דרוש פסיכולוג: ידידות וחברות

איך החברות בינינו לאחרים משתנה במהלך השנים

בהיררכיה של מערכות יחסים, החברות נמצאת בתחתית. יחסים בן שותפים רומנטיים, הורים, ילדים - כל אלה קודמים. זה נכון בחיים, ונכון גם במחקר המדעי. מחקרי מערכות יחסים נוטים להתמקד בזוגות ובמשפחות.

 חברויות הן מערכות יחסים ייחודיות מכיוון שבניגוד ליחסים משפחתיים, אנו בוחרים בהן. ובניגוד לקשרי בחירה אחרים, כמו נישואים ויחסים רומנטיים, הם חסרים מבנה פורמלי. קשה להאמין שהיו עוברים חודשים בהם לא היית מדבר/ת או רואה את בן או בת הזוג  שלך, אבל יש לי חברים קרובים, איתם אני יוצר קשר פעם בכמה חודשים ומתראה פיזית עוד פחות.
ובכל זאת, מחקרים על גבי מחקרים, מראים  כמה החברים של אנשים חשובים לאושרם ואפילו לבריאותם. ולמרות שחברות נוטה להשתנות ככל שאנשים מתבגרים, יש עקביות מסוימת בציפיות שלנו ממנה.

קורס פיסול קרמי-הפסיכולוגיה של מערכות יחסים

מהי חברות?

"הקשבתי לאנשים בני 14 ואנשים בני 100 מדברים על החברים הקרובים שלהם, ויש שלוש ציפיות מחבר קרוב שאני שומע שחוזרות לאורך כל מהלך החיים", אומר וויליאם רולינס, פרופסור לתקשורת בין אישית באוניברסיטת אוהיו.
"מישהו לדבר איתו, מישהו לסמוך עליו ומישהו ליהנות ולבלות איתו. הציפיות האלה נשארות זהות, אבל הנסיבות שבהן הן מתממשות משתנות".

טבעה הרצוני של הידידות ומיקומה בהירארכיה של היחסים הופך אותה כפופה לאילוצי  החיים באופן שמערכות יחסים רשמיות יותר- אינן. בבגרות, כשכל אדם בוחר נתיב משלו ואנשים נעלמים אל תוך חייהם, חברויות הן מערכות היחסים שסביר להניח שיפגעו ראשונות.
את/ה תקוע/ה עם המשפחה שלך, ואת/ה לא יכול/ה להזניח את בן/בת הזוג שלך. אני לא עוזב כמו פעם הכול, ומבלה אחר צהריים עם מיקי  בהתראה של רגע בשתיית בירה על המרפסת שלה בחיפה, כששנינו מתלוננים על מערכות היחסים הרומנטיות שלנו, עכשיו אנחנו קובעים חצי שנה קודם ובדרך כלל לא עומדים בכך- להיפגש בקיץ כשלשנינו יהיה זמן.


הדבר היפה והמיוחד בחברות, שחברים הם חברים כי הם רוצים להיות חברים , הם בוחרים אחד בשני.
לאורך כל החיים, מבית הספר היסודי ועד לבית האבות, חברות ממשיכה להעניק לנו יתרונות בריאותיים, נפשיים ופיזיים. אבל ככל שהחיים שלנו מואצים ומערכות הלחצים השונים עלינו מתגברות, סדרי העדיפויות והאחריות שלנו משתנים, והחברויות מושפעות, לעיתים לטוב, אבל גם לעתים קרובות, למרבה הצער, לרע.

 קורסי פיסול-הפסיכולוגיה של מערכות יחסים

מתי אנו יוצרים חברויות

הבגרות הצעירה היא תור הזהב ביצירת חברויות, בטח בחברה הישראלית שבה הצבא הוא מרכיב מרכזי בפרק הזמן הזה. חווית הצבא בישראל שונה עבור כל אדם ובטח בן המינים, ובכול זאת זה פרק זמן הראשון  שבו אנחנו מתנתקים לראשונה ממשפחת המוצא שלנו, ונמצאים בצורה אינטנסיבית ולפרק זמן של שנים, בחברת קבוצת בני גילנו .

במהלך הבגרות הצעירה, החברות הופכת מורכבת ומשמעותית יותר. בילדות, חברים הם בעיקר ילדים אחרים שכיף לשחק איתם; בגיל ההתבגרות, יש הרבה יותר מרכיבים של חשיפה עצמית ותמיכה בין חברים.  אבל מתבגרים עדיין צריכים לגלות מי הם וללמוד מה היא אינטימיות. החברות שלהם עוזרת להם לעשות את זה. גיל ההתבגרות, הוא תקופה מורכבת ואינטנסיבית של שינויים רגשיים ופיזיים עם עוצמות אמוציונליות.
בבגרות הצעירה, אנשים בדרך כלל קצת יותר בטוחים בעצמם, סביר יותר שיחפשו חברים החולקים את הערכים שלהם בדברים החשובים, ומדברים בשפה רגשית דומה לשלהם.

רשתות החברים שלנו מרוכזות וצפופות יותר באופן טבעי, כשאנחנו צעירים, כאשר רוב האנשים שאנו פוגשים הולכים לאותו בית הספר, או גרים באותה עיר. כשאנשים מתחילים ללמוד, לעבוד ולהקים משפחות, הרשתות החברתיות מתפשטות מתרחבות ומתגוונות. המעבר לצבא ואחר כך ללימודים הוא  צעד הראשון אבל לא האחרון בחברה המשתנה לכיוונים גלובליים.

אנחנו לא מחויבים לחברים שלנו כמו שאנחנו מחויבים כלפי בני הזוג הרומנטיים שלנו, לעבודה שלנו ולמשפחות שלנו. נהיה עצובים להיפרד מהם, אבל זה לא שיקול מרכזי בבחירות שאנו עושים. חברות מאפשרת לנו קשר עמוק ורגשי אבל גם חופש שאין לנו בשום קשר אחר, להתקרב ולהתרחק.

חוג פיסול רחובות-הפסיכולוגיה של ידידות לאורך החיים

השינוי בחברות עם השנים

ככל שאנחנו מתבגרים הלחצים עלינו גדלים, אין לנו זמן, והזמן שכן יש  לנו, צריך להיות מנוצל בקפידה. אנחנו חיים שבעולם של דחיפויות, מה דחוף לי יותר? לבלות זמן עם חבר או לדלג על אימון הכושר שאני לא מצליח לעשות, שלא לדבר על ללכת לטקס ההשבעה בתנועה של הבת שלי, או לגמור לעבוד על המאמר שאני צריך לסיים?  
החברויות שלי  נמצאות תמיד במתח עם המציאות היומיומית שלי. והמתח מוכרע בדרך כלל לטובת המחויבות למציאות. לפעמים אני חושב שאכתוב אימייל לאחד החברים שלי-שאשב באמת ואקדיש זמן לכתוב לו על מה שעובר עלי ואולי נתחיל לתקשר ככה. אבל אפילו לזה אני לא מצליח למצוא את האנרגיה והזמן, למרות שאני יודע כמה טוב זה יכול לעשות לי.

המחויבות הגדולה עבור רובנו היא העבודה והמשפחה. לא כולם מתחתנים או מביאים ילדים לעולם, אבל גם מי שנשאר רווק צפוי לראות את החברות שלו מושפעת מהזוגיות של אחרים.
אנחנו מאבדים הכי הרבה חברים כשאנחנו מתחתנים ויוצרים משפחה. זה אולי משבר החברות הגדול ביותר בחיינו.
אנחנו יוצרים חברים ושומרים על חברים בדרכים שונות. יש את אלו המתיידדים בקלות ובמהירות ולעיתים החברים שלהם הם יותר מכרים מחברים. אחרים בררניים יותר, יש להם כמה חברים טובים שהם נשארים קרובים אליהם לאורך השנים ויש את הגמישים- אלו הנשארים בקשר עם חברים ותיקים, אבל ממשיכים ליצור קשרים  חדשים כשהם נעים בעולם.

רוב  החברים החדשים שאנו יוצרים בגילאים מבוגרים צפויים להיות חלק מסוגים אחרים של מערכות יחסים - כמו עם עמיתים לעבודה, או הורים של החברים של ילדנו - כי קל יותר לנו למצוא זמן ואפשרות להתיידד בדרך הזו.
מיומנות ה"יצירת החברים" שלנו, ("שלנו" במובן "שלי"-אישתי למשל מעוררת בי קנאה ביכולת שלה ביצירת קשרים), מתנוונת עם השנים, אני כבר לא בטוח שאני פתוח וגמיש מספיק ליצור קשר חברי עמוק עם מישהו חדש.
* * *

הפסיכולוגיה של חברות -ימי גיבוש לחברות

אבל מבנה המחויבויות והלחצים שלנו ועלינו, משתנה עם השנים . המשימות שגזלו את זמננו מתמעטות בגיל מבוגר. ברגע שאנחנו יוצאים לפנסיה והילדים שלנו גדלו, נראה שיש לנו יותר זמן וצורך בחברים.
אנשים נוטים להתחבר מחדש עם חברים ותיקים שאיתם איבדו קשר כשהם מזדקנים.  על פי תיאוריית הסלקטיביות החברתית-רגשית, לקראת סוף החיים אנשים מתחילים לתעדף חוויות שיעשו אותם הכי מאושרים ברגע זה, כולל בילוי עם חברים קרובים ובני משפחה.

פיסול בחוטי ברזל, חוג -הפסיכולוגיה של ידידות לאורך החיים

חברים לנצח

ויש אנשים שכן מצליחים להישאר חברים לאורך כל החיים, או לפחות בחלק נכבד מהחיים. אבל מה מנבא אלו חברויות יחזיקו מעמד במערבולת הלחצים והקשיים של מה שקרוי המציאות?

 במחקר תחת השם - חיזוי "חברים לנצח": חקירה אורכית של קרבה מתמשכת בין "החברים הכי טובים".  אנדרו לדבטר הראה קורלציה חיובית בן מספר החודשים שחברים דיווחו בהם שהם קרובים לחבריהם ב-1983 לקרבה ב-2002. ניתן לפרש את הממצאים כסוג של "כשל מהמרים" -ככל שהשקעת בחברות משאבים גדולים יותר, יפחתו הסיכויים שתוותר על ההשקעה, וגם גדל הסיכוי שתמשיך בחברות. . מחקרים אחרים מצאו שאנשים צריכים להרגיש שהם מפיקים מהחברות באותה מידה שהם משקיעים בה, והסימטריה בהשקעה הזו יכולה לחזות את המשך הצלחתה של ידידות.
מאידך לבלות את כול אורך החיים עם אותה קבוצה של חברים טובים יכולה להיות חוויה מעצבנת ומקבעת. כול אחד תקוע בזהות החברתית שנוצרה לפני שנים, אותה שפה שלא מובנת לזרים, אותן בדיחות פנימיות קבועות חוזרות ולא מצחיקות, שמעצבנות את אישתי., נכון שזו תחושה של להחליק לנעלי בית ישנות ונוחות, אבל לפעמים גם קצת מסריחות ומשעממות.
אבל בדיוק השפה משותפת מסוג זה היא חלק ממה שגורם לחברות להימשך. באותו מחקר של לדבטר, החוקרים הצליחו גם לחזות את הקרבה העתידית של חברים ב2003 לפי רמת  הביצועים שלהם במשחק ניחוש מילים בשנת 1983.
"מיומנות תקשורת כזו והבנה הדדית עשויים לעזור לחברים לעבור בהצלחה  שינויים בחיים המאיימים על יציבות החברות", נכתב במחקר. חברים לא בהכרח צריכים לתקשר לעתים קרובות, או בצורה מורכבת, רק באופן דומה.

המדיה החברתית מאפשרת לשמור על יותר חברויות, אבל בצורה רדודה יותר. וזה גם יכול לשמור על מערכות יחסים שאחרת היו נכחדות.

חוגי ציור ורישום-הפסיכולוגיה של חברות.

ככל שאנחנו מתבגרים אני חושב שאנחנו לומדים במובנים מסוימים לדרוש פחות מהחברים שלנו. אנחנו מודעים לכך שיש להם כמו לנו, מערכות של נאמנויות קודמות לנו ולחצים בדיוק כמו עלינו. זה סוג של אובדן עצוב שאני שומע עליו הרבה דווקא מהחברים הרווקים שלי שנשארו - אני מרגיש עם הציפייה שאעמיד במקום גבוה יותר את המחויבות לחברות שלנו.
אבל הדברים שהופכים את הידידות לשברירית גם הופכים אותה לגמישה.  אנחנו מסוגלים לחשוב על החברות שלנו כרציפה, גם אם עוברות תקופות ארוכות שבהן לא היה קשר. אמא שלי תפגע אם לא אדבר איתה בטלפון פעם בשבוע אבל הנחת ברירת המחדל עם חברים היא שאנחנו עדיין חברים כל עוד לא רבנו.


אולי חברים מוכנים יותר לסלוח על הפסקות ארוכות בתקשורת מכיוון שגם הם מרגישים את הדרך המוזרה בה הזמן חולף במהירות לא מובנת ומשנה אותנו.
אנחנו מפסיקים לסמוך ולהסתמך באותו אופן על החברים שלנו כשאנחנו מתבגרים, אבל זה מאפשר קשר מסוג אחר, המבוסס על הבנה הדדית של המגבלות המציאותיות והאנושית של חברות. זה אובדן של פנטזיה, ולא רק פנטזיה. אובדן אמתי של דבר מה שיצר אותנו והיה משמעותי בתקופה חשובה. הכול אולי מאבד מחדותו עם השנים, אנחנו כבר לא מתים מאהבה, ומיקי לא תתרום לי כליה אם אצטרך, כפי שטענתי באוזני אשתי כדי לתאר את עומק המחויבות והחברות שלי איתה בגיל 25.    אנחנו כבר לא דוד ויהונתן, היפים והנאהבים בחייהם ובמותם.  אבל אני עדיין מאמין לה כשהיא אומרת לי-אני אוהבת אותך, בשיחות שלנו אחת לכמה חודשים

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לטיפול פסיכולוגי, המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". בנוסף לטיפולי פסיכותרפיה רגילים-אנו מציעים גם טיפול בנוירופידבק, טכניקה לטיפול קצר מועד יעיל ומוכח בדיכאון, חרדה, פוסט טראומה ועוד. למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור: