הפסיכולוגיה של אמנות מינמליסטית

לפני זמן מה בליתי זמן עם האחיינים שלי והצגתי להם את האיורים של חנוך פיבן. עסקנו יחד בניחושים מי מצויר בכל איור, ומיד הם המשיכו בניסיון ליצור איורים כאלה של אנשים תוך שימוש  בחפצים שונים. הקסם שכולנו מצאנו יחד בקולז'ים המינמליסטיים הללו גם לי לחשוב על הדרך בה אני מלמד בקורסי ציור מופשט ועל הדרך בה צריך להסביר אמנות מינימליסטית. 

חנוך פיבן-קורס ציור מינימליסטי-הפסיכולוגיה של הגרוי החד

שמי זיו אייל. אני אמן, מורה לאמנות ופסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וייעוץ פסיכולוגי בזום. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

יצא לי לא פעם לחשוב מדוע סקיצות ראשוניות המצוירות במהירות ותוך שימוש במעט פרטים  הן בעלות עוצמה גדולה יותר משלבים מאוחרים יותר בציור -בהם נוספים פרטים, תיקונים ומורכבות. אותו עיקרון נכון גם בקורסי פיסול.  רודן מספר שבסיורו באיטליה בעת שלמד את הפיסול האיטלקי המפואר של הרנסנס ובעיקר את מיכלאנג'לו מצאו בעיניו יותר אותן סקיצות בלתי גמורות, יותר מהפסלים השלמים הנודעים.

חנוך פיבן-סדנה לרישום מינימליסטי-הפסיכולוגיה של הגרוי החד

המוח של בני אדם ויצורים חיים אחרים מחפש סדר  ותבניות באופן מתמיד, נגעתי בזה לא מעט במאמרים שונים בקורסי רישום. הדרך בה המוח יוצר ומחפש סדר נעשית דרך הפשטה. להפשטה יש שני מרכיבים- האחד הוא פשטות -הפיכת המציאות לפשוטה יותר. פנים אנושיות הופכות לאימוג'י :), כמה שפחות משתנים ונתונים זה טוב יותר. מרכיב שני הוא חיפוש העיקרון המארגן החסכוני ביותר. מה מארגן ומסביר את המציאות המורכבת בצורה הטובה ביותר והחסכונית ביותר. זו גם אחד המדדים להעדפת תאוריה מדעית אחת על גבי אחרת. העיקרון נקרא גם התער של אוקאם- " עיקרון שלפיו אם קיימים הסברים שונים לאותה תופעה (לצורך העניין תופעת טבע) אז יש לבחור בהסבר הפשוט ביותר. המילה תער מדגישה את החשיבות של העיקרון שצריך ל'גלח' (להוציא מהתאוריה) הסברים מורכבים ומסובכים מדי כאשר קיימים הסברים פשוטים יותר."

חנוך פיבן-דיוקן עצמי-קורס לציור ורישום מינימליסטי-הפסיכולוגיה של הגרוי החד

  עיקרון פסיכולוגי קרוב נקרא "העברת שיא"-peak shift.. הרעיון הבסיסי מאחורי העיקרון הוא שלפעמים בני אדם ובעלי חיים מגיבים יותר לגירוי מוגזם וקיצוני מאשר לגירוי רגיל.

 ניסוי גוזלי  השחף המפורסם מדגים זאת. כשאימא שחף מביאה לגוזליה אוכל, התינוקות מנקרים במקור שלה, שעליו יש נקודה אדומה. אפרוחים ינקר באותה מידה גם את בובה  בצורת ראש חסר הגוף של אמא - או אפילו מקל ארטיק עם נקודה אדומה.

ו.ס. רמצ'נדרן (Ramachandran), מדען מוח וויליאם הירשטיין, המתמחה בפילוסופיה של הנפש, הסבירו  זאת בדרך מעניינת במאמר פופולרי משנת 1999 שכותרתו "מדע האמנות: תיאוריה נוירולוגית של חוויה אסתטית"

 "מקל חום דק וארוך מאוד, עם שלושה פסים אדומים בקצהו, יעיל אפילו יותר כפיתוי לניקורים מהמקור המקורי, למרות שהוא לא נראה כמו מקור לצופה אנושי.

אזורי זיהוי הצורה של השחף מחווטים כמובן בצורה כזו שטינברגן יצרה בלי משים גירוי על, או קריקטורה של  מקור. ואכן, אם הייתה גלריה לאמנות בעולם השחף, 'הסופר מקור ' הזה היה מוצג שם כיצירת אמנות גדולה - פיקאסו."

חנוך פיבן-קורס פיסול פיגורטיבי, מינימליסטי-הפסיכולוגיה של הגרוי החד

. ישנן גם דוגמאות אחרות להעברת  שיא. עכברוש שמותנה להגיב למלבן, אך לא לריבוע - על ידי קבלת מזון. כאשר הראשון מוצג -  מגיב תגובה נמרצת יותר למלבן ארוך ורזה יותר מהמקור. ככל שהמלבן מוגזם יותר, כך ייטב. רמצ'נדרן  טוען שזה מה שאמנים וקריקטוריסטים עושים לעתים קרובות: למצוא את המהות של מה שהם רוצים לתאר, להגדיל אותו ולזרוק את השאר.

המשיכה שלנו לאמנות מינמליסטית ומופשטת מורכבת יותר כמובן-אבל משפטים כמו "מרוב עצים לא רואים את היער"-מגלים לנו משהו על הצורך שלנו לחדד את העיקר ולוותר על ה"רעשים"- בציור ופיסול.