פסיכולוג בראשון לציון:קורבנות 

“מִי שֶׁנִדְפַק פַּעַם אַחַת/ כְּבָר לֹא יָכוֹל לְהִגָּמֵל מִזֶּה"-מאיר אריאל שירים

להיות קורבן ולהרגיש קורבן, זהו מצב מורכב ואחד הנושאים העולים בטיפול פסיכולוגי באופן מתמיד. חשוב להרגיש ולכעוס על העוול שנעשה לנו. אי הכרה בעוול מצד הקורבן היא אחת הבעיות הראשונות שעולות בטיפול נפשי. חלק מתהליך הטיפול הוא חזרה לחוויה הטראומטית שמהכאב שלה מנסים להימנע כדי לצמוח מהפצע.  חווית הקורבנות, והגדרת האדם כקורבן, מאפשרת לאדם או לקבוצה לגייס משאבים נפשיים בתוכו ומהסביבה בתנאי שזו מכירה בעוול, כדי לתקן את הפגיעה.  לכן  קורבנות מסוגים שונים נאבקים על ההכרה בהם.  אולם קורבנות גם עלולה להחליש. להיות קורבן זה שווה ערך ללהיות חלש. (וזו אחת המוטיבציות או ההסברים שלנו-למדוע אנחנו לא מוכנים להכיר בפצע).

הקורבן פועל תמיד מתוך חוויה הישרדותית, חוויה של מלחמה על חייו, ובמלחמה כמו במלחמה-לא מתייפייפים,  האיום שהוא חווה הוא קיומי באופן מתמיד. ובהישרדות המציאות מקוטבת, מי שלא בעדי-נגדי. העולם מחולק לשחור ולבן. זוהי הסכנה של התקרבנות כאסטרטגיה קיומית.

"הסדנה" -היא מרכז לטיפול פסיכולוגי, המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". בנוסף לטיפולי פסיכותרפיה רגילים-אנו מציעים גם טיפול בנוירופידבק, טכניקה לטיפול קצר מועד יעיל ומוכח בדיכאון, חרדה, פוסט טראומה ועוד. למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

קרבנות כנרטיב

“יש חברות מסוימות, במיוחד כאלה עם היסטוריה ארוכה של סכסוך ממושך, שבהן הנרטיב המרכזי של” החברה הוא נרטיב מכוון קורבנות  זהו הנרטיב היהודי. זה נקרא "קורבנות תמידית". ילדים בגן לומדים לאמץ את האמונה שישראלים סובלים יותר מהפלסטינים, שהם תמיד צריכים להגן על עצמם ולהיאבק על קיומם. מה שמעניין הוא האופן שבו הנרטיב הזה מאפשר לאנשים להפנים את ההיסטוריה של אומה ולחבר בין סבל בעבר להווה."-ד"ר רהב גבאי

"בחברה מקוטבת, קורבנות היא אות כבוד. היא  נותנת לאנשים כוח. "הקורבן הפך לאחד מעמדות הזהות” החשובות ביותר בפוליטיקה  האמריקאית", רוברט ב' הורביץ, "פוליטיקה כקורבנות, קורבנות כפוליטיקה,"

"זה לא אקטיביזם, הרעיון הזה של טוהר ושאתה אף פעם לא טועה, ותמיד מעורה פוליטית וכל זה - אתם צריכים להתגבר על זה במהירות. העולם מבולגן. לאנשים שעושים דברים טובים יש פגמים". ברק אובמה על תרבות הביטול.

קורסי פיסול: הפסיכולוגיה של הקורבנות

ענה מהר: דרג כמה אתה מסכים עם כל אחד מהאמירות האלו בסולם של 1 ("לא אני בכלל") עד 5 ("זה כל כך  אני"):

חשוב לי שאנשים שפגעו בי יכירו שנעשה לי עוול

.

אני חושב שאני הרבה יותר מצפוני ומוסרי ביחסים שלי עם אנשים אחרים בהשוואה ליחס שלהם אלי

.

כשאנשים שקרובים אלי מרגישים פגועים ממעשיי, חשוב לי מאוד להבהיר שהצדק בצד שלי

.

קשה לי מאוד להפסיק לחשוב על העוול שעשו לי אחרים

.

אם קיבלת ציון גבוה (4 או 5) בכל הפריטים הללו, ייתכן שיש לך מה שפסיכולוגים זיהו כ"נטייה לקורבנות בין-אישית".

לימודי פיסול: הפסיכולוגיה של הקורבן

נטייה לקורבנות בין אישית

ד"ר רהב גבאי וד"ר בועז המאירי  מהמחלקה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, יצרו מבחן וערכו סדרה של מחקרים אמפיריים כדי לאפיין אנשים שקבלו ציונים גבוהים במבחן הבודק  "נטייה לקורבנות בין אישית" (TIV -Tendency toward Interpersonal Victimhood.)

אותה הם מזהים כתכונת אישיות שלילית.  לאותם אנשים יש "תחושה מתמשכת שהם הקורבן בסוגים שונים של יחסים בין אישיים"-הם כותבים.

המחקר מגדיר את  ה- TIV כבנוי סביב ארבעה מרכיבים:

המרכיב הראשון הוא צורך בלתי פוסק שהעובדה שהאדם היה או הוא עדיין קורבן , תזכה להכרה ברורה וחד משמעית הן על ידי העבריין והן על ידי החברה בכללותה.

המרכיב השני הוא "אליטיזם מוסרי", האמונה שלקורבן יש סטטוס מוסרי גבוה, הוא "מוסרי ללא רבב", בעוד ש"האחר" הוא לא מוסרי מטבעו.

המרכיב  השלישי הוא חוסר אמפתיה, במיוחד חוסר יכולת לראות את החיים מנקודת מבט אחרת, וכתוצאה מכך הנפגע מרגיש זכאי לפעול באנוכיות בתגובה.

המרכיב הרביעי הוא הממד הרביעי הוא הרומינציה, מחשבות חוזרות ונשנות על הפגיעה שנמשכות זמן רב. הרבה יותר קשה לעבור הלאה".

הפסיכולוגיה של הקורבן-ציור של אניולו ברונזינו

האמת היא, שאנו חיים כיום בתרבות של קורבנות שבה קבוצות ויחידים מבחינה פוליטית, חברתית ותרבותית, מדגישים ומגדירים  את זהותם כקורבן ומתחרים ב"אולימפיאדת הקורבנות".

 צ'ארלס סייקס, מחבר הספר "אומה של קורבנות, דעיכת האופי האמריקאי" A Nation of Victims) The Decay of the American character), ציין כי הדבר נובע בחלקו מתחושת זכאותם של קבוצות ויחידים לאושר והגשמה. בהתבסס על עבודתו של סייקס, גבאי ועמיתיו מציינים: "כאשר תחושות הזכאות הללו משולבות עם נטייה גבוהה ברמת הפרט לקורבנות בין-אישית, מאבקים לשינוי חברתי נוטים יותר ללבוש צורה תוקפנית, מזלזלת ומתנשאת".

בראיון שערך ד"ר רהב גבאי עם מארק מקנאמרה בנאוטילוס הוא  מציג את המחקר:

האם TIV הוא סטייה אישיותית?

היא יכולה להיות, אם האדם מדורג  גבוה בסולם ה- TIV. אבל לא חקרנו חולי נפש קליניים. זה לא מה שעניין אותי. מעניין אותי איך הנטייה הזו מופיעה אצל אנשים נורמליים, לא אלה עם הפרעת אישיות. מה שמצאנו הוא שכמו בעקומת פעמון, רוב האנשים שחווים TIV מופיעים בטווח הביניים.

מצאת מתאם בין TIV לבין מה שציינת כ"סגנון התקשרות חרדתי", בניגוד לסגנונות "בטוחים ונמנעים". מהו סגנון  התקשרות חרדתי?

דרך נוספת לנסח זאת היא "סגנון התקשרות אמביוולנטי".  כאשר הטיפול בילד צעיר  מאוד, אינו נתפס כבטוח, אולי מכיוון שהאם, או הדמויות הגבריות בחייו של הילד, אינן פועלות  באופן עקבי, דמויות אלו עלולות לפעול בתוקפנות רבה ללא אזהרה, או שהן לא מבחינות ונענות כשהילד זקוק לטיפול- נוצר סגנון ההתקשרות החרדתי או סגנון ההתקשרות האמביוולנטי.

אז קורבנות היא התנהגות נלמדת לאחר גיל מסוים.

כן, בדרך כלל ילדים מפנימים את התגובות האמפתיות והמרגיעות של הוריהם, וכך הם לומדים לא להזדקק לאחרים מבחוץ כדי להרגיע את עצמם. אבל אנשים עם TIV גבוה לא מצליחים  להרגיע את עצמם. זו גם הסיבה שהם חווים את הפגיעה בתקופה ארוכה. יש להם נטייה לחשיבה שלילית מעגלית וחזרתית (רומינציה). הם כל הזמן מזכירים לעצמם ולאחרים שהם פגועים, זוכרים ומשקפים את מה שקרה, וגם הם ממשיכים להתעכב על הרגשות השליליים הקשורים לפגיעה: חוסר התקווה ועלבון.

חוג פיסול קרמי-פסיכולוגיה של הקורבן

היבטים של קורבנות

למה כל כך קשה לאנשים עם רמה גבוהה של קורבנות  לזהות שהם יכולים לפגוע, או פוגעים  באנשים אחרים?

הם לא רוצים לחלק את מרחב הקורבנות עם אנשים אחרים. הם רואים את עצמם כקורבן האולטימטיבי. וכשאנשים אחרים אומרים, "בסדר, אני יודע שפגעתי בך, אבל אתה גם פגעת בי," ורוצים שהם ייקחו אחריות על מה שהם עשו, האדם עם TIV לא מסוגל לעשות את זה כי זה מאוד קשה לו לראות את עצמו בתור תוקפן.

באחד ממחקריך אתה מסיק שקורבנות קשורה לחוסר רצון לסלוח, אפילו לרצון מוגבר לנקמה. איך הגעת לזה?

בניסוי, המשתתפים התבקשו לדמיין שהם עורכי דין שקיבלו משוב שלילי משותף בכיר במשרדם. מה שמצאנו הוא שככל שהנטייה של המשתתפים לקורבנות בין-אישית גבוהה יותר, כך הם נטו לייחס את הביקורת של השותף הבכיר לתכונות שליליות של השותף הבכיר עצמו, מה שהוביל לרצון גדול יותר בנקמה. המחקר שלנו מגלה שלא רק שלאנשים עם TIV גבוה יש מוטיבציה גבוהה יותר לנקמה, אלא שאין להם רצון להימנע  מאלו שפגעו בהם.

כיצד המרכיב הרביעי של TIV, רומינציה, מחזק את הנטייה הזו?

במסגרת TIV אנו מגדירים רומינציה כעיסוק רגשי עמוק וארוך בפגיעות בין אישיות, לרבות כל מיני דימויים ורגשות. ומה שמעניין הוא שהמחשבות  המתמידות עשויות להיות קשורות לציפייה לפגיעות עתידיות. מחקרים אחרים הראו שסוג כזה של מחשבות מעגליות, חוזרות  מנציחות מצוקה ותוקפנות הנגרמות בתגובה לעלבונות ואיומים, על ההערכה העצמית של האדם.

האם אפשר לפתח נטייה לקורבנות בין-אישית .מבלי לחוות טראומה חמורה או פגיעה ממשית?

אתה לא צריך להיות קורבן, התעללות פיזית, למשל, כדי להציג נטייה לקורבנות, אבל האנשים  שקבלו ציונים גבוהים מאוד ב-TIV הם בדרך כלל אלה שחוו טראומה כלשהי, כמו PTSD. ויתכן שהם לא התאוששו מזה לחלוטין. יתכן שהם לא השלימו טיפול. תופעה שאנו רואים לעתים קרובות היא שהם נוטים לפעול בתוקפנות רבה כלפי בני משפחה.

אנתוני גרומלי-פיסול-הפסיכולוגיה של הקורבנות

עד כמה TIV מתיש עבור אלו עם TIV בינוני? האם זה משפיע על התפקוד היומיומי?

כן. ככל שה-TIV גבוה יותר, כך אתה מרגיש יותר קורבן בכל היחסים הבינאישיים שלך. אז אם אתה באמצע הסקאלה, אתה עלול להרגיש את עצמך כקורבן במערכת יחסים אחת אבל לא באחרת, נניח עם הבוס שלך, אבל לא עם אשתך וחבריך. אבל ככל שאתה מרגיש יותר קורבן, אתה מרחיב יותר את התחושות הללו לכל מערכות היחסים הבינאישיות שלך. ואז כמובן זה יכול להשפיע על כל היבט בחייך. אם אתה מרגיש שאתה קורבן בעבודתך, למשל - עשינו הרבה ניסויים עם נרטיבים של מנהלים ועובדים - זה אומר שאתה לא יכול להרשות פגיעה מהבוס שלך, לא משנה כמה טריוויאלית היא. אני חושב שכולנו יודעים שפגיעות  ביחסים בין אישיים מאוד נפוצות. אני לא מדבר על טראומות, אני מדבר על אותן פגיעות יומיומיות קטנות, והשאלה היא איך מתמודדים עם זה.

 האם יכול להיות היבט חיובי לקורבנות?

יכול להיות בהחלט.  למשל, כאשר קורבנות מתאגדים למען מטרה משותפת כלשהי, כמו מחאה חברתית להעלאת מעמד האישה.

כשאני מדבר על קורבנות, אני מדבר על משהו שיש בתוכו תוקפנות, חוסר אמפתיה ורומניציה. אבל כאשר אתה מביע רגשות של פגיעה במערכת יחסים אינטימית, למשל, זה יכול להיות חיובי. כי במצב הזה אתה לא רוצה להסתיר את הרגשות שלך. אתה רוצה להיות כנה. אתה רוצה להיות אותנטי. אם תמיד אתה מנסה לרצות, אם כל הזמן אתה אומר, "לא, הכל בסדר, לא נעלבתי", זה לא עוזר לקשר. אני חושב שזה מאוד חשוב לבטא בצורה אותנטית את הרגשות השליליים שיש לך בתוך יחסים משמעותיים, כי אז הצד השני יכול להיות מושפע ולהגיב וכך תוכלו לקיים דיאלוג אמיתי.

האם אנשים עם דרוג גבוה בסולם TIV נוטים לחפש בני זוג או חברים החולקים את הנטייה?

זו הנחה חכמה, אבל זה לא משהו שחקרתי באופן אמפירי. תיאורטית, כן. אני חושב שלאנשים עם נטייה נמוכה לקורבנות- יהיה קושי בקשר רומנטי עם מישהו שיש לו נטייה גבוהה לקורבנות. סביר שקשר יציב יווצר בן שני אנשים שיש להם נטייה גבוהה לקורבנות, ואו מישהו שהוא כזה עם מישהו שיש לו הערכה עצמית מאוד נמוכה, וזה לא אותו דבר כמו TIV נמוך, מישהו שמרגיש שלא מגיעה לו מערכת יחסים טובה יותר.

פיסול בחימר ואפוקסי-קורס אפוקסי לפיסול- הפסיכולוגיה של חווית הקורבן

קרבנות כנטייה תרבותית

האם יש הבדלים בן מדינות  בנטייה לקורבנות?

יש הבדלים מאוד גדולים בין המדינות. למשל, כשטיילתי בנפאל גיליתי שהנטייה שלהם לקורבנות נמוכה מאוד. הם אף פעם לא מראים כעס והם לא נוטים להאשים אחד את השני. זה ילדותי עבורם להראות כעס.

קורבנות היא גם עניין של סוציאליזציה.

כן, ואתה רואה את זה כשמנהיגים מתנהגים כמו קורבנות. אנשים לומדים שזה בסדר להיות תוקפני וזה בסדר להאשים אחרים ולא לקחת אחריות על פגיעה באחרים. זו רק ההשערה שלי, אבל יש חברות מסוימות, במיוחד כאלה עם היסטוריה ארוכה של סכסוך ממושך, שבהן הנרטיב המרכזי של החברה הוא נרטיב מכוון קורבנות. זה הוא למשל , הנרטיב היהודי. זה נקרא "קורבנות תמידית". ילדים בגן לומדים לאמץ אמונות שישראלים סובלים יותר מהפלסטינים, שהם תמיד צריכים להגן על עצמם ולהיאבק על קיומם. מה שמעניין הוא האופן שבו הנרטיב הזה מאפשר לאנשים להפנים את ההיסטוריה של אומה ולחבר בין סבל בעבר להווה.

האם ניתן  להרחיב את הגדרת הדינמיקה הזו לקבוצות שחולקות נטייה זו?

זו שאלה מאוד מעניינת, אבל לצערי אני לא יכול להגיד עליה הרבה. מה שאני יכול לומר הוא שהמרכיבים הפסיכולוגיים היוצרים את הנטייה לקורבנות בין-אישית - אליטיזם מוסרי וחוסר אמפתיה - רלוונטיים במיוחד גם בתיאור תפקידם של בעלי כוח חברתי.

מחקרים מצביעים על כך שהחזקת כוח מצמצמת לעתים קרובות את האמפתיה והפרספקטיבה ומפחיתה את הדיוק בהערכת רגשותיהם של אחרים, האינטרסים והצרכים של אחרים ותפיסת אופן המחשבה של אחרים. אז לא רק ש-TIV מקטין את הפרספקטיבה, אלא לכוח עצמו יש את אותה השפעה. בנוסף, כוח מגביר את הסטריאוטיפים ותפיסת האחר כאובייקט. אז כאשר מצטרפים את הנטייה לקורבנות למאפיינים השליליים של אחזקת כוח ,יחד הם יכולים להיות  אסון.

מה אנחנו יכולים לעשות כדי להתגבר על הנטייה לקורבנות?

זה מתחיל בדרך שבה אנחנו מחנכים את ילדינו. אם אנשים ילמדו על ארבעת המרכיבים של קורבנות, ויהיו מודעים להתנהגויות האלו, הם יוכלו להבין טוב יותר את כוונותיהם ומניעיהם. יתכן והם יוכלו להפחית את הנטיות הללו. אבל אני שומע אנשים שאומרים שאם הם לא ישתמשו בתחושת הקורבנות, אם הם לא יתנהגו כמו קורבנות, הם לא ישיגו את מה שהם רוצים להשיג. וזה עצוב מאוד.