ציור של שינוי חיים

 רגעי שינוי חיים -היסטוריה של הציור.

מאמר זה הוצג בכנס על שינוי והתנגדות לשינוי-"הסדנה" 2022 - פסיכולוגים בתל אביב ופסיכולוגים רחובות. השינוי עומד במרכז הרעיון של הפסיכולוגיה היצירתית בה אנו עוסקים. יצירתיות פרושה דרכים לחיפוש ה"חדש", לגילוי דבר מה שלא ידענו, דרך חדשה, ארץ חדשה, ולא רק גילוי אלא פעולה, עשיה, תביעת בעלות על המרחב החדש. התרבות האנושית עוסקת במאבק זה מאז ראשיתה וההיסטוריה של הציור המערבי מציגה נקודות מבט שונות על הצמיחה האנושית וביטויה.

חוגי ציור נס ציונה: דומניקו פטי . משה והסנה הבוער. רגע של שינוי פסיכולוגי מציג את עצמו.

בשבועיים מאז מותה של המלכה אליזבת השנייה, מצאתי את עצמי חושב שוב ושוב על המלך צ'ארלס שבגיל 73, הוא הפך לאדם המבוגר ביותר שעלה לכס המלכות הבריטי. סיפורה של המלוכה הבריטית הוא החומר ממנו עשויים מיתולוגיות או טלנובלות.   זהו סיפור שיכול להיות מסופר מנקודות מבט שונות דרך מספרים שונים וניתן למסגר אותו דרך מסגרות זמן שונות . זה יכול להיות סוג של וריאציה על סיפור אדיפלי של מלכה המסרבת לוותר על שליטה ועל נסיך שנידון לא להתבגר אלא להזדקן. זה יכול להיות סיפור על הדרך שבה מבנים חברתיים מעצבים את חייו של הפרט. זו יכולה  להיות גרסה אחרת של היפיפייה הנרדמת (למרות שצ'ארלס הרבה יותר צפרדעי) על המתנות הרעות והטובות שהחיים מזמנים, ועל שינה בת מאה שנים.  וזה יכול להיות סיפור  שרבים מאתנו יכולים להזדהות עמו: כיצד ההזדמנויות שאנו מדמיינים שעשויות לשנות את חיינו לטובה לעתים נדירות כל כך, קורות לאורך ציר הזמן אנחנו מצפים לו. ולפעמים כשהן מופיעות , אנחנו מגלים שכבר התרגלנו לחיות בלעדיהן.

"אני רק רוצה שיתייחסו אליי כמו אגדה רגילה"- סיקסטו דיאז רודריגז.

אני חושב על סרט התיעודי הנפלא –"מחפשים את שוגרמן"  אודות  זמר הפולק האמריקאי סיקסטו דיאז רודריגז שהקריירה המוזיקלית קצרת הימים שלו במולדתו כללה הוצאת שני אלבומים בשנות ה-70 שלא הצליחו במכירות, ובעקבות זאת הוא פוטר מחברת התקליטים שלו, והתחיל לעבוד בשיפוצים ועבודות בניין שונות. רודריגז המשיך להופיע עם החומרים הקודמים שלו בהזדמנויות שונות, במקביל לעבודתו בשיפוצים. עם זאת, מבלי שהיה מודע לכך, יצירתו זכתה להצלחה מפתיעה ולהשפעה רבה בדרום אפריקה שם תקליטיו נמכרו בהיקף רחב, מבלי שחברת התקליטים הקודמת שלו, שעברה פשיטת רגל ב-1975, תעדכן אותו או תעביר לו תמלוגים עבור המכירות הגבוהות. בעקבות חוסר המידע שהיה בדרום אפריקה על גורלו של רודריגז והסיבה שבגינה הוא לא המשיך לפרסם אלבומים, נפוצה שם שמועה מוטעית כי התאבד או נהרג בשריפה.  בשנות ה-90 הצליחו מעריצים דרום-אפריקאים נחושים לאתרו וליצור עמו קשר, והובילו בכך להתחדשות בלתי צפויה של הקריירה המוזיקלית שלו. סיפור זה תועד בסרט הדוקומנטרי זוכה האוסקר מ-2012: מחפשים את שוגרמן ("Searching for Sugar Man"). הסרט הוביל להכרה ותהילה חדשה עבור רודריגז במולדתו, ארצות הברית, ולתחילתה של קריירה מוזיקלית מאוחרת. בעקבות ההתעניינות הרבה בו ובסיפורו ושיריו, התחיל רודריגז להופיע עם חומריו ברחבי העולם. המעניין בסרט היא דמותו של רודריגז עצמו, אדם מרשים ומוכשר בצורה יוצאת דופן שלא התבוסס באובדן ובחיים שהוחמצו לכאורה ומקבל על עצמו הן את ה"גלות" והן את ה"מלוכה" המאוחרת באותה שלווה.  

"וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל"׃

סנה בוער- אפוקסי לעץ מחיר , תאורת לד.

.  כמה ציורים ועבודות אמנות המציגים אירועים תנכיים מאירים צדדים שונים ומציעים פרשנויות ופרספקטיבות שונות על הרעיון של אירוע הקורא לאדם לממש יעוד והקורע אותו מתוך מארג חייו (בדומה ל"תסביך יונה" עליו כתבתי כבר במקום אחר).

חוגי ציור -"משה והסנה הבוער", (אין תארוך מדוייק המאה ה-17) ג'רארד הוט. השנוי הפסיכולוגי חושף את עצמו.

"משה והסנה הבוער", מאת האמן ההולנדי מהמאה ה-17 ג'רארד הוט, הוא ציור מעולה של סצנה המיוצגת לעתים קרובות בתולדות האמנות המערבית. אמנים כרפאל ופוסין דרך שאגאל וקית' הרינג הציגו את הנרטיב הסמלי הזה מספר שמות.  משה גדל כמנהיג ונסיך מצרים. אבל בגיל 40, הוא נאלץ לברוח ממצרים ולהתחיל חיים חדשים.

בציור נראה משה שנים מאוחר יותר, בגיל 80, חי בשלווה בגלות במדיין. כאן הוא נחשב לזר אבל התחתן עם אישה מקומית, הוליד ילדים והתיישב בקהילה חדשה. כאשר הוא רואה את הסנה הבוער ושומע את הקול האלוהי המזמן אותו לשלב הבא בחייו. סיפור הסנה הבוער הוא תיאור נבואת ההקדשה של משה. זהו המפגש הראשון של משה עם אלוהים וללא ספק חווה משה בו חוויה בלתי רגילה. בהתגלותו אל משה הטיל עליו האל תפקיד היסטורי -להושיע את עם ישראל מן השעבוד במצרים. אין זה פלא שמשה הגיב בחרדה, בהיסוס וברתיעה. הפרשנויות הפסיכולוגיות לאירוע נעות מאירוע פסיכודלי- דרך התמוטטות פסיכוטית ועד הפסיכולוגיה של מפגש באירוע המציג אפשרות לשינוי חיים או מסגור מחדש של החיים- סוג של שליחות. אני רוצה לחשוב  על הפרשנויות כבו זמניות.

אני חושב  על אותם רגעים  שבהם נראה שההזדמנות מציגה את עצמה גם כסכנה נפשית וממשית, כקטיעה של רצף חיינו והרס שלהם,   וגם מזמינה אותנו לקבל אפשרות שאנחנו מאמינים שתמיד רצינו או איכשהו תמיד נועדנו לעשות.

ברקע הציור אנו רואים עדרי כבשים ורועים, סמלים לקיום שגרתי ונוח, בטוח ואחראי  . לא משנה מה היו שאיפותיו   של משה בשנותיו הצעירות, הוא כעת רועה צאן זהו סמל רב כוח לאחריות שלו למרקם חייהם של אחרים, לדרישות ממנו שאיש משפחה ומפרנס ולצורה בה הוא מוצא את עצמו נטוע במציאות ומחויב לנורמליות. כמו רבים מאתנו, שחייהם מספקים במידה רבה אבל לא יצאו בדיוק כפי שציפו.

לחיים יש את הדרך שלהם לטוות קווי עלילה  ולשחק בזמן  ולפעמים לדחות את מימוש הציפיות שלנו לזמן הנראה בלתי מתאים. יש את אלו הרואים בכך חוש הומור שחור של המציאות וקוראים לזה -צחוק הגורל.

קבלת ההזמנה תצריך שינויים בלתי הפיכים בחיים, סכנת הרס של הקיים ואמון עז בלא נודע.

המקום שבו חייו של משה נפתחים מחדש, הוא  השגרה, היום יום. זו התפאורה להזמנה להרפתקה שתשפיע לא רק על חייו, אלא גם על אלה של רבים אחרים. זה לא קורה בשום מקום מיוחד, אלא ממש באמצע חייו הרגילים. בדומה לגיבור תנכי אחר-הוא יוצא לחפש אתונות ומוצא מלוכה,  התנ"ך ממקם את הפנטסטי והשונה בתוך המציאות היומיומית –כאילו הוא אומר לנו  שתמיד קיימת האפשרות לגלות את יוצא הדופן בחיינו הרגילים לכאורה. שאולי הגבול דק יותר ממה שאנו מרשים לעצמנו לדמיין. אם נעז להסתכן, אולי עדיין נראה את עצמנו כבעלי הבטחה רבה יותר ממה שהאמנו שאפשר.

מה שאני גם אוהב בסיפור הזה כמו בסיפורו של רודריגז הוא שבסופו של דבר ההזדמנות לא הגיעה מאוחר מדי עבור משה. בארבעים שנותיו כרועה צאן, רכש כישורי חיים וסבלנות, למד לקרוא סימני סכנה, ואלו הכינו אותו לתפקיד שאליו התבקש כעת להיכנס, לרעות עם שלם משעבוד לחופש בשטחי מרעה חדשים. בכל זמן אחר בחייו של משה, אפילו כשחשב שהוא הכי מוכן, הוא פשוט לא היה. לעתים קרובות יותר ממה שנדמה לנו, ההזדמנות שנראו בטרם עת של חיינו מגיעות ברגע שהספקנו לגדול להיות האנשים שיכולים להתמודד איתם.

חוגי ציור רחובות. קיט הרינג-משה והסנה. הפסיכולוגיה של רגע הצלילות כארוע פנטסטי.

בגרסה של קית הרינג לסיפור משה והסנה-בולט  המרכיב הפנטסטי  או הפסיכוטי של החוויה-משה בוער יחד עם הסנה. הלהבה והבערה, הסנה ומשה מתערבבים -המרחק ביניהם לא קיים. זהו רגע של התמסרות מוחלטת, של אובדן גבולות. קדושתו של האירוע היא ביטוי ליציאה של מהסדר הנורמלי, מתוך השפיות הרגילה אל ששפיות אחרת או לרגע של חוסר שפיות שעם זאת מייצג צלילות.  ניתן לחשוב על העבודה של קיט הריניג כריאליזם פנטסטי: כאשר הלא מציאותי הוא חלק מהמציאות.

"היזהרו מאמיתות עדכניות" סיקסטו דיאז רודריגז

סדנאות אמנות: עדי נס, ללא כותרת, הפסיכולוגיה של הניכור המציאותי.

המציאות נוכחת בצורה שלא ניתן להימלט ממנה בעבודה "ללא כותרת" של עדי נס המתייחסת לאותו אירוע תנכי.  'הסנה' של עדי נס הוא מגלשה שעולה באש בגן שעשועים פשוט הנמצא בפאתי שיכון פרברי בעיירת פיתוח דרומית. שלושה נערים עומדים בקרבת המגלשה, שניים מהם מתבוננים בה, ואילו האמצעי מצביע על המגלשה אך פניו מוסבות אל עבר הצופים. במישור האחורי של התמונה נראים בתי השיכון האפלים על רקע שמים מתבהרים. הניגוד החזק בין האש הבוהקת לבין הרקע הכהה יוצר תחושה דרמטית ומזכיר יצירות בארוקיות, ובראשן יצירות של קראווג'ו, שאותן מרבה האמן לצטט.

המדבר הנמצא כאן לא אומר נס. זהו לא המדבר ההוא שבו נמצא אלוהים, אלא השממה הזו של החיים בעיירת הפיתוח , מציאות יומיומית אפורה ומאובקת, ועולם חסר ההתגלויות ואפשרויות. הסנה של נס הוא מטפורה נגדית לסנה של משה.  המגלשה עומדת להיות 'מאוכלת' עד כלות. היא מסמלת  קשר בין הארץ לשמים. בימים כתיקונם, הילדים יוצרים את הקשר הזה באמצעות טיפוס וגלישה. היצירה מתארת כיצד הנערים הורסים את הקשר על ידי שרפת המגלשה. זהו עולם נטול ניסים, שבו הרסנות (לא הדרמטית דווקא, אלא מכבש היום יום) מותירה אותנו חסרי אופק.

אבל הסכמה לשינוי –אפילו שינוי חיובי  במובהק היא אף פעם לא פשוטה. כל תולדות הטיפול הפסיכולוגי הן תולדות המלחמה בשינוי. אנחנו מכורים למוכר ושינוי לעולם מהווה עבורנו סכנה. כולנו במובנים רבים בנות יענה יותר מכל דבר אחר, אנחנו מתחפרים כנגד המציאות. אנחנו נעים בלולאות מעגליות ולא בקווים.

"וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת-הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף-יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:"

פסיכולוג תל אביב- "יעקב נאבק עם המלאך" של רמברנדט - מאבק כחביקה והימנעות מלשחרר.

 "יעקב נאבק עם המלאך" של רמברנדט הוא עוד ציור מהמאה ה-17 שאני מוצא סימבולי להפליא לזמנים של מעבר וצמיחה.  זהו ריקוד, חיבוק וקרב בו בזמן . זוהי מלחמה של האדם עם אלוהים ועם עצמו ועם פחדיו והיא מתרחשת במין ליל מעבר וחשבון נפש של האדם עם עצמו ועם הזר בתוכו.

הזר פוצע את יעקב, מסמן אותו כדי שיזכור לנצח את משמעות הלילה הזה, ואז אומר ליעקב להרפות ממנו. אבל יעקב, היודע שהזר הוא אורח אלוהי, מסרב לעשות זאת עד שהזר יברך אותו.

הציור של רמברנדט מתאר את ההיאבקות כמו חיבוק אוהב או ריקוד, ואולי סוג של היאחזות בדבר בו אתה נאבק.

פסיכולוגים ראשון לציון: גוגן -יעקב נאבק במלאך-נקודת מבט של צופים מעורבים.

הברכה שמקבל יעקב היא שם חדש, זהות חדשה –"ישראל", שפירושו "מי שנאבק עם ה,'". בדרך-כלל, מאבק מסתיים בהכרעה. אבל במדרש אין סבורים שהמאבק זה הסתיים כך: "אמר ר' ברכיה: אין אנו יודעים מי נצח אם מלאך אם יעקב. ומן מה דכתיב וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, הוי מי נתמלא אבק". [21]. האמונה או הירושה שמשאיר בצורה סמלית יעקב לעם שלם –היא מאבק של אדם בעצמו. זו אינה התמסרות קלה לאמונה אלא מאבק מתמיד.

פסיכולוגים נס ציונה: גוסטב דורה-יעקב נלחם במלאך. המציאות של התהום.

התחריט של גוסטב דורה מציג קרב לחיים ומוות לעומת זאת ונוף רחב בהרבה, נוף של הנהר אותו רוצה יעקב לעבור.  בתמונה זו נראה כי המלאך אינו משקיע כוחות כלל ואילו יעקב נדחף על פי תהום וצריך להשקיע את כל כוחו על מנת לשרוד. השינוי מוצג כאן כהצעה זמינה אבל רק מצב המציג את עצמו כבחירה בן חיים למוות מאפשר בחירה בשינוי. רק עם הגב לקיר אנחנו משתנים.

מאמר זה הוא המשך ל "פחד לקלקל ולהרוס כחסם יצירתי."

ול -אהבה ותקווה הם הדברים המפחידים ביותר.