דיכאון  כארץ אחרת, מצב תודעה אחר

שמי זיו אייל, אני פסיכותרפיסט בתל אביב, ברחובות, בראשון לציון והסביבה. הסדנה מציעה גם טיפולי נוירופידבק כטיפול קצר מועד בלווי פסיכותרפיה או כטיפול בלעדי. למידע נוסף על טיפול-ניתן ללחוץ על הצילום למטה המשמש כקישור.

"אתה אומר שאתה 'מדוכא' - כל מה שאני רואה זה חוסן. מותר לך להרגיש מבולגן ובפנים החוצה. זה לא אומר שאתה פגום - זה רק אומר שאתה אנושי". - דיוויד מיטשל, ענן אטלס

"אתה אומר שאתה 'מדוכא' - כל מה שאני רואה זה חוסן. מותר לך להרגיש כמו איזור אסון בפנים ובחוץ. זה לא אומר שאתה פגום - זה רק אומר שאתה אנושי". - דיוויד מיטשל, "ענן אטלס"- פסיכולוגים מומלצים בתל אביב: חיפוש של דרכים חדשות להתבונן בדיכאון האנושי.

"דיכאון הוא הפרעה במצב הרוח, היא כה כואבת, חמקמקה ומסתורית באופן שבו הוא מתגלה לעצמי - לאינטלקט המתווך - עד שהוא מתקרבת להיות מעבר לתיאור. לכן היא נשארת כמעט בלתי מובנת למי שלא חווה אותה במצב הקיצוני שלה".

"הכאב של דיכאון חמור הוא די בלתי נתפס עבור אלה שלא סבלו ממנו, והוא הורג במקרים רבים מכיוון שכבר אי אפשר לשאת את הייסורים שלו. לא ניתן יהיה למנוע התאבדויות רבות  עד שלא תהיה מודעות כללית לאופי הכאב הזה".

קורס פיסול של הכאב האנושי העמוק, קמיל קלודל. "אני עוברת דיכאונות רבים, ואני יודעת שגם אנשים אחרים עושים זאת, אבל יש לי יש אפשרות לפורקן  ומוצא שלכל כך הרבה אנשים אין. אם יש לך את זה בתוכך ואתה לא יכול להוציא את זה, מה אתה עושה?" – בילי אייליש. פסיכולוגים מומלצים בתל אביב על הכאב הנפשי והדיכאון כאפשרות אמפטית להבנת מה עובר על האחר ברגעיו החשוכים. במצבי דיכאון קל אנו קשובים יותר.

זהו תיאור החוויה של אדם אחד החי עם דיכאון, כפי שסופר על ידי ויליאם סטירון -בממואר -"חשכה נראית". ששמו עצמו מעיד על הניסיון לתאר דבר מה בלתי ניתן לתיאור.

כאשר אני מבקש במהלך הפסיכותרפיה מאדם-לתאר את תחושת הדיכאון, לעיתים קרובות הוא יתקשה לבטא זאת במילים. אנחנו יכולים לתאר הרבה מהתסמינים, אבל אנחנו עדיין לא נצליח להבין את מהות המחלה. אנחנו כמו מישהו היודע שחום, שיעול ואובדן ריח הם כולם תסמינים של משהו, אבל אין לו מושג מהו הנגיף הגורם להם.

חוג פיסול קרמי-ענת. ניסיון לתת צורה בעולם לכאב הרגשי. "כאב נפשי הוא פחות דרמטי מכאב פיזי, אבל הוא נפוץ יותר וגם קשה יותר לשאת אותו. הניסיון התכוף להסתיר כאב נפשי מגביר את הנטל: קל יותר לומר 'השן שלי כואבת' מאשר לומר 'הלב שלי שבור'." - C.S. Lewis, "בעיית הכאב". פסיכולוגים מומלצים בתל אביב על הדיכאון כמציאות אחרת המבודדת את האדם מהעולם.

אנשים שמעולם לא עברו דיכאון עשויים להניח שזו פשוט צורה קיצונית של מצב רוח ירוד, או עצב. האם לא כולנו עוברים לעיתים ימים קשים ? עם זאת, דיווחים על אנשים עם דיכאון מצביעים על כיוון אחר. כפי שהעידה  חולה בספרה של  הפסיכולוגית דורותי רו "חווית הדיכאון" (1978): 'התעוררתי לעולם אחר. זה היה כאילו הכול השתנה בזמן שישנתי: התעוררתי לא להכרה רגילה אלא לסיוט".

דיווחים כאלה תומכים ברעיון שדיכאון נבדל מצורות אחרות של חוויה יומיומית, כפי שהדגיש הפילוסוף מתיו רטקליף בספרו Experiences of Depression (2015). אנשים מדוכאים מדווחים לעתים קרובות שזו התנסות הכרוכה בשינוי מהותי, כמו כניסה ל"עולם" אחר - עולם מנותק מהמציאות הרגילה ומאנשים אחרים. נראה שדיכאון הוא סוג של חוויה כוללת יותר מאשר חוויה אחרת. זהו מצב תודעה ייחודי ומובהק, והוא יכול, בתורו, לחשוף משהו על טבעה של התודעה עצמה.

רישום בפחם-סבטלנה. ניסיון ללכוד בקווים את התהום הנפשית. "דיכאון, עבורי, היה כמה דברים שונים - אבל בפעם הראשונה שהרגשתי את זה, הרגשתי חסרת אונים, חסרת תקווה, ודברים שמעולם לא הרגשתי קודם. איבדתי את עצמי ואת הרצון שלי לחיות". - ג'ינג'ר זי. פסיכולוגים מומלצים בתל אביב על דיכאון כהתנסות באחת החוויות האנושיות העמוקות ביותר. טבילה במוות הנפשי. האם אנחנו אותם בני אדם אחריו?

"אני הילדה שאבדה בחלל, הילדה שנעלמת תמיד, לנצח מתפוגגת ומתרחקת יותר ויותר אל תוך הרקע. בדיוק כמו חתול הצ'שייר, מתישהו אעזוב פתאום, אבל החום המלאכותי של החיוך שלי, העקומה המזויפת והליצנית הזו, מהסוג שרואים על אנשים ונבלים עצובים  בסרטי דיסני, יישארו מאחור כשריד אירוני. אני הבחורה שרואים בתצלום מאיזו מסיבה במקום כלשהו או מאיזה פיקניק בפארק, זו שלמעשה תיעלם בקרוב, כשתסתכל שוב על התמונה. אני רוצה להבטיח לך, אני לא אהיה שם יותר. אני אמחק מההיסטוריה, כמו בוגד בברית המועצות. כי עם כל יום שעובר, אני מרגישה את עצמי הופכת יותר ויותר בלתי נראית..."אליזבת וורצל--אומת הפרוזק.

רישום בפסטלים יבשים-גרגורי. ניסיון ללכוד את חשיכה נראית בקווים. "האדם המכונה 'דיכאוני פסיכוטי' המנסה להתאבד לא עושה זאת מתוך ביטוי  של 'חוסר תקווה' או כל אמונה מופשטת שהחיובי בחיים והשלילי אינם משתווים. ובטח לא בגלל שהמוות נראה פתאום מושך. האדם שייסוריו הבלתי נראים מגיעים לרמה מסוימת בלתי נסבלת, יהרוג את עצמו באותו אופן שבו אדם לכוד יקפוץ בסופו של דבר מהחלון של בניין רב קומות בוער. אל תטעו לגבי אנשים שמזנקים מחלונות בוערים. האימה שלהם מהנפילה מגובה רב היא עדיין גדולה כמו שלך ושלי כשאנו  עומדים בצורה ספקולטיבית באותו חלון ורק בודקים את הנוף; כלומר הפחד מנפילה נשאר קבוע. המשתנה כאן הוא האימה האחרת, להבות האש: כשהלהבות מתקרבות מספיק, הנפילה למוות הופכת לפחות נוראית מעט מבין שני האיומים. זה לא רצון לנפילה; זה אימת הלהבות. ובכל זאת אף אחד למטה על המדרכה, המסתכל למעלה וצועק 'אל תעשה זאת' ו'חכה!', לא יכול להבין את הקפיצה. לא באמת. אתה צריך להיות לכוד באופן אישי ולהרגיש בלהבות כדי באמת להבין  את הפחד מפני משהו שהוא הרבה מעבר לנפילה".- דיוויד פוסטר וואלאס. פסיכולוגים מומלצים בתל אביב: הדיכאון כפלנטה אחרת שרק מי שחווה אותה על בשרו-יבין.

הדיווחים העצמיים של אנשים עם דיכאון מצביעים על שינוי עמוק ומורכב של התודעה. כדי להבין את הרעיון זה, חשבו על ההשפעה של שינה וחלום על חיי הנפש שלכם, או על החוויה של יציאה משינה אל תודעה ערה. במעברים אלו, התודעה שלנו עוברת שינוי מבני עמוק. חשבו, למשל, כיצד חווית חלוף הזמן שלכם בחלום שונה ורחוקה מהחוויה שלכם בזמן ערות: לעתים קרובות אנו חווים ימים ושבועות שעוברים בחלום בטווח של כמה שעות ערות. באופן דומה, תחושת העצמי והזהות שלנו ניתנת לגיבוש אחר בחלום: לפעמים אנחנו תופסים את עצמנו מ'בחוץ' מסתכלים מטה על גופנו, חולמים שאנו מישהו אחר מאשר עצמנו, או חולמים שאנו מנותקים מהגוף לחלוטין.

סוגים דומים של שינויים מבניים בחוויה המודעת מתרחשים לאחר נטילת תרופות פסיכדליות. דוגמאות כוללות את התופעה המתועדת היטב המכונה 'פירוק האגו' - התמוטטות ואובדן שלמות העצמי  - או העיוות הדרמטי של החלל במצב הפסיכדלי. הן בחלומות והן במצבים פסיכדליים, אנשים מדווחים על שינויים חזקים, רחבי טווח שמפריעים ומשנים לא רק את החוויות החושיות שלהם אלא את התפיסה שלהם את עצמם ואת הקשר שלהם למציאות ולאנשים אחרים.

נוירולוגים ופילוסופים של תודעה טבעו לאחרונה מונח חדש - "מצב תודעה גלובלי" - כדי לתאר את התכונות המבניות של השתנות החוויה התודעתית בין ערות רגילה, חלימה, המצב הפסיכדלי והמצב של הכרה מינימלית (מצב "צמח"). מצבים אלו נקראים 'גלובליים' מכיוון שכל החוויה המודעת משתנה, לא רק אלמנט מסוים. הפרטים הקטנים של מה שאנו חווים בחיי הערות היומיומיים משתנים כל הזמן (צלילים, צבעים, ריחות- כולם באים והולכים), אבל המבנה נשאר קבוע ברובו: אני מרגיש את עצמי נוכח בעולם, במרכז של  נקודת מבט מוכללת, משולבת וקוהרנטית; הזמן ממשיך לזרום באותו קצב; לחלל יש את אותו מבנה גיאומטרי. המצב הגלובלי הוא המבנה המקיף הזה ובדרך כלל הוא נשאר קבוע כשחוויות מסוימות חולפות על פנינו. כאשר אנו חולמים, לוקחים סמים פסיכדליים או סובלים מפגיעה מוחית, המבנה הזה משתנה, ואנחנו נכנסים למצב גלובלי אחר.

האם גם דיכאון יכול להשתייך לסוג זה של הגדרות תודעה? מה שאנשים עם דיכאון מתארים כ"עולמם" או ה"סיוט" שלהם עשוי להיות מצב תודעתי גלובלי ייחודי, שבו חלק מעמודי התווך המבניים של החוויה הרגילה (כגון תחושת העצמי, המרחב והזמן) מעוותים. זהו לא 'חלום' או 'טריפ' פסיכודלי, אבל כן מצב המשתייך לאותה קבוצה.

"לא רציתי להתעורר. היה הרבה יותר טוב לישון. וזה ממש עצוב. זה היה כמעט כמו סיוט הפוך,  כשאתה מתעורר מסיוט אתה מרגיש הקלה גדולה כל כך. אני התעוררתי אל תוך סיוט".
- נד ויזיני, 'זה סוג של סיפור מצחיק'

טכניקה מעורבת-חוג ציור ברחובות-אליס. הצבע השחור של החשיכה הנפשית. "זה העניין בדיכאון: בן אדם יכול לשרוד כמעט כל דבר, כל עוד היא רואה את הסוף באופק. אבל דיכאון הוא כל כך ערמומי, והוא מתגבר מדי יום, עד שאי אפשר לראות את הסוף אי פעם".- אליזבת וורצל, אומת הפרוזאק. פסיכולוגים מומלצים בתל אביב: הדיכאון כתיאור של גיהנום עלי אדמות.

אחד הנושאים החוזרים על עצמם בדיווחים על דיכאון הוא הרעיון של חיים ב...או נפילה ל"עולם" או "מקום" אחר. "בשבילי, הדיכאון היה מקום", כתבה העיתונאית המנוחה סאלי ברמפטון במאמר ב-2003 ב"טלגרף". "הנוף קר ושחור וריק. זה מקום מפחיד ואיום יותר מכל מקום שהייתי בו אי פעם, אפילו בסיוטים שלי'.

הרעיון הוא שתיאור זה אינה רק מטפורי. אנשים מדוכאים אינם נמצאים בעולם אחר, פשוטו כמשמעו, הם נמצאים במצב תודעה אחר - כזה שהם יכולים להיות מודעים לו, ובתקווה, להתעורר ממנו.

תפיסת הדיכאון כמצב תודעה גלובלי  היא שינוי תיאורטי ולא קליני - אבל הוא יכול להשפיע על האופן שבו אנו מטפלים בדיכאון. הרעיון יכול לשפוך אור על הצלחתה של הפסיכיאטריה הפסיכדלית, תחום מחקר עכשווי צומח, אשר מנסה לטפל בהפרעות נפשיות שונות באמצעות תרופות פסיכדליות כמו קטמין, מסקלין ופסילוסיבין (החומר הפעיל בפטריות הקסם). למרות שהפסיכיאטריה הפסיכדלית עדיין בראשית ימיה, התוצאות הראשוניות של טיפול  בדיכאון מבטיחות, ומרכזי מחקר גדולים הוקמו באימפריאל קולג' בלונדון ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס .

קורס פיסול פיגורטיבי-עדנה. הדיכאון כמאסר עולם. "הסוג הגרוע ביותר של בכי אינו  מהסוג שכולם יכולים לראות - היללות בפינות הרחוב, הקריעה  של בגדים. לא, הסוג הגרוע ביותר הוא כשהנשמה שלך בוכה ולא משנה מה תעשה, אין דרך לנחם אותה.  חתיכות ממך קמלות והופכות לצלקות  על אותם חלקים של נשמתך ששרדו. אצל אנשים כמוני ואקו, הנשמה שלנו מכילה יותר רקמת צלקת מרקמת חיים".-- קייטי מקגרי, "לדחוף את הגבולות".  פסיכולוגים מומלצים בתל  אביב: החוויה הדיכאונית מצלקת את החיים. באיזו דרך הצלקות משפיעות על העתיד של הסובלים?

מדוע טיפול פסיכדלי עשוי לעבוד כטיפול בדיכאון? אחד הרעיונות הנפוצים הוא שתרופות פסיכדליות מספקות לאנשים מרחב בטוח או חלון אל מרחב המסיר עכבות ומאפשר תובנה ושחרור רגשי. עם זאת, הרעיון שדיכאון הוא מצב תודעה שונה מציע הסבר אחר: יתכן שתרופות פסיכדליות פועלות על ידי כפיית מעבר בין מצבי תודעה גלובליים. ראשית, הם דוחפים מטופל מדוכא למצב תודעה חדש, המצב הפסיכדלי. בסוף הסשן, המטופל חייב לעבור או לצאת ממנו - אבל להיכן? אולי, לאחר טריפ פסיכדלי, המטופל יכול לחזור למצב של תודעה רגילה, ולא ל"סיוט" של המצב הדיכאוני.

הרעיון הוא שתרופות פסיכדליות עשויות לפעול כדי לאפס או לאתחל מחדש "ריסטרט" את מצב התודעה הגלובלי של המטופל. ד"ר רובין קרהרט-האריס (Carhat-Harris), ראש תחום המחקר הפסיכדלי בקולג' האימפריאלי שעמד בראש המחקר, אמר בריאיון ל"גרדיאן": "הראינו לראשונה שינויים ברורים בפעילות המוח אצל אנשים מדוכאים שטופלו בפסילוציבין לאחר שהטיפול המקובל נכשל. אחדים מהחולים שלנו תיארו תחושה של "איפוס" המוח לאחר הטיפול. פסילוציבין עשוי לדרבן אותם לצאת מהמצב הדיכאוני ותוצאות הדימות תומכות באנלוגיה שלהם ל"איפוס". השפעות דומות לאלו נראו בטיפול בנזעי חשמל (מתן שוק חשמלי מבוקר - אחד הטיפולים המקובלים כיום לחולי דיכאון)".

לפי השערה זו, להיות מדוכא הוא כמו להיות תקוע בחלום שממנו אינך יכול להתעורר. סמים פסיכדליים הם הטלטלה שמעירה אותך סוף סוף. כפי שכתבה ברמפטון בספר הזיכרונות שלה Shoot the Damn Dog (2008): 'זה כמו להיות ער  בסיוט מתמשך. כול מה שאנחנו רוצים זה שמישהו ייקח אותנו ביד וינסה למצוא דרך לחבר אותנו בחזרה לעולם".

כיוון חקירה  זה יכול גם לפתוח כיוונים חדשים במחקר המנגנונים הביולוגיים המעורבים בדיכאון, שנותרו לא ברורים. המבוי הסתום במחקרי הדיכאון הביא להשערה הפסיכיאטרית  שדיכאון עשוי להיות לא הפרעה נפשית יחידה וכוללת . עם זאת, אם אנחנו צודקים שדיכאון הוא מצב תודעה גלובלי, הרי שאנחנו עדיין לא מכירים את המנגנונים העצביים העומדים בבסיס כל סוגי מצבי התודעה הגלובליים, בין אם זו ערות, חלימה או המצב הפסיכדלי. ואכן, הרעיון שדיכאון הוא מצב תודעה גלובלי פותח את האפשרות שחקר התודעה וההתקדמות בהדמיי מוחית דרך דימות תהודה מגנטית (MRI)-יכולים יום אחד לפתוח אפשרויות חדשות לטיפול בדיכאון.

מוטיב נוסף בדיווחים על דיכאון הוא הפחד והניכור העצמי הנובעים מחוסר הבנה של מה שקורה לחולה. האדם המדוכא יודע שמשהו רע קורה, אבל הוא לא יודע מה זה או מה גורם לזה. חוסר היכולת לתאר או לתקשר את המתרחש, בין אם לעצמך או לאחרים, יכול להיות מטריד במיוחד. "כל כך קשה לתאר [דיכאון] למישהו שמעולם לא היה שם- כי זה לא עצב", אמרה הסופרת ג'יי קיי רולינג.

עלינו להתרחק מהתפיסה הנפוצה אך המוטעית של דיכאון כסוג של עצב, המובילה להנחה שאנשים יכולים פשוט 'לחלץ את עצמם' בכוח הרצון מהמצב. ראיית הדיכאון כמצב תודעה גלובלי משנה את תפישת הדיכאון. עצב אינו שינוי מצב תודעה  גלובלי 

"אין טעם להתייחס לאדם מדוכא כאילו הוא פשוט מרגיש עצוב, לומר, 'הרגע עכשיו, חכה מעט אתה תתגבר על זה'. עצב הוא פחות או יותר כמו התקררות - עם סבלנות, זה עובר. דיכאון הוא כמו סרטן."-ברברה קינגסלובר-The Bean Trees.

פיסול בטכניקה מעורבת, יציקת אפוקסי, גבס, בטון, צבעי אקריליק.- הדיכאון כפצע המצלק את הנפש. "אתה לא רואה עד כמה עולם  הכאב והצרות נחוץ כדי ללמד את האינטליגנציה ולהפוך אותה לנשמה?"-- ג'ון קיטס, "מכתבים של ג'ון קיטס".  פסיכולוגים מומלצים בתל אביב על התנסות בכאב נפשי כמרכיב הכרחי בפיתוח אינטליגנציה רגשית או בעצם פיתוח מושג "הנפש".

כדימוי- עצב או שמחה ורגשות אחרים -הם שינויי ריהוט, ריפוד או צבע בבית, אבל המבנה הכולל נשאר כשהיה. בעוד שדיכאון משנה את מבנה הבית או בכלל מסמן מעבר  לבית אחר.

"אנשים אחרים רומזים שהם יודעים מה זה להיות בדיכאון כי הם עברו גירושים, איבדו עבודה, או נפרדו ממישהו. אבל חוויות אלו הן חוויות רגשיות. דיכאון, במקום זאת, הוא שטוח, חלול ובלתי נסבל."-נפש לא שקטה,זכרונות על מצב רוח ושגעון,קיי רדפילד ג'יימיסון.

 הדיכאון חושף  היבטים חמקמקים של מצב הערות המודע. ובמובן מסוים משאיר אותנו גם אחרי האפיזודה הדיכאונית חשדניים כלפי המציאות. אנחנו מפסיקים לתפוס אותה כמציאות היחידה -אלא כמצב שברירי שיכול להשתנות בכל רגע. בדיוק כפי שטריפים עם סמים פסיכודליים משנים את תפישת המציאות גם אחרי הטריפ.

“"כי היכן שלא הייתי יושבת - על סיפון ספינה או בבית קפה ברחוב בפריז או בנגקוק - הייתי יושבת מתחת לאותה צנצנת פעמון זכוכית, מתבשלת באוויר החמוץ שלי."- סילביה פלאת',פעמון הזכוכית.

חקר התודעה אמור להיות פתח למחקר הפותח אופק חדש במחשבה על דיכאון - אבל גם ההפך הוא הנכון. ידוע שמצבי תודעה 'לא נורמליים', כמו חלום או מצב פסיכדלי, מאפשרים לנו להבין טוב יותר ובצורה מורכבת יותר את האיכות של המצב ה'נורמלי' שאדם בריא רואה כמציאות. על ידי עיוות חווית הזמן, המרחב והעצמי, למשל, אנו יכולים  ללמוד על מה שכרוך בתפיסה הרגילה של זמן, מרחב ועצמי. עם זאת, אחת הבעיות של מחקרי מצבי תודעה דרך החוויות סמים פסיכדליים היא שהשינויים שמחוללים סמים אלו הם כל כך קיצוניים  ודרמטיים שקשה להקיש מהם או להבין את הקשר בינם למצב התודעה ה"נורמלי". ההבדלים בין חלימה וערות יכולים להיות פחות קיצוניים, אבל קשה למצוא דרך שבה הנסיין במצב כזה יוכל לדווח עליהם באופן ישיר ומהימן.

זה המקום שבו  הדיכאון יכול להיות בעל ערך. כיוון שהשינויים עדינים יותר.

"כשאתה אבוד ביערות האלו, לפעמים לוקח לך זמן להבין שאתה אבוד. במשך זמן רב מאוד , אתה יכול לשכנע את עצמך שזה עתה ירדת מהשביל, שתמצא את הדרך חזרה לתחילת השביל בכל רגע עכשיו. ואז הלילה יורד שוב ושוב, ועדיין אין לך מושג איפה אתה, והגיע הזמן להודות שהטעית  את עצמך והובלת אותך כל כך רחוק מהנתיב שאין לך מושג אפילו  מאיזה כיוון השמש זורחת יותר”.- אליזבת גילברט.

 לדוגמה, על ידי בחינת השינויים בחוויית הזמן, המרחב והעצמי של אדם מדוכא, אנו מבינים טוב יותר כיצד הזמן, המרחב והעצמי תורמים לחוויה הרגילה שלנו את העולם. הפסיכולוג אנדרו סולומון רומז על כמה מהשינויים  הללו בספר הזיכרונות שלו The Noonday Demon (2001): "כשאתה מדוכא, העבר והעתיד נספגים לגמרי ברגע ההווה, כמו בעולמו של ילד בן שלוש. אינך יכול לזכור תקופה שבה הרגשת טוב יותר, לפחות לא  בצורה ברורה; ואתה בהחלט לא יכול לדמיין זמן עתידי שבו תרגיש טוב יותר. להיות מוטרד, אפילו נסער באופן  עמוק, זוהי חוויה זמנית, בעוד שדיכאון הוא א-זמני. משבר המשאיר אותך ללא נקודת מבט וללא פרספקטיבה".

שימת לב לדרכים שבהן דיכאון משנה את חיינו עשויה להוביל להשערות חדשות ומעניינות לגבי הדרכים בהם התודעה מתפקדת - מה התודעה עושה לאורגניזמים. מה אדם יכול לעשות במצב התודעה הרגיל שלו שהוא כבר לא יכול לעשות טוב במצב מדוכא, או להיפך? כיצד השינויים המבניים הללו בזמן, במרחב ובעצמי משפיעים על פעילויות מנטליות אחרות.

"אם אתה מכיר מישהו בדיכאון, בבקשה לעולם אל תשאל אותו למה. דיכאון אינו תגובה פשוטה למצב רע; דיכאון הוא פשוט הוא, כמו מזג האוויר.
נסו להבין את החשיכה, האדישות, חוסר התקווה והבדידות שהם עוברים. היו שם בשבילם כשהם מגיעים מהצד השני. קשה להיות חבר של מישהו בדיכאון, אבל זה אחד הדברים הטובים, האצילים והנחמדים ביותר שתעשה אי פעם".-סטפן פרי

סדנאות מומלצות לפיסול. ייצוגים דרך הגוף של מצבים נפשיים קיצוניים. "לא רציתי להצטלם כי הייתי על סף בכי. לא ידעתי למה אני עומדת  לבכות, אבל ידעתי שאם מישהו ידבר איתי או יסתכל עליי מקרוב מדי, הדמעות יפרצו לי מהעיניים והיבבות יתפרצו לי מהגרון ואני אבכה במשך שבוע. יכולתי להרגיש את הדמעות זולגות ומצטברות בי כמו מים בכוס שאינה יציבה ומלאה מדי".- סילביה פלאת'. פסיכולוגים מומלצים בתל אביב על הדרכים בהם ניתן להביע את החוויה שאינה ניתנת לביטוי של הדיכאון.