שנאה עצמית ונרקיסיזם

היחס לנרקיסיזם בתרבות העכשווית סובל מפיצול אישיות הכרחי. מחד אנחנו חיים בתקופה נרקיסיסטית בצורה קיצונית, כאשר הרשתות החברתיות מקצינות את התופעה. מחקרים מראים על עלייה במרכיבי אישיות נרקיסיסטים באופן מתמיד , ויותר מכך המחקר מראה שאנחנו ערים לנרקיסיסטיות של עצמנו  ולא מנסים להסתיר אותה.

 המודל הנרקיסיסטי הפך במובנים רבים למודל הנורמלי ואפילו הנשגב, כאשר דמויות נרקסיסטיות כמו דונלד טראמפ הופכות לגיבורי תרבות. אנחנו מדגמנים חיים מאושרים ותלויים באישוש מתמיד שלהם על ידי תגובות ברשת. 

מאידך הפך תיוג הנרקיסיזם לדגל אדום ותאור של מפגע נפשי מסוכן. כולנו גם מגלים להפתעתנו שאנו קורבנות של נרקיסיסטים. הרשת מוצפת בעצות כנגד, דרכים לזהות ותמיכה נפשית לקורבנות.  כתבות בעיתונים מתארות את משמעות הנזק שמסב הנרקיסיסט לסובבים אותו, בן אם מדובר בזוגיות, משפחה, או מקומות עבודה ומזהירות ומדריכות כיצד לזהות נרקיסיסטים. הנרקיסיסט הפך לזאב הרע האורב לכל נערה תמימה עם צאתה לעולם.

כול אלו מקצינים  את התיאור הדמוני של הנרקיסיסט ומרחיקים אותו  מאתנו . הנרקיסיסט נמצא שם בחוץ , לא בתוכנו. הזיהוי בן נרקיסיסטים לפסיכופתים מתעה ומשמש אותנו להרחיק ולתייג כהפרעת אישיות את מה שמפחיד אותנו.

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול אונליין ("פסיכולוג בזום"). אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

נרקיסיסטים רבים למעשה אינם אוהבים את עצמם

קשה לנו למצוא חמלה בעצמנו  כלפי מישהו שמלא בעצמו - ובמקרים רבים, לא ברור מדוע נרצה להזדהות עם האנשים שהכי דוחים אותנו. עם זאת, מחקרים מצביעים על כך שבניגוד לדימוי הנרקיס המאוהב   עד מוות  בהשתקפותו בבריכה, נרקיסיסטים רבים למעשה אינם אוהבים את עצמם .

 למעשה ההיפך הוא הנכון. רוב הזמן, התנהגותו של נרקיסיסט אינה מונעת על ידי אהבה עצמית - אלא על ידי שנאה עצמית. ממצאים חדשים מחזקים את התפיסה הפסיכולוגית הוותיקה הזו ומציינים שהתנהגות נרקיסיסטית כמו שימוש מרובה  במדיה חברתית עשויה לנבוע מהערכה עצמית נמוכה וצורך מתמיד באימות עצמי. העובדה שחלק מהנרקיסיסטים עלולים לא לאהוב את עצמם לא רק מפריכה את אסכולת החשיבה המקובלת אודות יהירות , אלא גם מאותתת שאולי עלינו  לחשוב מחדש על הדרך שבה אנו מתקשרים ומתייחסים  לנרקיסיסטים .

נרקיסיסטים נוטים להיות מקסימים מאוד וחברותיים, והם יכולים לעשות רושם ראשוני טוב מאוד", אומרת רובין אדלשטיין, פסיכולוגית ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת מישיגן, ארה"ב. "אבל הם גם נוטים להיות לא נעימים, חסרי אמפתיה ומניפולטיביים."

חוגי פיסול נס ציונה- אמנות כפסיכולוגיה של נרקיסיסט

אנשים נרקיסיסטים למעשה סובלים מחוסר ביטחון ובושה

במסגרת התעסוקתית, זה יכול להתבטא בנטילת קרדיט על עבודתם של אחרים, האשמת עמיתים בטעויות, ניצול של אחרים כדי להתקדם או תגובה  למשוב לא מחמיא -בעוינות, מסבירה אדלשטיין. מבחינה חברתית, זה עשוי להתבטא בהתפארות במדיה החברתית, או השתלטות על תשומת הלב באירועים על חשבון מישהו אחר.

אנו נוהגים לחשוב שהתנהגות זו נובעת מאהבה עצמית קיצונית , אובססיה עצמית וריכוז מתמיד של הנרקיסיסט בעצמו. אבל הסיבה יכולה להיות בדיוק הפוכה.

"אנשים נרקיסיסטים למעשה סובלים מחוסר ביטחון ובושה, וכל חייהם הם ניסיון לווסת ולנהל את התדמית שלהם", אומר רמני דורוסולה, פסיכולוג קליני מורשה ופרופסור באוניברסיטת קליפורניה סטייט, לוס אנג'לס. "נרקיסיזם לעולם לא מרוכז סביב אהבה עצמית - כמעט כולו נסוב  על תיעוב עצמי."

ישנה הבחנה מחקרית ישנה בן שני סוגים של נרקיסיסטים: נרקיסיסטים "פגיעים", בעלי הערכה עצמית נמוכה המשתוקקים לאישור, ואלו ה"גרנדיוזיים", שיש להם תחושת עצמי מנופחת יתר על המידה.

חוגי ציור בנס ציונה- אמנות כפסיכולוגיה של הפגיעה הנרקיסיסטית

נרקיסיסטים גרנדיוזיים

מחקר חדש מאוניברסיטת ניו יורק טוען כי נרקיסיסטים גרנדיוזיים צריכים שלא להיחשב נרקיסיסטים כלל, מכיוון שהתנהגותם קרובה יותר לפסיכופתיה - מצב  בו אנשים פועלים ללא אמפתיה בדרכים המשרתות את עצמם. צוות המחקר מציע שהטיפוסים פגיעים הם הנרקיסיסטים האמתיים, מכיוון שהם לא מחפשים כוח או דומיננטיות, אלא אישור ותשומת לב שמטרתם לחזק את מעמדם ותדמיתם במוחם של אחרים.

"הם לא מרגישים טוב עם עצמם בכלל", אומר פסקל וליש,  פסיכולוג קליני, פרופסור באוניברסיטת ניו יורק ואחד מעורכי המחקר. "מטרת המחקר היא  לא לעשות דמוניזציה של נרקיסיסטים כלל - להיפך, אנחנו צריכים הרבה יותר חמלה כלפיהם".

במחקר השתתפו כמעט 300 סטודנטים לתואר ראשון, שענו על שאלונים שמדדו תכונות אישיות, כמו חוסר ביטחון או אמפתיה, בהצהרות כמו "אני נוטה לחוסר חרטה" או "זה חשוב לי שיראו אותי באירועים חשובים". הם גילו שבניגוד לנרקיסיסטים גרנדיוזיים, נרקיסיסטים פגיעים היו הקבוצה שהפגינה הכי הרבה חוסר ביטחון ותכונות קשורות אחרות.

חוג קרמיקה-אמנות ופסיכולוגיה של הצגת האני.

חיפוש אחר האדרה  עצמית הוא היבט נורמלי של האישיות

"חיפוש אחר האדרה  עצמית הוא היבט נורמלי של האישיות. כולנו מנסים לחפש חוויות שמגבירות את ההערכה העצמית שלנו", אומרת ניקול קיין, פרופסור חבר לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת רוטגרס בניו ג'רזי, ארה"ב. אבל נרקיסיזם יכול להוביל ל"האדרה  עצמית "  שהופכת למטרה העליונה כמעט בכל המצבים, ונרקיסיסט עלול לחפש אותה בדרכים בעייתיות ולא הולמות".

במקרים אלה, התנהגויות שמטרתן להגביר את האימות החיצוני עלולות להזיק, מכיוון שבסופו של דבר אנשים אוהבים פחות את הפרט. וליש מכנה את ההתנהגות המחזורית, החוזרת על עצמה, " מעגליות הרסנית", מחזור שמביס את עצמו ומגיע בשלושה שלבים. זה מתחיל עם נרקיסיסט פגיע שחושש שאחרים לא תופסים אותו בצורה חיובית - אז הם מתנשא כדי להפיג את הפחד הזה. אבל באופן פרדוקסלי, אחרים נרתעים מההתנהגות, מה שמוביל את הנרקיסיסט בחזרה לנקודת ההתחלה - הנמוכה. כאשר  האדם האחר עשוי לראות אותו אפילו בצורה פחות חיובית מבעבר.

פיסול שקוף ביציקת אפוקסי ליצירה. סדנת אפוקסי-הפסיכולוגיה הנרקיסיסטית ומודל הגוף הנשי.

חזרה כפייתית

הנקודה המעניינת את  וליש היא שלמרות שברור שהנרקיסיסט לא מתוגמל על ההתנהגות הזו, הוא חוזר עליה בכל זאת. המעגליות הזו הלא מתגמלת הזו חוזרת במקרים רבים של פגיעות טראומטיות ונקראת "חזרה כפייתית (Repetition compulsion)-אולם לא ברור כיצד ובאיזו דרך היא נוצרת ומדוע היא אינה משתנה עקב ההתנסות במציאות.

"לאנשים נרקיסיסטים יש תפיסה מוגדרת של איך הם רוצים שיראו אותם, והם לא מרגישים שהם  מצליחים ליצור אותה", אומר דורוסולה. "כתוצאה מכך , הם נדחפים להציג את עצמם [בצורה מסוימת], ואז בגלל שהם עושים זאת בצורה מוגזמת, הם בסופו של דבר חווים דחייה חברתית, והמחזור ממשיך להתרחש"

סדנה לפיסול קרמי-אמנות כבטויי פסיכולוגי נרקיסיסטי

, וליש אומר ש"אנחנו לא יכולים להבין את ההתנהגויות האלה בדרך בה הן מתבטאות על פני השטח , במיוחד אם מישהו מתפאר ומתפרץ". הוא מוסיף, "זה לא אומר שהם באמת מרגישים טוב עם עצמם. משהו חסר בחיים שלהם". הוא אומר שסוגים כאלה של נרקיסיסטים פגיעים עשויים לשנוא את עצמם. "זה מאוד עצוב וטרגי. הם מרגישים שהם לעולם לא יהיו טובים מספיק. גם אם הם יהפכו למיליארדרים, זה לא יעזור עם הבעיה הפסיכולוגית [השורשית]".

עם זאת, התפיסה הפגיעה של נרקיסיזם לא פותרת את הכאב והפגיעה שיוצרים הנרקיסיסטים סביבם. הרעיון שכאב ופגיעה עומדים בשורש כל התנהגות "רעה"-הוא רעיון עתיק  כמו האנושות עצמה והוא למעשה נקודת מבט רגשית יותר מתאוריה מדעית .

כמה מומחים אומרים שהמלחמה בין אהבה עצמית לתיעוב עצמי, והרעיון שנרקיסיסטים מקדמים את עצמם בגלל שהם רוצים להסתיר חוסר ביטחון, לא מסביר את ההתנהגות במלואה.

"זו שאלה קשה מאוד לבדיקה", אומרת אדלשטיין. "איך אתה באמת יודע מה אדם מרגיש עמוק בפנים אבל אינו רוצה או לא מסוגל לבטא?"

קורס ציור פיגורטיבי: הפסיכולוגיה של הפגיעות הנרקיסיסטית

רוב הנרקיסיסטים לא מבינים שהם הבעיה

לא ברור גם איך הבנה מה מניע את הנרקיסיזם תעזור לשנות או לבלום את ההתנהגות. רוב הנרקיסיסטים לא מבינים שהם הבעיה, טוענת אדלשטיין, דבר המקשה על ההתמודדות עם הנושא. "נרקיסיסטים נוטים להיות עמידים בפני שינויים כי הם רואים את המקור  של רוב הבעיות אצל אחרים ולא בעצמם", היא אומרת. "אני חושב שאדם צריך להיות בעל רצון גדול להשתנות כדי שכל סוג של  טיפול פסיכולוגי יהיה יעיל, אבל נראה שנרקיסיזם בעייתי במיוחד."

קין אומר שפסיכולוגים המתמודדים עם  מטופלים נרקיסיסטים צריכים להכיר בכך שלא סביר שהם יוכלו לשנות אותם.

"אני חושב שאנשים מחפים  על כאב נפשי באופן כללי - על ידי הצגה של פרסונה שהיא היפוך של הפגיעה", אומר וליש. "זה מוסיף לטרגדיה. ובמובן מסוים נועל אותה.".