כלכלת הקשב
"חופש הביטוי חסר משמעות ללא חופש הקשב, שהוא גם השלמה וגם תנאי מוקדם שלו"-(ווילאם ג'ימס)
פסיכותרפיה עוסקת במפגש בן שני אנשים, בן שני עולמות. הכאב והמצוקה הנפשית שם. אבל יש חשיבות גם לרוחב היריעה. אסור לנו לצמצם את עצמנו למודל ולמושגים של הפסיכולוגיה הקלינית-"'גבולות השפה שלי פירושם גבולות העולם שלי" כפי שמצוטט הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין במאמר מטה. במאמר זה בחרתי לעסוק בנושא הקשב, לא הפרעת הקשב האישית, אלא במה שקורה לנו כחברה ותרבות.
"להיות מונע על ידי הרעב והתיאבון שלנו בלבד זו עבדות", כתב רוסו ב"החוזה החברתי", "בעוד לציית לחוקים ולמגבלות שהטלנו על עצמנו זו חירות".
בתקופת הקורונה -חליתי, הגוף שלי נחלש ויחד אתו גם היכולת המנטלית שלי להתרכז. מצאתי את עצמי בוהה במסך המחשב והטלפון במשך שעות, מזפזף בן הרשתות החברתיות לאתרי חדשות ושוב לרשתות. אם מישהו היה נרצח (כן גם נטפליקס הייתה בזיפזופים ) והיו חוקרים אותי. אם היה עלי לספק אליבי. האם היה לי כזה? איפה הייתי, בשום מקום. וגם לא היו לי עדים.
אילו היו שואלים אותי מה עשיתי בזמן הזה , על מה חשבתי, לא הייתה לי תשובה. נעתי בן הסחת דעת אחת על המסך לאחרת. הייתי בן לבן, לא הייתי במקום מוגדר-אולי לא הייתי בכלל. זו לא הייתה הרגשה רעה באותו רגע, יש משהו נעים בלהשתחרר מעצמך, בלא להיות. למעשה זה כל כך טוב עד שרובנו מעדיפים לנסוע בן מקומות במוחנו מאשר להגיע ולהישאר.
כשהמחלה עברה, הרגשתי שהמוח שלי נשאר חולה. הוא שכח איך מתמקדים. זה היה כאילו חוסר הקשב הוא סוג של מחלה ניוונית. תהיתי אולי אני צריך איזו פיזיותרפיה למוח או ריפוי בעיסוק.
החופשה והמחלה גרמו לי לחשוב על הפרעת הקשב החברתית כסוג של מגפה. כזו שמשבשת את המערכת החיסונית שלנו. כך נתקלתי בווילאם ג'ימס- מהנדס שעבד בעברו בגוגל, מכיר את המערכת מבפנים, והפך לאחד הקולות המרכזיים בקריאה להתערבות בדרך שבה המציאות העכשווית גורמת לנו להפרעת קשב.
פסיכותרפיה יצירתית בראשון לציון
חופש והתנגדות בכלכלת הקשב
ג'ימס טוען שהאינטרנט עזר להפוך את אמנות השכנוע החובבנית למדע מקצועי של מניפולציה המאיים כעת על "חופש התודעה הפנימי שלנו", כפי שתיאר ג'ון סטיוארט מיל את קו החזית של החירות.
"שחרור תשומת הלב האנושית עשוי להיות המאבק המוסרי והפוליטי המכונן של זמננו", כותב וויליאמס. "לכן יש לנו מחויבות לחווט מחדש את המערכת הזו של שכנוע אינטליגנטי מסחרי לפני שהיא זו שתעצב אותנו מחדש ".
וויליאמס נזכר בימי עבודתו כאסטרטג בגוגל בחיבה מסוימת, מתפעל מהשאיפה של החברה לארגן את המידע העולמי ולהפוך אותו לנגיש שימושי ואוניברסלי. אבל יום אחד הייתה לו התגלות לאחר שדעתו הוסחה על ידי הטכנולוגיות שהיו אמורות להפוך אותו ליותר פרודוקטיבי. "זה הרגיש כמו משהו שמתפורר ומתפרק: כאילו הרצפה מתפוררת מתחת לרגליים שלי", הוא כותב.
ההבנה שלו הייתה שנוצרה חוסר התאמה מפחידה בין המטרות שהצבנו לעצמנו לבין המטרות שהטכנולוגיות שלנו מכוונות אותנו אליהן. המדדים שהניעו את תעשיית הטכנולוגיה - מספר צפיות, זמן באתר, מספר קליקים, סך כל ההמרות - נראו קטנוניים וסוטים. וויליאמס טוען שאנו מנווטים כעת חלק גדול מחיינו עם GPS פגום.
מתוך רצון לחקור את התופעה לעומק, עבר וויליאמס לאוקספורד כדי ללמוד פילוסופיה. סיפרו- "לעמוד מחוץ לאור שלנו: חופש והתנגדות בכלכלת הקשב"- הוא גם הרהור פילוסופי מרתק על האופן שבו טכנולוגיות מתכנתות מחדש את הרצון האנושי וגם תחינה לכולנו לתעדף מחדש את הערכים האנושיים שלנו.
חלק מהבעיה שיש לנו בהבנת מה שקורה לנו, הוא טוען, היא שאין לנו את השפה להמשיג את העולם הווירטואלי שלנו. אנו ממציאים מונחים - כמו קליקבייט, פומו, וצפיית ביניג' - כדי להסביר תופעות דיגיטליות ספציפיות, אך חסרה לנו מסגרת לשונית כוללת לתאר את הסחת הדעת האישית והקולקטיבית שלנו.
"'גבולות השפה שלי פירושם גבולות העולם שלי", כפי שאמר הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין.
ברמה האישית, וויליאמס טוען שעלינו ללמוד מחדש "לרצות את מה את שאנחנו רוצים לרצות". גם ברמה הקולקטיבית, עלינו להגדיר מחדש את המטרות החברתיות והפוליטיות שלנו כדי למנוע מאתנו להיסחף ללא עוגן.
פסיכולוגיה וקשב ראשון לציון
שינוי היסטורי באופי הקשב
"במשך רוב ההיסטוריה האנושית, כשנולדת ירשת חבילת מדף של אילוצים דתיים ותרבותיים. זו הייתה מעין ספריית גבולות שהוטבעה בסביבה החברתית והפיסית שלך. מגבלות אלה ביצעו עבורך משימות מסוימות של ויסות עצמי, כך שלא היית צריך לקחת אותן על עצמך. החבילות כללו הרגלים, פרקטיקות, טקסים, מוסכמות חברתיות, קודים מוסריים ושלל אילוצים אחרים שהתפתחו בדרך כלל במשך מאות רבות, אם לא אלפי שנים, כדי להנחות באופן מהימן - או נגיד מוגדר - את חיינו בכיוון מסוים.
כדי לעזור לנו לרכז את תשומת לב לדברים החשובים ביותר. במאה העשרים עליית החילוניות והמודרניזם במערב גרמה להתמוטטות - אם לא ההדחה - של רבות מחבילות המדף הללו של אילוצים כחלק משחרור הפרט. במקרים רבים, דחייה זו של חבילות הערכים הישנות התרחשה על בסיס חילוקי דעות פילוסופיים או קוסמולוגיים עם החבילות הישנות. היו בכך, כמובן, יתרונות רבים וחשובים מאוד. עם זאת, על ידי דחיית חבילות שלמות של גבולות ואילוצים, דחינו גם את האילוצים שהיו שימושיים למעשה למטרותינו.
"פרויקט השחרור של השמאל", כותב הפילוסוף האמריקאי מתיו קרופורד, "הוביל אותנו לפרק מערכים תרבותיים שעברו בירושה, שפעם כפו קוהרנטיות מסוימת (לטוב ולרע) על חיי הפרט. זה יצר ואקום של סמכות תרבותית שהתמלא, באופן אופורטוניסטי, באופקים של גירויים התופסים ומשתלטים על הקשב שלנו, המותקנים על ידי כל 'אדריכל בחירה' שמביא את מירב האנרגיה היצירתית שלו למשימה - בדרך כלל בגלל שהוא רואה את פוטנציאל הרווח".
הפילוסוף הגרמני פיטר סלוטרדייק, בספרו You Must Change Your Life, קרא להשבת היבט מסוים זה של הדת - הרגליה ומנהגיה - שאותם הוא מכנה "אנתרופוטכניקה". כאשר אתה מפרק גבולות קיימים בסביבתך, זה משחרר אותך מהמגבלות שלהם, אבל זה מחייב אותך להביא וליצור את הגבולות שלך במקום שלא היית צריך קודם. לפעמים, לקחת על עצמנו את נטל הרגולציה העצמי הנוסף הזה שווה את זה. במקרים אחרים, עם זאת, העלות גבוהה מדי. על פי מה שנקרא השערת "דלדול האגו", השליטה העצמית שלנו, כוח הרצון שלנו, היא משאב סופי. אז כאשר העלות הרגולטורית העצמית של יצירת הגבולות שלך גבוהה מספיק, היא גוזלת את כוח הרצון שיכול היה להיות מושקע במשהו אחר."
עולם הפוסט אינטרנט
בין אם אנחנו משתמשים במכונת מזל או באפליקציה שנועדה "לחבר" אותנו, אנחנו עושים את אותו הדבר; אנחנו משלמים על הפנטזיה של חיים אחרים ." עם מכונות מזל, אנחנו משלמים עם הכסף שלנו. עם טכנולוגיות בכלכלת הקשב, אנו משלמים בקשב, . כמו במכונות מזל, ההטבות שאנו מקבלים מהטכנולוגיות הללו - כלומר המוצרים והשירותים "חינם" - הן מראש ומידיות, בעוד שאנו משלמים את עלויות הקשב בערכים קטנים המחולקים לאורך זמן. רק לעתים נדירות אנו מבינים כמה יקרים הדברים החינמיים שלנו."
לדעתו של ווילאמס , ממשלת סין ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ שלטו ושולטים בדרכים משלהם במיומנויות של "הסחת דעת אסטרטגית".
על פי מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת הרווארד, התעמולה הממלכתית הסינית יוצרת 448 מיליון פוסטים במדיה החברתית בשנה תוך שימוש בטכניקה המכונה "צנזורה הפוכה". כפי שציין אחד ממחברי הדו"ח: "הנקודה היא לא לגרום לאנשים להאמין או להקשיב לתעמולה; זו דרך לגרום להם לשים לב פחות לסיפורים שהממשלה רוצה לדכא".
באופן דומה, סערות הטוויטר של מר טראמפ נועדו להסיח את דעתו של הציבור, לא לספק אינפורמציה, אלא לשאוב את החמצן מהוויכוח הפוליטי כמו "מתקפת מניעת שירות מבוזרת בניגוד לרצון האנושי".
"הסחת דעת אסטרטגית".
וויליאמס חושב (בצורה נאיבית קצת לדעתי) שלאור ההשפעה של הטכנולוגיה הדיגיטלית על חיינו, יתכן ויש מקום לפתח ולקיים "שבועת מתכנת", בדומה לשבועת היפוקרטס ברפואה. "גרסת האלפא" שלו לאותה שבועה- מדגישה כיבוד כבודם ויושרם של המשתמשים בתקשורת לגבי כוונות ושיטות.
וויליאמס מעריץ את הפילוסוף היווני דיוגנס. אשר יום אחד, בעודו משתזף בקורינתוס, ביקר אותו אלכסנדר מוקדון, שהבטיח להיענות לכל משאלה שלו. דיוגנס העצבני ענה: "צא מאור השמש שלי!" וויליאמס רוצה שקומץ מנהלי טכנולוגיה בחוף המערבי יפסיקו לחסום גם את האור האנושי שלנו.
"זו האמונה הנחרצת שלי, עכשיו יותר מתמיד, שהמידה שבה אנחנו מסוגלים ומוכנים להיאבק על בעלות על תשומת הלב שלנו היא המידה שבה אנחנו חופשיים".
במה אתה משלם כשמשהו לוכד את הקשב שלך? או גונב את הקשב שלך. כלכלת הקשב דומה בכך לכל כלכלה נפשית. כאשר אתה במקום אחד, אינך במקום אחר.
"עושר המידע פירושו מחסור במשהו אחר: מחסור בכל מה שהמידע צורך ומכלה . מה שהמידע צורך ומכלה -ברור למדי: הוא גוזל את תשומת הלב והקשב של נמעניו".
אתה משלם בכל הדברים שיכולת לטפל בהם, אבל לא עשית: כל הפעולות שלא ביצעת, כל המציאויות האפשריות שיכולת להתחיל ליצור אילולי המציאות הווירטואלית הייתה משתלטת על הקשב שלך. , אילו היית מתייחס לדברים האחרים האלה. המחיר שקשה לנו לתפוס בהווה הוא עתידים אפשריים שנמחקים. אתה משלם על הפרק הנוסף של משחקי הכס עם השיחה מלב אל לב שיכולת לנהל עם ילדך המודאג. אתה משלם על השעה הנוספת הזו ברשתות החברתיות עם השינה שלא קיבלת והתחושה הרעננה שלא הייתה לך למחרת בבוקר. אתה משלם על כך שאתה נכנע לאותו חתיכת קליקבייט מעוררת זעם על אותו פוליטיקאי שאתה שונא בסבלנות ובאמפתיה שזה לקח ממך, ובכעס שיש לך על עצמך על שהרשית לעצמך לקחת את הפיתיון מלכתחילה".
פסיכותרפיסט בראשון לציון-הפרעות קשב.
עוד על נושא ובעיית הקשב ופיזור תשומת הלב בעולם העכשווי ניתן לקרוא כאן.
"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לטיפול פסיכולוגי, המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית. "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". בנוסף לטיפולי פסיכותרפיה רגילים-אנו מציעים גם טיפול בנוירופידבק, טכניקה לטיפול קצר מועד יעיל ומוכח בדיכאון, חרדה, פוסט טראומה ועוד. למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ על הצילום המשמש קישור:
