ציור היפר ראליסטי וקומפולסיביות

ישנם מרכיבים בציור היפר ריאליסטי המושכים  אנשים עם נטיות אובססיביות.

אני מודע לכך שזו הכללה בעייתית ואולי אפילו מסוכנת, אבל כמי שעוסק הן בפסיכותרפיה והן בהוראת אמנות אני חושב שיש יותר ממעט אמת מאחוריה. היכולת לארוג אין סוף שכבות של ציור וליצור אין סוף שכבות של גלייזינג זו על גבי זו, דורשת במובן החיובי של המילה- סוג של יכולת ההתמסרות לפרטים שלא פעם חופפים ומרגיעים איכויות של O.C.D.(הפרעה טורדנית כפייתית). לא פעם תהליך הציור מתואר על ידי אמנים היפר ריאליסטיים בעלי הפרעה הפרעה טורדנית כפייתית כתהליך מדיטטיבי ומרגיע ואילו כתהליך טיפולי. 

כפסיכולוג בתל אביב, אני מפרסם את המאמר הזה בלב חצוי, הרעיון של להסתכל בעבודת אמנות דרך משקפי הטיפול הפסיכולוגי בעייתי בעיניי. ובכלל, ההסתכלות באדם דרך תיוג נפשי, המקטין אותו לסימפטומים שלו, הוא נושא שאני חי איתו שלא בשלום.

מטבע הדברים כפסיכותרפיסט בארץ קטנה, עלי לשמור על האנונימיות של מטופלי ולכן עלי להרחיק את עדותי למחוזות אחרים. מאמר זה נכתב על ידי טרי באונדי  ופורסם בניו יורק טיימס ב 2011- על הצייר- אד לופטוס.

ציור היפר ראליסטי כטיפול פסיכולוגי.

"אמן אשר להתנהגות הכפייתית שלו יש יתרונות"

אד לופטוס, אמן מאוקלנד הידוע בציורי הגרפיט ההיפר-ריאליסטיים שלו, ישב בשבוע שעבר בבית קפה במרכז העיר סן פרנסיסקו ודיבר על כיצד  הפך לאובססיבי לגבי השיער שלו. "זה נשמע מטורף, אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה להסתפר", אמר. "זה היה כמו: אני צריך להסתפר. מתי אני הולך להסתפר? למה אני חושב להסתפר? הלוואי שיכולתי להפסיק לחשוב על להסתפר".

להתקבעות שלו על השיער, אין שום קשר לחשיבות של המראה החיצוני בעיניו, אלא להפרעה טורדנית כפייתית - מחלה שיש לה איכות של  חרדה הגורמת למחשבות טורדניות והתנהגות חוזרת ונשנית כמו הקשה או זמזום כדי לשכך אי נוחות מתמדת. מחלה  שלופטוס, בן ה 38, נאבק בה מאז ילדותו באנגליה.

התוצרים של אופיו האובססיבי של לופטוס מוצגים בגלריה גרגורי לינד בסן פרנסיסקו.  "דברים גדולים שיש להימנע מהם", תערוכת היחיד הראשונה של אד לופטוס מזה שש שנים, הכוללת רישומי עיפרון קטנים שהם הן פוטו -ריאליסטיים והן וסוריאליסטיים: שלד מהלך בנוף הררי שצויר מתצלום של אנסל אדמס; אהובת נעוריו של האמן אפופה בנחיל ציפורים על רקע שמיים מעורפלים.

ציור היפר ראליסטי כטיפול פסיכולוגי.

פרפקציוניזם קיצוני כ-OCD

העבודות מצוירות בפירוט קפדני - חלקית כתוצר של ההפרעה - ועבודה על יצירה בודדת עשויה להימשך עד חמישה חודשים. בשלושת השנים האחרונות הפיק לופטוס 10 עבודות.

אלפונסו קוזיו ומוניק דלאוני, יועצי אמנות ומייסדי אמנות של San Francisco Art Enthusiast, אתר אינטרנט, מעולם לא שמעו על מר לופטוס עד החודש, כשראו את התערוכה שלו. בהתחלה הם חשבו שהתמונות הן קולאז'ים של תמונות.

"זה מטריד," אמר מר קוזיו. "הסתכלתי על זה ואמרתי לבת זוגי, 'אלה תצלומים, נכון?' היא אמרה, 'לא, המחירון אומר שהם כולם רישומי גרפיט'. אמרתי, 'זה בלתי אפשרי'".

ציור היפר ראליסטי כטיפול פסיכולוגי.

אמנות כשליטה בהפרעה 

אד לופטוס מצייר בסטודיו הביתי שלו כשמונה שעות ביום. בדרך כלל הוא עובד מתמונות משפחתיות ישנות או תצלומים מבוימים של חפצים ארציים כמו שקיות אשפה או קלטות וידאו. לאחר מכן הוא משלב את האלמנטים הללו עם תמונות קיימות ומשחזר את התמונות המתקבלות באמצעות גרפיט, בתהליך של חודשים ארוכים של ציור על פני גיליון נייר בודד, משמאל למעלה מימין למטה, כדי למנוע כתמים.

התאמה של התמונות לפני עיבודן בצורת צילום-ריאליסטית נותנת לו תחושת העצמה, אמר. "יש הרבה סיפוק בשליטה". אחד המרכיבים הגדולים ביותר של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, הוא הסביר, הוא השגת שליטה.

מר לופטוס מדמיין את העבודה המוגמרת בראשו  בצורה מושלמת לפני שהוא מעביר אותה לנייר. "זו הדרך שבה אני עושה  דברים בחיי, בין אם זה האופי האובססיבי של היצירה שלי או מחשבות על המוות  שלי, או משהו כזה", אמר.

 עבודה אחת בתערוכה  החדשה הוא ציור של שני זבובים נחים על תפוח. "זה נראה מיזנתרופי, אבל זה סוג של יצירה מלאת תקווה", אמר. "זה קשור למציאת חברות בחלל ריק וכל הדרך לחלוק משהו יפה."

ציור היפר ראליסטי-חוגי ציור ברחובות.

גרגורי לינד, הבעלים והמנהל של הגלריה, אמר שחוסר אמון הוא תגובה ראשונה נפוצה לציורים של מר לופטוס. "אבל זה לא רק פוטו-ריאליזם שמועבר כאן", הוא אומר. "היצירות משדרות בדידות וצורך בחברה כאחד."

מר לופטוס גדל בדורסט, אנגליה, אזור פועלים מדרום ללונדון. עד גיל 16, הוא הפך לגולש סקייטבורד מוכשר למרות שנאבק עם O.C.D. הוא אהב לצייר אבל נטש את האמנות כי "לא יכולתי לגרום לידיים שלי לעשות חצי מהדברים שרציתי שיעשו", אמר. "הגלישה על סקייטבורד הייתה פיזית, אז היא ניזונה מהאנרגיה המוזרה הזו, לפחות לרגע."

ציור היפר ראליסטי כטיפול פסיכולוגי

בגיל 18, אד לופטוס הגיע לסן פרנסיסקו, שם החליק על מרחבי הבטון העצומים לאורך אמברקדרו.

בשנות ה-20 לחייו, הוא למד שיעורי ציור במכללה קהילתית. "אני זוכר שממש הופתעתי מהציור הראשון", הוא אומר. "זה היה רגע טוב."

ציור היפר ראליסטי כטיפול פסיכולוגי

ציור היפר ריאליסטי כפסיכותרפיה

לאחר כמה שנים בהם חקר סגנונות שונים, לופטוס התמקד  ברישום פוטו-ריאליסטי. ההקפדה על הטכניקה התאימה למחלתו, שאותה השווה ל"מערכת אמונות, כמעט כמו דת. אתה מאמין שהקשה על צלחת תגרום לך להרגיש הרבה יותר טוב, וזה קורה, אז זו המציאות".

למרות שהוא למד לדכא את רוב הסימפטומים החיצוניים של מצבו, הוא עדיין עורך רשימות בדיקה נפשיות שמחלקות את העולם לאובייקטים טובים ואובייקטים רעים. "אם אתה חושב על צבע רע, אתה צריך אז לחשוב על צבע טוב, המוח שלך תמיד נלחם." הוא נפגש עם מטפלים וניסה לקחת זולופט, תרופה נוגדת דיכאון, אבל היא פשוט גרמה לו לישון, הוא אומר.

"זה מה שנחמד בציור," הוא אמר. "זו המטרה הבודדת והמגע הפיזי. אתה שקוע בזה נפשית, וזה תרגול שחוזר על עצמו, אז זה  סוג של טיפול".

סדנאות ציור ראליסטי.

המטרה של אדלופטוס כעת היא ליצור לפחות תערוכה חדשה אחת לכל שלוש שנים. הוא יודע שאורך הזמן של תהליך הציור שלו, מתסכל את מי שיש לו חלק במה שהוא עושה, מסוחרי אמנות ועד לאשתו.

"נחמד שיש תערוכה חדשה ושאנשים מגיבים אליה היטב", הוא אומר. "אני מניח שזה הופך את ה OCD לגיטימי עכשיו ופחות לליקוי נפשי."

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד פסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים ברחובות, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." אנו מספקים גם שירות פסיכולוג אונליין לטיפול מרחוק.