משיכה וקשר של נשים עם רוצחים מורשעים.

היבריסטופיליה

היבריסטופיליה היא עניין מיני ומשיכה כלפי אלה שמבצעים פשעים, פראפיליה (סטיה מינית)  שבה עוררות מינית, ריגוש מיני והשגת אורגזמה מגיבים ומותנים בהימצאות עם בן זוג שידוע שביצע פשע. המונח נגזר מהמילה היוונית hubrizein (ὑβρίζειν), שפירושה "לתקוף מישהו" ו-philo, שמשמעותה "בעל זיקה/העדפה חזקה למשהו.  בתרבות הפופולרית, תופעה זו ידועה גם בשם "תסמונת בוני וקלייד".

פושעים בעלי פרופיל גבוה רבים, במיוחד כאלה שביצעו פשעים זוועתיים, מקבלים בכלא "דואר מעריצים" שלעתים כולל  ביטויי אהבה או משיכה מינית, ככל הנראה כתוצאה מתופעה זו. במקרים מסוימים, מעריצות הפושעים הללו המשיכו והתחתנו עם מושא אהבתם בכלא.-ויקפדיה.

לצייר משיכה קטלנית-"השמחה שבהריגה! השמחה בלראות את הרצח נעשה - אלו התכונות של המין האנושי בכללותו".- מארק טווין, בעקבות קו המשווה: מסע מסביב לעולם. פסיכולוגים בנס ציונה על האדם כחיה רוצחת הנמשכת לרצח.

אין מיניות "נורמלית"

אין הסכמה מדעית לגבול המדויק בין תחומי עניין מיניים חריגים אך הנחשבים לגיטימיים לבין תחומי עניין הנתפסים כסטיות.  יש ויכוח לגבי אילו, אם בכלל, מהפראפיליות  צריך להיות רישום  במדריכי אבחון, כגון המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM) או הסיווג הבינלאומי של מחלות (ICD). אין ספק שההגדרות של מה היא סטייה  קשורות בנורמות חברתיות המשתנות עם הזמן. חשוב לציין את זה גם לגבי התאהבות ברוצחים כיוון שכולנו חלק מתרבות החווה ריגוש מהפשע ולעיתים מהפשע האלים ביותר והמזוויע ביותר. (חשוב לציין שלא רק ההגדרה של מה היא סטייה הינה תרבותית, חברתית ופוליטית-אלא גם ההגדרה של מה הוא פשע היא כזו).  סדרות על רוצחים סדרתיים למיניהם מככבות בראש טבלאות הצפייה. כבר לפני יותר ממאה שנה  תאר פרויד את  המתח המורכב בן המציאות החברתית הנורמלית המדכאת דחפים  מול האופציה החייתית של כניעה לדחף והליכה עמו.  פושעים נתפסים לעיתים כגיבורי תרבות דווקא משום שהם מבטאים את המרד בה ובמה שנתפס כזיוף הרגשי שהיא מגלמת . כבר כתבתי על התפיסה המורכבת של מפלצות לאורך ההיסטוריה ובתרבות הפופולרית היום. חלק מהפרדוקס של התרבות הפסיכולוגית היא ההגדרה של הפושע כקורבן בעצמו. קורבן של נסיבות חיים, או של מציאות בלתי אפשרית. גורמים אלו בוודאי תורמים לתופעה של התאהבות ברוצחים סדרתיים.

ציור של רוצח-“אסור להרוג; לכן כל הרוצחים נענשים אלא אם כן הם הורגים במספר עצום ולקול שופרות".– וולטייר. פסיכולוג נס ציונה התפיסה שהגדרת הפשע היא פוליטית, נורמטיבית ותרבותית יכולה להפוך פושעים לגיבורי תרבות ומושאי הערצה ואהבה.

התאהבות ברע המוחלט

טד בנדי היה אחד מהרוצחים הסדרתיים המזעזעים ביותר שידעה ארה"ב. הוא נחשב כאבטיפוס של הרוצח הסדרתי ורק לאחר עשור של הכחשות, קצת לפני שהוצא להורג, הוא הואיל בטובו להודות ב-30 מקרי רצח. איש לא יודע עד היום מה מספר הרציחות האמתי וייתכן שהוא גבוה בהרבה.

במהלך משפטו המתוקשר נשים מכל רחבי העולם שלחו לו מכתבי מעריצים שכללו תמונות עירום והצעות נישואין. בספר "טד בנדי: שיחות עם רוצח" מתואר כיצד נשים נהגו להגיע לאולם הדיונים בבית המשפט כששיערן מסורק עם שביל באמצעו ועגילי חישוק באוזניים, מתוך הנחה שסגנון זה תאם את קורבנותיו. כמה מהן אפילו צבעו את שערן החום כדי להתאים את צבע שיערן לצבע השיער של הנשים שרצח. שנה אחרי פתיחת משפטו, בשנת 1980, התחתן באנדי עם אחת ממעריצותיו. בשנת 1989 הוא הוצא להורג.

"מדי פעם, אני מקבל את הדחף. אתה יודע על מה אני מדבר, נכון? הדחף להרס. הדחף לפגוע, להרוג, להרוג. זה ממש משהו אחר, לחוות את הדחף הזה, לתת לו לשטוף אותך, להיכנע לו. זה ממכר. זה מצריך הכל. אתה מאבד את עצמך לזה. זה די, די נפלא. אני יכול להרגיש את זה, אפילו כשאני מדבר, מנוקש  בקצוות של מוחי, מנסה לפתוח אותי, להחליק את האצבעות שלו פנימה. וזה יהיה כל כך קל לתת לזה לקרות.

אבל כולנו כאלה, לא? כולנו ברברים בבסיסנו. כולנו חיות פראיות ורצחניות. אני יודע שאני. אני בטוח שגם אתה. ההבדל היחיד בינינו, מר פראווה, הוא כמה אנחנו שואגים בקול רם. אני יודע שאני שואג בקול רם מאוד. מה איתך? אתה חושב שאתה יכול להתאים לי?"- דרק לנדי, פסיכולוג ברחובות על פתולוגיה של רצח ופיתוי לרצח.

בימים אלו זוכים לפרסום נרחב בבריטניה-נישואיו בכלא של הרוצח הסדרתי לוי בלפילד.  "הוא השתנה", אומרת ארוסתו של לוי. האיש שרצח 13 נשים אקראיות במכה על ראשן בפטיש. הוא כבר לא מי  שהוא היה. בלפילד הוא כבר לא הבחור ההוא שהחזיק מזרון ומחבט בייסבול בטנדר שלו, וזחל בנסיעה איטית בין תחנות אוטובוס שהוא אורב לנערות צעירות.

בלפילד הוא כבר לא האיש שאנס כל חברה שהייתה לו אי פעם, והכניס אותן להריון בכוונה -ויש לו 11 ילדים משלוש נשים -כאשר המוטיבציה הייתה  להכפיף  אותן לשליטתו. הוא גם לא המטורף שגזר ושמר תצלומים של "זונות" בלונדיניות ממגזינים והשווה נשים לחיות מחמד: "אתה מאכיל אותן, שומר עליהן קצת , ואז אתה יכול לעשות בהן מה שאתה רוצה". והוא בהחלט הוא לא האיש שחטף, אנס, עינה וחנק את מילי דאולר המסכנה, שהייתה רק בת -13.

"להרוג עושה לי טוב."- ג'ף לינדזי, דקסטר . פסיכולוגים תל אביב על רוצחים סדרתיים כגיבורי תרבות.

האישה כמושיעה

"הוא השתנה" היא לעתים קרובות מדי  אמירה הנשמעת מפי  קורבנות התעללות במשפחה שלא מעיזים להשתחרר משותפים אלימים, ושל נשים (וגברים אם ניקח למשל את מקרה אמנדה נוקס)  "מצילות", החיות תחת האשליה שיש צד לרוצח מורשע שרק הן יכולות לראות, ובזכות ההבנה הייחודית והאהבה הטרנספורמטיבית שלהן, הוא יהפוך לאדם  אחר. "הוא לא מפלצת", אומרת ארוסתו של בלפילד. "אני לא מכירה את לוי מ-2002, אני מכירה את לוי של עכשיו."

אחרי שהרוצח הסדרתי הציע נישואים תוך כריעה על ברך אחת בהמף פרנקלנד לאישה שאיתה החליף מכתבים במשך שנתיים, אין מה שיעצור בעדם  מלהתחתן. פוליטיקאים יכולים להתנגד  אבל הכללים ברורים. מנהל הכלא רשאי להתנגד לכך שהכלא שלו יקבע כמקום לטקס, אך עליו "לעשות כל מאמץ כדי להקל על האסיר את מימוש הזכות להינשא, בהתאם לסעיף 12 של האמנה האירופית לזכויות אדם".

סוג כזה של קשר רחוק מלהיות ייחודי. בארה"ב, שכולאת 2.3 מיליון מאזרחיה, מערכות היחסים הללו ידועות בשם " נפגשו בעת מאסר" MWIs או  (Met While Incarcerated).  נשים רבות מתברר נמשכות לאסירים אלימים שאולי לעולם לא ישוחררו.

לפסל משיכה לרוצח ."אני אטפל בזה, אמר לוק. ובגלל שהוא אמר את זה במקומה, ידעתי שזה אומר להרוג. זה מה שאתה צריך לעשות לפני שאתה רוצח, חשבתי. אתה צריך ליצור את זה, איפה ששום דבר  לא היה קודם. אתה עושה את זה קודם, בראש שלך, ואז אתה הופך את זה לאמיתי. אז ככה הם עושים את זה, חשבתי. נראה שמעולם לא ידעתי את זה לפני כן."- מרגרט אטווד, סיפורה של שפחה. פסיכולוג בתל אביב על רצח כתודעה. עליך להפוך אותו לעובדה אפשרית בראשך לפני שתוכל לממש אותו במציאות.

זה שפיטר סאטקליף הידוע בשם המרטש מיורקשייר הרג 13 נשים לא הרתיע את המעריצות מלהציף אותו במכתבי אהבה. איאן הנטלי רצח שתי תלמידות בית ספר, טד באנדי הרג 30 נשים, ג'וזף פריצל ניהל צינוק במרתף, ג'פרי דאהמר ביתר 17 גברים והיה הומוסקסואל, ובכל זאת כולם הפכו למושאי  אהבה והערצה נשיים. אנדרס בריוויק, שטבח ב-77 נורבגים, קיבל יותר  800מ מכתבים ביום וכעת הוא מאורס. בארץ רוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר, שנדון למאסר עולם, שהתחתן והביא ילד לעולם בעת ריצוי העונש, הוא אולי הדוגמה הישראלית המפורסמת ביותר. לריסה טרימבובלר, ד"ר לפילוסופיה מבית דתי, יצרה כזכור את הקשר הראשוני שהסתיים בנישואים באמצעות שליח – אביו של עמיר - ואושר על ידי בית הדין הרבני. באוקטובר 2006 החל שירות בתי הסוהר לאשר ביקורי התייחדות של השניים וכיום הם מגדלים ילד בן שש, שאת ברית המילה שלו, לפני כשש שנים, ערכו בתוך כותלי הכלא. בשנים האחרונות כתבה טרימבובלר ספר על חייה כשאשת רוצחו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין.

סיפורי אהבה מתוקשר נוסף היה זה של סמי אלקיים, אסיר שבגיל צעיר נידון למאסר עולם בעוון רצח ונישא במהלך ריצוי עונשו לשחקנית התיאטרון חוה אורטמן. אורטמן, כיום מורה למשחק בסמינר הקיבוצים ומטפלת בפסיכודרמה, הכירה את אלקיים בעת שהגיעה להופיע בפני אסירים בכלא. מאז, השניים התחתנו, הביאו שתי בנות לעולם וגם הספיקו להתגרש.

"היום המדינות המתורבתות ביותר בעולם מוציאות את מירב הכנסתן על מלחמה ומינימום על חינוך. המאה העשרים ואחת תהפוך את הסדר הזה. זה יהיה מפואר יותר להילחם בבורות מאשר למות בשדה הקרב. הגילוי של אמת מדעית חדשה יהיה חשוב יותר ממריבות של דיפלומטים. אפילו העיתונים של ימינו מתחילים להתייחס לתגליות מדעיות וליצירת מושגים פילוסופיים טריים כאל חדשות. העיתונים של המאה העשרים ואחת יאפשרו רק חלל בעמודים האחוריים לדיווחים על פשע או מחלוקות פוליטיות, אך יתנו כותרות בעמודים הראשונים להכרזה של השערה מדעית חדשה. התקדמות לפי קווים כאלה תהיה בלתי אפשרית בזמן שאומות יתמידו בנוהג הפראי של להרוג זו את זו. ירשתי מאבי, איש מלומד שעבד קשה למען השלום, שנאת מלחמה בלתי ניתנת להריסה".- - ניקולה טסלה-1905 . פסיכולוג רחובות על הנאיביות של הרעיון שהאנושות לא תעסוק יותר בהרג.

בספרה המרתק "נשים שאוהבות גברים שהורגים", הסופרת האמריקאית שילה איזנברג מראיינת עשרות נשים שהתאהבו בפושעים הרבה פחות ידועים לשמצה. הנידונים למוות הם הפופולריים ביותר, במיוחד בקרב נשים בריטיות: מותם הממשמש ובא יוצר דרמה ועוצמה רגשית  , כל מגע יכול להיות האחרון. אולי את תהיי האדם שהוא חושב עליו ברגע שהזריקה הקטלנית תתחיל לפעול

כמה נשים, היא מציינת, מכורות לפודקאסטי ותוכניות פשע אמתי, מוקסמות מאימה, רמזים, ועקבות DNA; חוקרות מטעם עצמן  שמאמינות  שהם יכולות לפתות  את רוצח להודעה בפשע במקום שבו המשטרה נכשלה. אחרות  פשוט נמשכות לסלבריטאים; לרוצח סדרתי קל יותר להגיע מאשר לכוכב הוליוודי והוא יענה באופן אישי. ישנן גם נשים המאמינות כאמור, שהן יכולות לתקן על ידי אהבתן  גברים פגומים, לגרום להם להתמודד עם ילדותם הטראומטית ולהפוך אותם לשלמים יותר. אחרות  פשוט אמרו שהן משועממות.

"הרג לא צריך אף סיבה. זה הגטו. ההיגיון הוא לאנשים עשירים. לנו יש טירוף".- מרלון ג'יימס, היסטוריה קצרה של  הרג השבעה- פסיכולוג תל אביב על רצח כתסכול  חברתי ההופך לשיגעון.

לקיים קשר רומנטי עם עבריין היא פסיעה אל תוך תהום מסוכנת ויתכן שזה בדיוק מה שמושך נשים מסוימות לשם. . לאוכלוסיית הכלא הענפה בארה"ב יש כבר זמן רב גישה לאתרי אינטרנט, עם אפשרות  לביקורי התייחדות  זוגיים. באירופה וישראל ישנו איסור גישה לאינטרנט לאסירים אלא במקרים יוצאי דופן.(ישנה טענה שיש לאפשר גישה לאינטרנט במסגרת המאמצים לשיקום חברתי של אסירים), אבל באופן לא חוקי יש בבתי הכלא  לא מעט סמארטפונים המאפשרים גלישה ותקשורת ברשת. המונח "היבריסטופיליה" נטבע כדי לתאר משיכה מינית לאלו המבצעים פשעים: פטיש לגברים מרושעים ולאלימות שלהם, דחף פרימיטיבי להתרבות עם הזכר הדומיננטי האולטימטיבי. אבל איזנברג דוחה את ההסבר הזה. הגורם המשותף היחיד שמצאה בקרב מאות המרואיינות שלה  היה התעללות מינית או פיזית. רובן חוו יחסי כפייה ושליטה מסוגים שונים; אב שתלטן , חבר שעקב אחר כל צעד שלהן. היא רואה בקשר של נשים עם רוצחים ופושעים מורשעים מעין ניסיון תיקון דרך היפוך לכאורה של התלות - כעת הבחור האלים, השולט, נמצא בשליטתן ותלוי בהן. כמה קתרטי לכלוא את התוקפן ולהפוך את המפלצת שלך לחיית המחמד שלך.

לפסל משיכה קטלנית, טכניקה מעורבת , יציקת אפוקסי . 

"אם נולדת במדינה או בתקופה שבה אף אחד לא הגיע להרוג את אשתך ואת ילדיך, ויותר מכך  אף אחד לא בא לבקש ממך להרוג את נשותיהם וילדיהם של אחרים, אז הודה לה' ולך לשלום . אבל תמיד זכור את המחשבה הזו: אולי יש לך יותר מזל ממני, אבל אתה לא אדם טוב יותר."- ג'ונתן ליטל,  נוטות החסד. פסיכולוגים רחובות האם כל אדם יכול לרצוח בנסיבות מסוימות?

לפסל מוות -

אם מישהו היה אומר לאלי שהיא תבצע מעשה רצח בכוונה תחילה, היא לא הייתה מאמינה. היא הייתה מוציאה את כל הסיבות לכך שהיא לעולם לא יכולה להיות מסוגלת לדבר כזה - שלא משנה כמה הנסיבות קשות, היא תמצא דרך טובה יותר. היא הייתה כל כך תמימה, כל כך יהירה לחשוב שחוקי ההכרח והנסיבות הבלתי נתפסות לא יכלו לחול עליה. היא יכלה לומר לעצמה שזה מעשה רחמים, אבל זה יהיה שקר. זה היה מעשה מלחמה. מעשה טרור. זה היה לא פחות מהתנקשות. אם אעשה את זה, אמרה אלי לעצמה, אני לא יותר טובה ממרי. אני אשקע למקום הכי גרוע שאפשר להגיע אליו. אחרי הרגע הזה, אני אהיה רוצח בדם קר ולעולם לא ניתן לקחת אותו בחזרה. אז השאלה הייתה, האם לאלי ג'ונסון היה כוח להקריב את כל מה שנותר מתמימותה אם זה אומר שהיא עשויה להציל את העולם?"- ניל שוסטרמן, Everfound. פסיכולוגים תל אביב על רצח כאפשרות פוטנציאלית הקיימת בכולנו.

לפסל משיכה מעוותת -טכניקה מעורבת , יציקת אפוקסי-סדנת אפוקסי.

"הסיפור הזה על גברים רגילים הוא לא הסיפור של כל האנשים . שוטרי המילואים עמדו בפני בחירות, ורובם ביצעו מעשים איומים. אבל אלה שהרגו לא יכולים להשתחרר מהתפיסה שכל אחד באותו מצב היה עושה בדיוק כפי שהם עשו. שכן גם ביניהם, חלק סירבו להרוג ואחרים הפסיקו להרוג. אחריות אנושית היא בסופו של דבר עניין אינדיבידואלי".- כריסטופר ר. בראונינג, גברים רגילים: גדוד 101 של משטרת מילואים והפתרון הסופי בפולין. פסיכולוג אונליין שום נסיבות לא מנקות אדם מהבחירה והאחריות למעשיו. זו האמירה המשפטית והמוסרית המנחה אותנו בנושא של רצח.