פסיכולוגיה של נסיעות
"העולם הוא ספר ומי שלא נוסע, קורא רק עמוד אחד”- .סט. אוגוסטינוס
פסיכולוגיה של נסיעות ופסיכולוגיה של המסעות- מתייחסות לדרכים המנטליות, הרגשיות וההתנהגותיות שבהן אנשים חווים את פעולת הנסיעה והתנועה ממקום למקום.
מבחינה היסטורית, נסיעות מסעות וטיולים התחילו כפעילות מכוונת תועלת מעשית, שנעשתה למטרות של רווח, כוח והכי חשוב הישרדות. סוחרים הפליגו במסעות ארוכים ומסוכנים כדי למכור את מרכולתם או לקנות סחורות ולהחליף או לרכוש ידע בחלקים שונים של העולם.
מסע הוא לעולם יציאה מהבית מהמולדת מאזור הנוחות למקום אחר. הנוסע בוחר להיות הזר. זוהי זרות מבחירה. אדם חסר בית לא יצא כנראה למסע אלא ישאר לעולם בחיפוש אחר בית ושורשים. גם הגירוש מהבית- "הגלות" היא הסתעפות של הפסיכולוגיה של המסע. הגולה הוא הסיוט של האורח, המסע הופך למצב תמידי. הוא מצוי בלימבו, הוא אינו שייך לשום מקום. הוא נתקע בטרמינל בין כאן לשם. הוא לעולם מתגורר בבית מלון.
יש סוגים שונים של נוסעים ומסעות. הסוג האהוב עלי, זה הלוקח סיכון בתקווה לשחרור ושינוי , הוא זה שמוכן ללכת לאיבוד, ואז מחפש חזרה את דרכו הביתה. אם הבית הוא שורשים וקביעות, המסע הוא תנועה ושינוי מתמיד. בישראל ובמקומות רבים אחרים בעולם המערבי -הנסיעה הגדולה למזרח או לדרום אמריקה, היא סוג של טקס מעבר. הצעיר משתחרר מהצבא. ולפני שהוא לוקח עליו התחייבות חדשה, לפני שהוא מתקרקע הוא נוסע. כפסיכולוג תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים, אני חושב על הסדר שאיליו אנו עלולים להתמכר מוקדם מידי כדרך להתמודד עם אי הודאות, כסכנה המצמצמת את אפשרויות הצמיחה הנפשית שלנו. מסע ונסיעה הם התנסות בסדרים אחרים- המאפשרת לעיתים סוג של ריסטרט. הפעלה מחדש של המערכת.
"הפסיכולוגיה של המסעות עוסקת באדם הנוסע, באדם בתנועה, ובכך היא שונה מהפסיכולוגיה המסורתית, שבוחנת תמיד את האדם בהקשר קבוע, במצב של יציבות וחוסר תנועה-למשל, דרך המבנה הביולוגי שלו או שלה, המצב המשפחתי, המצב החברתי וכיוצא באלה. עבור הפסיכולוגיה של המסעות, העניינים האלו אינם בעלי חשיבות גבוהה, אלא הם מישניים.
כשאנו רוצים לתאר אדם בצורה משכנעת, אנו יכולים לעשות זאת רק אם נביט בו נע-נע מנקודת המוצא אל נקודה אחרת. קיומם החוזר ונשנה של תיאורים לא משכנעים רבים כל כך של האדם היציב, המקובע, מעמיד בספק קיומו של 'אני' שאינו יחסי, משום כך מזה זמן מה, קיימים קולות הטוענים שאין פסיכולוגיה מלבד הפסיכולוגיה של המסעות." -'נדודים'-אולגה טוקרצ'וק.
קורסי פיסול נס ציונה -Sophie JOUAN-יציקת ברונזה. מסע כחיפוש.
מסע כשינוי נקודת מבט
בספרה, "“Getting Away from It All: Vacations and Identity,", הסוציולוגית קארן שטיין מאירה את הסיבות לכך שמטיילים, בין אם הם נוסעים לבד או עם חברים, עשויים להרגיש אחרת כשהם בדרכים. היא טוענת שנסיעות הן הזדמנות לנסות זהויות חלופיות - הפוגה זמנית מעצמנו.
. "נסיעות הן אזור זמן שהוא סוג של מרחב נפרד מחיי היומיום שלנו", אומרת שטיין, "זה יכול ליצור גמישות, גם גמישות מחשבתית וגם גמישות של מבנים חברתיים, שמאפשרת לנו לראות דברים בצורה אחרת, לחוות חוויות שונות או לעשות דברים קצת אחרת".
לדעתה של שטיין, לאנשים אין רק זהות אחת. במקום זאת, יש להם הרבה זהויות, אוסף של אניים אפשריים שמתחלפים ומתפתחים עם הזמן. גרסה אחת עשויה להיות זו המוכרת לעמיתים לעבודה, אחרת מתאימה יותר לתפקידים שלנו כהורים, ילדים או חברים.טקסים של נסיעות, כמו אריזת תיק, בושם ייחודי של נסיעות, או פתיחת של אריזת בוטנים מומלחים מדי במטוס, מסמנים שהגיע הזמן להניח כמה מהעצמי הקבועים האלה על המדף ולהשתמש במסכות או אני אלטרנטיבי. עורכי דין זהירים, חוזרים להיות אינדיאנה ג'ונס- ודואים במצנחי רחיפה. גברים בגיל העמידה חוזרים להיות בני עשרה, מוצפי הורמונים בחופשות הסקס בתאילנד. אנשים בוגרים מכל בחינה הופכים להיות ילדים חסרי אחריות בטיולי קבוצות ומשתרכים אחר מדריכה. עצם השימוש היומיומי בשפה אחרת יוצר זהות חדשה.
"כשעמדתי כך על הסוללה, מבטי בזרם, הבנתי שלמרות כל הסכנות עדיף תמיד דבר -מה שנמצא בתנועה על פני דבר ששרוי במנוחה; שהשינוי אצילי יותר מהקיבעון; ושמה שמפסיק להתנועע חייב להתפרק, להתנוון ולהפוך לאפר ואילו מה שנמצא בתנועה יתקיים אפילו לנצח."-'נדודים'-אולגה טוקרצ'וק.
יציקות שקופות, סדנת אפוקסי ,Paul Funcken. מסע כחשיפה לסדר אחר
מסע ונסיעה כפיתוח פלסטיות מוחית
בדיוק כפי שנסיעות מספקות הזדמנות להיות מישהו שונה לזמן מה, כמה חוקרים טוענים שזה גם משנה את מי שאתה עם החזרה הביתה. מחקרים מצאו שמטיילים הופכים יותר יצירתיים, פתוחים ובוטחים, למשל. מחקר אורך דיווח כי סטודנטים באוניברסיטה היו יותר פתוחים ונעימים - ופחות נוירוטיים - לאחר לימודים בחו"ל, שינויים שיוחסו חוקרים למערכות יחסים שנוצרו בזמן נסיעה.
הנוירופסיכולוג פול נוסבאום, פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג, אמר כי ייתכן שחלק מהיתרונות הללו נובעים מהשפעת הנסיעות על בריאות המוח. "כשאתה עוסק במשהו חדשני ומורכב, המוח שלך מתפתח", אמר נוסבאום. נסיעות משבשות התנהגויות, הרגלים, סכמות ודפוסים רוטיניים, ומאלצות אותנו להסתגל כל הזמן לסביבות פחות מוכרות. "כולנו סוג של חיות שגרה; אנחנו עושים דברים דומים בדרכים דומות", אמר. "כשאנחנו יוצאים מזה ומאתגרים את עצמנו ויוצרים נקודת מבט פרספקטיבה חדשה, יש בזה יתרונות רבים לבריאות המוח.
"עיקרון מרכזי הוא אמר, הוא קונסטלציוניות, וזאת גם הטענה הראשונה של הפסיכולוגיה של המסעות: …פירוש הדבר שאין אפשרות לבנות מתוך רצף של אירועים שבאים בזה אחר זה נרטיב או רצף טיעונים של סיבה ותוצאה… הקונסטלציה ולא הרציפות, נושאת את האמת. על כן הפסיכולוגיה של המסעות בוחנת את האדם במצבים שקולים זה לזה ואין היא מנסה להעניק לחייו שום רציפות."- 'נדודים'-אולגה טוקרצ'וק.
קורס רישום- Derek Overfield. מסע כתשוקה
יציאה מאזור הנוחות:
. "נסיעות יכולות לשנות אותנו, אבל זה לא מובטח", כותב הפסיכולוג ג'יימי קורץ, פרופסור באוניברסיטת ג'יימס מדיסון ומחבר הספר "The Happy Traveler: Unpacking the Secrets of Better Vacations". למרות שבילוי של שבוע אלכוהולי ב"הכל כלול" -בטורקיה, עשוי לבטא צד בזהות שלך שאינו מוכר למשפחה ולעמיתים לעבודה, זה לא בדיוק מסלול מהיר לצמיחה אישית.
אם אתה מחפש טיולים משמעותיים עם השפעות מתמשכות, התחל בדחיקת עצמך מעט מאזור הנוחות שלך, אומר קורץ, בין אם זה אומר חוויה חוצת תרבות או טיול מאתגר.
"מונח בסיסי בפסיכולוגיה של המסעות הוא התשוקה-זאת שמניעה בני אדם לנוע, שמעניקה להם כיוון ומעוררת בהם משיכה לדבר מסוים. התשוקה כשלעצמה היא ריקה היא מצביעה על כיוון אבל לא על היעד. והיעד תמיד מתעתע ומעורפל. ככל שאנו מתקרבים אליו, כך הוא נעשה חידתי. בשום אופן אי אפשר להגיע אל היעד הזה ובכל לספק את התשוקה. המילה המדגימה בצורה הטובה ביותר את השאיפה הזו היא מילת היחס 'לקראת'. לקראת מה?"-'נדודים'-אולגה טוקרצ'וק.
חוג ציור נס ציונה . Alessandro Papetti. מסע כגילוי הילד הפנימי.
שינוי מקצב וקצב , ניתוק
כפסיכולוגים בתל אביב, עיר ללא הפסקה, המתגאה בקצב החיים הדינמי שבה-אנו פוגשים בשנים האחרונות יותר ויותר נוודים דיגיטליים. אנשים צעירים המנסים לשלב את המסע עם העבודה, המנסים לפרוש ולהשאר במשחק גם יחד.
המושג "ריטריט"- הפך להיות מושג יסוד בתורת המסע הפנימי. "זמן הודו" מגלים הנוסעים-הוא זמן אחר מהזמן המערבי. אנחנו מגלים בנסיעות שגם הזמן הוא שפה אישית, ושניתן לדבר בשפות זרות. לפני כמעט 30 שנה יצאתי לנסיעה הגדולה שלי של אחרי הצבא. אחד המקומות הזכורים לי ביותר היה "סגדה" כפר פיליפיני בהרים. הזמן האט שם. זמן שגרת החיים הכפריים "הפרימיטיביים". שגרה שנקבעה על ידי זריחת השמש ושקיעתה. עבודה פיזית בטרסות הרריות. הרגשתי שביליתי שם שבועות רבים -אם כי ייתכן שהזיכרון מתעתע וזה היה זמן קצר יותר. היה זה זמן לא מובנה, מקום למחשבות התועות להתגבש בקצב שלהן לתובנות. הרגשתי שאני רואה צלול יותר, שאני מתנקה מהרעשים.
"האטה" היא עוד רעיון שהקצב המהיר של החיים העלה כתנועת נגד. לפחד שלנו להחמיץ, ה-FOMO. מסעות מנתקים אותנו מדפוסי הזמן שלנו, חיבור לטבע הוא לא פעם חיבור למקצב אחר-גופני יותר, ביולוגי יותר. בשבתות אנחנו הולכים לטייל על שפת הים בין אשדוד לאשקלון. מוקדם בבוקר זהו חוף כמעט נטוש. לרחש הגלים יש השפעה פילאית כמעט עלי-היא מחזירה אותי לעצמי.
"כפי שאמרנו כבר בהרצאות קודמות, שאולי יצא לכם לשמוע בנמלי תעופה או בתחנות רכבת מאלה המשתתפים בפרויקט ההשכלה שלנו, אנחנו בדרך כלל חווים זמן ומרחב בצורה לא מודעת. מדובר בקטגוריות שאי אפשר להגדירן כאוביקטיביות או חיצוניות. תחושת המרחב שלנו נובעת מכך שאנו מסוגלים לנוע, ואילו תחושת הזמן שלנו נובעת מן העובדה שכישויות ביולוגיות, אנו נתונים למצבים משתנים. הזמן איפה אינו אלא זרימת השינויים האלה. המקום כאספקט של המרחב הוא הפסקה בזמן, הוא השהייה רגעית של התפיסה שלנו ועצירתה על קונפיגורציות של אובייקטים. בניגוד לזמן זהו מושג סטטי.
אם נשתמש באבחנה זו, נראה שהזמן האנושי מחולק לשלבים, כמו שהתנועה במרחב מחולקת על ידי הפסקות, כלומר מקומות. ההפסקות הללו מעגנות אותה בזרם הזמן. אדם ישן מאבד מיד גם את תחושת הזמן. ככל שיש יותר הפסקות במרחב-כלומר ככל שאנו חווים מקומות רבים יותר-כך באופן סובייקטיבי, חולף זמן רב יותר."-'נדודים'-אולגה טוקרצ'וק.
קורס ציור רחובות. מסע כהתנסות פסיכולוגית בפליאה.
לעיון נוסף: