פסיכולוג ראשון לציון: אינטליגנציה וטיפשות

 מדוע אנשים חכמים עושים החלטות  מטופשות וכיצד לקבל החלטות נבונות יותר. 

"החוכמה האמתית והיחידה היא לדעת שאתה לא יודע כלום".-סוקרטס.

 "נדרשת יותר מאשר אינטליגנציה כדי לפעול בצורה חכמה."- פיודור דוסטוייבסקי, החטא ועונשו. 

אינטליגנציה גבוהה יכולה להיות הסיבה לכך שאנשים מקבלים החלטות טיפשיות וטעויות מטופשות. סקירת ספרו  של דויד רובסון 'מלכודת האינטליגנציה: מדוע אנשים חכמים עושים החלטות  מטופשות וכיצד לקבל החלטות נבונות יותר'. 

ככל שלאדם יש מוח גדול יותר, וככל שהוא משכיל יותר," הזהיר הארי הודיני פעם את ארתור קונאן דויל, "כך היה קל יותר לשטות בו." זה יכול היה להיות המוטו של הספר המדהים, הפרובוקטיבי והיעיל שכתב דיויד רובסון . אמירה זו מכוונת לכל אלה מאתנו המרגישים שהם חכמים יותר מאחרים- (ורובנו מאמינים שאנחנו אינטליגנטים מעל הממוצע, אומרת הסטטיסטיקה.) למה? כי האינטליגנציה שלנו יכולה להיות הדבר שגורם לנו להיות טיפשים לפעמים.

הדוגמה הבולטת של דיוויד רובסון היא קונאן דויל - רופא, סופר, אביו  של שרלוק הולמס הרואה ברציונליות תשובה לכל ,וגם כפי שידוע , היה מאמין נלהב בפרפסיכולוגיה . בזמן סיור קידום מכירות לספריו באמריקה, קונן דויל התיידד עם הודיני, והזמין אותו לסיאנס. הודיני, קוסם הבמה, ביטא את הסקפטיות שלו בקול רם. קונאן דויל, לעומת זאת, נשאר מאמין משוכנע , והפעיל את כל מערכת הטיעונים הלוגיים  שלו  על הודיני. הוא השתמש באינטליגנציה המהוללת שלו, במילים אחרות, כדי לחזק בצורה מבריקה את אמונותיו המטופשות.

פיסול בחוטי ברזל-המדד לאינטליגנציה הוא היכולת לשנות ולהשתנות".- אלברט איינשטיין. פסיכולוגים בתל אביב על הבנת השינוי, הגמישות והתנועה כמדד לאינטליגנציה שכולנו לוקים בו.

הטיות מחשבתיות

לכולנו יש "הטיות מחשבתיות", ואלו הופכות לעיקשות ולקיצוניות ביותר כשנושא משיק לזהות שלנו. קחו למשל את שינויי האקלים. אנשים שאינם מאמינים בכך, מונעים לא בשל עמדה מדעית מנומקת  אלא על ידי תפיסת פוליטיקת השוק החופשי שלהם (או במילים אחרות על ידי כך שהצעדים הנדרשים כדי להילחם בהתחממות הגלובלית מאיימים או על חלקים בזהותם או על כספם ופרנסתם) . וככל שהם יותר משכילים מדעית, סביר להניח שהם יבחרו להסתמך על קונצנזוס מדעי קטן יותר. כמו דויל, הם יכולים לגבש טיעונים מדעיים טובים יותר לתמיכה בהחלטה שלהם הקשורה בתחושת של מי הם.

רובסון הוא עיתונאי העוסק  במדע, והספר מתבסס על מחקרים פסיכולוגיים מוכחים היטב. מה שמייחד את הספר היא הדרך בה הוא מאחד מחקרים רבים לאמירה אחת. "מלכודת האינטליגנציה" על פי רובסון  היא פחות תהום פרדוקסלית ענקית  הקשורה לעצם המושג של אינטליגנציה אלא יותר שרשור של מלכודות קטנות יותר.

"כשל המהמרים",(“sunk cost fallacy”) למשל, מונע מאתנו לוותר על פרויקט או רעיון  כי אנחנו לא רוצים להודות שטעינו כשהשקענו בו מלכתחילה וככל שאנו משקיעים בו יותר כך תקטן נכונותנו להודות בטעות.. אנו נופלים להרגל המנטלי הזה לא רק כאשר אנו משקיעים כלכלית אלא כאשר אנו משקיעים את עצמנו רגשית ברעיון, אסטרטגיה או עמדה אתית.

יציקת אפוקסי שקוף, עץ, פסל חימר. "ההנחות שלך הן החלונות שלך לעולם. קרצף אותם מדי פעם, אחרת האור לא ייכנס".- יצחק אסימוב. פסיכולוגים בראשון לציון על הטיות מחשבתיות. 

"הטיית אישור" מסוכנת למומחים שמצליחים לזהות במהירות דפוסים. זו הסיבה גם שאנשים מבוגרים לעיתים יצירתיים פחות מצעירים. יש להם ניסיון הם כבר "יודעים" מה תהיה התוצאה של כל תהליך. לאחר ביצוע ההערכה, מומחים יכולים להפוך לעיוורים לראיות מנוגדות. זה הרעיון בקונספציה המודיעינית במלחמת יום כיפור. שהתבססה על שתי הנחות יסוד של מומחי מודיעין ששתיהן הוכחו מוטעות- (מצרים לא תצא "למלחמה נגד ישראל אלא אם תבטיח לעצמה תחילה יכולת אווירית לתקוף את ישראל בעומק, ובמיוחד את שדות התעופה העיקריים של ישראל, כדי לשתק את חיל האוויר הישראלי". "סוריה לא תצא להתקפה רבתי על ישראל אלא בעת ובעונה אחת עם מצרים). תפיסה זו מנעה ממערכת המודיעין ביצוע הערכות על סמך נתונים שהתקבלו על פעילות צבאית במצריים ובסוריה. אמ"ן  התעלם מעובדות לא נוחות לו שסתרו את המערכת מחשבתית המורכבת והרציונלית בתוך עצמה שפיתח, אך שלא  תאמה את המציאות.

אינטליגנציה בתחום אחד אינה מבטיחה אינטליגנציה בתחום אחר. כולנו  מכירים את החוויה של לנהל  שיחה עם פרופסור מומחה בתחום מסוים שמתברר כאדם משמים ובעל דעות רדודות בתחום אחר. (או אם אתם רוצים דוגמה מפורסמת קחו לדוגמה את אילון מאסק שמוכיח שאפשר להיות אדם חכם מאוד וטיפש מאוד -בו זמנית).  תופעה זו זכתה לשם  "מחלת נובל" על שם הנטייה המתועדת של זוכי פרס נובל להציג עמדות מפוקפקות בנושאים שאין להם שום קשר לתחום ההתמחות שלהם. חשבו על הענק המדעי לינוס פאולינג, שרצה לרפא סרטן באמצעות ויטמינים, או על הביוכימאית קארי מוליס, שלא מאמינה  ש-HIV גורם לאיידס. ניסיון, או אולי יוהרה, יכולים לגרום למדענים מצליחים לדמיין שיש להם "דרך מיוחדת להסתכל על מדע שחייבת להיות נכונה". אותו דבר תופס  לגבי כל מיני אנשים חכמים. סקר אחד של חברי Mensa מצא ש-44% מהם  מאמינים  באסטרולוגיה. (הסטטיסטיקה אולי פחות מפתיעה את אלה מאתנו המאמינים שרק טיפשים יצטרפו למועדון יהיר שנבנה על מדידת אינטליגנציה מפוקפקת).

דיוקן עצמי -פרנסיס ביקון-1930. "אינטלקטואל? כן. ולעולם אל תכחיש זאת. אינטלקטואל הוא מישהו שהמוח שלו צופה בעצמו. אני אוהב את זה, כי אני שמח להיות השני החצאים, הצופה והנצפה. "האם אפשר להפגיש אותם?" זו שאלה מעשית. אנחנו חייבים להגיע  לזה. האמירה  "אני מתעב אינטליגנציה" פירושה באמת: "אני לא יכול לשאת את הספקות שלי."- אלבר קאמי. טיפול פסיכולוגי בראשון לציון על רפלקטיביות. חשיבה על חשיבה. 

"התבצרות קוגניטיבית", אשר הופכת את הידע שלנו לפחות גמיש. כולנו נאבקים בשינויים. זה כנראה טבוע באנטי אבולוציה שלנו שמוכיחה את עצמה כל פעם מחדש. זהו אחד הקשיים הגדולים בטיפול פסיכולוגי. אבל זה בא לידי ביטוי בכל תחום בחיים. וככל שיש לך תפיסה עצמית כמומחה בתחום מסוים כך הכלים שלך להדוף שינוי יהיו גדולים יותר. מוסדות רבים תקועים שנים רבות במבנה מאובן כיוון שמי ששולט בצומת ההחלטות שלהם הוא מומחה בעל מוניטין.  לדוגמה בעולם הכדורגל המקצועני, נטען שמאמן כדורגל עילי יאבד מאבד את כישוריו  לאחר 10-15 שנים בצמרת. הוא נשאר עם תפיסות אימון מיושנות ואינו מצליח לעמוד בקצב השינוי של המשחק. 

"דוגמטיות מורווחת",( “earned dogmatism”)היא התופעה שבה עצם המומחיות שלנו גורמת לנו לא לשקול טיעונים חלופיים. "מטא-שכחה", “meta-forgetfulness היא התופעה בה  כאשר אנו מדמיינים שאנו מומחים כעת כפי שהיינו בשיא כוחנו.   במבחן שנערך-בוגרים התבקשו לתאר את עקרונות הליבה של התחום שלהם. רבים מהם נכשלו, למרות שהאמינו שיהיה להם קל. בדומה לכך אני מאמין שאילו היו עורכים מבחן בתאוריה או טסט נהיגה -לנהגים ותיקים -רבים מהם היו נכשלים.

לפסל הצלחה -"אדם חושב רואה במעשיו שלו ניסויים ושאלות - ניסיונות לגלות משהו. הצלחה וכישלון הם עבורו תשובות מעל הכל".- פרידריך ניטשה. פסיכולוג ראשון לציון על חשיבה אמפירית.

התמודדות עם מלכודות קוגניטיביות

הדרך הראשונה אותה מציע  רובסון  כדי להתגונן מפני המלכודות הקוגניטיביות הללו, היא על ידי האטה. (במובן מסוים חוזר רובסון על תיאורו של דניאל כהנמן על שתי מערכות החשיבה).  אנחנו חיים בתרבות המבלבלת זריזות ומהירות מחשבתית עם עומק מחשבתי, גם מבחני האי קיו מודדים למעשה זריזות מחשבתית וכך גם הישגים אקדמיים בשלבים המוקדמים. 

רובסון רוצה שנהיה גם יותר סקרנים ויצירתיים. לשם כך, החינוך חייב להשתנות באופן קיצוני; הפרק שלו על למידה מעולה. מחקר הראה שילדים עשויים לשאול עד 26 שאלות בשעה בבית. בבית הספר, זה פוחת לשתיים  בשעה בלבד. כמי שעסק בהוראת אמנות לילדים במשך שנים במסגרות שאינן מוסדיות-אני יכול להעיד על תקופתן של השגותיו של רובסון. יצירתיות וסקרנות  של ילדים עוברות טראומה במערכת החינוך -אין שום דרך אחרת לתאר את כיתה א'. 

החינוך המערבי הוא תוצר של המהפכה התעשייתית ובעצמו מאורגן על פי רעיון היצור ההמוני היעיל. כלומר הוא נועד לתת תשובה המונית ויעילה לכמות הגדולה ביותר במשאבים הקטנים ביותר. ("זה כאילו הלכנו לחדר כושר בתקווה לבנות את השרירים שלנו", אומר רובסון, "אבל  החלטנו להרים את המשקולות הקלות ביותר".)

לצייר מבט  אינטליגנטי- "זה לא שאני כל כך חכם. אבל אני נשאר פשוט עם השאלות הרבה יותר זמן".- אלברט איינשטיין. פסיכולוגים בראשון לציון על חשיבה איטית ומעמיקה לעומת חשיבה מהירה.

זה מחייב כמובן סוג של סטנדרטיזציה הן של החינוך והן של הגדרת אובייקט החינוכי כלומר הילד.   מבחינה זו החינוך המערבי נחל הצלחה והוא אכן סיפק את מטרותיו. אלא שמטרותיו אינם ילדים או בני אדם -אלא יצירת אנשים כאמצעי ייצור כלכלי. אלא שהמציאות השתנתה במשך השנים, והתעשייה המסורתית מאבדת את כוחה מול תעשיית הידע והאינפורמציה. ליצירתיות ולשימוש היצירתי במשאבים יש ערך גדול יותר מאשר צבירת ידע בפני עצמו.  ראו את הוויכוח המוצדק סביב החינוך החרדי- או כפי שהוא מוצג סביב  לימודי הליבה. מרכז הוויכוח אינו האם צורת הלימוד הזו טובה יעילה או יצירתית דיה-אלא על הדרך שבה היא מונעת את שילוב החרדים בשוק העבודה. החינוך הוא אמצעי השליטה והעיצוב החברתי הגדול ביותר -לפיכך לא פלא שעליו נסוב מאבק פוליטי וחברתי מרכזי. מאבק זה לא עוסק בילדים עצמם אלא בקבוצות חברתיות הרוצות להגדיר מהו האדם הרצוי ולמי תהיה נתונה הזדהותו.  מערכת החינוך נמצאת במשבר כפי שמעידה פריחת עשרות שיטות החינוך האלטרנטיביות כיום בישראל ובעולם אלו נותנות לעיתים פתרונות לקבוצות קטנות עם משאבים גדולים אבל אינן זמינות לרוב האנשים.

קולאז'- פעילות קבוצתית- לתאר חשיבה מתפזרת.  "אני עושה טעויות כמו כל אדם. למעשה, בהיותי - סלח לי - חכם יותר מרוב האנשים, הטעויות שלי נוטות להיות גדולות יותר בהתאם".- ג'. ר. רולינג, הארי פוטר והנסיך חצוי הדם. פסיכולוג תל אביב על משגים גדולים של אנשים חכמים.

 לאלה מאתנו שימי הלימודים שלהם הסתיימו, מציע רובסון מגוון אפשרויות אחרות. טכניקות מיינדפולנס יכולות לפתח את ההרגל לעצור כדי לאתגר את ההערכות הראשוניות, המהירות האינסטינקטיביות שלנו. חיפוש המרחק הנכון (או התרחקות) גם היא טכניקה רבת עוצמה : חשבו עד כמה אנחנו טובים יותר במתן עצות נבונות לאנשים אחרים מאשר לעשות זאת לעצמנו. 

גם דיאטת סמארטפון עשויה לעזור. ככל שתשתמשו יותר בטלפון  כדי לגלוש באינטרנט, כך נראה, שקטן הסיכוי שתחשבו באופן רפלקטיבי. זה כאילו אנחנו מכבים את הספקנות שלנו כשאנחנו מדליקים אותו. או אולי המכשיר מלמד אותנו את ההרגל להגיע למסקנות נמהרות.

רישום של אדם כאינדיבידואל ייחודי- "האינטליגנציה של אותו יצור המכונה 'המון' היא השורש הריבועי של מספר האנשים בו."- טרי פראצ'ט, ג'ינגו, פסיכולוגים רחובות על עיוותי חשיבה בשל קונפורמיות על קבוצה.

חיסון קוגניטיבי

עם זאת, הרעיון המשכנע ביותר הוא הרעיון של רובסון לגבי "חיסון קוגניטיבי". עצם היותנו מודעים לכשלים וההטיות הנפוצות ביותר אמורה להגן עלינו מפניהם. החשיפה לתיאורי מקרה של טעויות גם גורמת לנו פחות לחזור עליהן.

כל מי שעניינו הוא מנהל עסקים ימצא את שני הפרקים על החלטות עסקיות כושלות  ותרבויות ארגוניות בעיתיות -מעוררי מחשבה.  חברות מסוימות "מעכבות בעדינות חשיבה נבונה יותר" או אפילו "מונעות באופן פעיל את העובדים שלהם מלחשוב". הבעיות העיקריות הן נאמנות תאגידית מוטעית, אופטימיות חסרת ביסוס וצוותי ניהול  המתמקדים יותר בסטטוס מאשר בבעיה. "הטיית תוצאה" יכולה להיות קטלנית לעסקים. זה אומר להתמקד במה שקרה, לא במה שאולי קרה.

בקריאה ראשונה הספר מרשים וקריא, אבל בדיעבד  רובסון קולע לסוג של קונצנזוס ידוע ולא מאתגר אותו. האמנם מודעות מחסנת בפני טעויות? ואם כן מה חדש בזה? כולנו יודעים שאנשים חכמים מאוד יכולים להיות טיפשים מאוד. האם זה דבר רע? אולי יצירתיות למעשה עוסקת בנכונות לטעות ואולי הפחד מטעויות הוא הבעיה?. בסופו של דבר המסקנה העולה מספרו של רובסון היא פשוט מידה של ענווה וספקנות כלפי עצמנו ובמידה רבה אין בזה שום דבר חדש.  

לפסל אדם מתפשט מעצמו -"אנשים מפחדים מהחשיבה כפי שהם לא חוששים מכל דבר אחר עלי אדמות - יותר מהרס, יותר אפילו מהמוות. המחשבה היא חתרנית ומהפכנית, הרסנית ונוראה, המחשבה חסרת רחמים לזכות, למוסדות מבוססים ולהרגלים נוחים; המחשבה היא אנרכית וחסרת חוק, אדישה לסמכות, חסרת זהירות מחכמת הדורות המנוסה היטב. המחשבה מתבוננת בבור הגיהנום ואינה מפחדת... המחשבה היא גדולה ומהירה וחופשית, אור העולם ותפארתו העיקרית של האדם”.- ברטרנד ראסל, למה גברים נלחמים-על הפחד לחשוב בצורה מעמיקה.