"(1907; “The Artist”) שבני אדם מונעים על ידי שני פחדים בסיסיים: פחד מוות ופחד חיים (שמתעמקים בהגדרות שלו דומה ששני הפחדים למעשה הם אותו פחד עצמו). פחד המוות שלנו אינו רק פחד מהכחדה פיזית אלא גם ולא פחות- המוות הפסיכולוגי והנפשי , פחד מאובדן המשמעות והיצירתיות. ראנק ראה את הסכנה והגורם המרכזי למוות כזה בהתאמה והסתגלות מלאה ושלמה מידי לנורמות החברתיות. הסתגלות והתאמה היכולים להביא למחיקת האינדיבידואליות. הפחד להעלם בהמון(שאותו מגדיר ראנק כפחד החיים) מניע אותנו לחפש את ייחודנו, להבדיל את עצמנו מאחרים. לממש את עצמנו, להפוך לקיימים. exist במובן הלטיני של המילה-משמעותו  לצאת החוצה מהשורה, להופיע, לבלוט, להחשף, להראות. המחיר של מימוש עצמי במובן זה-יכול להיות רב, אנחנו הופכים למטרה, אנחנו נשפטים, אנחנו מתיימרים, אנחנו עלולים להיות מבודדים ובודדים. האדם הוא חיה עדרית, יש ביטחון בהסתתרות בהמון. הפחד הזה לעמוד לבד, הוא שדוחף אותנו להיות קונפורמיים, "להיות חלק".

יש יחס הפוך בן מידת הצורך של אדם להשביע רצון, לרצות, להיות חלק, ולא לעורר מהומה. לבין רמת השכר שלו למשל. זו הסיבה שנשים מרוויחות פחות מגברים. אולי גם זו הסיבה שתרבות ההייטק הישראלית מצליחה.  

 ראנק טען שהמתח בן שני הפחדים הללו והמיקום על הרצף שבניהם מגדיר את האדם ואת החברה. עבור רובנו הפחד מהחיים גדול יותר וגובר על הפחד מהמוות.  כפי שניטשה כבר אמר-אנחנו פוחדים יותר, מלהתבלט ולהעז להיות שונים, ממה שאנחנו פוחדים לאבד משמעות. שורש הפחד שלנו מגדולה הוא הפחד מלעמוד לבד, להיות שונה, להפריד את עצמנו מההמון.

פיטר גווי(Peter Gowy), נפילת איקרוס– פרט, 1636-8-ציור שמן על בד, 195X198 ס"מ-הפסיכולוגיה של הפחד מהצלחה. "אדם החופשי מחרטות העבר, דאגות ההווה ופחדים מהעתיד הוא על אנושי."- עמית קלנטרי, פסיכולוג רחובות  על הסתכלות ריאליסטית בפחדים.

אבל פחד מהחיים  אינו הדבר היחיד המפריע לנו למיצוי ממשי של הפוטנציאל שלנו. קולין ווילסון, אחד הסופרים הפוריים ביותר במאה העשרים דיבר על הנוירוזה של התרבות המודרנית, מושג הגדולה הפך למושג בעייתי. הוא למעשה נפסל לשימוש בתרבות המודרנית ובטח שבפסיכולוגיה.  הגיבור האמתי של התרבות הוא האנטי גיבור-המיוסר והסובל. (אולי לכן אנו עדים לפופולריות העצומה של ז'אנר גיבורי העל-אנו זקוקים לגיבורים גם אם הם מצויירים ודו ממדיים). נוירוזה תרבותית זו על פי וילסון- היא מחסום נוסף בפני השאיפה למימוש עצמי . הגיבור של המאה העשרים והעשרים ואחת מוגדר דרך חוסר האונים שלו והתבוסה, זהו הגיבור של קפקא, בקט, דוסטוייבסקי, המינגווי ולאקרה.  בניגוד לגיבור המיתולוגי או הטרגי שגם הוא לא פעם נכשל במשימתו, התחושה שהוא מעורר- אינה של כבוד-אלא של שאט נפש וגועל. ווילסון מכנה אותו "התולעת". הגיבור התולעי אינו מאמין שיש דרך אמתית במציאות למימוש עצמי. ההשלמה עם המגבלות, הנכות וחיים במרתף הם הבחירה המוסרית שלו. המרד שלו- אינו  בבולטות או ביציאה אל מחוץ לשורה, אלא בחיים במחתרת. לרוב גם במחתרת מעצמו.

אברהם מאסלו נהג לשאול את תלמידיו  מי מהם ירצה לכתוב רומן גדול או להיות מנהיג או מלחין. הוא גילה שהתגובה המקובלת הייתה צחקוק , הסמקה והתפתלות. הוא נהג לומר שרוב בני האדם פשוט מכוונים בכוונה נמוך, מחטיאים את עצמם מתוך רצון.  מתכננים בכוונה להיות פחות שאפתניים. לא רוצים להעלות בדעתם יעד גבוה מידי. 

"אבל אם ניתוק הוא באמת פחד מכישלון והתוצאה היא שהאדם אף פעם לא מעמיד את עצמו במבחן, או אם זה הפחד להיפגע, להיות מושפל או להידחות, אזי אדם סוגר את כל הדלתות לחיים, לאפשרויות של אושר, כאב, דכדוך, הישג וניסיון. גלגול נשמות יכול להיות לכאורה פתרון ,  אבל אנחנו חיים את החיים המסוימים האלה, , רק פעם אחת. זו ההזדמנות היחידה שלנו."- קירן נגרקר, קוקולד פסיכולוגים רחובות על הפחד מכישלון אינטימי המוביל לבדידות. 

חלק מכך היא הפחד להתאכזב , אבל מאסלו חשב שיש  בזה יותר מכך. הוא דיבר במושגים הלקוחים מעולם אבי הטיפוס היונגיאניים -הוא דיבר על החרדה מלחשוב על עצמך כאל, מלחשוב על עצמך כגיבור (על). החשש מגרנדיוזיות חולנית, החרדה מהתגרות בגורל. אנחנו מתפכחים מהאשליה עוד לפני שהיא נוצרת ודוחפת אותנו קדימה. היהירות שבמחשבות הללו בלתי נתפסת. אסור לנו בכלל לחשוב אותן.

"הקרב הגדול ביותר שאתה חייב ללחום, הקרב הראשון שאתה חייב לנהל, הקרב החשוב ביותר שיש, הוא קרב האומץ מול הפחד - ויכול להיות רק מנצח אחד - המנצח הזה חייב להיות אתה והאומץ שלך, אחרת זה יהיה  הצד האפל והמוות."- קווין מישל, לעבור בעולמות מקבילים כדי להשיג את החלומות שלך- פסיכולוגים רחובות על הגדרת הפחד מכישלון כמבחן האישיות.

 אנחנו נדחפים כתוצאה מהפחד מהצלחה לאפשרות הקיצונית ההפוכה , הקיום כתולעת, הקיום המחתרתי. מאסלו לא הטיף כמו ניטשה לכך- שהבחירה היחידה שהיא בעלת משמעות היא להפוך ל"על אדם".  הוא רצה להצביע על המתחים הקיימים בנפש מתחת לפני השטח. והאמין שהבחירה הנכונה היא למצוא מתח דינמי בן שתי האפשרויות הקיצוניות הללו. הוא הצביע על כך שמחשבות גרנדיוזיות אינן בהכרח צורה פתולוגית של חשיבה, לעיתים המשוגע והלא נורמלי  הם הבחירה הבריאה. הגרנדיוזיות יכולה להיתפס כשלב התפתחותי חשוב. יותר מכך יצירתיות אינה אפשרית ללא יומרנות , יצירה תמיד קשורה במובן מסוים בלחשוב כאל. במחשבה גרנדיוזית. שאנחנו מפסלים או מציירים, אנחנו מרגישים שאנו יוצרים יצירת מופת שתשנה את העולם. זהו שלב חיוני ביצירה- כמו גם ההתפכחות ממנו- שתאפשר לנו לבקר את עצמנו ולהשתפר, שתאפשר לנו להמשיך ליצור. המתח בן ענווה לבן יומרנות חיוני. ומתח לעומת איזון פרושו ששני הקטבים קיימים במקביל. ניטשה ראה בקיום האנושי איכות טרגית, "אנושי אנושי מידי"-הוא ספר על תולדות הטרגדיה האנושית. הסתירה והקונפליקט בן מימוש עצמי לדרישות החברה והמציאות -אינו יכול להיפתר. מאסלו מעביר איכות אופטימית הרבה יותר בכתיבה שלו. הוא מאמין שעליך קודם לרצות. הנפילה כתוצאה מהקרבה לשמש, אינה מצטיירת בעיניו כטרגדיה אלא כתהליך מתמיד של תיקון והתאמה למציאות. הכישלון הוא הדרך להצלחה. 

מעין-חוג פיסול רחובות-לעוף-הפסיכולוגיה של הפחד. "הפחד מכישלון הוא הפחד הגדול ביותר של האדם. אפילו הפחד מהמוות הוא הפחד להיכשל להמשיך בחיים".― אנופ קוכר, פרויקט הכישלון - סיפור הפחד הגדול ביותר של האדם. פסיכולוגים רחובות על הרעיון שהפחד מכישלון מגדיר אותנו.