התמודדות עם טראומה כיצירה זוגית בטיפול

הטיפול הפסיכולוגי נשען על יצירה משותפת

יצירה משותפת של שינוי: בכל טיפול ועם כל מטופל, יש לברוא יחד מחדש את הפסיכותרפיה, אומר תומס אוגדן, אחד הפסיכותרפיסטים העכשוויים רבי ההשפעה ב- "להשיב חיים של נחיו". לא מדובר בתוכן ובשפה בלבד, אלא במוזיקה ובקצב של המפגש. כל דיאלוג ומפגש טיפולי הוא למעשה אלתור חד פעמי היוצר את האמת המתפתחת והנחווית בקשר. הדרך לאמת יותר משהיא קשורה בהתערבות או פירוש -קשורה ליכולת לחיות אותה יחדיו- עד אשר המטופל לשאת אותה לבדו. אם טמונה משמעות כלשהי בקשר של האדם עם המציאות החיצונית או הפנימית, היא נמצאת בפעילות היוצרת ולא בהסבר ובהבנה שלהם. "השיח נוצר עם המטופל ולמענו כדי ליצור את התנאים המאפשרים יצירה זוגית (דיאדית) זו, אין צורך לציית לכללים או חוקים אנליטיים נהפוך הוא מוטב להניחם בצד". וילפרד ביון (Cogitations 1991) סבור שהנפש זקוקה לאמת כפי שהגוף זקוק למזון ובצד זה המפגש באמת המכאיבה כלל אינו פשוט" (רות סגל "מן הפירוש אל השיח").

"לחיות פרושו להיות תמיד בתהליך של הפיכת הדברים לשלנו, בין שמדובר במחשבות, ברגשות, בתנועות הגוף, בתפיסות, בשיחה, בשירה, או במאמרים פסיכואנליטיים." אוגדן 2012.

הפרודוקס היצירתי הוא שכאב עמוק מגביר את היצירתיות, ולפעמים נראה שיצירתיות קשורה ונובעת מכאב נפשי, מאידך יצירתיות עשויה לעזור בריפוי הפצעים.

  טראומה כהתנפצות הסדר והאמונה במשמעות "מטיבה".

כפסיכולוג בתל אביב, אני מקבל כל יום מטופלים שהלכו לאיבוד עקב טראומות. סוג זה של אובדן התמצאות הוא אכזרי... ונורמלי. צער וסבל מנפצים לעתים קרובות את ההנחות שלנו לגבי מי אנחנו ואיך החיים עובדים.

 הפסיכולוגית החברתית, רוני ג'נוף-בולמן מציינת שאנשים רבים מניחים שהעולם הוא מיטיב והגיוני, שהחיים ניתנים לשליטה ושאנחנו בעצם אנשים טובים ולכן מגיעים לנו דברים טובים. סבל ואובדן יכולים לנפץ את זה לרסיסים.

"טראומה מאתגרת את מערכת המשמעות הגלובלית שלנו", כותב הפסיכולוג סטיבן ג'וזף ב"מה שלא הורג אותנו". "זה מעמת אותנו עם אמיתות קיומיות על החיים המתנגשות עם המערכת הזו. ככל שאנו מנסים להיאחז יותר בעולם ההנחות שלנו, כך אנו שקועים יותר בהכחשה של אמיתות כאלה". זו אחת הדרמות האנושיות העתיקות ביותר, זו "הולדת הטרגדיה" זה למעשה הנושא של ספר איוב. או אם תרצו זה הסיבה שהמצאנו אמונה.

חוגי פיסול בתל אביב-טכניקה מעורבת, חימר, וציפוי אפוקסי-הפסיכולוגיה של היצירתיות. פסיכולוג תל אביב: כפי שרוני ג'נוף בולמן כותבת, אנשים רבים מאמינים באופן מרומז שהעולם הוא בדרך כלל בטוח וצודק, שהם מוגנים מפני טרגדיות. טראומות נוקבות את ההנחות הללו, מזעזעות אותנו וגורמות לנו להבין עד כמה החיים שבריריים. היצירתיות היא היכולות לבנות מהשברים מבנה חדש. לא רק לתקן את הפסל שנשבר אלא ליצור פסל חדש המביא בחשבון את שינוי התפיסה שנוצר בעקבות השבר.

 צמיחה לאחר טראומה כתהליך יצירתי

כפסיכולוגים בתל אביב אנו חושבים על תהליך זה של צמיחה פוסט טראומטית כדומה יותר לשכתוב סיפור ונרטיב או יצירת מפה חדשה, מאשר לפתרון בעיה או ריפוי פצע. זהו תהליך של פסיכותרפיה יצירתית, תהליך של בדיקה וארגון מחדש - יצירת סיפור אחר (ראו: הגישה משולבת לטיפול בטראומה). זו אחת המשימות, שרובנו צריכים לבצע כמה פעמים במהלך החיים, שאף אחד לא מלמד אותך עליהן בבית הספר. היצירתיות של התהליך, עובדת במישורים שונים. היא קיימת בעצם התפיסה של האירוע או המשבר והקליטה שלו. פעמים רבות או לרוב המשבר מטביע או מקפיא רגע של אימה, ומטשטש את כל מה שמסביב . הקשר או רגעים אחרים. יצירתיות קיימת גם ברמה של שימוש בחומר הגלם וחיבור שלו בצורות חדשות. פוסט טראומה או משברים נפשיים מביאים לסוג של נוקשות והעדר גמישות, שיש לה גם לא פעם ביטוי פיזי חיצוני -"הבחנתי בדבר נוסף, אפילו השיחות הרגועות ביותר עימם היו נוקשות ונעדרה בהן הזרימה הטבעית של מחוות והבעות פנים" כותב בסל ואן דר קולק ב"נרשם בגוף" על התנסותו במחלקה פסיכיאטרית.

קורס ציור בתל אביב, רישום-הפסיכולוגיה של היצירתיות.   "למערביים, ואולי לאמריקאים במיוחד, יש מערכת יחסים מורכבת ומסוכסכת עם הסכנה. מצד אחד הגיבורים שלנו הם יזמים והרפתקנים המסכנים הכל. אנחנו מתענגים על סיפורים על איש העסקים שמוציא את מאה הדולר האחרונים שלו על חליפה כדי שיוכל להעלות רעיון נהדר המשיג משקיע עשיר. אנו מעריצים את מטפס ההרים שמהמר הכל על ההזדמנות היחידה לעלות על פסגה בלתי ניתנת לטיפוס. אבל כשנוטלי סיכונים נכשלים בעיסוקיהם, אנחנו מצקצקים בלשוננו ומהנהנים  על ההיבריס שלהם. כישלון, ואולי אפילו מוות, עשויים להיות המדד השגוי להערכת המסע של אדם".-סקוט קרני, "מוות על הר היהלומים: סיפור אמיתי של אובססיה, טירוף והנתיב להארה". פסיכולוגים תל אביב על המתח שבן סיכון לסיכוי ועל התפיסה השגויה של הכישלון.

השלב הראשון הוא לרוב איטי ופיזי. כמו בהתמודדות עם מחלה, הגוף נתון עדיין באחיזה פראית של כאב גולמי. לוקח זמן לגוף לחוות מספיק תחושות חדשות של ביטחון וחיבור - עם אנשים אחרים - כדי לסתור את ההלם שבאובדן. כאשר פסיכולוגים ומטפלים מנסים לבצע טיפול פסיכולוגי  בזמן שאנשים עדיין המומים, לעתים קרובות הם רק מקבעים ומעמיקים עוד יותר את הטראומה.

בהדרגה מתחיל תהליך החידוש של הסיפור. לא פעם אני שומע בטיפול את הביטוי "אני צריך להמציא את עצמי מחדש". תהליך זה לוקח חיים מקוטעים ושבורים ומלכד אותם לאט לנרטיב חדש. הפסיכולוג החברתי ג'יימס פנבייקר מטפל דרך זה שהוא נותן לאנשים לכתוב כתיבה אקספרסיבית חופשית, לפעמים רק 20 דקות ביום במשך ארבעה ימים. אל תדאג לגבי איות ודקדוק, הוא מייעץ; פשוט תן לזה לזרום - לעצמך. בהתחלה, לאנשים שלוקחים חלק בתרגילי כתיבה אקספרסיביים יש לפעמים קולות וסגנונות כתב יד שונים. הסיפורים שלהם גולמיים ומפורקים. אבל הנרטיבים שלהם גדלים והופכים קוהרנטיים ומודעים לעצמם ככל שהימים חולפים. הם מנסים נקודות מבט שונות. כמה מחקרים מראים שאנשים שעוברים תהליך זה יוצאים ממנו -עם לחץ דם נמוך יותר ומערכת חיסונית בריאה יותר.

ב"נרשם בגוף", אומר בסל ואן דר קולק למטופלים להזיז את עיניהם במהירות, (EMDR) תוך שהוא נותן להם משהו דינמי להסתכל עליו. זה  משחרר את הזיכרונות שלהם. הם הופכים מודעים יותר לקשרים בין אירועים מפוזרים.

קורסי ציור בנס ציונה-הפסיכולוגיה של היצירתיות. "אתה רוכב על גל, אתה לא כובש אותו או שולט בו", אומר המילטון. "הטריק לשרידה הוא לדעת מתי אתה אינך מותאם ומתואם על המציאות."- סקוט קרני, "מה לא הורג אותנו: כיצד מים קפואים, גובה קיצוני והתניה סביבתית יחדשו את הכוח האבולוציוני האבוד שלנו". פסיכולוג בתל אביב על שימוש במציאות כנגד שליטה בה. היכולת לוותר על שליטה ולחשוב במונחים של שימוש בחלקי מציאות. כיכולת יצירתית. 

טיפול פסיכולוגי תל אביב: המוח כמכונה שלא יכולה להפסיק לחפש וליצור משמעות

ואז יש תהליך של החזרת השליטה על האמונות שלך. המוח הוא מכונה בלתי פוסקת לייצור משמעות. לאחר אובדן, המוח, לעתים קרובות באופן לא מודע, קופץ מסקנות לא מדויקות ובלתי מועילות: אני אשם במה שקרה. כל העולם לא בטוח. המציאות כואבת, אז עדיף להימנע ממנה. ברגעים כאלה, הטראומה מספרת אותנו לא אנחנו המספרים אותה.

סוגי טיפול פסיכולוגי  רבים  כרוכים  בחשיבה על חשיבה. בחינה של  אמונות ורגשות, חרטה ואשמה, זיהוים אחד אחד והעמדת המחשבות למשפט על ידי לקיחת צעד אחורה וחקירתם. האם החיים שלי באמת יקרסו לנצח, או שאני פשוט חווה את האסון שוב?, האם החיים נגמרו? לעיתים עלינו  להיאבק כדי להחזיר את השליטה.

אנשים משכתבים את סיפור חייהם לא רק במילים אלא גם בפעולות חדשות. כולנו משנים את העבר והעתיד שלנו באופן מתמיד. סבל הוא רע, אבל הוא יכול לשמש גשר לאחרים הסובלים מכאב. לאחר אובדן, אנשים רבים עושים קפיצה מוסרית: אולי לעולם לא אבין מה קרה, אבל אני יכול להיות מבין יותר כלפי אחרים. כשאנשים חווים את עצמם מתנהגים בחמלה , לומדים לתת, מכוונים את חייהם לטוב במקום לאושר, הם משנים את הדימוי העצמי שלהם ומחזירים לעצמם תחושת משמעות.

סדנאות אמנות-הפסיכולוגיה של היצירתיות. "מה שמייחד את הבודהיזם הטיבטי ממסורות בודהיסטיות אחרות - כמו הזן-בודהיזם של יפן או מסורת ה-Theravada בסרי לנקה - הוא שבעוד שהטיבטים שואפים להיות נאורים, הם לא רוצים להגיע לנירוונה".-סקוט קרני, "מוות על הר היהלומים: סיפור אמיתי של אובססיה, טירוף והנתיב להארה". פסיכולוג תל אביב על חוסר השלמות כמרכיב מרכזי ביצירתיות. אנשים שלמים עם עצמם אינם מחפשים פתרונות או דרכים להמציא את עצמם ולשנות את המציאות.

ניסיון לשחזור העבר מוביל לרוב לכישלון

בהדרגה, עבור אנשים מסוימים, מופיע נרטיב מרכזי חדש המשיב על השאלה, "מה עליי לעשות עם החיים הבלתי צפויים האלה?" זה לא שהעובדות שונות, אבל אנחנו מצליחים  לסגת לאחור למצוא נקודת מבט חדשה ולראות אותן אחרת. אנחנו יוצרים מסגרת משמעות חדשה המארגנת מחדש את היחסים בין אירועי החיים. האמנות בצורתה השונות מספקת  מטאפורות עלילות וצורות חיבור חדשות לארגון יצירתי : מהלא כלום הבולע המדמה את הדיכאון -ב"סיפור שאינו נגמר", ועד לברווזון מכוער שיכול להפוך לברבור באגדות אנדרסון. הדחף הראשוני של אנשים אחרי משבר הוא לנסות לשחזר את העבר, לחזור אל הנקודה שבה הרצף נקטע ולהמשיך באותה דרך. דחף אחר הוא להימנע מהכאב בכל מחיר(ראו: התמסרות, כניעה ותבוסה). בטיפולים רבים אני מרגיש שהניסיון לפתור את המשבר במהירות ולהימנע מהכאב הוא זה שלא מאפשר צמיחה אמיתית ממנו. לצמיחה יש קצב פנימי וריתמוס משלה. ושיחזור העבר לא פעם מוביל לכישלון הטיפול הפסיכולוגי.

חוקרים חלוקים ביניהם לגבי כמה שכיחה הצמיחה פוסט טראומטית. אבל אני פוגש לעתים קרובות אנשים שיש להם את החוכמה הזו שאף אחד לא בוחר בה מרצון, את הגישה הזו של קבלה רדיקלית או "אופטימיות טרגית" שוויקטור פרנקל מתאר, חולקים אנשים שרואים את חייהם כסיפורי גאולה. "במובנים מסוימים הסבל מפסיק להיות סבל ברגע שהוא מוצא משמעות." הוא אומר .

רעיונות ותובנות שכליות לבדן אינם מספיקות

"המטופל צריך חוויה, לא הסבר".  המילים האלה, מיוחסות לפסיכיאטרית הגרמנייה פרידה פרום-רייכמן (שהפכה מוכרת דרך הספר רב המכר משנת 1964 "מעולם לא הבטחתי לך גן ורדים" -שכתבה ג'ואן גרינברג) אבל מהדהדות בדרכים שונות בשיח הטיפולי העכשויי ("להתעורר לחיים בחדר הטיפולים"-ה'. תומס אוגדן).  מה שעוזר לאנשים להשתנות הם בדרך כלל לא הרעיונות שהם שומעים מאיתנו, אלא החוויות שהם חיים איתנו. - לראות אותם, לשמוע אותם ולאהוב את מה שהם; להיות עדים עמוקים יותר לחוויה שלהם, במקום לגלוש על פני השטח; או להתמתח בכוונה מעבר לאזור הנוחות וההרגל, מעבר לסדר שיצר ולהיות שונים בצורה שהם לא ידעו שאפשרית.

ליווי לעומת הובלה, ופתרון בעיות

הפסיכותרפיה היצירתית אינה רואה את העולם הרגשי כבעיה שצריך לפתור אלא כחיים שצריך לחיות במלואם, ההשלכות של רעיון זה על תפקיד המטפל הן רבות. המטפל צריך להיות חבר למסע המאפשר אותו ולא מוביל. הוא צריך לספק דלק ומזון למסע ואוזן להתייעצויות, אבל לא בהכרח את המפה. הדחף לתקן ולהציל נובע ממקום אמפטי, מלא חמלה, אך הוא יכול בלי משים להרוס את כוחו של המטופל ולהחזיר אותו להיות ילד אבוד ליד ההורה היודע כל.

כאשר מטפלים נמנעים מיצירת פתרונות, הם נותנים למטופלים את הזמן, המרחב והחלל הנפשי בו הם יכולים לנווט במצוקה, מה שמטפח חוסן ומסוגלות עצמית ומאפשר להם לממש את יכולתם להתגבר על אתגרים ולהתגלות חזקים יותר. תפקידו של המטפל הוא להפוך לכלי של המטופל, לא לקחת שליטה.

 מציאות מדומה (VR) וסמים משני תודעה

"ההנחות שלך הן החלונות שלך לעולם. קרצף אותם מדי פעם, אחרת האור לא ייכנס". (יצחק אסימוב, 1919–1992)

ההתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות בהן נגענו ב-"קִיבֶּרְנֶטִיקָה, סייבורג והמוח והגוף המורחב", מציגים נקודת מבט חדשה על התמודדות יצירתית עם טראומה.

השימוש במציאות מדומה(VR) וחידושים טכנולוגיים המבוססים על פסיכולוג אונליין השפיעו רבות על טראומה והפרעות הקשורות ללחץ, כגון PTSD. מספר מחקרים נערכו במשך שנים רבות על שימוש בטכנולוגיה לטיפול בטראומה והפרעות הקשורות למתח, תוך שימוש ספציפי במציאות מדומה לטיפול בחשיפה ממושכת. גישה זו הוכחה כיעילה ביותר (Rothbaum et al., 2010; Kothgassner et al., 2019). היתרון של טכנולוגיות אלו הוא שהן יכולות להתבצע בביתו של המטופל.

מציאות מדומה מאפשרת גישה ויצירה של מציאויות חדשות. המחקרים האחרונים בתחום מדברים על המציאות והעולם שאנחנו חווים כתוצר של פרשנות. (ראו: רגשות כפרשנות -ליסה פלדמן בארט). פרשנות שאומנם לא מנותקת לחלוטין מהעולם האמיתי” אבל יש בה מידה רבה של חופש. אם זו פרשנות , המציאות המדומה מאפשרת לשנות את הנתונים שהמוח מקבל ולגרום לאינטרפרטציה להיות אחרת. משחקים העושים שימוש במציאות מדומה מאפשרים ליצור מציאויות אישיות ולפעול בהם בדומה לחלומות. יש קשר בין הרעיון הזה לנקודת המבט הבודהיסטית (העושה שימוש במדיטציה ומיינדפולנס) הרואה את העולם כאשליה ומנסה לאפשר לאנשים לצאת מתוך עצמם, לצאת מהנרטיב שלהם.

במשחקי VR אתה נכנס לגוף אחר וזהות אחרת והגוף הזה והמציאות הזו נענים לחוקים אחרים. כשאתה עובר בין זהויות ובין דמויות, אתה מבין שגם הזהות שלך היא סוג של סיפור שיצרת ושאתה יכול לבחור וליצור אחרת. Alone Together, Together Alone: The Effects of Social Context on Nonverbal Behavior in Virtual) Reality).

השימוש בסמים משני תודעה לטיפול בטראומה קיבל תאוצה וחשיפה רבה בשנים האחרונות. יש שתי גישות עיקריות המסבירות את האפקטיביות של התהליך. הראשונה שבהן עוסקת בחוויה הסובייקטיבית המפרקת את המציאות הקיימת והאגו (עושה להם ריסטרט) ומאפשרת נקודת מבט ופרספקטיבה אחרת. מעין מרחק נכון יותר מהמציאות. הגישה השנייה טוענת שהחוויה הסובייקטיבית היא תוצר לוואי של תהליכים כימיים ושינויים פיזיים המשנים את הפלסטיות המוחית ולהשפעה של סמים אלו אין קשר עם החוויות הלוצינטוריות. "יש את הקבוצה המאמינה שככל שה"הטריפ", או החוויה המיסטית חזקה יותר, כך הטיפול יעיל יותר. אבל יש עוד מחנה המאמין שאולי אפילו אין צורך בהזיות..." -דר' ג'יימי פיטרס.

מחקרים:

מחקרים רבים מראים כי לטיפול כיצירה משותפת יש יתרונות רבים (Patricia Loreskär -Per-Einar Binder). עקרון היצירה המשותפת הוכר כעיקרון בסיסי בטיפול בטראומה במבוגרים ובילדים. 

טיפול כיצירה משותפת מאפשר חוויה של בעלות על החוויה הנוצרת ויכולת שליטה (סוכנות). 

טיפול כזה תומך בצמיחה האישית של האינדיבידואל, ומאפשר להגיע ליעדי הקריירה למרות בעיות נפשיות (Boyle et al. 2006;)

יצירה משותפת כמתודולוגיה לשילוב בריאות הנפש ותמיכה פסיכו-סוציאלית ופתרון קונפליקטים.

"לא פחות מניצחון יצירתי": מחקר על ילדים שאושפזו בבית חולים עקב מחלה או פציעה סומטית חמורה.

יצירה משותפת כשיפור מערכתי עבור אנשים עם פגיעה מוחית טראומטית.

נוירופידבק-ויסות רגשי -דרך היזון חוזר