תרבות הזלילה כהפרעה פסיכולוגית

הזלילה הגדולה היא קומדיה אפלה איטלקית משנת 1973 על קבוצה של ארבעה חברים שמסתגרים בווילה ואוכלים את עצמם למוות. . הסרט הוא קלאסיקת קאלט  שהוקרנה לאחרונה בסינמטק בתל אביב בVOD לרגל יום ללא דיאטה הבינלאומי. אני חושב עליה מידי חג שאני חוגג עם המשפחה המורחבת העיראקית שלי בעקבות כמויות האוכל שהדודות ואמא שלי מכינות לחג. ויותר מזה כמויות האוכל האדירות שנזרקות בתום הארוחה.

אבל הזלילה הישראלית מתגמדת לעומת הזלילה האמריקאית אליה נחשפתי בזמן לימודי בארצות הברית.  החגים האמריקאים הם מופע של הגזמה החל מתרנגול ההודו הענקי שבלעדיו חג ההודיה הוא לא חג ועד לפשטידות הדלעת הנערמות על השולחן.

נורמן רוקוול-סעודת חג ההודיה. "חיי המעמד שלנו, של העשירים והמלומדים, לא רק היו דוחים בעיני אלא איבדו כל משמעות. סכום הפעולה והחשיבה שלנו, של המדע והאמנות שלנו, הכל הדהים אותי כסוג של  נהנתנות יתר של ילד מפונק." ~ ליאו טולסטוי. פסיכולוג רחובות על עידן הנהנתנות.

באמריקה כמו באמריקה הכל בגדול יותר . מכוניות גדולות יותר, (אלה לא מכוניות אלו משאיות קטנות), ההמבורגרים גדולים יותר, והארוחות במסעדות הן בעלות ממדים מדהימים. ב12 דולר תוכלו לאכול ארוחת בופה בסגנון "אכול כפי יכולתך" -בכמויות אדירות. אחרי ביקור במסעדה כזו והשפע והמגוון שהן מציעות, תרגישו מתוסכלים עוד יותר ממחירי מנות החתונה בישראל או ממחירי המסעדות כאן. מאידך גם האמריקאים עצמם מגיעים למידות גדולות יותר מכל מה שאנו רגילים אליו בישראל.

( "תחנת הבשרים כוללת כעשר מנות שונות — המבורגרים וצלי קדירה, עוף בורבון ועוף מטוגן, נקניקיות, קציצות בשר, בשר טחון ברוטב מקסיקאי, צלעות כבש וחטיפי עוף לילדים. יש גם תחנת דגים, מטוגנים ועל הגריל, כולל שרימפס, ומגשי פיצות במגוון תוספות שלא מפסיקות לצאת מהתנור. בהמשך ניצבת תחנת פסטות בצורות שונות ושלל רטבים, לזניה ורביולי, עשרות תוספות מכל הסוגים, שלושה סוגי מרקים, עמדת סלטים עמוסה להתפקע, וכמובן — עמדת מנות אחרונות שהיתה גורמת לכל בופה קינוחים בחתונה ישראלית להחוויר מבושה. מבחר עוגיות, תותים מצופים בשוקולד, מאפינס בטעמים שונים, עוגת שוקולד ענקית, פאי תפוחים ופאי אוכמניות, בראוניז, ואם זה לא מספיק אז יש גם מכונת גלידה בשירות עצמי, מכונת ברד משוכללת עם שלושה טעמים, משקאות קלים חופשי ושתייה חמה " -צח יוקד-הארץ ).

לצייר אוכל-לצייר חיים. "יותר מדי מדבר טוב יכול להיות נפלא!"- מיי ווסט, פסיכולוגים רחובות על המתח בן הגזמה לנהנתנות כמתח בן התמכרות להמנעות להתמכרות לשפע.

דו"ח של ה–OECD שפורסם ב2019 ועוסק בנטל הכלכלי של תופעת השמנת היתר והמחלות הכרוניות הקשורות בה, מצביע על כך שהשמנת היתר בישראל, כאחת מתוך 36 מדינות ה-OECD שנכללו בדו"ח, מקצרת את החיים בשלוש שנים וארבעה חודשים. השיעורים הגבוהים ביותר של קיצור חיים עקב מחלות בהקשר להשמנת יתר נמצאו במקסיקו (ארבע שנים וחודשיים), פולין ורוסיה (3.9), ארה"ב והונגריה (3.7) רומניה (3.5). לעומת זאת, המדינות שבהן קיצור החיים הוא הנמוך ביותר עקב השמנת היתר בהתאם לדירוג זה היו: הודו ויפן – שנה אחת, אינדונזיה – 1.5, דרום קוריאה – 1.7, צרפת – 2.7 ואירלנד – 2.9 שנים.

אני יכול להבין את ההגזמה של ארוחות החג הישראליות, את הצורך בשפע כדרך לסמן את האושר והעושר , אני בא ממשפחה פולנית ניצולת שואה מצד אבי-ונדמה לי שחווית הרעב והמחסור טבועה עמוק בדנ"א היהודי. ארוחות חג כללו בולמוס מזון בתקופה שבה אנשים רבים סבלו מגירעון קלורי, כך שארוחה גדולה הייתה פינוק אמתי ודרך לצבור קלוריות לתקופות קשות. אבא שלי שסבל בילדותו את השואה  והמחסור של השנים שלאחריה  דיבר בנוסטלגיה על ארוחות חג כיום אחד בשנה בו הוא לא הלך לישון רעב.

לצייר אוכל-"כל דבר ששווה לעשות, שווה לעשות בהגזמה"- מיק ג'אגר. פסיכולוג תל אביב על הפסיכולוגיה של האיזון ועל הפסיכולוגיה של היציאה מאיזון.

 אוכל ומאכלים מסוימים במיוחד תמיד היו דרך לסמל שפע ודרך להתברך בשפע  . "יהיה רצון מלפניך אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו שירבו זכויותינו כרימון". אנו מברכים בראש השנה.

אבל אי אפשר בתקופה המודרנית לחשוב על אוכל לא רק כעונג אלא גם כדרך לייסורי מצפון-או כהפרעת אכילה.  הפרעות אכילה (והפרעות צריכה) נדמה לי -יותר מכל דבר אחר מסמנות את תקופתנו.

בולמוס אכילה או  או בינג' (Binge eating ) מצוי במגוון של הפרעות אכילה, כגון בולימיה, אנורקסיה  ו-BED, אולם הוא מצוי גם בטווח נרחב של אוכלוסייה שאינה מאובחנת כסובלת מהפרעת אכילה קלינית כלשהי.

אכילת בינג' כוללת שני מרכיבים: צריכת כמות גדולה של מזון בפרק זמן קצר יחסית יחד עם תחושה של היעדר שליטה, אולם שני המרכיבים הללו אינם בהכרח קשורים זה לזה.

מטופלים רבים מדווחים על בינג' סובייקטיבי, הכולל אכילת כמויות קטנות יחסית של מזון ובהן איבוד השליטה הינו המרכיב המטריד. אחרים מתארים חוויות של "נשנוש מתמשך", כלומר אכילת כמות גדולה של מזון הנמשכת לאורך זמן רב, ללא תחושה של איבוד שליטה.

לצייר ארוחה משפחתית- "הנאה היא  מה שמאפשר  יצירתיות, אל תתייחסו יותר מדי ברצינות לחיים”.- איולה אקונבוייג'ו. פסיכולוג אונליין על המסרים הסותרים של התרבות המודרנית לגבי הנאות החיים.

עבור רוב האנשים, הקלה ברעב אינה עוד המקור להנאה בארוחות חג . עם זאת, אכילה היא עדיין מהנה, במיוחד כשהיא חברתית. מחקרים מראים שאכילה עם אדם אחר יכולה לגרום לאוכל להיות טעים יותר, ואכילה עם חברים או משפחה שאוכלת הרבה גורמת לנו להגזים באכילה .  יש מחקרים הקושרים שתייה חברתית עד כדי שכרות (שמכונה בפי החוקרים "נהנתנות מחושבת") להנאה חיובית.  אז בטווח הקצר, נראה כי אכילת יתר יכולה לשמח אותך, במיוחד אם אתה עושה  זאת עם אנשים אהובים. (למרות שכאב הבטן שאחריו עלול להיות פחות מהנה.)

אבל מה לגבי הטווח הארוך? בצד החיובי יש את הזיכרונות שלנו, שהופכים את ההנאה החולפת של הארוחה לתגמול לטווח ארוך יותר של הנאה. הצד השלילי, עבור רבים, היא העלייה במשקל מארוחות החג (כמו גם מארוחות החג שלאחר מכן-בחגי תשרי). מחקר אחד משנת 2000 מצא שבממוצע, האמריקאים עולים כמעט קילו אחד בין חג ההודיה לראש השנה. המשקל העודף הזה, הסיקו החוקרים, בדרך כלל אינו מתאזן במהלך האביב והקיץ, כלומר עודף הקלוריות השנתי עלול להוביל לעלייה במשקל בסיכום כולל.

לצייר את הארוחה האחרונה- "הוא הרגיש שיש איזון רופף בין טוב ורע, ושאומנות החיים מורכבת מהוצאת הטוב הגדול ביותר מהרע הגדול ביותר."-מאשאדו די-אסיס-זיכרונותיו של מת. פסיכולוגים בתל אביב על חיים כמתח בן סתירות.

זה לא טור בריאות, אז אני לא אדון בשאלות בקטגוריה זו. אבל מה לגבי השפעות  על האושר מאותה עלייה במשקל? אם אתם מקשיבים לתעשיית הדיאטה או מקשיבים למשפיעני כושר ברשתות החברתיות, סביר להניח שהפנמתם את המסר שכל עלייה במשקל פוגעת באושר שלכם, ושאם אתם נמנעים מלהעלות קילוגרמים (או עובדים  כדי להוריד אותם לאחר מכן), אתם תהיו הרבה יותר מאושרים, ככל הנראה בגלל שאתם תהיו  יותר אטרקטיביים.

אבל הנתונים המחקריים פשוט לא תומכים ברעיון הזה. לדוגמה, סקר מאמצע שנות ה-2000 של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי בקרב 23,000 אזרחים הולנדים הגיע למסקנה שלמרות שלרוב אנשים מאושרים לא בהכרח שמנים , "אנשים הסובלים מעודף משקל בינוני שמחים ומרוצים מהחיים שלהם באותה מידה בהשוואה לאנשים שאינם סובלים מעודף משקל. ." במילים אחרות, כמה קילוגרמים מיותרים כנראה לא יורידו את רמת הרווחה הנפשית שלך. וכפסיכולוג אני מקדם בברכה את התופעה המוכרת  של עלייה במשקל של נשים (וגברים) לאחר שהקשר הזוגי שלהם הפך בטוח. זהו סימן חיובי לכך שהם צריכים להיות חרדים פחות לגבי רמת האטרקטיביות שלהם.

לצייר רעב קיומי- "אני חושב שאיזון מיועד לאנשים שלא יודעים למה הם כאן."בלייק קראוץ', רקורסיה. פסיכולוגים ראשון לציון על התמכרות להימנעות ולרעב.

מאידך החרדה  לגבי הקילוגרמים העודפים האלה עשויה להוריד את רמת הרווחה הנפשית  שלך. ישנן עדויות לכך שתשומת לב מוגזמת למשקל עלולה להוביל ללחץ מוגבר, ושדאגה מופרזת לגבי תזונה בריאה עלולה להתפתח לאובססיה תזונתית מזיקה הנקראת אורתורקסיה. למרות שפעילות גופנית מתונה מצוינת לשיפור הבריאות הנפשית, יותר מדי פעילות גופנית  (שכמה חוקרים מסווגים כיותר מחמש פעמים בשבוע) עשויה להיות קשורה למתח מוגבר, דיכאון ובעיות רגשיות. זהו מתאם, לא סיבתיות, (כלומר יתכן שהחרדה היא זו שגורמת לחיפוש מוצא דרך פעילות גופנית ולא הפעילות היא זו שמביאה לחרדה).

פסל בטכניקה מעורבת -יציקת אפוקסי ופיסול קרמי. במסגרת סדנת אפוקסי. "לכל דבר יש גבולות. כך גם לגבי המחשבה. אתה לא צריך לפחד מגבולות, אבל אתה לא צריך לפחד להרוס אותם. זה מה שהכי חשוב אם אתה רוצה להיות חופשי: כבוד וכעס במקביל ביחס לגבולות ".צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו - הרוקי מורקמי. פסיכולוג ברחובות על הגבול שיש לשים לגבולות.

 התמכרות לספורט היא תופעה ידועה,- התמכרות כעיקרון נתפסת כיום כקשורה יותר להתנהגות אובססיבית מאשר לתלות בחומרים. פעילות גופנית משחררת הורמונים שגורמים להרגשת עילאית כמו אנדורפינים ודופמינים. מדובר למעשה באותם נוירוטרנסמיטרים המשתחררים בגוף בזמן השימוש בסמים. מכור לספורט מרגיש תגמול בעת פעילות גופנית. כאשר המכור מפסיק להתאמן, לאט לאט השפעת הנוירוטרנסמיטרים נעלמת. על מנת להשיב אותה, צריך להתאמן יותר ויותר עם הזמן, כדי לגרום לאותה הרגשה להגיע וכך נוצרת ההתמכרות.

כל זה לא אומר שעלייה במשקל מעל רמות נורמליות היא תמיד טובה או שירידה במשקל באמצעות דיאטה ופעילות גופנית היא תמיד גרועה. יש תקופות בחיים שאנחנו צריכים לקצץ באוכל ולתקן את עצמנו. הנקודה אותה אני מנסה להבהיר היא שאנשים מאושרים כשהם חיים באיזון (או במתח בן צרכים שונים). צריכה עודפת יכולה להיות מקור לסבל. אבל גם התנזרות עזה - יכולה להיות סוג של התמכרות כפי שסיפר לנו קפקא באמן התענית -או כפי שהמקרים הקליניים של אנורקסיה מספרים לנו.

לצייר אוכל.  "אני מוצאת את רגעי הזן שלי בבקבוק בירה."- רייצ'ל ברגסמה, פסיכולוג רמת גן על עיסוק באוכל כסמל סטטוס.