הצחוק העצבני:
"צחק מתי שאתה יכול. זה מונע ממך להתאבד כשהחיים גרועים. זה ו-וודקה."-- ג'ים בוצ'ר, שינויים
צחוק עצבני עשוי להיות הדרך של המוח שלך להתמודד עם רגשות או אירועים מלחיצים או שליליים. זה עשוי להיות גם סימפטום של דרך בסיסית להתמודדות עם מתח. אתם בטח מכירים את התחושה: אתם בחרדה או מתוחים מאוד ולפתע מרגישים דחף עצום בטירוף לצחוק.
צחוק עצבני הוא אחד הגילויים העדינים של מה שנקרא "רגש לא מותאם". זה אומר שאתה חווה רגש מסויים כשהמצב לכאורה לא אמור לעורר אותו.
צחוק עצבני מתרחש עקב סיבות שונות. כמה מחקרים מראים שהגוף שלך משתמש במנגנון כזה כדי לווסת רגשות. מחקר אחר מצא שצחוק עצבני עשוי להיות מנגנון הגנה מפני רגשות שעלול לגרום לנו להרגיש אי נוחות.
הנוירולוג V. S. Ramachandran,בספרו A Brief Tour of Human Consciousness - טוען שניתן לראות בצחוק עצבני מנגנון הגנה המופעל כדי להגן על אדם מפני התגברות חרדה. בקיצור, זוהי צורה של ויסות רגשי המקיים את התפקוד הקוגניטיבי של האדם מול מצב מטריד.
במילותיו שלו, רמצ'נדראן קובע: "יש לנו צחוק עצבני כי אנחנו רוצים לגרום לעצמנו לחשוב: הדבר הנורא בו נתקלנו [או גרמנו] לא באמת נורא כמו שהוא נראה,". והוא גם מאמין שצחוק כזה יכול לעזור לנו להחלים מטראומה על ידי החלפת הכאב שלנו ברגש פחות שלילי.
חוקרים אחרים הגיעו למסקנות דומות. ג'וסף נובינסקי,(Recovery after Rehab) טוען שבדומה לצחוק לא מאולץ, צחוק עצבני יכול לפרוק את האנרגיה השלילית של חרדה, לעזור לנו להירגע. ומרגרט קלארק, אחת ממחברות המחקר "ביטוי דימורפי של רגש חיובי", רואה בצחוק עצבני "הפחתה מווסתת" של אי הנוחות הרגשית של האדם. בין אם אנשים חשים רגשות מרוממים במיוחד או מטרידים, שיכולים לאיים על תפקוד אדפטיבי, צחוק הוא מנגנון המסוגל להחזיר את האיזון הרגשי שלהם. (ראו-הפסיכולוגיה של הליצן).
כמו תמיד הנורמלי והמסתגל הם עניין של כמות והקשר וכשצחוק הופך בלתי נשלט, הוא עשוי להיות גם סימפטום של מצב קיצוני יותר.
הצחוק הפרדוקסלי
צחוק פתולוגי
אפקט פסאודובולברי (PBA)
צחוק לא הולם
"למוח שלך צריכה להיות לפחות ההגינות להיות בעדך!"- טרי פראצ'ט, ווינטרסמית'.
חוגי ציור תל אביב-הפסיכולוגיה של האבסורד- ציור של יו מינג'ון. "לפעמים בכי או צחוק הן האפשרויות היחידות שנותרו, וצחוק מרגיש עבורי כרגע טוב יותר."- ורוניקה רוט, מתפצלת. פסיכולוג רחובות על הבחירה אם לצחוק או לבכות.
מהו צחוק פרדוקסלי?
צחוק פרדוקסלי הוא צחוק המתרחש ללא שליטה, ללא גרוי או מחוץ להקשר למצבו הרגשי או לנסיבותיו של אדם. אם למישהו יש צחוק פרדוקסלי, הוא עלול לצחוק ללא סיבה או במצבים שלכאורה אמורים לעורר תגובה אחרת למשל עצב . צחוק פרדוקסלי מעיד על מצב רוח לא יציב, היכול להשתנות במהירות לכעס וחוזר חלילה, על רקע גרויים חיצוניים קלים.
סוג זה של צחוק יכול להתרחש גם בזמנים שבהם תגובת הילחם או ברח, מקצינה במצבי חוסר אונים.
PBA הוא מצב בו מתרחשים צחוק או בכי בלתי נשלטים. הצחוק והבכי קורים לעתים קרובות כאשר אין גירויים חיצוניים שגורמים לצחוק או לבכי. מצב זה מתרחש בדרך כלל כתוצאה מהפרעות פסיכיאטריות או רפואיות.
גורמים לצחוק פרדוקסלי
כמה מהסיבות לצחוק פרדוקסלי כוללות הפרעות נפשיות ומחלות כגון סכִיזוֹפרֶנִיָה, מַאניָה, מחלת פרקינסון
מחלת אלצהיימר, פגיעה מוחית טראומטית (TBI), שבץ, טרשת צדדית אמיוטרופית (ALS), ועוד.
סכִיזוֹפרֶנִיָה
סכיזופרניה היא מצב בריאותי נפשי שבו אדם חווה חשיבה לא מאורגנת, הזיות ואשליות. סכיזופרניה יכולה לגרום לצחוק פרדוקסלי מסיבות שונות. לדוגמה, יכול להיות שהאדם חווה הזיה או אשליה המדרבנת צחוק בלתי נשלט שעלול להראות מחוץ להקשר לאחרים.
אנשים עם סכיזופרניה עלולים גם לחוות צחוק ללא סיבה בגלל אתגרים בהבנת סטואציות חברתיות.
הצחוק המאני
"ממה שאני לא יכולה לאהוב, אני מתעלמת."- אנאיס נין- Spy In The House Of Love
הגנה המאנית היא הנטייה, כאשר מוצגות בפני האדם מחשבות או רגשות לא נוחים, להסיח את דעתו של המוח המודע, או עם שלל פעילות או עם מחשבות או רגשות מנוגדים.
לדוגמה- מתבגר שלא חווה אף התנסות מינית שצוחק 'כמו מטורף' בכל מצב שיש בו ולו רמז לאינטימיות. חשוב להבחין בין סוג זה של 'צחוק מאני' מהצחוק הבוגר יותר הנובע מחשיפה או הדגשה פתאומית של ההיבטים המגוחכים או האבסורדיים של מצב או אדם. ניתן להשתמש בצחוק כמו בכל אמצעי תקשורת או שפה, כדי לחשוף את האמת או - כמו במקרה של ההגנה המאנית - להסתיר אותה או לחסום אותה.
הצחוק באמנות-גרוטסקה, אבסורד, הומור שחור
לגרוטסקיות של המציאות והצגתה באמנות יש היסטוריה ארוכה ( "הצעה צנועה" למשל של סוויפט) אבל נראה שהתקופה המודרנית חשפה בצורה חדה יותר את הטירוף המתחייב כדי להתמודד עם זוועת המציאות לפעמים. הצחוק ההיסטרי הפך להיות לעיתים לתגובה הטבעית החושפת את חוסר ההיגיון המסתתר מתחת לנורמליות. ("אה, איזו התחלה לשבוע שלי", מתלונן הנידון למוות בדרך לגרדום בבדיחה האהובה על פרויד).
האבסורד של הטיפול בפורענות על ידי "נורמליזציה" שלה מודגם ביצירות אמנות ספרותיות רבות כמו הגלגול של קפקא, מחזותיו של בקט, תוף הפח של גינתר גראס , וספריהם של ג'וסף הלר, וונגאט ופינצ'ון.
הנה בעימות במילכוד 22 בן יוסאריאן לבן הפסיכיאטר הצבאי המטיח בו:
"אתה ילדותי, לא הצלחת להסתגל לרעיון המלחמה".
כן, המפקד."
יש לך התנגדות חולנית למות, אני לא אתפלא אם אתה מתקומם נגד העובדה שאתה במלחמה, ושכל רגע עלולים לפוצץ לך את הראש."
"אני לא סתם מתקומם, המפקד. אני משתולל מזעם."
יש לך חרדות מושרשות לגבי הישארות בחיים, ואתה לא אוהב קנאים, ביריונים, סנובים או צבועים. בתת מודע אתה שונא הרבה אנשים."
-במודע המפקד, במודע", תיקן יוסאריאן במאמץ לעזור. אני שונא אותם במודע".
"אתה מתנגד לרעיון שישדדו, ינצלו, יבזו, ישפילו או ירמו אותך. מצוקה מדכאת אותך, בורות מדכאת אותך. עינויים מדכאים אותך. שכונות עוני מדכאות אותך. אתה יודע, אני לא אתפלא אם אתה חולה דיכאון!"
"כן המפקד, יכול להיות".
-אל תנסה להכחיש את זה"
"אני לא מכחיש, המפקד", אמר יוסאריאן, מרוצה מן הזיקה הפלאית שנוצרה ביניהם לבסוף. "אני מסכים עם כל מה שאמרת".
"אז אתה מודה שאתה מטורף, נכון?"
"מטורף? יוסאריאן היה המום. "על מה אתה מדבר? למה אני מטורף? אתה זה שמטורף!"
מייג'ור סאנדרסון שוב האדים מחימה והטיח את שני אגרופיו בעוצמה על ירכיו. "לקרוא לי מטורף". צעק בזעם ניתז, זוהי תגובה סאדיסטית ונקמנית האופיינית לשגעון הרדיפה! אתה באמת מטורף!"
תאור זה של הלר מביע ביקורת לא רק על חוסר ההיגיון של המלחמה אלא גם על חוסר השפיות של הפסיכולוגים המשמשים כלי היסתגלותי לזוועה.
" ההנאה הקומית מתאייכת כאן לא על ידי רחמים ואמפתיה, אלא גם אל ידי רגשות שליליים וקשים של חרדה, דחייה, חלחלה, או זעם. האפקטים המיוחדים לגרוטסקה אינם מושגים על ידי פנייה לאינטלקט של הקורא אלא על ידי התקפה על רגשותיו. היא מזעזעת, מבלבלת, מפריעה להתמצאות ומעוררת חרדה, כל זאת כדי לחדור מתחת לשיריון של אדישות קהה ושקרים מרגיעים, וכדי להבהיר לקורא שבדיחות הזוועה הן גם על חשבונו. ההזדהות עם חוסר האונים המתסכל והנלעג של הדמויות נכפית עלינו על ידי מבוכתנו כקוראים."
יעל רנן -'צחוק בחשיכה'.
"ועתה אנו מגיעים לפירוש האחרון של הגרוטסקה: ניסיון לעורר ולהדביר את הצדדים הדמוניים של הקיום."-וולפנג קיזר-'הגרוטסקה באמנות ובספרות'.
לקריאה נוספת:
David Christenson- Four Ancient Comedies About Women
קורסי פיסול -יו מינג'ון-מבוא לפיסול פוליטי. אם לא היינו יכולים לצחוק, כולנו היינו משתגעים".- רוברט פרוסט, פסיכולוגים רחובות על הצחוק כמנגנון הגנה מאנית.
צחוק באמנות פלסטית: הוצאה להורג, מאת יו מינג'ון
"אם אתה רוצה לספר לאנשים את האמת, תצחיק אותם, אחרת הם יהרגו אותך."- ג'ורג' ברנרד שו.
יו מינג'ון. (Yue Minjun) משתלב בהיסטוריה הזו של השפיות שבטירוף ושל הצחוק ההיסטרי כתגובה למציאות- באמצעות ציור מפחיד, מטורף ומלא השראה.
ב-1995, הוא מציג את הוצאה להורג , הומאז' ל-"Tres de Mayo" של גויה, שהפעם מתרחש בלב העיר האסורה. זהו סיפור שטואטא בכוונה מתחת לשטיח ומחוץ לתודעה ולהיסטוריה הרשמית על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית. מינג'ון שואל את משיכות המכחול הארוכות והחדות שלו מגויה וולסקז כדי להדגיש טוב יותר את הסבל העכשווי - הסבל של בני האדם , של אנושות הספוגה כל כך באלימות וצנזורה שלא נותר לה אלא צחוק כדי להימלט מהאכזריות זו. הוצאה להורג מתארת ארבעה אסירים וארבעה מוציאים להורג, החולקים את אותם הפנים ואת אותו הצחוק; הצחוק היסטרי.
פסיכולוגים רחובות: אמנות הצחוק ההיסטרי מול המציאות המפחידה-הוצאה להורג-יו מינג'ון. "צחוק ודמעות שתיהן תגובות לתסכול ותשישות. אני עצמי מעדיף לצחוק, כי יש פחות עבודת ניקיון אחר כך".- קורט וונגוט. פסיכולוגים ברחובות על האפשרויות העומדות בפני אדם נואש ומותש.
מינג'ון הוא אמן שלכאורה מנסה להיות 'קל' - פופי ואירוני, הוא מסתיר את הביקורת שלו (על המערב ועל התרבות שלו לא פחות מאשר על השילטון הסיני) מתחת לאמנות המתכתבת עם אמנות הקיטש . ההציורים שלו מפלרטטים עם הקריקטורה מצד אחד אבל גם עם האמנות כמרד -הציור הפוליטי של בנסקי . הצבעים העזים וההבעות המוגזמות מדי מגיעות מימד מימד קומי גרוטסקי לדרמה המתחוללת על הבד.
שלושה במאי 1808-ציור שמן של פרנסיסקו גויה. קורס ציור רחובות. "צחוק הוא רעל לפחד."- ג'ורג' ר.ר. מרטין, משחקי הכס. פסיכולוגים רחובות על הצחוק כהתמודדות עם הפחד.
יואה מינג'ון אומר "... כשאתה רואה מישהו צוחק, הדבר הראשון שאתה חושב הוא שהוא מאושר, אבל אם תתבונן בזהירות, תמצא דברים אחרים." ציוריו מזכירים גם לעתים קרובות את פניו הצחוקים של בודהה.
התיאורטיקן ומבקר האמנות לי שיאנטינג מתאר את הדיוקנאות העצמיים הללו כ"תגובה אירונית עצמית לריקנות הרוחנית והטירוף של סין המודרנית". הציורים של מינג'ון שייכים לתנועה האמנותית הסינית של ריאליזם ציני - הגדרה שיואה מינג'ון אינו מכיר בה. מבחינתו: "לפעולת החיוך, לצחוק כדי להסתיר את חוסר האונים יש חשיבות רבה לדור שלי", והוסיף על ההוצאה לפועל, "הציור הזה מבטא את רגשותיי. זו לא ביקורת". במציאות, כשהציור נמכר לאספן אנונימי ב-1995 דרך גלריה בהונג קונג, אחד מתנאי מכירתו היה לא להציג את היצירה בפומבי כדי לא לסכן את האמן.
מינג'ון בוחר להציג בפומבי פרספקטיבה ונקודת מבט שאינה קושרת את הציור לביקורת פוליטית. "אני לא רוצה שהקהל יחשוב על מקום או אירוע", אמר ל-CNN אחרי שהכחיש שהקיר האדום ברקע הציור שלו הוא זה של העיר האסורה בכיכר טיאננמן. הוא מבקש שיסתכלו באמנות של דרך פריזמה סוריאליסטית או אבסורדית, פריזמה שבה הקומדיה נפגשת בטרגדיה, הצחוק הופך לדמעות. הציור מתאר על הנאה מעוותת, סצנה חסרת שם. הדמויות מופיעות בוורוד סוריאליסטי בוהק, את הטראומה ניתן ללקט דרך האלימות המעוגנת בזיכרון הקולקטיבי. למעשה שום דבר מלבד הכותרת לא מסגיר את העובדה שהגברים האלה מוצאים להורג. לאחר שקיבל 4.2 מיליון יורו בסותביס בלונדון בשנת 2007, יואה מינג'ון יצר לעצמו מקום יוצא דופן בשוק האמנות.
"שמחה היא תחושה שכולם יכולים ללקבל ולהזדהות עימה. כמובן, כשאתה מסתכל על אחד מהציורים שלי מספיק זמן, אתה יכול להרגיש ולהבין שהם ביטויים של עצב או כאב".
"לאנשים בודדים יש התלהבות שאי אפשר תמיד להסביר. כשמשהו נראה להם מצחיק, עוצמת ואורך הצחוק שלהם משקפים את עומק הבדידות שלהם, והם מסוגלים לצחוק כמו צבועים. כשמשהו נוגע ברגשות שלהם, הוא עובר בהם כמו פול רוור, ומעורר רגשות המתאספים לצבאות גדולים".- מארק הילפרין, סיפור החורף. פסיכולוג רחובות על צחוק של בדידות.
פסיכולוגים נס ציונה-הפסיכולוגיה של חוסר השפיות כשפיות-ציור יו מינג'ון. "ישנו קו דק שמפריד בין צחוק לכאב, קומדיה וטרגדיה, הומור ופגיעה".- ארמה בומבק, פסיכולוג רחובות על הקרבה של הצחוק לבכי.
"אם אתה רוצה להציץ לתוך נפש אנושית ולהכיר אדם, אל תטרח לנתח את הדרכים בהן הוא שותק, מדבר, בוכה , או מתרגש מרעיונות אצילים; תקבל תוצאות טובות יותר אם תראה אותו צוחק בלבד. אם הוא צוחק טוב, הוא איש טוב".- פיודור דוסטויבסקי. פסיכולוגים תל אביב-הצחוק כסמן נפשי עמוק.
"כומר ציטט לי פעם את האמרה הרומית שדת מתה כשכוהניה צוחקים זה על זה מאחורי המזבח. אני תמיד צוחק מאחורי המזבח, בין אם זה נוצרי, הינדי או בודהיסטי, כי דת אמיתית היא הפיכת החרדה לצחוק".-- אלן ווילסון ווטס. פסיכולוגים רחובות על הקשר בן חרדה וצחוק.
