מופנמים בסגר-פסיכולוג נס ציונה
התמודדות מופנמים עם בידוד וסגרים.
מופנמים זקוקים לקשר אנושי
בתור מי שבעצמו נוטה למופנמות סדרה של מחקרים שפורסמו ב2021 ובהם דיווחים על כך שמופנמים הרגישו מצוקה לא פחותה מהסגרים ואפילו גדולה יותר ממוחצנים -לא הפתיעו אותי.
רבים הניחו שמופנמים ירגישו נפלא במהלך הבידוד של הסגר . האמת שבתחילה זה בדיוק מה שהרגשתי סוג של הקלה, תחושת חופש גדול, והפחתת מתח.
הסופר ג'ון רונסון היה בין הראשונים שהעלה אפשרות זו. "עבור מופנמים, בידוד הוא לא עניין גדול, אז אני למעשה חושב שאנחנו הולכים להיות בסדר", אמר ל-BBC Newsnight ב-20 במרץ 2020. "האנשים שאני מודאג מהם הם מוחצנים והאנשים שלא רגילים למצב כזה."
לדעותיו של רונסון היו שותפים רבים אחרים ברחבי העולם. באתר החדשות בלומברג הכריזו כי מופנמים ימצאו את חווית הסגר "משחררת". רויטרס הציגה את הכותרת "בלי מסיבות, אין בעיה: למופנם לא אכפת להישאר בבית", וכך הלאה.
המציאות, לעומת זאת, התבררה כשונה בהרבה. מספר מחקרים פסיכולוגים בדקו עם תום הסגרים את השפעת האישיות על בריאותם הנפשית של אנשים במהלך המגיפה - ותוצאותיהם מצביעות על כך שלמופנמים היה קשה הרבה יותר להתמודד עם הבידוד ממה שרבים ציפו. מחקרים אלו מדגישים כמה תפיסות שגויות נפוצות לגבי סוגי אישיות שונים והצורך שלהם במגע חברתי, התובנות ממחקרים אלו יכולות לעזור לכולנו לנווט בחיים לאחר הסגרים , כאשר אנו מתחילים להתערבב מחדש.
לצייר אדם כאדם. " כל אדם הוא חצי אי" -"כל בית, כל משפחה... כל קשר בין בני אדם, לרבות קשר זוגי... אולי ראוי שיתקיימו כפגישה בין חצאי איים... מחוברים אל היבשת שהיא המשפחה שלנו, השפה שלנו... בעוד המחצית השנייה של כל אחד עומדת בגבה אל כל אלה ופניה אל הים... אל האלמנטים הנצחיים, התשוקות הסודיות, הבדידות"-עמוס עוז. פסיכולוגים רחובות על המורכבות של הצורך שלנו בקשר ובבדידות במקביל.
ראשית, תזכורת להגדרות המדעיות של התכונות הללו. מופנמות (אינטרוברטיות) ומוחצנות (אקסטרוברטיות) הן נקודות קיצון של אותו ספקטרום, שפסיכולוגים יכולים למדוד על ידי בקשה מאנשים לדרג הצהרות על עצמם בסולם של 1 (לא מסכים) עד 5 (מסכים מאוד). הם כוללים שאלות כמו:
האם אתה נוטה להישאר ברקע באירועים חברתיים?
האם אתה נוטה להגביל את ההיכרויות שלך לכמה חברים נבחרים?
או-
האם אתה אוהב לבלות בעיסוקים חברתיים רבים?
אם אתה מסכים יותר עם קבוצת ההיגדים הראשונה, ולא מסכים עם הסט השני, אז אתה נוטה לקצה
המופנם של הספקטרום; אם התשובות שלך עוקבות אחר הדפוס ההפוך, אתה מוחצן יותר. (אלה שנמצאים באמצע, הם "אמביוורטים" - קצת משניהם.) שימו לב שמופנמות ומוחצנות לא בהכרח קשורות לביישנות. מופנמים פשוט מוצאים שפעילויות חברתיות בודדות יותר מעניינות וממריצות אותם , ואירועים חברתיים עמוסים מרוקנים, בעוד שמוחצנים מעדיפים לחפש גירוי מחוץ לעצמם.
לפסל אדם בעולמו הפרטי. "מופנמים חיים בשני עולמות: אנחנו מבקרים בעולם בני האדם, אבל הבדידות והעולם הפנימי תמיד יהיו הבית האמיתי שלנו".- ג'ן גרנמן, חייהם הסודיים של מופנמים: בתוך העולם הנסתר שלנו. פסיכולוג רמת גן על חווית האדם המופנם וכיצד היא מארגנת את המציאות שלו.
שליש מהאוכלוסיה מוגדר כבעל נטיה מופנמת.
בהתבסס רק על הגדרות אלה, בהחלט היה הגיוני שאנשים מופנמים ייהנו מהשקט של הסגר- אך מחקרים קודמים, הציגו תמונה מורכבת יותר
ידוע, למשל, כי מופנמים נוטים לרגישות רבה יותר, ולחוות רגשות עזים יותר, והם מתקשים לווסת את הרגשות הללו ולהסתגל למצבים חדשים. משמעות הדבר היא שהם נוטים להיות בעלי רווחה רגשית הדורשת תחזוקה ומשאבים רבים יותר. נטיות אלה אולי הפכו אותם לפגיעים יותר ללחץ של הסגרים.
ואז יש את אופי הבידוד במהלך הסגרים. ריחוק חברתי מאולץ מרגיש אחר לגמרי מאורח החיים הטיפוסי של מופנמים, שבו הם חופשיים לבחור מתי ואיך הם פגשו אנשים, ולמתן את זמן ההתקשרות החברתי בהתאם למצב הרוח שלהם.
ציור מופשט בעזרת אפוקסי-סדנת אפוקסי-הפסיכולוגיה של התכנסות וההתרחבות. “הוא תמיד חיפש את משמעות החיים, והנה נראה היה לו שמוצעת לו משמעות; אבל זו היתה מטושטשת ומעורפלת. . . הוא ראה מה שנראה היה כמו האמת בדרך שבה בהבזקי ברק בלילה חשוך וסוער אתה עשוי לראות רכס הרים. נראה היה שהוא מבין שהאדם אינו צריך להשאיר את חייו ליד המקרה, אלא שרצונו חזק; נראה היה שהוא מבין ששליטה עצמית עשויה להיות נלהבת ופעילה כמו התמסרות לתשוקה; נראה היה שהוא מבין שהחיים הפנימיים עשויים להיות עמוקים, מגוונים ועשירים בניסיון, כמו חייו של מי שכבש יבשות וחקר ארצות לא נודעות."- וו. סומרסט מוהם, על השעבוד האנושי-פסיכולוגים רחובות על גילוי היקום שבפנים מול המציאות החיצונית.
הפסיכולוגיות דניאל גובלר וקאטיה שלגל, שתיהן מאוניברסיטת ברן, שוויץ, אומרות, "קשרים חברתיים הם צורך אנושי בסיסי... להיות מופנם לא אומר שאתה לא רוצה להתרועע בכלל."
מופנמות אינה הגנה מבדידות
למרות ההנחות המקובלות, מנקודת מבט מדעית, היה רחוק מלהיות ברור שהמופנמות תציע הגנה מהסוג שרבים כל כך ציפו לה.
גבלר ושלגל היו בין הפסיכולוגים הראשונים שבדקו את האופן שבו האישיות השפיעה על תגובותיהם של אנשים למגיפה. בסוף מרץ ובתחילת אפריל 2020, הם גייסו 466 משתתפים שוויצרים לסקר מקוון שמדד תכונות אישיות ומדדים שונים של רווחה פסיכולוגית. הניתוחים שלהם, שפורסמו בסוף השנה שעברה, הראו שהמוחצנים והמופנמים במדגם שלהם כמעט ולא הראו הבדלים בתחושות הבדידות, החרדה והדיכאון. נראה היה שכולם סובלים באותה מידה.
מריאן ווי מאוניברסיטת וולונגונג, אוסטרליה, בדקה בינתיים 114 משתתפים מארה"ב, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וגרמניה בין סוף אפריל לתחילת מאי 2020. היא מצאה כי מופנמים נמצאו משמעותית עם מדדים קשים יותר נפשית מהמוחצנים, עם רמת בדידות גדולה יותר, חרדה ודיכאון בתקופה זו.
אותם דפוסים הופיעו במחקר של אנהיטה שוקרקון, סטודנטית לדוקטורט באוניברסיטת אלברטה. בסקר של יותר מ-1,000 אנשים ברחבי קנדה בחודשים יוני ויולי 2020, היא גילתה שלמוחצנים יש בריאות נפשית טובה יותר באופן עקבי ממופנמים, למרות ההגבלות הרבות שהגבילו את ההתרועעות שלהם. התוצאות שלה פורסמו ב-19 במאי 2021.
שוקרקון מציינת שייתכן שלמוחצנים היו קבוצות ידידות גדולות יותר לפני המגיפה, וגם אם לא יכלו לראות אותם פנים אל פנים - היו יכולים ליהנות מחלק מהתמיכה החברתית הזו מרחוק, דרך זום או וואטסאפ. "החבריות החזקות האלה שהיו להם לפני המגיפה, היו אולי הדבר החשוב ביותר שעזר להם לעבור את המצב הקשה", היא אומרת. כאקסטרוברטית בעצמה, היא אומרת שהיא מיהרה לארגן אירועים - כמו משחקים קבוצתיים באינטרנט - שיצרו תחושת חיבור. "המוחצנים [עדיין] מצאו דרך להתחבר לאנשים." למופנמים, לעומת זאת, אולי היה פחות הון חברתי מלכתחילה, ולאחר מכן נאבקו למצוא דרכים חדשות לשמור על מערכות יחסים אלה.
כפסיכולוג בתל אביב התחושות שעולות בי למקרא המחקרים הפסיכולוגיים הללו מעורבות. ברור לי לחלוטין שהם מצביעים על עובדות נכונות, מופנמות אינה חוסר צורך בקשרים חברתיים אלא צורך באופי שונה של קשרים כאלו. אינטרוברטים למשל לפי כמה מחקרים צריכים קשרים עמוקים יותר והמשאבים המרובים שמגע באחרים מצריך מהם הם תוצר של אופן עיבוד עמוק ומורכב יותר של אינפורמציה רגשית לכן גם אינטרוברטים טובים יותר בהקשבה פעילה. הם עסוקים יותר בהתבוננות ופחות בתגובה לפיכך גם אינטרוברטים פועלים פחות להשגת סיפוקים מיידים חיצוניים. מערכת ההנעה הרגשית שלהם פנימית.
קורסי פיסול פיגורטיבי -הפסיכולוגיה של המבט המופנה כלפי פנים. "כל הדיבורים האלה, הווידוי הדי נוזלי הזה, היה משהו שלא חשבתי שאי פעם אוכל להביא את עצמי לעשות. זה נראה לי טיפשי, כמו ביצה לא מבושלת שהחליטה לצאת מהקליפה שלה: הסיכון היה להתפשט רחוק מדי ולהפוך לשלולית חסרת צורה".- מרגרט אטווד. פסיכולוג בזום על הרשתות החברתיות כתרומה או כמכשול בפני החוויה האינטרוברטית.
לפיכך הסגרים באמת פגעו במופנמים כמו במוחצנים. מה שמעורר בי קושי הוא ההפתעה (גם זו שלי) הנובעת
מהציפיות שהפנמנו לגבי התפיסה של האינטרוברטיות. אנחנו מורכבים מסתירות ופרדוקסים , הצרכים שלנו והמחירים שאנחנו משלמים תמיד מורכבים יותר מכפי שהם נראים על פני השטח. יותר מכך כלי המדידה והעבודה שלנו תמיד קובעים במידה רבה את התוצאות שנקבל. לפיכך בעולם המותאם לאקסטרוברטים המדדים והשאלות הנשאלות יוצרים ציפיות ותשובות מותאמות לתפיסה שבה אקסטרוברטיות מותאמת יותר לעולם.
לצייר אישה בפני עצמה. "יש כל כך הרבה דברים שאין להם מקום בקיץ ובסתיו ובאביב. כל מה שקצת ביישן וקצת מוזר. כמה סוגים של חיות לילה ואנשים שלא משתלבים עם אחרים ושאף אחד לא באמת מאמין בהם. הם מסתתרים לצד הדרך כל השנה. ואז כשהכל שקט ולבן והלילות ארוכים ורוב האנשים ישנים - אז הם מופיעים".- טובה ינסון, אמצע החורף של המומינלנד. פסיכולוגים תל אביב על הקסם שבאנשים מופנמים ובעולם מנקודת מבט מופנמת.
מהי מופנמות
"מניפסט למופנמים
1. יש הגדרות מילוליות ל'אנשים שנמצאים בתוך הראש שלהם יותר מדי': אנשים חושבים, הוגים.
2. בדידות היא זרז ליצירתיות וחדשנות.
3. את הדור הבא של הילדים השקטים אפשר ואנו חייבים לגדל כך שיכירו את החוזקות שלהם.
4. לפעמים זה עוזר להעמיד פנים כמוחצן. תמיד יהיה זמן לשקט אחר כך.
5. בטווח הארוך, להישאר נאמן לטמפרמנט שלך זה המפתח למציאת עבודה שאתה אוהב ועבודה היא דבר חשוב.
6. מערכת יחסים חדשה אמיתית אחת שווה יד מלאה כרטיסי ביקור (או אלפי חברים בפייסבוק).
7. זה בסדר לחצות את הרחוב כדי להימנע משיחות חולין.
8. 'מנהיגות שקטה' זה לא אוקסימורון.
9. אהבה חיונית; חברות היא אופציונלית.
10. 'בצורה עדינה, אתה יכול לזעזע את העולם'. -מהטמה גנדי"-- סוזן קיין, שקט: כוחם של מופנמים בעולם שלא יכול להפסיק לדבר. פסיכולוגים בתל אביב על הכרה בלגיטימיות ובכוח של המופנמות.
"הסדנה להתהליכים יצירתיים" -היא מרכז להוראת אמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי המאגד, הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הנפשית . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית. "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."