פסיכולוגים מומלצים: מדוע אנחנו שואלים על העבר?

 ספר לי על אמא שלך, על המשפחה שלך.."

שמי זיו אייל-ואני עוסק בפסיכותרפיה בתל אביב והוראת אמנות -למידע על אפשרויות טיפול ניתן ללחוץ על הצילום מטה -המשמש כקישור:

ישנו סטריאוטיפ שגוי לפיו טיפול  פסיכולוגי ופסיכותרפיה הם תהליכים של ארכיאולוגיה נפשית, העוסקים בחפירה אין סופית בעבר (של אנשים שלא רואים מעבר לפופיק של עצמם).  באופן לא מפתיע, רבים מפקפקים בחיטוט זה בעבר בהתחשב בכך שהם חווים את הבעיות שלהם בצורה כה ברורה בהווה, והם זקוקים בדחיפות לפתרונות בהווה.

פסיכולוגים מומלצים

בפסיכותרפיה וטיפול נפשי  אנחנו אמנם שואלים על העבר. על אמך  ועל אביך, המשפחה והחברים - אבל זה בהקשר של מה שמתגלה כעת בחייך ובחדר הייעוץ. אנחנו מתעניינים בעבר  רק כפי שהוא חי עדיין בהווה, משפיע עליו, ומבנה אותו.

כאשר אנו נולדים, יש לנו מעט מסננים והגנות פנימיות כדי לעבד את שפע הגירויים המפציצים אותנו. לאט לאט אנחנו מתחילים לפתח דפוסים לא מודעים,  צורות של סדר,  כדי לארגן את העולם שלנו-זה הפנימי וזה החיצוני.  דפוסים ומסננים אלו -מעוצבים על ידי החוויות שלנו ועל ידי האופי והטמפרמנט הטבוע בנו. 

מסננים, דפוסים ומבנים אלו של ארגון והבנת המציאות, הופכים לדרך בה אנו קולטים ומבינים את העולם ואת היחסים שלנו איתו, חלק מההבנה הנבנית בתהליך הפסיכותרפיה עוסקת בזיהוי צורות העיבוד הללו  שהפנמנו על החיים שלנו, בין אם בצורה מודעת ובן אם בצורה לא מודעת.

אנחנו כבני אדם, מעצם טיבענו חייבים מבנים נפשיים כאלו, מערכות ניווט פנימיות שעליהן נוכל לסמוך. אלו הם  כלי העבודה והמסכים שלנו דרכם אנו עובדים וקולטים, המצפן והגי.פי, אס שלנו כדי שלא נלך לאיבוד בעולם . פסיכותרפיה שואפת לבדוק ולתקן ולפעמים להסיר כשצריך את המסננים והמבנים ההיסטוריים הללו כדי לשחרר את ההווה מהעבר, כאשר הוא "תוקע" אותו.

פסיכולוגים מומלצים בראשון לציון

הפסיכולוגיה והטיפול הפסיכולוגי עברו כברת דרך מאז פרויד. בעוד רבות מהטכניקות הפרוידיאניות נזנחו במידה רבה, התובנות שלו שאנחנו לא תמיד פועלים בצורה רציונלית ולטובתנו. שאנחנו לעולם לא יודעים את עצמנו באמת עד הסוף ולא מבינים באמת את הסיבות להתנהגות שלנו.  שאנחנו ומתמודדים לאורך כל החיים עם הרגשות התוקפניים והמיניים שלנו-  נשארו תקפים .

 יהודה זווילי, אדריכל 

בן 40, הופנה על ידי רופא המשפחה שלו לטיפול פסיכולוגי עקב מצב רוח ירוד. הוא התלונן על תחושת דיכאון וחוסר הערכה, בבית ובעבודה. הוא הרגיש שהוא מתערער כל הזמן על ידי בקורת של אחרים - והוא בהחלט חפר מתחת ליסודות של עצמו כל הזמן ובאופן מתמיד על ידי ביקורת עצמית.

זווילי ניסה לעזור לעצמו בעצמו.  הוא עשה פעילות גופנית סדירה והשתמש באפליקציית c.b.t  שבדקה ושיקפה את החשיבה  והביקורת העצמית השלילית שלו  על עצמו ומצא שאלה מועילים. אבל הוא עדיין הרגיש מדוכא ושמערכות היחסים שלו לא מספקות.

קשיים אלו התבטאו במהרה בקליניקה,  הן בתוכן הפגישה אך בצורה חזקה יותר בסגנון ההתייחסות שלו. 

יהודה דיבר על תחושת הביקורת המתמידה כשאשתו הזכירה לו לעשות משימות קטנות ועל הרגשה  של "כוויה נפשית" של ממש  כשהבוס שלו ביקש ממנו לבצע תיקונים קלים בעבודה שלו.

הוא פירש את הבקשות הללו ככאלו הקובעות הוא אדם חסר תועלת ורע, והוא חש ממורמר על כך שזה לא הוגן. הוא הרגיש נרדף וחסר יכולת, וענן אפל וכבד ליווה אותו תמיד.

מבחינה רציונלית, יהודה ידע שתגובותיו מוגזמות, אבל המודעות הזו לא מנעה ממנו להגיב להן כאילו היכו בפטיש חמש קילו ישירות על ליבו. בהתעמקות בהיסטוריה שלו, התברר שהוא גדל במשפחה שבה טעויות לא נסבלו ואמו דחפה אותו כל הזמן לפייס את אביו התובעני והביקורתי.

פסיכולוגים מומלצים נס ציונה

לעומת זאת, אחותו הצעירה הייתה "מלאך" - כל חיוך שלה התקבל על ידי ההורים כאילו קיבלו מתנה מהשמיים. זווילי עדיין חי וסבל את העוול הזה, ובתגובה פיתח מסננים  או דפוסי קליטה שגורמים לו לראות אחרים כתובעניים ולא הוגנים, והוא פקפק באופן מתמיד בערכו שלו.

חשוב להבהיר שהוריו של יהודה אהבו אותו ורצו שיצליח בחיים. כמו רוב ההורים, הם עשו כמיטב יכולתם עם הקלפים שהם קבלו, והיה להם את מאבק ההישרדות של עצמם.

עם זאת, גם הם היו אסירים של נסיבות חייהם שלהם, ושיחקו באופן לא מודע תסריטים מעברם.

פיליפ לארקין ניסח זאת בצורה המתאימה ביותר כשכתב: 

"זה השיר  

  אמא שלך ואבא שלך דופקים לך ת'צורה.  

  הם אולי לא מתכוונים, אבל זה מה שהם עושים.  

  הם ממלאים אותך בשׂריטות שלהם עצמם  

  ואז מוסיפים עוד קצת, רק בשבילך.  

     

  אבל הם בעצמם נדפקו בתורם,  

  ע"י אידיוטים בכובעים ובמעילים מיושנים,  

  שבחצי הזמן היו נוקשים ופאתטיים  

  ובחצי השני ניסו לחנוק האחד את השני.  

     

  אדם לאדם מעביר סבל   

  שהולך ומעמיק כמו מדף יבשתי.  

  צא מזה כמה שאפשר מוקדם יותר  

  ואל תעשה ילדים. "

הבנת האנושיות של ההורים שלנו יכולה להיות משחררת. אבל הידיעה על ההעברה הבין -דורית של קשייו סיפקה הקלה קטנה ליהודה, והפסיכותרפיסטית  שלו החלה להבחין שהיא בעצמה נשאבת אל הריקוד והדיאלוג הפנימי שלו.

פסיכולוגים מומלצים  מזכרת בתיה.

היא תיארה את הדינמיקה הזו כך:

כשעבדתי עם יהודה, ושום דבר לא זז, התחלתי להרגיש שאני לא כשירה, לא מספיק טובה. אבל במקום להתרחק ולהתגונן  מרגשות כאלה, ידעתי שאני צריכה להשתמש בהם כדי לקדם הבנה פנימית יותר של הדרמה  הפנימית  של יהודה כפי שהם באה לידי ביטוי בינינו.

נעשיתי מודעת יותר ויותר לכך שיהודה מרגיש מטומטם ונסוג עוד יותר לתוך תחושת טיפשות וחוסר הערך  שלו בתגובה לכל התערבות שאני אנסה, אפילו כשאני מגיבה בהבנה אמפתית למחשבות השליליות שלו לגבי עצמו. אזרתי אומץ ושיתפתי את  התחושות האלה:

 "יהודה כשדיברתי על כמה מהר אתה מגיב בלהאשים את עצמך כשאשתך מבקשת ממך להוציא את הזבל, התכוונתי להיות מבינה ואמפתית. אבל אני לא מרגישה שזה מה שאתה שמעת. נראה שבמקום להרגיש מובן הרגשת ביקורת ממני. אני תוהה אם היה משהו בדרך שבה דיברתי שהוביל לזה?"

יהודה נראה מבוהל, אבל הסכים שהוא אכן שמע אותי כביקורתית. שאלתי אותו איך יכולתי לנסח את התגובה שלי אחרת.  שוב, הוא עצר כדי לחשוב ואז הודה, להפתעתו, שהבעיה אינה במה שאמרתי  אלא בדרך שהוא שמע אותה. . באופן בלתי צפוי, הוא התחיל לבכות.

הוא המשיך וסיפר כיצד הציפו אותו זיכרונות של רגשות פגועים ומצוקה באותו רגע. הרגשות וזיכרונות היו קשורים לעבר אבל עיצבו את התחושות שלו בהווה וכלפי העתיד. 

רגע טיפולי זה סימן את תחילתו של תהליך ריפוי שחיבר וקישר בין מחשבות ורגשות, זיכרונות עבר והחיים בהווה. זהו תהליך  מורכב כיוון שלא מדובר רק בהבנה שכלית של הקשרים. אלא התמודדות עם פחדים ועם עצם הפחד שלנו משינוי ומתקווה. הוא דורש  עבודה רגשית והתמודדות עם עצמנו כדי  שנוכל להרחיב את החופש שלנו לעשות בחירות פחות מוגבלות וקפואות בעקבות ההיסטוריה האישית שלנו.

(יהודה זווילי הוא דמות בדיונית המתבססת על אירועים אמתיים כפי שלעיתים נכתב בפתיחה של סרטים בנטפליקס.) .

"אמא
שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי, לאן אברח, לאן?
אילו יכולתי, הייתי שוכחת איך באתי לכאן

אמא
לא אוכל להימלט מכישופך, עיני חשכו פתאום
אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום

אמא, הו אמא
איך בדמי, בעמקי נשמתי, דעתך נחושה
אמא, הו אמא
את וגם אני, בשנאה ואהבה, בין כוח וחולשה

אמא
איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי
אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מליבי

אמא
אין לי בית בחדרי, במיטתי, ואין לי מנוחה
אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה

אמא, הו אמא.

אמא
את יודעת, אני זקופה וחזקה, כמוך בכל מצב
אילו יכולתי, הייתי רוצה להודות לך עכשיו

אמא, הו אמא.

אמא, הו אמא
אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה
אמא, הו אמא
אילו יכולתי הייתי רוצה להודות לך עכשיו".

אילו יכולתי
ריקי גל
מילים: אהוד מנור
לחן: מתי כספי