פסיכולוגים תל אביב "קשר למקום"-כנס 2020 .

"רוב האנשים יכולים בקלות להעלות באוב לפחות מקום אחד שחשוב להם. קשר קוגניטיבי-רגשי זה שאנשים מפתחים לעבר מקומות מכונה התקשרות למקום. אחרי שיש לנו התנסויות ארוכות או אינטנסיביות איתם, מקומות יכולים לקבל משמעות אישית גדולה."-'הפסיכולוגיה של התקשרות למקום'. לאיליה סקנל ורוברט גיפורד.

 תחילת מגפת הקורונה גילתה לנו מחדש את הבית ומורכבות הקשר שלנו איתו. הרצאה זו נתנה בכנס שערכנו בזום לפסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים בראשון לציון, ופסיכולוגים ברחובות של "הסדנה" והיא המשך לכמה דפים העוסקים בנושא:

 הבית כמיקום נפשי.

הפסיכולוגיה של הבית והתבטאותה בציור.

חוגי ציור תל אביב: ציור של רונית. -הבית כאלטרנטיבה פסיכולוגית למציאות.

אני כבר מזמן יודע שהחרדה מניעה אותי כמו נהר תת קרקעי. חיות שנושאות את הבית על  הגב, שבלולים וצבים, מרתקות אותי מסיבות מורכבות, אני חושב שהפגיעות שלהן מפחידה אותי. כך  גם אנשים שחיים בתוך בתים ניידים בתוך משאיות למשל. אני חבר בקבוצת פייס בוק כזו 'כפרים על גלגלים'. ואני מרגיש תערובת של כמיהה לחופש המייצג בחירה כזו, ובו בזמן פחד מפני הליכה לאיבוד, שה"אין בית על הקרקע" מייצג עבורי. אני מוקסם ממהגרים ומגלות והלוואי ויכולתי לחשוב על עצמי כאיש העולם הגדול, אני לא. כמו ההוביטים, אני מוגבל וחרד מידי, קשור מידי.

 הבית הוא מקום מקלט עבורי מהעולם, אלטרנטיבה למציאות.  ובעונות חיים שונות, הבתים השונים שלי שימשו אותי בדרכים רבות: מקום בו נוצרה הזוגיות שלי - ואחריה המשפחה שלי, בו גידלתי את הבנות שלי. מרחב שבו קיבלתי  את פני אחרים שהוזמנו לארוחות, חלל של אינטימיות גופנית ונפשית ושיחות ארוכות, עוגן שהפך אותי לחלק מהקהילה. מקום לאסוף את עצמי או אחרים יחד, לשמוח או להתאבל , לחכות בסבלנות לריפוי כלשהו שיעטוף אותי כמו מים.

"במקור הבית ציין את מרכז העולם- לא במובן גאוגרפי אלא במובן אונטולוגי...

הבית היה המקום ממנו העולם יכול היה להיות מוקם....

ללא בית כמרכז האמיתי, ה"יית לא רק ללא מחסה, אלא אבוד באי קיום, באי מציאות. ללא בית הכל היה מקוטע."

ג'ון ברגר

טכניקה מעורבת עם יציקת אפוקסי- תל אביב כבית דיסוטופי.

"היא פשוט עובדת קשה מאוד ועושה את הכסף שלה יום אחר יום, וככה קשה לקנות בית, כלומר אם מה שאת רוצה הוא ממש בית: חלקה שמשתרעת על משהו כמו חצי דונם ובית בודד… הבית שהיא קנתה לא יקר בכלל, למעשה. מפני שקנתה בית בישוב שמרוחק מכל מקום. היא תצא בבקרים בשעה מוקדמת מאוד. לא מוקדמת; מוקדמת מאוד. בסדר; זה פחות חשוב, אם כי זה מעצב את החיים, עובדות מסוג זה, כגון מתי אדם קם לעבודתו.

מה שיותר חשוב הוא שבתוך התהליך התברר שהיא עומדת לחיות לבד בבית. אמנם לא גדול מידי, מוקף עצים ופרחים ואפילו כרם. ה"לבדה" הזה, זה מה שהתברר בסופו של דבר, ושלא היה ברור מלכתחילה."

רחל פלד-'מחקר קצר על אהבה', בתוך 'לאורה הצח של המציאות'.

ובאופן עקבי, הבית שלי היה המקום שבו חיי היצירה שלי צמחו  והתפתחו בלילות ארוכים ובמשך הימים. אבל בו חוויתי גם ריקנות גדולה ושעמום, הוא שחרר אותי וכלא אותי במקביל.

חוגי פיסול תל אביב: הבית כמרחב פסיכולוגי פנימי.

"להדליק או לא להדליק את הטלוויזיה? אבל כל כך משעמם לראות טלוויזיה לבד. לבסוף החלטתי, אלך להדליק את הטלוויזיה. לפעמים אנחנו מתים." קלאריס ליספקטור-בינתיים.

 לאופן שבו אנו חיים בבית ומקיימים את הטקסים הביתיים שלנו יש השפעה חשובה על האופן שבו אנו חיים בעולם החיצון. הוא משפיע על החשיבה שלנו ועל ההתנהגות שלנו. מה מספר עלינו יותר מהבתים שלנו והדרך בה אנחנו מרגישים לגביהם? האם את זורקת  את הבגדים שלך על הרצפה? האם אתה פותח את המקרר, לא מרעב אלא בחיפוש אחר רעיונות טריים? , מה אומר מזרון היוגה שפרוש תמיד, ואיך ומסביב למה, מוצבות הכורסאות שבאמת יושבים עליהן. צילומים של פנים בתים אמתיים, לא כאלו שנועדו למגזינים לעיצוב, צילומים של תכולת מקררים, של מיטות סתורות, של שולחנות עבודה-הם סוג של הצצות פסיכולוגיות עמוקות המגלות לנו פרטים אינטימיים מאוד על חייהם של האנשים. חדר העבודה הכאוטי והדחוס של פרנסיס בייקון. חדר העבודה המסודר והמרווח של אביבה אורי בצילום של מיכל היימן. או החדרים בציורים דוייד הוקני, צבעוניים ועם זאת תלושים באיזה אופן , מגלים מרחק בן אישי שלא ניתן לגשר עליו. 

סדנה לציור: דיוד הוקני-ציור הבית כמרחב פסיכולוגי תלוש.

כל הבתים רדופים. הם רדופים על ידי הילדות שלנו, כאשר הרעיונות הראשונים שלנו על הבית נוצרו, על ידי רוחות הרפאים של הורינו ונטיותיהם, הערכים שלהם ואלו שבפניהם הם סגרו את הדלת. הבתים שלנו מצוירים ומפוסלים על ידי הדברים שאנו בדרך אליהם, או בורחים מהם, על ידי החיים הממשיים שלנו אבל גם על ידי החיים שלא נחיו, אלו המקבילים שנמצאים תמיד ליד חיינו. אני חושב על שלוש אחיות של צ'כוב ועל בית שמוגדר על ידי התחושה של "החיים הם במקום אחר". בית כגלות . וגלות כאובדן בית . בנקודות מסוימות בחיים - בעיקר בגיל ההתבגרות - הבית עשוי להיות האויב, הוא מעכב אותנו, דוחה אותנו ומגדיר  אותנו דרך החלל הנגטיבי. הבית גורם לנו לעזוב את הבית.  דרך הבית אנו מבינים מהי הליכה לאיבוד, האם נמצא את הדרך חזרה  הביתה?.   לקשר למקום כבית יכולות  השלכות חמורות; זה יכול להיות אפילו להיות קטלני . נראה שהסיבה העיקרית לכך שאנשים לרוב לא נוטשים מיקומים המועדים לסכנות טבעיות קטלניות כגון  רעידות אדמה והוריקנים  או סכנות היא הקשר העמוק שלהם למקום. בית וטריטוריה המוגדרת כבית היא הסיבה לרבים ממעשי האלימות בן חברות ובן יחידים. רוב המלחמות הן מלחמות על הבית. הבית לעיתים קרובות מתברר רק לכאורה כמקום בטוח מחקר מ2005 קובע כי  .2.1%   – מכלל הנשים בארץ – נזקקו לטיפול רפואי כלשהו בגלל אירועים אלימים בתוך קטלי הבית.18% מהנשים דיווחו כי היו חשופות לאלימות במהלך חייהן מבן זוגן. בין 20% – 30% מהנשים המטופלות בחדרי מיון בבתי חולים הינן נפגעות אלימות במשפחה. בין שנת 2019 לשנת 2020 חל גידול של כ-%265( כלומר פי 65.3 ) במספר הכולל של הפניות למוקד 118 על רקע אלימות בין בני זוג. ולא נגענו בדרכים מוחצנות פחות של אלימות ויחסים אלימים או פוגעניים בן שאר חברי המשפחה.

ריצ'רד המילטון -:עיצוב פנים", קולאז, סדנאות קבוצתיות לאמנות.

"כשקניתי את הדירה הזאת, אמר לי הדייר הקודם שאת הדירה עיצב ארכיטקט אחד ממוצא בדואי, שגר בה לפני שנים ושהייתה לו תחושה עצומה של מרחבים. ואכן הבית, אינני יודעת במדויק מה המטראז' שלו אולי הוא בכלל קילומטר מרובע, לפחות שלוש מאות מטר מרובע.

מפעם לפעם היה מתעופף החוצה, דרך אחד המרפסות בגורד, איזה רהיט, ולפעמים חצו את קו האורך שלי מתאבדים שצעקתם הייתה נבלעת ברעש האדיר של הרכבות המכוניות והמטוסים." -אורלי קסטל בלום-דולי סיטי.

המושג של הפרספקטיבה קשור בהיסטוריה של הבית ושל העיר, הפרספקטיבה המודרנית היא פרספקטיבה התחומה בתוך קובייה, ניתן לחשוב על עולמות אלטרנטיביים בהם בדואים אם אוהלים מתארים פרספקטיבות במונחים של זמן וחלל אחרים, מהלך יום של גמל, הרכות של יריעת הבד . אנחנו מחפשים ישויות אינטליגנטיות בחלל מחוץ לנו דרך קווים ישרים. האם כל התרבויות כלואות בארכיטקטורה של  קובייה?, האם כל המחשבות כלואות בתוך תיבות?

המושג עיצוב פנים  חושף פרדוקסליות בנוסח אשר, הפנים הוא הוא החוץ, החוץ הוא הפנים. כמו בטבעת מוביוס המישורים מתחלפים ביניהם. "פנים"  מלשון פנייה הוא החלק המופנה אל החוץ, פנים הוא החלק הפנימי. האם עיצוב פנים נועד להרשים? אם כך הוא מופנה החוצה.

סדנאות אמנות: הפסיכולוגיה של הבית בתל אביב.

"עם הזמן, חלקים ספציפיים של הבית  האנושי הפכו לסימנים  וסמלים, המעצימים וחושפים את זהותה של תרבות על ידי הקצאת משמעות ספציפית להיבטים מסוימים של אדריכלות המגורים. המשמעויות המוצמדות לחלקים של הבית  משתנות על פני קשת החוויה האנושית. לדוגמה, גרמי מדרגות המובילים כלפי מעלה הפכו לסמל של תהליך ההתקרבות לגן עדן בתרבויות מסוימות, בעוד שמדרגות המובילות מטה חוברו לעולם התחתון של המוות. חלונות, גגות וכניסות רכשו בהדרגה משמעות בתוך חברות מסוימות ומייצגים יותר מסתם גחמות סגנוניות כאשר הם נצפים בהקשר תרבותי. לדוגמה, חלונות עם תריסים מאובטחים מייצגים פרטיות ביתית מוערכת בחברות מסוימות בעוד שמשות חלונות לא מוארים היטב, מסמלים אירוח פתוח בחברות אחרות. מזוזות וספי מגורים יכולים לקבל משמעות סמלית ומשפטית כאחד. פתח הבית יכול לתפקד, בין הרבה דברים אחרים, בתור פתח סמלי לחיים חדשים, כמחסום מגן כאשר הוא מסומן בקמע הנכון וכגבול חוקי. בית עם דלת פתוחה משווה בחברות מסוימות לסביבה מסבירת פנים, בעוד שהוא מייצג פגיעה מסוכנת בביטחון בחברות אחרות. " -'תזכורות לבית: סקירה של הסימנים הסמיוטים הקשורים למגורי אדם'- תמי סוטקליף.