פסיכותרפיסט בראשון לציון: פסיכותרפיה גופנית.
"בגוף אני מבינה"
הפסיכותרפיה והטיפול הפסיכולוגי החלו להכיר בשנים האחרונות בחוויית הגוף כחלק משמעותי בתחושת האני והעצמי. אנחנו חושבים ומרגישים דרך הגוף. הגוף נוכח בחדר הטיפולים שלי כפסיכותרפיסט בראשון לציון בדרכים רבות.
אותות פיזיולוגיים: הקרביים בתודעה העצמית הגופנית
במאמר זה שנכתב על ידי אלסנדו מוטי (Alessandro Monti )- עמית מחקר במעבדה למדעי המוח החברתיים והקוגניטיביים באוניברסיטת רומא, שעבודתו מתמקדת בתפקידם של האותות הפיזיולוגיים הקרביים בתודעה העצמית הגופנית. עוסק במחקרים האחרונים בתחום זה
איוונה בשיץ'-אמנות
חשבו על הפעם האחרונה בה הרגשתם שאתם קרובים באמת לעצמכם,. איך הייתם מתארים את התחושה? אולי היית אומרת ש'בטחת בבטן שלך' או 'הלכת אחרי הלב שלך', במקום 'חשבתי עם הראש'.
את יכולה גם להניח שהביטויים האלה שמערבים את הקרביים או הלב שייכים לפולקלור מיושן - שהם ביטוי פיוטי ולא מדעי של מה שקורה כשאנחנו חשים את תחושת העצמי שלנו. עם זאת, ראיות מדעיות חדשות מצביעות יותר ויותר על כך שהמודעות למי שאתה - בהיותך מודע לעצמך - באמת תלויה, לא רק בתהליכים במוח שלך, אלא גם במה שקורה בעומק הקרביים שלך.
זהות בנויה על מודעות גופנית
תחשבו איך כרגע, אתם יכולים להיות במקום, במצב רוח או בסיטואציה שונה מאוד מאשר לפני 20 שניות או 20 שנה, ובכל זאת אתם מרגישים שבמובן היסודי אתם אותו אדם. הסיבה לכך היא, כפי שניסח זאת וויליאם ג'יימס ב"עקרונות הפסיכולוגיה" (1890), שאתה מודע תמידית לכך ש"אותו הגוף הישן" תמיד איתך, משדר חום ואינטימיות. למעט בחלימה ומצבי תודעה משתנים , כל החוויות המודעת כרוכות בתחושה העדינה אך הקיימת הזו של מודעות עצמית גופנית. אבל מאיפה זה בא? התחושה לא יכולה לנבוע רק מהמראה החיצוני של הגוף, כי אתה יכול לבזבז הרבה מאוד זמן וכסף כדי לשנות את המראה שלך מבלי להרגיש כמו עצמי אחר (לא משנה כמה מתאמצים מספרות ומנתחים פלסטיים לשכנע אותך אחרת). במקום זאת, הבסיס הגופני של העצמי היציב שלך חייב לנבוע ממקור יציב יותר. ומכיוון שהגוף מורגש לא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים, האיברים הפנימיים שלך יכולים להיות מקור אחד כזה.
רוזה אובלוף-פיסול בגרביים וצמר אקרילן
הקצב והומאוסטזיס.
אכן, תכונה יוצאת דופן של איברים קרביים היא העובדה שהם עוברים מחזורים פיזיולוגיים קבועים וצפויים. פעימות הלב, הנשימות והתכווצויות המעיים חוזרות על עצמן בקביעות, אלו שומרים על גוף בחום אחיד ומוזן - שיווי משקל פיזיולוגי המכונה הומאוסטזיס. יתרה מכך, כל אחד מהמחזורים הללו כרוך בעצבים היקפיים - במיוחד עצב הוואגוס או העצב התועה -השולח אותות כימיים וחשמליים למערכת העצבים המרכזית. כתוצאה מכך, הפעילות של אזורים ספציפיים של מערכת העצבים המרכזית מסונכרנת עם תנודות הלב, הנשימה והקיבה. בעוד שרשמים חושיים המגיעים מהסביבה החיצונית משתנים מרגע לרגע ומתפוגגים, הצימוד הזה בין המוח לקרביים הוא מאפיין קבוע של הפיזיולוגיה שלך. אתה יכול לעצום את העיניים, לכסות את האוזניים, לסתום את האף או לאטום את הפה, אבל אתה לא יכול להתנתק מהמעיים. הכול משתנה סביבך, אבל האיברים הפנימיים שלך תמיד שם, תמיד משדרים אותות למוח, תמיד מנגנים את קצב הבס היסודי שלהם במוזיקה הגדולה של החיים. הצד הפנימי של הגוף הוא האובייקט היחיד שאי אפשר להפסיק לקבל עליו מידע, האובייקט היחיד שאתה תמיד מרגיש מתחילת ימיך ועד סוף ימיך. לפיכך, אולי האיברים פנימיים הם המרכיב הראשוני כבסיס לבנייה ולשמירה על תחושת העצמיות שלנו לאורך זמן?.
TANNE VINTER
בעשור האחרון, חוקרים החלו לערוך ניסויים כדי לראות אם השערה זו עומדת בבדיקה אמפירית. לדוגמה, צוות באוניברסיטת המחקר École normale supérieure-PSL בפריז התמקד לאחרונה ב'פוטנציאלים מעוררי פעימות לב' (HEPs), אלו הם אותות חשמליים שנוצרים על ידי המוח בכל פעם שהלב פועם. אם ללב יש תפקיד בתודעה עצמית, אזי עוצמת התגובות העצביות הללו לפעימות לב אמורות להשתנות כאשר אדם חושב על עצמו. במחקר האלגנטי שלהם, הצוות נתן למוחם של המשתתפים לשוטט בחופשיות ובו זמנית עקב אחר ה-HEP שלהם. מעת לעת, רמז חזותי גרם למשתתפים להפסיק לשוטט במחשבות ולדווח אם, וכמה, הם חושבים על עצמם באותו רגע. החוקרים מצאו שיש התאמה סטטיסטית שלמשתתף בעל מחשבה פעילה בגוף ראשון (כגון 'אני צריך ללכת לקניות') הסתנכרן עם עוצמה גדולה יותר של תגובות עצביות לפעימות לב בחלק מקליפת המוח המכונה precuneus,ventral בעוד שכמשתתף חשב על עצמו (למשל, 'אני רעב') ההסתכרנות הייתה עם תגובות עצביות אינטנסיביות יותר לפעימות לב בקליפת המוח הפרה-מצחית.
קצב הלב, הקרביים והעצמי
נראה שהחוקרים איששו סוף סוף את הידע הנדחה לעתים קרובות ומחבר את הלב לעצמי.
מלבד פעימות הלב, מקור אפשרי נוסף של עצמיות הוא הנשימה. התמקדות בנשימות היא עמוד התווך של טכניקות מיינדפולנס ומדיטציה רבות המתיימרות לטפח מודעות עצמית, אך עדויות אמפיריות התומכות בקשר בין נשימה למודעות עצמית הן נדירות באופן מפתיע. לפיכך, במעבדה שבה אני עובד, בדקנו האם ניתן יהיה ליצור אשליה של התגלמות עצמי המבוססת על נשימה - מה שכינינו 'הנשימה'. embreathment’.במהלך אשליית הנשימה, ביקשנו ממשתתפי הניסוי ללבוש אוזניות מציאות מדומה, יחד עם חיישן מיוחד שעוקב אחר נשימותיהם ומיפה אותן לגרסה וירטואלית של גופם בזמן אמת. כאשר הגוף הווירטואלי הוצג נושם ונראה מסונכרן עם הגוף האמיתי שלהם, המשתתפים שלנו אמרו שהם מרגישים כאילו הגוף הווירטואלי הוא שלהם וכאילו הם שולטים בתנועותיו. לעומת זאת, כאשר הפכנו את דפוסי הנשימה, כך שהאווטאר שנראה נשאף בזמן שהמשתתף נשף, ולהיפך, תחושות כאלה של מודעות עצמית גופנית פחתו מאוד. ממצאים אלו מצביעים על כך שהנשימה בעצם עוזרת לנו להרגיש שהגוף שלנו שייך לנו. יתר על כן, התוצאות שופכות אור על הסיבה מדוע מודטים המתמקדים בנשימה שלהם מדווחים על השגת רמה גבוהה יותר של מודעות עצמית.
בדרך דומה, סביר להניח שגם המעי תורם לתחושת העצמי שלנו. רגשות ב'קרביים' מציגים לעתים קרובות את האני הגולמי שלנו, וחושפים את הפחדים והרצונות העמוקים ביותר שלנו. עם זאת, מעקב אחר הקיבה והמעי הוא הרבה יותר מאתגר מאשר ניטור הלב או הריאות. כי אכן, המעיים שוכבים במעמקי הגוף ומציגים מבנה מעוות ומקופל. פתרון חלקי הוא לסדר אלקטרודות על הבטן כדי להקליט אלקטרוגסטרוגרמה, שהיא המקבילה לקיבה של אלקטרוקרדיוגרמה, אך מדידת התכווצויות קיבה ולא פעימות לב. לאחרונה, צוות חוקרים שבסיסו בצרפת ובשווייץ השתמש בגישה זו כדי להראות שבזמן שאדם נח, צריכת האנרגיה באזורי מוח ספציפיים עולה ויורדת בצורה צפויה לאחר כל התכווצות קיבה. זה מצביע על כך שקיימת "רשת קיבה" במצב מנוחה של אזורי מוח המנטרים את הקיבה. עם זאת, נותר לברר אם רשת זו ממלאת תפקיד בתודעה העצמית הגופנית, כפי ששערו החוקרים, או פשוט פועלת כדרך לשמור על הומאוסטזיס על ידי ויסות צריכת המזון. יתר על כן, אלקטרוגסטרוגרפיה אינה מתאימה באופן אידיאלי לאמוד פעילות מעיים, וגם לא למדידת פרמטרים מרכזיים במעיים כגון טמפרטורה, לחץ וחומציות. כדי לאסוף מידע זה, רופאים בדרך כלל חייבים להסתמך על בדיקות, אך אלה פולשניות מאוד, כפי שיודע כל מי שעבר גסטרוסקופיה או קולונוסקופיה. עם זאת, טכנולוגיה חדשה מאפשרת לנו לאסוף את הנתונים הללו בצורה פולשנית הרבה פחות ולשפוך אור על הקשר בין המעי לעצמי עם פירוט חסר תקדים., הטכנולוגיה החדשה זו היא גלולות חכמות.
גלולות חכמות הן קפסולות קטנות, קלות וניתנות לבליעה, המצוידות במדחום ממוזער, מנומטר וחיישן pH. הם נבלעים בעזרת כוס מים, ממש כמו טבליות - למעשה, כל כך קל לבלוע אותם, עד שראיתי אדם זולל כדור אחד כזה בלי לשתות. (הוא שרד טוב מאוד.) ברגע שהם בתוך הגוף, גלולות חכמות עוברות לאט לאט דרך כל מערכת העיכול, רושמות ערכים נקודתיים של טמפרטורה, לחץ ו-pH, ושולחות אותן באופן אלחוטי למקלט שהמשתתפים לובשים סביב החגורה שלהם. לאחר המסע בקיבה, במעי הדק ובמעי הגס, הכמוסות הללו מופרשות בבטחה ומפסיקות להעביר נתונים. במקור, הם פותחו במטרה להחליף בדיקות עיכול מרובות ומכבידות בהליך אחד ופחות פולשני. עם זאת, גלולות חכמות הן גם כלי מבטיח עבור פסיכולוגים ומדעני מוח קוגניטיביים מכיוון שהם יכולים לתעד שינויים מיידיים בפיזיולוגיה של הקיבה והמעיים המופעלים על ידי כל סוג של אירוע - כולל, כמובן, מניפולציות ניסיוניות של תודעה עצמית גופנית.
נלהבים מהאפשרויות שהמכשירים הללו יוצרים, התחלנו אני ועמיתי לחשוב איך לרתום את הכוח שלהם כדי להוכיח שפעילות המעיים מותאמת לתחושת העצמי. לפיכך, ביקשנו מקבוצת משתתפים לקחת גלולה חכמה ולאחר מכן לעבור חווית מציאות מדומה שבה הם צפו בגוף וירטואלי שנראה, שוכב ונושם כפי שגופם הפיזי נראה, או שלא. בסיום החוויה, המשתתפים דיווחו עד כמה הם מרגישים מגולמים או חסרי גוף באווטאר הווירטואלי, ובכך סיפקו לנו אמת מידה של תודעתם העצמית הגופנית. הליך זה חזר על עצמו שלוש פעמים - בפעם הראשונה כשהגלולה הייתה בקיבה, השנייה כשהיא במעי הדק, והשלישית כשהיא במעי הגס. זה אפשר לנו לתאם דירוגים של מודעות עצמית גופנית עם פרמטרים פיזיולוגיים של כל מקטע של מערכת העיכול.
אותות מעיים מחזקים את תחושת העצמי של האדם
תוצאות המחקר הראו התאמה . כאשר מערכת העיכול הייתה פעילה יותר, והיו עדויות של לחץ פנימי גבוה יותר, טמפרטורה גבוהה יותר, הפרשת חומצה מוגברת בקיבה או סביבה בסיסית יותר במעי הגס, למשתתפים הייתה תחושה חדה יותר של העצמי הגופני שלהם. כאשר מערכת העיכול הייתה פחות פעילה, תחושות המודעות העצמיות הגופניות שלהם היו מטושטשות יותר. הסבר אפשרי הוא שאיברים ורקמות קרביים פעילים יותר מעוררים תגובה חזקה יותר מהוואגוס ומעצבים היקפיים אחרים המעבירים אותות מהגוף למוח. זה, בתורו, מגביר את הפעילות של אזורי קליפת המוח המקודדים "מפה" או ייצוג פנימי של הגוף, ומפה זו קרובה יותר לתודעה. מחקרים נוספים הנוגעים במפורש לפעילותם של אזורי קליפת המוח הללו יספקו לנו תמונה ברורה יותר. עם זאת, הראיות שהצטברו עד כה כבר מראות שלהיות מודע לעצמך היא, פשוטו כמשמעו, תחושת בטן.
ממצאים אלה יכולים לעזור לנו להבין טוב יותר מצבים כמו הפרעות אכילה ודה-פרסונליזציה. בהתחשב בכך שאותות מעיים נראים גם כמווסתים את צריכת המזון וגם מחזקים את תחושת העצמי של האדם, עיבוד לקוי של האותות הללו יכול להסביר מדוע אנשים החיים עם אנורקסיה או בולימיה נרבוזה מציגים הרגלי אכילה חריגים וגם תחושת עצמי מטושטשת, ולעיתים חשים כלפי עצמם. גועל. אם אותות המעיים גבוהים במיוחד, הם עלולים לעגן את העצמי בכבדות רבה מדי למה שקורה בבטן ובמעיים שלהם. לעומת זאת, אם הם נמוכים במיוחד, הם עלולים להפוך את העצמי לתלוי מדי במשוב חיצוני - או פשוט לא יציב מספיק. התיאור האחרון יכול לחול גם על אנשים עם דה-פרסונליזציה, שתחושת הניתוק שלהם מגופם ומהעצמי עשויה לנבוע מהעובדה שהעצמיות שלהם אינה נטועה מספיק בקרביים שלהם (אם כי יש ראיות הן בעד והן נגד טענה זו). פגיעה כזו יכולה להיות בולטת אפילו יותר בתסמונת קוטאר , תסמונת נדירה שבה אנשים מרגישים שהם 'ריקים', 'נרקבים מבפנים', 'בלי איברים פנימיים', או אפילו 'לא קיימים' או 'מתים'. כדורים חכמים העוקבים אחר פעילות המעיים, בשילוב עם שאלונים ומניפולציות של מודעות עצמית גופנית, כגון אשליות גופניות, יכולים אפוא להעמיק את הידע הנוכחי על מצבים פסיכולוגיים ופסיכיאטרים אלו.
גלולות חכמות סיפקו תשובה מבריקה לפער טכנולוגי היה צריך למלא . עם זאת, ההתקדמות המדעית האמיתית תלויה בשינוי מסגרות התייחסות, לא רק בכלי חקירה. מגבלה חשובה של הפסיכולוגיה ומדעי המוח העכשוויים היא שהחוקרים החליפו את הדואליזם הקרטזיאני הישן - נפש מול גוף - בדואליזם חדש: מוח מול גוף. הדיכוטומיה החדשה אף יותר גסה מזו הישנה, ובוודאי לא פחות נוקשה. מדענים סירבו לשים לב לכל מה שקרה מתחת לצוואר, משום שהתמונה המדעית דה היום דוחה את מה שעידנים קודמים ידעו - חוכמת הלב, כוח הנשימה ואינטליגנציה של הבטן. כעת, הודות לגל של ממצאי מחקר חדשים ,ואלו שעוד יבואו, אנו יודעים שניתן ליישב את האינטואיציות הללו במלואן עם השקפה מדעית על העצמי. למודעות שלך באמת יש שורשים עמוקים ועשירים בתחושות הגוף שלך. הגיע הזמן לתפוס את מלוא העומק של ה'עצמי' שלנו, לתת לו לפרוח למרחקים.
Bogdan Rata, הפסל הרומני-יוצר פסלים ראליסטיים להפליא ביציקות אפוקסי צבעוני-סדנת אפוקסי.
"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לטיפול פסיכולוגי, המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית. "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". בנוסף לטיפולי פסיכותרפיה רגילים-אנו מציעים גם טיפול בנוירופידבק, טכניקה לטיפול קצר מועד יעיל ומוכח בדיכאון, חרדה, פוסט טראומה ועוד. למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ על הצילום המשמש קישור:
