פסיכולוג רמת גן:  חיים באימה קיומית 

אתחיל בוידוי קטן. אין לי טלוויזיה , למעשה לא הייתה לנו טלוויזיה מאז ומתמיד ותמיד הרגשתי רע וטוב עם זה במקביל.  אתחיל עם הרע,(ברור שאני מתחיל עם הרע באופן טבעי) - אני מתכוון לכך שיש לי והייתה לי תחושת אשמה מתמדת על בך שאני בוחר לחיות בבועה, לנתק את עצמי מהמציאות. כן, אני קורא עיתונים ומחובר לטלפון כמו כולם. אבל העיתונים שאני בוחר לקרוא הם העיתונים המנותקים ביותר. וגם בהם אני בוחר לקרוא על אוכל , ספורט או ספרים. בשיא הקורונה או כשנפלו טילים גיליתי תמיד באיחור אופנתי את הדרמה. והמשכתי עם ההשהיה שלה ככל שיכולתי.

אני לא רוצה לתאר את הניתוק הזה שלי כתכונה חיובית, אני בוחר במובן מסוים לחיות בבועה, כיוון שאני תופס את עצמי כאדם בעל רמת חרדה גבוהה. הספורט שאותו אני אוהב הוא למשל שחיה- סוג של פעילות אוטיסטית מונוטונית שמשאירה אותך עם הנשימות והתנועות שלך ומנתקת אותך מהעולם. אוקי תגידו -גם ריצה היא כזו. נכון,  אבל  גם אני אוהב שהמים נכנסים לי לאוזניים ונשארים שם, גם אחרי השחייה ומעומעמים לי את קולות העולם במשך שעות אחר כך. 

   

פיסול מבט ישיר  בפחד."זה נורא. אני לא יודע מה הולך לקרות לי או לאף אחד אחר בעולם".
- ריימונד קארבר, מאיפה אני מתקשר" פסיכולוגים רמת גן על החרדה הקיומית כגורם המרכזי ליצירת התרבות. 

המציאות כתהום

 אם אפילו רק הצצתם לרגע  בכותרות לאחרונה, סביר להניח שמצאתם את עצמכם מפקפקים בעצם קיומכם בעתיד שלא לדבר על חיי ילדכם. מגיפות הקרונה, הפוליו והמחלות האחרות שמחכות בתור , הפלישה של רוסיה לאוקראינה המגבירה את הסיכון למלחמה גרעינית עולמית. אירועי מזג אוויר קיצוניים שמעלים למודעות את המציאות הקשה של מצב החירום האקלימי ועתיד הכוכב הזה בכלל. הטרור, המציאות הכלכלית, המציאות הפוליטית  והתחושה הכללית שהעולם שהילדים שלנו יצטרכו לחיות בתוכו הוא קשה הרבה יותר מהעולם שבו אנחנו חיים. 

טבעי לתהות האם החרדה שמעוררות כותרות יומיות אלו מעצבת את הדרך בה אנו חושבים ומתנהגים - ונראה שמחקרים על "פסיכולוגיה של חרדה  קיומית" מראים שזה אכן כך. מלבד לגרום לנו להרגיש מדוכאים ולחוצים, התזכורות הקבועות של האיומים על עצמנו ועל החברה שלנו עשויות להוביל אותנו להיות יותר סגורים ודוגמטיים בדעותינו, והן יכולות להפוך אותנו פתוחים יותר לתיאוריות קונספירציה כאשר אנו מחפשים משמעות וסדר בחוסר הוודאות.

רישום בדיו- לתאר אדם. "הגעתי לאמונה שהעולם כולו הוא חידה, חידה בלתי מזיקה שנעשתה נוראית על ידי הניסיון המטורף שלנו לפרש אותה כאילו יש בה אמת בבסיסה."- אומברטו אקו, המטוטלת של פוקו. פסיכולוג תל אביב על חוסר היכולת האנושית לחיות עם חוסר הוודאות וחוסר הפשר.

למרבה המזל כמו ביפיפיה הנרדמת, יש מכשפות שנותנות מתנות נוראיות ואחריהן מגיעות גם קוסמות עם מתנה טובה(מעין מתנת ניחומים מעט אירונית) . כלומר עשויות להיות גם יתרונות לאותה חרדה קיומית, ובמקרה הזה אני מדבר בגדול על כל התרבות האנושית כתשובה לחרדה קיומית, ובקטן על  כמה הוכחות מעניינות לכך שאנשים מסוימים יכולים לתעל את החרדה הקיומית שלהם בצורה בונה יותר- לעיסוקים יצירתיים, עם השלכות חיוביות על עצמם ועל האנשים הסובבים אותם.

ניהול הפחד:

ההבנה שלנו אודות פסיכולוגיה קיומית ניסיונית החלה עם הופעתה של "תיאוריית ניהול האימה" בסוף שנות ה-80. התיאוריה עסקה בעיקר במשבר הקיומי האנושי הבסיסי ביותר - המחשבות על המוות שלנו - אשר, כך הציעו הפסיכולוגים, יכולים להוביל אותנו לחפש נחמה בזהות ובתרבות הקבוצתית שלנו.
על פי התפיסה אותה מציגה הפסיכולוגיה הקיומית, הרגשה שאנו חלק ממשהו שהוא גדול מאיתנו ועמיד לאורך זמן - כמו הלאום שלנו, דתנו או הנאמנות הפוליטית המועדפת עלינו - יכולה לתת לחיינו תחושה של משמעות, כך שהמחשבה על המוות עשויה להיות פחות מפחידה. אנו עשויים להביע זאת על ידי דעות מקוטבות ודוגמטיות התומכות בזהות הקבוצתית שלנו, ועוינות כלפי זרים, וכתוצאה מכך החשיבה שנוצרת פחות מורכבת ויותר מקוטבת. (והדוגמאות לכך קיימות מסביב למכביר-הן בחיים האישיים שלנו- בהם ברגעי משבר אנו חוזרים אל המשפחה והן בחיים הציבוריים שלנו בהם אנחנו מתאחדים ברגעים של איום קיומי).

פיסול בטכניקה מעורבת - חימר ויציקת אפוקסי שקוף במסגרת סדנת אפוקסי. "יש שלושה סוגים של מוות. הראשון הוא כאשר הגוף מפסיק לתפקד. השני הוא כאשר הגופה נשלחת לקבורה. השלישי הוא הרגע הזה, מתישהו בעתיד, שבו קוראים את שמך בפעם האחרונה".- דיוויד מ. איגלמן, סיכום: ארבעים סיפורים מהימים שלאחר המוות. פסיכולוג רמת גן על התמודדות עם פחד מוות דרך יצירה הנלחמת בשכחה ההיסטורית.

בתקופות כאלו -אנו יכולים מחפשים ודאות ונחמה בהבעת דעות חד-משמעיות של 'שחור- או -לבן' המחזקות מחדש את הזהות התרבותית שלנו ואת השקפת עולמנו.(או במילים פשוטות במלחמה או שאתה בעדנו או שאתה נגדנו-אין מקום לאפורים, או ליפי נפש).

בניסוי ידוע, הפסיכולוגים בקשו תחילה מהמשתתפים לכתוב על מה שהם חושבים שיקרה כשימותו. קבוצת הביקורת, בינתיים, כתבה על משהו מאוד לא נעים אבל נייטרלי כמו כאבי שיניים - או נושאים מטרידים אחרים שלא בהכרח יובילו אותם לשקול את שבריריות קיומם.
לאחר השהייה , הוצג למשתתפים טקסט שתומך או סותר את התרבות שלהם בצורה כלשהי. אם הם היו אזרחי ארה"ב, למשל, הם עשויים לקרוא טקסט אודות הייחוד של  החירות האמריקאית , או לחלופין  כזה שמדגיש את אי השוויון הכלכלי בארה"ב. לאחר מכן הם התבקשו לסמן ציון המעריך את  איכות הכתיבה והטיעונים המוצגים בטקסט, וכמה ירצו לפגוש את המחבר.
בתחילה, נראה היה שהפסיכולוגים מצאו ראיות טובות להשפעות הצפויות: משתתפים שתוזכרו אודות היותם בני תמותה נטו לראות את המחברים  שתמכו בתרבותם בצורה חיובית הרבה יותר, תוך התייחסות שלילית יותר כלפי המחברים  שביקרו אותה.

פיסול קרמי- האדם כיצור יצירתי. לחיים אין משמעות אפריורית...המשמעות שלהם  תלויה ביכולת שלך ליצור כזו, והערך שלהם  אינו אלא המשמעות שאתה בוחר."- ז'אן פול סארטר. פסיכולוגים בתל אביב על היצירתיות הנפשית כנתינת משמעות לחיים מול תהום חוסר המשמעות.

עם זאת, בשנים האחרונות התנהלו ויכוחים רבים לגבי איכות המחקרים ומהימנות התוצאות, כאשר כמה צוותי מחקר לא הצליחו  לשחזר את אותם ממצאים. "הייתי אומר שהנתונים שיש לנו אינם חד משמעיים", אומר סיימון שינדלר, פסיכולוג חברתי יישומי מאוניברסיטת לונבורג, גרמניה, שחקר את תיאוריית ניהול האימה.
אחד ההסברים האפשריים לממצאים הסותרים הוא שהמניפולציות המעבדתיות לרוב לא מצליחות לעורר תחושות חזקות מספיק של חרדה קיומית על מנת לשנות התנהגות, בעוד שההשפעות של חרדה כזו עשויות להיות בולטות יותר בחיים האמיתיים.
לתמיכה בתפיסה זו  זה שכולנו מכירים הוכחות לה במציאות , מחקר אחד אכן מצא שאנשים הופכים למקוטבים יותר בדעותיהם לאחר אירועים, כמו מחלות קשות, או משברים אחרים המובילים אותם להכיר בפגיעות קיומם (חשבו על השפעת הטרור או מלחמות על הבחירות בישראל).

חוג ציור נוער-רישום. "הוא היה חופשי, חופשי מכל הבחינות, חופשי להתנהג כמו טיפש או מכונה, חופשי לקבל, חופשי לסרב, חופשי להתערב; להתחתן, לוותר על המשחק, לגרור איתו את משקל המוות הזה לשנים הבאות. הוא יכול היה לעשות מה שהוא רוצה, לאף אחד לא הייתה הזכות לייעץ לו, לא יהיה לו טוב או רע אלא אם כן יחשוב שהוא רוצה ליצור את אלו".- ז'אן פול סארטר. פסיכולוגים רחובות על האדם הבורא משמעות מול האין. 

חיפוש ודאות:

אסטרטגיה מעניינת נוספת לבחון  את ההשפעות של חרדה קיומית עוסקת בניתוח התגובות של אנשים למשברים עולמיים, באמצעות מערכי נתונים העצומים מאתרי המדיה חברתית. ראו מחקר שערך אלמוג שמחון לאחרונה במסגרת הדוקטורט שלו באוניברסיטת בן-גוריון בהנחייתו של הפסיכולוג החברתי מיכאל גלעד.
מטרתו הייתה להבין כיצד משתנה הגישה של אנשים בתגובה לאיום הקיומי של פעולות טרור, שאותה חקר באמצעות ניתוחים טקסטואליים של יותר מ-2.5 מיליון ציוצים בטוויטר בין 2016 ל-2018. תקופה זו כללה את הירי במועדון הלילה Pulse באורלנדו, פלורידה. , ביוני 2016, הירי בנמל התעופה בפורט לודרדייל בפלורידה בינואר 2017 וההפצצה במנצ'סטר ארנה במאי 2017.
כדי למדוד את השנויים דעותיהם של אנשים בתקופות אלו- הוא פנה לכמה סמנים לשוניים קלאסיים של ודאות - כמו המילה "בהחלט", "אף פעם", "ברור, "באופן קיצוני" או "בלתי ניתן להכחשה". " סמנים אלו לא משאירים שום מקום לאבחנות או סתירות פנימיות ", מסביר שמחון. 

כשהוא מונה את תדירות המילים הללו באזורים שהושפעו באופן המיידי ביותר מהתקיפות, הוא מצא  עלייה משמעותית - של יותר מ-20% - בסימני הוודאות הלשונית שהופיעו במדיה החברתית בעקבות כל אחד מהאירועים. למרות שהניתוחים של שמחון לא בחנו את הנושא או התוכן  של אותן תגובות, נראה היה שהאמונות והביטוי הציבורי של דעות , באופן כללי, הופך ליותר דוגמטי ופחות מורכב כתגובה לאירוע.

לצייר אדם. "האדם לא יכול לסבול את קטנותו שלו אלא אם כן הוא יכול לתרגם את זו למשמעות ברמה הכי גדולה שאפשר."- ארנסט בקר, הכחשת המוות. פסיכולוג אונליין על התמודדות עם חוסר האונים האנושי דרך הפיכתו לבעל משמעות מטאפיזית.

כדי לשחזר את ממצאיו, שמחון בחן את ההשפעות של מגיפת הקרונה. הפעם, הוא מיקד את הניתוח שלו ב-800,000 ציוצים בטוויטר , שפורסמו בין ה-25 בפברואר ל-15 באפריל 2020 בניו יורק - המדינה בארה"ב עם שיעור התמותה הגבוה ביותר. כצפוי, הוא מצא עלייה חדה במילות הוודאות כאשר אנשים התמודדו עם הסכנה היומיומית של הדבקה, מה שמרמז על עלייה בעמדות דוגמטיות יותר. (בטיפולים הקבוצתיים בקליניקות  שלנו באותה תקופה-היינו ערים לחוסר הסובלנות ההדדית בין מכחישי קורנה לבן מתחסנים שהובילו לוויכוחים רגשיים קיצוניים עד עוצמות רגשיות שחרגו מהשיח הרגיל וביטויי עוינות יוצאי דופן).
ממצאים אלה מתאימים לעקרונות הכלליים של תיאוריית ניהול האימה. כשאנו קוראים על אירועים מעיקים בחדשות, אנו נזכרים בשבריריות הקיום שלנו. כתוצאה מכך, ננסה להתעלם מניואנסים שעלולים להוסיף לאי הוודאות. במקום זאת, אנו מחפשים ודאות בהבעת דעות חד-משמעיות של 'שחור-לבן' המאשרות מחדש את זהותנו התרבותית ואת השקפת עולמנו.

אנתוני גרומלי-פיסול-"הו איומי הגיהנום ותקוות גן העדן!

דבר אחד לפחות בטוח - החיים האלה חולפים במהירות;

דבר אחד בטוח והשאר שקרים -

הפרח שפעם פרח לנצח מת."― עומר כיאם, מרובעים. פסיכולוגים בראשון לציון על האימה הקיומית כגרעין התודעה.

שמחון מציין שניתן לראות השפעות דומות על אמונתם  של אנשים בתיאוריות קונספירציה, שיכולות להפחית חרדה קיומית על ידי מתן הסבר קל להבנה לסכנות. "אנשים באמת מחפשים דרכים להחזיר לעצמם קצת תחושת שליטה", אומר שמחון. "ואם יש בחור ברדיט, או פוליטיקאי  שטוען שהוא יודע את כל התשובות, ואת מי להאשים - זה יכול להיות מאוד אטרקטיבי."
יאן-וילם ואן פרוג'ן, פרופסור חבר לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת -VU אמסטרדם בהולנד, מצא שתיאוריות קונספירציה אכן צומחות במיוחד בעקבות אירועים מטרידים שסביר להניח שיעוררו חרדה קיומית - כמו פעולות טרור, מלחמות ואסונות טבע חמורים. דרך קלה וידועה היא להשתמש  בקבוצה חיצונית, לא פופולרית כשעיר לעזאזל, קבוצה המואשמת בגרימת או ברווח מהאיום עליך ועל התרבות שלך (ומי כמונו היהודים- מכירים את האפשרות המפחידה הזו).

לצייר יאוש קיומי-"אני מבין היום ששום דבר בעולם אינו חסר טעם יותר עבור האדם מאשר ללכת בדרך המובילה אל עצמו."- הרמן הסה, דמיאן-פסיכולוגים תל אביב על ההתמודדות האנושית עם האימה הקיומית דרך נתינה לאחרים.

יאוש יצירתי:

האירוניה העצובה היא שהתגובות המעט מטומטמות הללו לאיום הקיומי הן לעתים קרובות לא-פרודוקטיביות ומונעות מאיתנו להתמודד עם הסכנות האמיתיות. שמחון מצביע על הדרכים שבהן  הטיעונים המקוטבים ותיאוריות הקונספירציה סביב הקורנה הובילו למשברים בריאותיים ולתמותה קיצונית  בכמה מדינות (ברזיל וצפון קוריאה הן הדוגמאות הקיצוניות ביותר) . כאשר אנו מתמודדים עם משבר, עלינו לחשוב בצורה גמישה ולהכיר בגוונים המורכבים  של המצב - במקום לחפש הסברים ופתרונות פשטניים מדי.

עם זאת נראה שאפשר לתעל את החרדה הקיומית שלנו בצורה בונה יותר, וזה למעשה הרעיון המרכזי של הפסיכותרפיה היצירתית שאנו מאמינים בו ב"סדנה" . ארצה לטעון שלמעשה כל התרבות האנושית הכוללת את האמנות, הדת, הפילוסופיה, הפסיכולוגיה והטכנולוגיה- היא למעשה אוסף  הדרכים להתמודדות עם אותה אימה קיומית שבה כולנו חיים. אנחנו בני האדם בונים גשרים וספינות של משמעות על פני  התהום המפחידה והחשוכה של אי הוודאות הקיומית שלנו (או אם תרצו -הוודאות שאין ודאות).

 ויש ראיות מחקריות  לכך שאנשים רבים הופכים באופן טבעי את רגשות הייאוש למעשי יצירה.

כמו שהתרבות שלנו מספרת לנו שוב ושוב - אנשים פונים למאמצים יצירתיים כדי להרגיע את החרדה הקיומית שלהם, כשהם מנסים לתרום משהו משמעותי לעולם. פעולה זו יכולה להפחית חרדה קיומית דרך  המחשבות על המורשת האמנותית שלהם (בעברית אנו מדברים על דרך להנציח את עצמם כלומר להכניס את עצמם ל"נצח" למקום בו המוות לא יכול ויחול עליהם), או דרך הידיעה שהם עוזרים לאנשים אחרים ומיטיבים עם החברה כולה במאמציהם החדשניים.

לא נעשו ניסויים רבים התומכים בהשערה זו. אך רותם פרח, עמית מחקר בכיר באוניברסיטת וסטמינסטר, בריטניה, שכתב את מאמר הסקירה האחרון בנושא- מאמין שזו נטייה אנושית עמוקה ובסיסית. הוא גם  מציע שהאפשרויות החיוביות הללו לבחור ביצירתיות כדרך התמודדות על החרדה הקיומית עשוית להיות תלויות בדעותיו הקיימות של האדם או בתפיסת עולמו. "אם אתה כבר מאמין ביצירתיות ועוסק בה כחלק מאורח החיים שלך, סביר יותר שזו תשפיע יותר כמו גם שתבחר בה כדרך התמודדות", הוא אומר.

פיסול קרמי-ליצור משמעות ."ללא קשר לממדים המדהימים של העולם סביבנו, צפיפות הבורות שלנו, הסיכונים של אסונות שיבואו וחולשתנו האינדיבידואלית בתוך מימד הקולקטיביות העצומה, נותרה העובדה שאנחנו חופשיים לחלוטין היום אם נבחר ליצור את קיומנו. בסופיותו, סופיות שהיא פתוחה על האינסופי. ולמעשה, כל אדם שידע אהבות אמיתיות, מרידות אמיתיות, רצונות אמיתיים ורצון אמיתי, יודע היטב שאין לו צורך בשום ערבות חיצונית כדי להיות בטוח במטרותיו; הוודאות שלהם מגיעה מהדחף שלו".- סימון דה בובואר, האתיקה של עמימות. פסיכולוג רחובות על התשוקה היצירתית כגרעין המשמעות מול האימה הקיומית.

. מחקר עדכני, שנערך על ידי Yu-Xin Cui ועמיתיו באוניברסיטת ננקאי בסין במהלך מגיפת הקורונה תומך במסקנה זו: המחקר גילה שמשתתפים שהתבקשו לחשוב על רעיונות לגיוס כסף לארגון צדקה הראו ירידה ברמת החרדה.ת לגבי העלייה במספר הנספים  , לדוגמה לעומת קבוצת הביקורת. כל דרך התמודדות המוציאה את האדם מחווית חוסר אונים על ידי סימון דרך בונה להתמודדות ,כך אני חושב, פועלת בצורה דומה.במהלך השנים בהם אני מטפל גיליתי שדרכים יצירתיות להתמודדות עם מצבי חוסר אונים גם אם הן לא מיושמות או לא מציאותיות לכאורה,  מאפשרות לגשר על התהום של אי הוודאות עד שנוצרות דרכים מציאותיות יותר להתמודדות.  התהליך היצירתי עצמו יוצר דינמיקה שבה  מרכז השליטה בחיים מוחזר לאדם עצמו, והשאלה אם הדרך הזו ישימה או לא, או מה יהיו התוצאות שלה-  חשובה פחות מאשר התהליך. כל עוד מצליחים לשמור על דינמיקה יצירתית הכישלונות מקבלים משמעות של התקדמות בדיוק כמו ההצלחות.   .

סדנאות אמנות- לצייר אדם - לצייר משמעות. "בין אם נרצה ובין אם לא, ההצדקה היחידה לקיומן של כל הדתות היא המוות, הן זקוקות למוות באותה מידה שאנו זקוקים ללחם לאכול."- חוסה סאראמאגו, מוות עם הפרעות. פסיכולוג נס ציונה על הפחד והאימה הקיומית כיוצרי הדת.

במבט לאחור על המגיפה, קל לחשוב על דוגמאות אנקדוטיות רבות של יצירתיות בזמן משברים - החל מהעיסוק ההמוני באפייה שהפך כמעט לסמן תרבותי של הקורנה, דרך התפוצצות של אמנות  ציורי קיר והגרפיטי  בערים גדולות שעסקו באהבת החיים מול הפחד מהמגיפה ועד לשירה במרפסות והזמרים והלהקות הרבות שביצעו קונצרטים ללא תשלום כדי לעודד את המעריצים שלהם.
רובנו לא יכולים פשוט להתעלם מהאיומים הגלובליים שנמצאים כל הזמן בחדשות למרות המים באוזניים. אבל במקום לחפש נחמה בתיאוריות קונספירציה או בחשיבה מקוטבת, אנחנו יכולים לשאוף להפוך את העולם סביבנו למקום טוב יותר - בין אם זה באמצעות אמנות, מוזיקה או חדשנות טכנולוגית.

חוג ציור נס ציונה-לצייר אדם כעולם בפני עצמו.  "אבל החברה של היום מאופיינת באוריינטציה הישגית, וכתוצאה מכך היא מעריצה אנשים מצליחים ומאושרים, ובמיוחד, היא מעריצה את הצעירים. היא מתעלמת למעשה מערכם של כל אלה השונים , ובכך מטשטשת את ההבדל המכריע בין להיות בעל ערך במובן של כבוד לבין להיות בעל ערך במובן של תועלת. אם לא מודעים להבדל זה וגורסים שערכו של אדם נובע רק מהתועלת הנוכחית שלו, אז, תאמין לי, אדם חייב רק לחוסר עקביות אישי לא להתחנן להמתת חסד בנוסח התוכנית של היטלר, כלומר, הרג 'רחמים' של כל אלה שאיבדו את התועלת החברתית שלהם, בין אם זה בגלל זקנה, מחלה חשוכת מרפא, הידרדרות נפשית, או כל מוגבלות שהם עלולים לסבול. הבלבול בין כבודו של האדם לתועלת בלבד נובע מבלבול מושגי, אשר בתורו עשוי להיות מיוחס לניהיליזם העכשווי המועבר בקמפוסים אקדמיים רבים ובספות אנליטיות רבות".― ויקטור א. פרנקל,  האדם מחפש משמעות- פסיכולוג גבעתיים על ערכו של אדם ועל כבודו של אדם.