מכתב מג'ון סטיינבק לבנו המתבגר
חתן פרס נובל ג'ון סטיינבק (1902-1968) ידוע כמחבר ", "ענבי זעם" ו"על עכברים ואנשים", אבל הוא גם היה כותב מכתבים פורה. "סטיינבק: חיים במכתבים" מציג ביוגרפיה אלטרנטיבית של הסופר האיקוני דרך כ-850 מכתביו המתחשבים, השנונים, הכנים, הדעתניים, הפגיעים והחושפניים ביותר, למשפחה, לחברים, לעורך שלו ולמעגל של ידוענים ומפורסמים ואישי ציבור משפיעים.
חוגי ציור-לצייר נער. פסיכולוגים תל אביב על הורים וילדים. "הורים לעיתים נדירות מרפים מהילדים שלהם, לכן הילדים מרפים מהם.
הם ממשיכים הלאה. הם מתרחקים. הרגעים שנהגו להגדיר אותם מכוסים על ידי רגעים של הישגים משלהם. רק הרבה מאוחר יותר, הילדים מבינים; הסיפורים שלהם וכל ההישגים שלהם, יושבים על גבי הסיפורים של אמהותיהם ואבותיהם, אבנים על גבי אבנים,
מתחת למים של חייהם".- פאול קואלו. פסיכולוגים תל אביב על פרספקטיבה רחבה ביחסי הורים וילדים.
בין התכתבויותיו ניתן למצוא את התגובה היפה הזו למכתבו של בנו הבכור תום משנת 1958, שבו הנער המתבגר מודה כי התאהב נואשות בנערה בשם סוזן בעת שהיה בפנימייה. דברי החוכמה של סטיינבק כאב - עדינים, אופטימיים, רגישים, מוצאים את המרחק הנכון, מביעים אמונה בבן, חכמים - וצריכים להיות חרוטים בלבו ובמוחו של כל אדם חי ונושם.
שמי זיו אייל. אני אמן, מורה לאמנות ופסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association - ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין. (פסיכולוג אונליין) אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית. "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." הסדנה מציעה גם טיפולי נוירופידבק כטיפול קצר מועד בלווי פסיכותרפיה או כטיפול בלעדי.
למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ על הצילום המשמש קישור:
ניו יורק
10 בנובמבר 1958
תום היקר:
קיבלנו את המכתב שלך הבוקר. אני אענה על זה מנקודת המבט שלי וכמובן איליין תענה מנקודת מבטה.
ראשית -- אם אתה מאוהב -- זה דבר טוב -- זה בערך הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכל אחד. אל תיתן לאף אחד להקטין את זה או להקל ראש בזה.
שנית - יש כמה סוגים של אהבה. סוג אחד הוא אנוכי, מרושע, שתלטני, אגואיסטי -המשתמש באהבה כדי לבנות חשיבות עצמית. זה הסוג המכוער והמשתק. השני הוא שפיעה של כל מה שטוב בך -- של האדיבות והתחשבות והכבוד -- לא רק הכבוד החברתי של נימוס אלא הכבוד הגדול יותר שהוא הכרה באדם אחר כייחודי ובעל ערך. הסוג הראשון יכול לעשות אותך חולה וקטן וחלש אבל השני יכול לשחרר בך כוח, ואומץ וטוב ואפילו חוכמה שלא ידעת שיש לך.
פסל באפוקסי ליציקה-סדנאות אפוקסי-הפסיכולוגיה של אהבת נעורים. "יש יותר בבילד ממה שאמו רואה. יש בנער יותר ממה שאביו חולם. בתוך כל ילד טמון לב פועם. ולפעמים הוא זועק, מסרב לקבל תבוסה. ולפעמים חלומותיו של אביו אינם גדולים מספיק, ולפעמים החזון של אמו אינו ארוך מספיק. ולפעמים הילד צריך לחלום את החלומות שלו ולפרוץ דרך העננים עם קרני השמש שלו".-בן בהונין, לזכור את יצחק: הקדר החכם והשמח של נידרביף. פסיכולוגים תל אביב על הדרך בה אנחנו רואים את הילדים שלנו, ועל הדרך בה אנו עיוורים להם.
אתה אומר שזו לא אהבת נעורים. אם אתה מרגיש את זה עמוק כל כך -- כמובן שזו לא אהבת נעורים.
אבל אני לא חושב ששאלת אותי מה אתה מרגיש. אתה יודע יותר טוב מכולם. מה שרצית הוא שאעזור לך בשאלה מה לעשות בקשר לזה -- ושאני יכול להגיד לך.
התהלל בזה (אל תתבייש בזה-ה.מ)קודם כול, ושמח מאוד והיה אסיר תודה על זה.
מושא האהבה הוא הטוב והיפה ביותר. נסה לעמוד בזה.
אם אתה אוהב מישהו -- אין שום נזק אפשרי בלהגיד זאת – עליך רק לזכור שיש אנשים שהם מאוד ביישנים ולפעמים השיחה עימם, חייבת לקחת בחשבון את הביישנות הזו.
לבנות יש דרך לדעת או ללחוש את מה אתה מרגיש, אבל בדרך כלל הן גם אוהבות לשמוע את זה.
לפעמים קורה שמה שאתה מרגיש לא נענה מסיבה כזו או אחרת -- אבל זה לא הופך את ההרגשה שלך לפחות ערכית וטובה.
לבסוף, אני מכיר את ההרגשה שלך כי גם אני מרגיש אותה ואני שמח שיש לך אותה.
נשמח לפגוש את סוזן. היא תתקבל בברכה. אבל איליין היא זו שתעשה את כל הסידורים האלה כי זה האזור שלה והיא תשמח מאוד. גם היא מבינה באהבה ואולי היא יכולה לעזור לך יותר ממני.
ואל תחשוש מאובדן. אם זה נכון, זה קורה -- העיקר לא למהר. שום דבר טוב לא בורח.
אהבה,
אבא.
קורסי ציור בתל אביב: לצייר את הנעורים: "אף אמא היא לעולם, תואמת לגמרי, לרעיון של ילד לגבי מה צריכה להיות אמא, ואני מניחה שזה עובד גם להפך. אבל למרות הכל, לא עשינו רע זו לזו , עשינו טוב כמו רובנו".- מרגרט אטווד, סיפורה של שפחה. פסיכולוגים תל אביב על השלמה עם חוסר המושלמות של ההורות.