פסיכולוגים רמת גן: עבר, עתיד ושינוי

כיצד היחסים הפסיכולוגיים בין עבר ועתיד מגדירים אמונה ושינוי.

לקבלת האחריות ולקיחת היוזמה  של האדם על הבחירות שלו והפיכת הבחירות לפעולות  יש משמעות מרכזית על הרווחה והבריאות הנפשית שלו. מרכיב מרכזי ביכולת לעשות זאת הוא מלחמה באמונה שהעבר שלך מנבא את העתיד שלך.

"החיים מובנים רק בראייה לאחור, אבל הדרך היחידה לחיות אותם היא קדימה."- סרן קירקגור

במאמר שפורסם  ב Psychology Today ומציג תפיסה של טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי רציונלי (שיש לי המון ביקורת כלפיה ועם זאת אני מוצא אותה חשובה ומאתגרת) -כותב ד"ר נועם שפנסר:

ארגון סיפור העצמי סביב טראומה מהעבר טומן בחובו סיכונים

" ארגון סיפור העצמי סביב טראומה מהעבר טומן בחובו סיכונים. ראשית, סיפור כזה עשוי להיות לא מדויק עובדתית. הדרך מניסיון מוקדם לתוצאה בוגרת אינה ישירה ואינה ברורה. (אם מצוקה מוקדמת הובילה אותך להרגל של שתייה, האם הבעיות הנוכחיות שלך נגרמות על ידי מצוקה מוקדמת או על ידי שתייה?) התנסויות מוקדמות ספציפיות אינן יכולות להסביר בקלות התנהגויות עכשוויות ספציפיות, ואלו שחווים נסיבות מוקדמות דומות לא צפויים לחלוק פרופילי סימפטומים דומים בבַּגרוּת. בנוסף, חוויות טראומטיות קורות בהקשר, וההקשרים שבהם הן מתרחשות חייבות לכלול גורמי סיכון אחרים, מה שמקשה על בירור התרומה הייחודית של האירוע הטראומטי לתוצאה מאוחרת יותר.

יתרה מכך, התפיסה שצרות הנוכחיות נגרמות על ידי טראומה בעבר יוצרת שוק למציאת טראומה בעבר. לכן אנו מסתכנים בהקצאת תווית הטראומה לכל חוויה מטרידה, מכעיסה, מאתגרת או מאכזבת. מתיחת תווית הטראומה כדי לכסות אתגרי חיים כלליים או אירועים שליליים טריוויאליים מסתכמת בסוג של ניפוח ציונים רגשיים, המדללת את משמעות המונח. אם כולם עברו טראומה, אז המבנה של טראומה מאבד את התועלת שלו בתיאור וריאציות משמעותיות בחוויה החיים.

בנוסף, התמקדות בטראומה בהערכת החיים שלנו (או של אחרים) מסתכמת במסגור הקיום במונחים של השבירה שלו. יש שבר בכל חיים. עם זאת הפיכת טראומה למאפיין המגדיר של מישהו מפחיתה אותו לפציעתו. זה מוציא את האוויר מבחינה רוחנית, לא מועיל מבחינה פסיכולוגית ולא מדויק מבחינה עובדתית. בני אדם הם יותר מסך הפגיעות שלהם.

נרטיב הממוקד בטראומה עצמו עשוי להקשות על המעבר מטראומה

למרבה האירוניה, נרטיב הממוקד בטראומה עצמו עשוי להקשות על המעבר מטראומה. הצמדת הזהות של האדם לטראומה מהעבר מספקת הקלה על ידי עיגון תחושת העצמי שלנו בנרטיב קוהרנטי בתוך סערת הקיום. עם זאת, ברגע שסיפור "הטראומה שלי" הופך לסיפור של "אני", המעבר ממנו עשוי להרגיש כמו שלילה עצמית. לכן, מעבר ממצוקות העבר מצריך לעתים קרובות שינוי באופן שבו אנו תופסים את עצמנו. באופן ספציפי, אנו עשויים להפיק תועלת מהעברת המיקוד העצמי שלנו לחוזקות ולנכסים שלנו. אין מדובר באקט של הכחשה או ביציאה ל"חשיבה חיובית" אלא בתיקון שימושי והוגן…באופן כללי, קשיים עכשוויים שמקורם במצוקה בעבר נשמרים לרוב בהווה על ידי הרגל של הימנעות, כך מגלה מחקר. מה שעוצר אותך עכשיו זה לא המצוקה שלך בעבר אלא הרגלי ההימנעות שננקטו כדי להתמודד עם השלכותיה. הרגלים כאלה, בניגוד לניסיון העבר עצמו, ניתנים לשינוי. הדרך קדימה מטראומה היא על ידי התמודדות בהווה עם מה שהעבר שלך לימד אותך להימנע ממנו."

חוג פיסול תל אביב: מהי טראומה?

"הסדנה" - היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו. אנו מציעים גם טיפול פסיכולוגי מרחוק (פסיכולוג אונליין).

שלושה סוגים של תגובה למצוקה

יש לנו  שלושה סוגים של תגובה למצוקה. יש אנשים שנתקעים, משותקים פסיכולוגית. אחרים פועלים  מתוך ייאוש, מנצלים כל הזדמנות להרגיש בטוחים, למרות שמעשיהם הנואשים יכולים להוביל לבעיות נוספות והתקרבנות. ויש אנשים המצליחים לצמוח בעקבות מצוקה וטראומה, ובונים חיים חדשים. כמובן שהאמת והמציאות מורכבים יותר. לא פעם שלושת הסוגים נמצאים יחד ובמקביל במיקומים שונים אצל אותו אדם עצמו, ופעולות של ייאוש בדיעבד מתגלות ככאלו הפותחות נתיבים חדשים יותר, (שלב של ייאוש הוא שלב חשוב לא פעם בפיתוח השריר שנועד להתמודד עם הייאוש, עם המרד בו).   יתרה מכך היכולת שלנו לנבא בצורה רציונלית את העתיד מוגבלת מאוד ועומדת ביחס הפוך ליכולת שלנו לרמות את עצמנו. אנו יודעים היטב לתת סיבות רציונליות לבחירות שנעשו למעשה ברובד רגשי-והיכולת שלנו להפריד ביניהן מוגבלת . הזנב רגשי בדרך כלל מכשכש בכלב הרציונלי, למרות שלכלב יש את האשליה ההפוכה. זה למעשה בסיס התאוריה של פרויד על הלא מודע, ותפיסה זו מקבלת גיבוי גם במחקרים עכשוויים בכלכלה התנהגותית כפי שכותב דניאל כהנמן בספרו "רעש". או דן אריאלי בספרו- "לא רציונלי ולא במקרה".

הפסיכולוגיה של ניתוק הקשר המחשבתי בן העבר לעתיד.

מלחמה באמונה שהעבר שלך מנבא את העתיד שלך

עם זאת הניסיון הקליני והאנושי שלי אומר שגם עם כל הרמייה העצמית והמורכבות הרגשית רווית הסתירות לקבלת האחריות ולקיחת היוזמה  של האדם על הבחירות שלו והפיכת הבחירות לפעולות  יש משמעות מרכזית על הרווחה והבריאות הנפשית שלו.

לא משנה איזו יד וקלפים חילקו לך החיים, יש לך אחריות לעשות בחירה:  מרכיב מרכזי ביכולת לעשות זאת הוא מלחמה באמונה שהעבר שלך מנבא את העתיד שלך.

הניסוח הפשוט הזה מסתיר קושי גדול. קושי שהפסיכולוגיה מתמודדת אתו מאז ראשיתה, מדוע קשה לנו כל כך להשתנות?. מדוע אנחנו נתקעים במבוכים מעגליים ומשחזרים את עצמנו. מול קושי זה למעשה מנוסחת הפסיכולוגיה היצירתית-כיצד יוצרים דבר חדש, כיצד יוצרים אני חדש ועתיד חדש. מה מאפשר יצירתיות נפשית?, מה המחסומים העומדים בפנינו?

חוגי ציור- הפסיכולוגיה של יצירת החדש.

לא מקבל את הדין:

 המרד בגורל או במציאות  מאפיין את הגיבור הטרגי, אבל גם את הגיבור באופן כללי. הניסיון הטיפולי שלי מעיד על כך שאותה חוויה של מה שלעיתים מורגש כמרירות (זהו ניסוח עדין של מה שמורגש לפעמים כדיכאון או סוג של זעם פנימי אלים). חוסר  נוחות והסכמה עם המצב העכשווי הם מרכיב מרכזיים במוטיבציה לשינוי. בניגוד לתפיסה הרציונלית הקוגניטיבית אני מאמין שהרגש הוא השריר והדחף המניע אותנו לפעול ולא הבחירות הרציונליות. התוקפנות והיצירתיות כרוכים זו בזו כפי שציין וויניקוט. אנחנו פועלים כשאנחנו מרגישים שאנחנו עם הגב לקיר, כשאין לנו ברירה. לפעמים המנגנון הנפשי שלנו מגביהה ומגדיל את הקיר ומעורר את הייאוש כדי שלא תהיה לנו ברירה אלא לפעול.  לא פעם בחיי הנפש שלנו אנחנו מנסחים את הבחירה בצורה קיצונית -זו בחירה בן מוות רגשי לאפשרות של חיים. רק ככה אנחנו מסוגלים לעשות את הקפיצה מעבר לתהום.

יציקת אפוקסי - . סדנת אפוקסי-הפסיכולוגיה של המרד.

אומץ :

סארטר מדבר על כך שפעולה כוללת תמיד חרדה, שינוי הוא  תמיד קפיצה אל הלא נודע. תמיד עזיבה של הקרקע המוכרת והתנסות רגשית בלהיות אחר. יצירתיות נפשית מחייבת אומץ שקשה לנו לדמיין. זה מורגש כפחד מוות לא פחות. קפיצה אל התהום. לא פלא שאנחנו נמנעים מזה אלא אם אין לנו ברירה. העבר שלנו הוא מי שאנחנו. למרוד בו מפחיד. צריך לדבר על הפחד, לפגוש בו בעיניים פקוחות. לא להכחיש אותו.

סדנאות קבוצתיות- הפסיכולוגיה של ציור הפחד.

אמונה:

אמונה אינה דבר רציונלי-היא אשלייתית, אין לה על מה להתבסס , פעמים רבות היא שוללת את המציאות ואת הסטטיסטיקה. אם נדע מה הסיכויים לעיתים לא ננסה. הסיבה שאנשים צעירים יצירתיים יותר מאנשים מבוגרים היא פעמים רבות העובדה שהם "לא למדו מהניסיון", שהם לא "מציאותיים".  כל  שינוי מצריך אמונה.

.אמרה לי מטופלת ששרדה התעללות פיזית, רגשית ומינית, "מציאת דרך לדמיין חיים טובים יותר עבור עצמך היא הצעד הראשון . את צריכה להאמין שיש חיים טובים יותר והם אפשריים גם לך."  ללא חזון לעתיד, אמונה בעתיד , לא יכול להיות רצון בו. אמונה דורשת אומץ; אנחנו מנסים להגן על עצמנו מפני האכזבה שבכישלון.

קורסי פיסול רמת גן-טכניקה מעורבת- הפסיכולוגיה של המרד בקיים.

פעולה:

לבסוף, התמודדות התנהגותית היא יעילה כי פעולה מובילה לרגש. בניגוד לחוכמה המקובלת, הקשר בין רגש והתנהגות הוא הדדי. לעתים הפעולות שלנו נובעות מרגשות, ולעתים הרגשות נובעים מפעולות. הדרך המהירה המהימנה ביותר לשנות את התחושות שלנו, היא לשנות את הפעולות שלנו. להאמין זה לא מספיק. אתה חייב גם לפעול לפי האמונה שלך. ברגע שאתה בוחר לפעול, פעל בעקשנות.

קורסי ציור רמת גן- יצירה כפסיכולגיה של שינוי

התמודדות עם תסכול וכישלונות:

שום דבר לא מצליח במאה אחוז, ההישגים שלנו הם תמיד חלקיים ולא פעם זמניים. עקשנות עוזרת לך לנסח מחדש כישלונות כהזדמנויות להתחזק, כצעד שניתן ללמוד ממנו. מחקרים מראים שהתפיסות הסובייקטיביות שלנו לגבי אירועים, ולא האירועים עצמם, מסבירים  את חווית הטראומה. כפי שמציינים סת' פולק וקארן סמית' ב-Perspectives on Psychological Science: "סביר להניח ששונות בתפיסות של אנשים לגבי אירועים מסבירה כיצד מצוקה 'נכנסת מתחת לעור', ומשפיעה על תוצאות עצביות והתנהגותיות ארוכות טווח." איך אתה תופס את מה שקרה משפיע על האופן שבו מה שקרה משפיע עליך. אלו חדשות טובות כי אמנם אינך יכול לשנות את מה שקרה, אך אתה יכול לשנות את האופן שבו אתה תופס אותו. מדובר על לעשות את הצעד הראשון, כדי להתגבר על האינרציה,  אבל לפעמים מדובר על לעשות את הצעד הראשון שוב ושוב, מחסומי הפחד והתסכול עדיין שם, אבל נבנה "כושר נפשי"- שריר - חוסן -ידיעה פנימית שהמחסום גמיש ושאנחנו יכולים לעבור אותו.

חיבור עם אחרים:

אחד המנבאים הטובים ביותר של חוסן וצמיחה הוא חיבור לאחרים. גיוס עזרה שתאפשר להתקדם. חפשו ללא הפוגה אנשים שיתמכו בכם יאספו אתכם  בכל פעם שאתם  נופלים . פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים עוזרים לאנשים להאמין בעצמם ומספקים מידע שיכול לתמוך בשינוי שלכם.