פסיכותרפיה בראשון לציון-בדידות חיובית
"הבדידות טובה לי, אבל אני צריכה מישהו לספר לו, כמה הבדידות טובה לי"
כפי שכבר כתבתי לא פעם, אני מאמין בתפיסה של מתח בן ניגודים. כמעט כל אמת פסיכולוגית או רגשית שלנו, היא לא מוחלטת ונושאת בתוכה גם התנסויות הפוכות. כל עוד המתח מאפשר תנועה בן הקטבים ושינויים, כל עוד אנחנו גמישים, יש לנו סיכוי. (וכל כמה שאנו יודעים את זה בצורה אינטימית על עצמנו, יש לנו נטייה לראות אחרים כמשהו מוגדר וסגור מבחינת תכונות ואופי).
בדידות היא היא מושג המקושר בתרבות שלנו לחוויה שלילית. ובמהותה היא כזו, אבל לאנשים שונים יש צורך בכמויות, מקצבים ואיכויות שונות של חברתיות. ולפעמים חוויות 'קשות' -תורמות לנו יותר מאלו המהנות.
הבדידות מוגדרת כאחת המגפות הקשות של זמננו, ובצורה פרדוקסלית היא הפכה לכזו עם עליית הרשתות החברתיות. ( ויווק מורתי, לשעבר המנתח הכללי של ארה"ב, השווה את ההשפעה של בדידות על הבריאות להשמנת יתר או לעישון 15 סיגריות ביום) -
ג'ון קאפיאצ'ו, פסיכולוג חברתי שעסק רבות בבדידות בחר לראות אותה כתכונה המשלימה את החברתיות. רפלקס שחודד וטופח על ידי הבחירה הטבעית. כלומר, בדידות היא חלק מאתנו גם מההיבט האבולוציוני. היא בונה בקרבנו את הצורך החברתי להתחבר לאנשים אחרים ודוחפת אותנו ליצור קשרים וחברויות עם אחרים. אבל אפשר ללכת הלאה ולשאול האומנם זה כל מה שהבדידות תורמת לנו? דוחפת אותנו לחברה?
רישום בדיו -ליאת
בשנים האחרונות לאט גובר השיח על הבדידות כבחירה, ועל בדידות חיובית (Positive solitude). ואף על היתרונות של בדידות בעת משבר.
ב"סופה של האהבה" כותבת הסוציולוגית אווה אילוז על הבחירה להתנתק ולהתבודד כזכות יסוד של הפרט, וכבחירה שיותר ויותר בני אדם בוחרים בה. "אי־קשירת קשרים נעשית תופעה סוציולוגית כשלעצמה", כותבת אילוז בהתייחסות למצבם של היחסים הרומנטיים בתחילת האלף השלישי. היא מראה כיצד פרידות, חסימות ואפילו התמודדות עם פגיעה הפכו ליסודות מהותיים בזהות של העצמי המיני. "הסובייקט המיני־הכלכלי יוצר נתקים ושלילות", הסבירה.
"בדידות מולידה בנו את המקוריות, את היופי הלא מוכר והמסוכן, ואת השירה. אבל היא גם מולידה את ההפך, את הסוטה, את האסור, את האבסורד"-תומס מאן-מוות בונציה
חברתיות, היא להיות חלק -למרות שיש מחקרים המראים עליה ביצירתיות (עבור חלק מהאנשים) בעבודה בקבוצה ( בטכניקות כגון סיעור מוחות) , יש גם מחקרים הפוכים המראים עליה בתוצרים, באיכות ובמקוריות בעבודה לבד. והרי כולנו יודעים זאת מבפנים: לפעמים הרעש מבחוץ לא מאפשר לנו לשמוע את עצמנו, ולפעמים עם אנשים מסוימים, הוא הופך למוזיקה המאפשרת לנו לרקוד למקומות חדשים.
ישנן דוגמאות רבות לתהליך היצירתי של העבודה לבד, איינשטיין הכותב בחדרו בציריך את תורת היחסיות, דרווין מנסח את תפיסת האבולוציה כשהוא מסתגר בכפר דאון ויוצר לעצמו שם של מתבודד נרגן. ואן גוך המצייר את חדרו החשוף ומעביר בדידות קיומית עמוקה. אדוארד הופר מצייר ומעביר את הבדידות בתוך העיר, וההמון.
הההקשר החברתי מעצב את התפיסה שלנו, את הראיה שלנו, ואת החשיבה שלנו , לפיכך לא מפליא שכדי ליצור נקודת מבט החורגת מהמוסכמות, עלינו לפעמים להתרחק מהחברה.
מתיו בוור, (Matthew Bowker), פסיכואנליטיקאי ופילוסוף חברתי החוקר את הבדידות מנקודת מבט שונה, מדבר על המחיר של חוסר האמון בבדידות: "הפכנו להיות חברה קבוצתית, אנו נמשכים לסמני זהות, ולקבוצות שעוזרות לנו להגדיר את עצמנו. במילים פשוטות זה אומר שאנחנו משתמשים באחרים כדי למלא בתוכן את הזהות שלנו, יותר מאשר לסמוך על משהו פנימי.". בוור חושב שאנו חיים בתקופה עם פחד קמאי מהבדידות הוא מצביע על מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת וירג'יניה- בו אנשים העדיפו הלם חשמלי על שהייה לבד עם מחשבותיהם. " בדידות יצירתית היא תהליך פנימי עמוק, היא מחייבת מסע גילוי פנימי. סוג כזה של חבלי לידה יכול להיות כואב ומייסר, זה דורש עבודה, לפני שזו הופכת להיות התנסות נעימה. אבל זו עשויה להיות מערכת היחסים החשובה ביותר שיש לך, מערכת היחסים שלך עם עצמך." בוור מדבר על בדידות כתהליך שיכול להפוך ליצירתי לא רק בהקשר של רעיונות אלא גם כדרך ליצור את עצמך.
ג'ק פונג (Jack Fong) ,סוציולוג מ-California State Polytechnic University, החוקר גם הוא את הבדידות אומר: "זה נכון במיוחד בתקופות של משבר אישי, כשהדחף שלנו בדרך כלל הוא לפנות לאחרים לשם תמיכה, כשאתה חווה משבר זה לא תמיד רק עוסק רק בך, זה לגבי המקום שלך בחברה וביחס לאחרים. כשאתה משתמש בבדידות כדי לחקור את השבר, עליך לא רק להתעמת עם עצמך, אלא אולי גם ללמוד על הדרכים בהן החוץ והחברה מרעילה ומעוותת אותך". כשאדם מרחיק את עצמו מהמרקם החברתי שלו, הוא יכול לראות כיצד אותו מרקם עיצב את צורת המחשבה שלו.
בתקופה זו שהיא תערובת מוזרה של בדידות מסוג מסוים וחיפוש מפלט קיצוני מהבדידות על ידי גירוים בלתי פוסקים, צריך אולי להגדיר מהי בדידות חיובית. מה הוא אותו שקט המאפשר לך לשמוע את עצמך. אותו חדר פנימי המאפשר לך חלל ומרחב לגדול לתוכו, ושעליך לסגור לעתים בפני העולם. "היכולת להיות לבד" כפי שהגדיר אותה דונלד וויניקוט.
קנט רובין (Kenneth Rubin), פסיכולוג התפתחותי מאוניברסיטת מרילנד-מדבר על כמה תנאים לבדידות יצירתית (כמו תמיד במציאות הכל מעורב יותר, שבור יותר, מורכב יותר). בדידות יכולה להיות יצירתית-אם היא נובעת מבחירה, אם יש לך יכולת לוויסות רגשי, אם אתה יכול להצטרף לקבוצה כשאתה רוצה ואם אתה יכול לשמור על קשרים מחוץ לה. אני הייתי מסתפק במושגים של מתח ותנועה. אם אתה לא קפוא בבדידות, אם אתה יכול לנוע ולהשתנות , אם לפעמים אתה מנהל שיחה שתויה עם חבר נפש, אם לא שכחת לחלוטין איך מפיקים קולות דיבור, אם אתה רוצה לנגוע לפעמים בעור של אדם אחר, אז אתה לא היקוקמורי .
טכניקה מעורבת-שמן ופחם- לורה
"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי, המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית. "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". בנוסף לטיפולי פסיכותרפיה רגילים-אנו מציעים גם טיפול בנוירופידבק, טכניקה לטיפול קצר מועד יעיל ומוכח בדיכאון, חרדה, פוסט טראומה ועוד. למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ על הצילום המשמש קישור:
