חרטות- הפסיכולוגיה של

החרטה כהישג פסיכולוגי וגרעין יצירתי

"בלי חרטה" שרה סיגל אמסלם -שיר שהוא פנטזיה כואבת על  מי שהייתה רוצה להיות. שבו ה"שם" רק מדגיש את הכאב "כאן" .

 "בוא נצייר עולם שהכול בו שלם".  "אני רוצה שתגיד שאני, טובה בשבילך טובה בשבילי, אני רוצה להרגיש באמת, בלי הגנות בלי מסכות בלי מלחמות, עם הראש, בלי חרטות".

"מושג העמדה הדיכאונית מקובל באופן כללי כרב ערך לעבודה האנליטית הממשית וגם לניסיון לתאר התקדמות בהתפתחות רגשית התקינה. באנליזות שאנו עושים אנו יכולים להגיע לאשמה המתעוררת סביב אימפולסים ורעיונות תוקפניים והרסניים; ולהיות עדים להופעת הלהיטות לתיקון כאשר יש בידי המטופל לקבל אחריות על רגש האשמה, לשאתו ולהחזיק בו. ליצירתיות יש עוד שורשים, אך התיקון מספק חיבור חשוב בין האימפולס היצירתי ובין החיים שהמטופל מנהל. השגת היכולת לעשות תיקון בנוגע לאשמה האישית היא אחד הצעדים החשובים ביותר בהתפתחות האדם הבריא; ועתה אנו תוהים כיצד ביצענו עבודה אנליטית לפני שהשתמשנו ביודעין באמת פשוטה זו." דונלד ו. ויניקוט. "תיקון בהתייחס להגנה המאורגנת של האם נגד דיכאון"- פסיכולוג נס ציונה- הסדנה לתהליכים יצירתיים, על היכולת להתחרט כהישג וגרעין יצירתי.

חוגי ציור נס ציונה-הפסיכולוגיה של החרטה."ולא, זו לא הייתה בושה שהרגשתי עכשיו, או אשמה, אלא משהו נדיר יותר בחיי וחזק משניהם: חרטה. תחושה שהיא יותר מסובכת, עוסקת בקילקול אמתי וראשונית. שהמאפיין העיקרי שלה הוא שאי אפשר לעשות כלום בנידון: חלף יותר מדי זמן, יותר מדי נזק נגרם, מכדי שניתן יהיה לתקן".- ג'וליאן בארנס, תחושת הסוף. פסיכולוגים בתל אביב על חרטה כרגש הנע מהכאב אל העצב.

" אין מה לבכות על חלב שנשפך"-

כפסיכולוג בתל אביב, יצא לי לפגוש בחיי, אנשים שהצהירו על זה שהם לא מבזבזים מבט לאחור אף פעם. בזמן שאני התייסרתי בסופן של מערכות יחסים בחרטות ואשמה, חזרה אל העבר וחיפוש של דרכים שבהן הכול היה יכול להיות אחרת , נתיבים וטעויות שאילו לא בחרתי בהם הייתי או היינו במקום אחר.
חיים לא ממומשים, פוטנציאלים שלא מומשו, או החוויה של זקנה ללא התבגרות- הן עוד תחושות חרטה שפגשתי באנשים רבים.
 חסרי החרטה- טוענים שאפשר וצריך לחתוך את העבר ולהשאיר אותו מאחור. למה אתה סוחב גוויות על הגב?  סוגרים את הדלת וממשיכים הלאה מבלי להביט לאחור. "אִילִי פָאת מָאת"- אמרה לי בערבית סבתא שלי כשרצתה לנחם אותי- מה שעבר מת.

החיים ללא חרטה נראים לכאורה כסוג של שלמות וכוח, ביטול ההססנות, כוח גברי נדמה לי, יותר מאשר נשי, יכולת של האגו להיות שלם עם עצמו. יכולת של השכל הרציונלי לגבור על הרגש. ב "My Way"- מתאר פרנק סינטרה, אדם כזה. השלם עם עצמו בצורה מעוררת הערצה  "חרטות?, היו לי כמה, אך שוב, מעטות מידי מכדי להזכירן."

. "בלי חרטות " אומרים הילדים אחרי שהם מחליפים צעצועים, או דברי ערך, כדרך לחתוך ולסגור את העסקה.

חוגי ציור-הפסיכולוגיה של החרטה. "במונחים שלי, הסתפקתי בחיים המציאותיים, ונכנעתי לצרכיהם: אם הדברים הם כאלה, אז צריך לנהוג כך, וכך עברו השנים. במונחים של אדריאן, ויתרתי על החיים, ויתרתי על בדיקתם, לקחתי אותם כמו שהם באים. וכך, לראשונה, התחלתי להרגיש חרטה כללית יותר – תחושה שהיא איפשהו בין רחמים עצמיים לשנאה עצמית – על כל חיי. כל זה. איבדתי את החברים של נעוריי. איבדתי את אהבתה של אשתי. נטשתי את השאיפות בהן שיחקתי. רציתי שהחיים לא יטרידו אותי יותר מדי, והצלחתי - וכמה מצער זה היה".- ג'וליאן בארנס, תחושת הסוף. פסיכולוגים רחובות על החרטות המלוות אנשים בסוף חייהם.

סקר החרטה העולמי

. בשנת 2020, השיק דניאל פינק את סקר החרטה העולמי, הסקר הגדול ביותר בנושא שנערך אי פעם. עם צוות המחקר שלו, פינק שאל יותר מ-15,000 אנשים ב-105 מדינות, "באיזו תדירות אתה מביט אחורה על חייך וחושב -הלוואי שהיית עושה דברים אחרת?"

82 אחוז הסכימו להצהרה  שהחרטה היא חלק מסוים חייהם; 21 אחוז אמרו שהם מרגישים חרטה "כל הזמן". רק אחוז אחד אמר שהם אף פעם לא מרגישים חרטה.

כמו תחושות קשות אחרות, לחרטה יש מרכיבים חשובים וחיוניים. מרכיבים ההופכים אותנו לאנושיים. אפשר לחשוב על "אנושי" במובן הזה כסוג של חולשה.  פסיכופטים אינם סובלים מחרטות. במחקר משנת 2016 שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, חוקרים גילו שמי שמציג תכונות פסיכופתיות  לא חש חרטה, ולא משנה את התנהגותו עקב כך.

כ-פסיכולוגים בתל אביב, אנו חושבים שלא במקרה אנחנו חשים חרטה. לתחושת החרטה כמו לתחושת הכאב, והחרדה, יש מרכיבים הישרדותיים השומרים עלנו  ומהווים דרך לעבד רגשית את המציאות והעבר כדי ללמוד ולהשתנות מול העתיד.

אפוקסי ליצירה, פיסול בקורס אפוקסי-הפסיכולוגיה של החרטה. "חרטה היא סטיה אלימה של הנפש, אבל קשה מאוד לטפל בה כי אי אפשר אפילו להגדיר אותה, כי  לא הכל זהב מנצנץ ולא הכל דמעה נוצצת, וחרטה של אדם אחד היא זכרון מאושר של אדם אחר"- אוגדן נאש, אני זר כאן בעצמי. פסיכולוג תל אביב על  חיים שלא נחיו.  כל בחירה היא חרטה על הדרך בה לא הלכנו. 

החרטה עושה אותנו אנושיים

נכון, אדם החי את חייו בתחושת חרטה מתמדת, חי באומללות. אבל הקיצוניות השנייה עשויה להיות אפילו גרועה יותר. לנתק את עצמך מהחרטות שלך לא הופך אותך לחופשי; זה רק מאפשר לך לחזור על אותן טעויות שוב ושוב. חופש אמתי מחייב אותנו לשים את חרטה במקומה הראוי בחיינו. לא במקרה היהדות המציאה את יום כיפור, יום של עיסוק מחשבתי ורגשי עמוק בחרטה ואשמה. אבל גם יום המאפשר סגירת מעגל של חרטה. הנחת החרטה בעבר והתפנות לעתיד. את המשפט - מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ (ברכות ל״ד ב:כ״א-כ״ב) -ניתן להבין גם כתמיכה בכוחה של החרטה.

"כוחה של חרטה יפה בעקירה, ואילו תכליתה נעוצה בהנחה. לא שהמהרהר חרטה יש בו ממידתו של הפכפך שמניח את שעקר, אלא הוא עוקר את זה ומניח את שכנגדו, נוזף במחשבה ראשונה שהביאה לידי מעשה שאינו מתוקן ומסלסל במחשבה אחרונה שמביאה לידי בתירתו.

סוף מעשה במחשבה תחילה, וכיון שסופו נעוץ בתחילתו בשעת עשייתו שוב אין זיקתם פוסקת אף לאחר מכן, ואי אתה יכול להפריד בין הדבקים אלא בנטילת נשמה." (משה אליהו ז'רננסקי)

חרטה כהישג קוגניטיבי ורגשי

כל כמה שהיא כואבת, חרטה היא הישג קוגניטיבי מדהים. הישג של הדמיון ויכולת הניתוח שלנו. זה מחייב אותנו לחזור לתרחיש העבר, לדמיין איך יכולנו לפעול אחרת כדי לשנות אותו, ועם התרחיש החדש הזה בראש, לדמיין הווה אחר - ואז, להשוות את ההווה הבדיוני הזה לזה שאנחנו חווים במציאות.

לא כל החרטות זהות, כפי שכותב פינק בספרו החדש, "כוחה של חרטה: כיצד מבט אחורה מניע אותנו קדימה".

לפסל אדם זקן. הפסיכולוגיה של החרטה בגיל מאוחר."חרטה ואשמה" היא סוגיה דיאלקטית על מה שנעשה, על מה שהיה צריך להעשות ועל מה שלא היה צריך לעשות." ("אי של חרטה. אי של אשמה")-אריק פברנג'י פסיכולוג רמת גן  על שלבים בחיים של חשבון נפש. 

סוגי חרטות

חרטות מופיעות בארבעה סוגים בסיסיים, על פי פינק,  וחוויה של חרטה יכולה לכלול אחד מהם  או שילוב.

 הלוואי שהיית יותר טוב עם ההורה שלי או עם בן הזוג שלי -היא דוגמה לחרטה על קשר, שבו אנחנו כואבים  על התנהגות שפגעה במערכת יחסים חשובה, . חרטות קשר  וחיבור רבות חופפות במרכיבים רבים  לחרטות מוסריות, שבהן אתה מפר את מערכת הערכים שלך. לדוגמה, אתה עשוי לחשוב על עצמך כאדם טוב , אוהב ומעניק ולהרגיש חרטה  שלא עמדת בתדמית הזו במערכת היחסים שפגעת בה. חרטות מוסריות יכולות לעסוק  באחרים  או רק בנו עצמנו, אנחנו יכולים להתחרט על זה שהפרנו הבטחה לחבר, או שהפרנו הבטחה לעצמנו למשל לא לאכול יותר דברים מתוקים.

שתי קטגוריות החרטות האחרות של פינק כוללות בחירות בחיים. חרטות יסוד הן אלו שבהן מתחרט  על משהו שעשית והשפיע על מהלך חייך בצורה שאתה לא אוהב. דוגמה קלאסית היא הלוואי שהייתי  ממשיך ללמוד, או הלוואי שהייתי נשאר שכיר.

יציקת אפוקסי שקוף. ליצור עולם מושלם.  "אני רואה את הכל בצורה מושלמת כעת; ישנם שני פתרונות אפשריים - אפשר לעשות את זה או לעשות את ההפך. דעתי הכנה והעצה הידידותית שלי היא זו: אם תעשה זאת או לא תעשה זאת - אתה תתחרט בשני המקרים".- סרן קירקגור, או/או: שבריר חיים. פסיכולוג אשדוד על חרטה כמרכיב בלתי נמנע בחיים.

 חרטות של העזה הן ההיפך:  הן  עוסקות בחרטה על חוסר פעולה והזדמנויות שאבדו. זה מה שאתה מרגיש כשאתה בועט בעצמך על שבאי לקיחת סיכון, כמו חבל שלא הפכתי להיות עצמאי, או הייתי צריכה להתחיל אתו, אז..

"חרטה נכונה"

כמו תחושות קשות אחרות  היכולת לחוש בחרטה היא חיובית רק במינון מסוים ובדרך מסוימת. כל סוג של חרטה  יכול להפוך  לרעל רגשי. קל לחרטה להפוך לדיכאון ולחרדה. אין בעברית מושג המתרגם את המושג רומינציה -אותו כלא של חשיבה מעגלית החוזרת על עצמה, העלאת גירה, גירוד בלתי פוסק בפצע שאינו מאפשר לו להחלים, מחשבה טורדנית הקודחת בך שוב ושוב, הרהורים אוטומטיים  שאי אפשר להיפטר מהם. חרטה ההופכת לרומנציה היא עינוי שלא ניתן לתאר.

חרטה מוגזמת עלולה להשפיע לרעה על המערכת ההורמונלית  ועל המערכת החיסונית שלנו .: ב2013, חוקרים ביקשו מקבוצה אחת של משתתפים בניסוי לתאר את ''החרטה הכי קשה' שלהם ממש לפני השינה; לקח להם 61 אחוז יותר זמן להירדם מאשר לקבוצת הביקורת לה אמרו לחשוב על יום רגיל וטיפוסי.

קורסי פיסול קרמי-הפסיכולוגיה של החרטה. "חרטה כרונית, כפי שמסכימים כל העוסקים במוסר, היא תחושה מאוד לא רצויה. אם התנהגת רע, חזור בתשובה, תקן את מה שאתה יכול ופנה למשימה להתנהג טוב יותר בפעם הבאה. בשום פנים ואופן לא אל תהרהר ללא הפסקה בעוולות שעשית. להתגלגל בבוץ זו לא הדרך הטובה ביותר להתנקות".אלדוס האקסלי, עולם חדש ואמיץ. פסיכולוג רחובות על חרטה כחשיבה מעגלית וכמלכודת נפשית. 

חרטה נכונה על פי פינק מחייבת סוג של ניהול רגשי. החוכמה היא לא לגרש את ההרגשה הרעה; אלא להכיר בה ולהשתמש בה ללמידה ושיפור. , "אם נתייחס לחרטות שלנו כראוי, הם יכולים לחדד את ההחלטות שלנו ולשפר את הביצועים שלנו."

במקום לתת לרוח הרפאים של מערכת היחסים הכושלת שלך עם הילדים שלך לאמלל אותך, פשוט  עבוד עליה כדי שתשתנה, הדרך היחידה שלנו לשנות את העבר היא דרך שינוי ההווה והעתיד. אתה יכול להיות כנה עם עצמך לגבי מה השתבש ולהשתמש בידע הזה כדי ליהנות ממערכות יחסים טובות יותר בעתיד.

הפירות החיוביים של  החרטה לא נופלים עלינו סתם כך במקרה. עלינו  לחפש אותם ולקטוף אותם, כדי לשפר את עצמנו. הנה שני  שלבים  עליהם ממליץ  פינק שתוכל לנקוט בפעם הבאה שתמצא את עצמך חושב על הצעדים השגויים שלך בעבר.

1. להרוג את רוח הרפאים.

אנשים מדברים לעתים קרובות על היותם "רדופים על ידי חרטה". זה מצביע על כך שהחרטה היא יותר מנוכחות  מקרית  בחייהם; היא כמו רוח רפאים, לא לגמרי מוצקה וברורה אבל תמיד משפיעה בצורה מדכדכת . כאשר רגש או מחשבה שוכנת מתחת לרמת התודעה שלנו, הוא מנהלת אותנו בצורה לא מודעת אבל אם אתה יכול להפוך את התחושה למודעת, תבין אותה, תתמודד אתה ואולי תצליח לשלוט בה., כשאתה לא מודע לקול פנימי המפעיל אותך, הוא הבעלים שלך.

2. סלח לעצמך.

אחרי שאתה עושה טעות, החיים ממשיכים. אבל לפעמים אתה פשוט לא יכול להפסיק להציק  לעצמך. אם עזבתם את הלימודים לפני שנים, ואתם כול הזמן חושבים היכן הייתם היום אם הייתם ממשיכים, אתם בוחרים  מרצון במאסר עולם כעונש על החלטה גרועה שקיבלתם בעבר.

זה הזמן לערער על פסק הדין. אולי הייתם מרוויחים יותר היום בעבודה אחרת, אבל ההצקה העצמית והשנאה העצמית - לא הגיונית ולא מותאמת. הגיע הזמן לקבל חנינה.הגיע הזמן לחמלה עצמית. 

לצייר חרטה כמשקל שאי אפשר לשאת. "התחלתי לחשוב שהחיים הם דבר מצומצם הרבה יותר ממה שמבינים אלה הנמצאים בעיצומה של מערבולת החיים. האור מאיר אל תוך מעשה החיים רק לרגע הקצר ביותר - אולי רק עניין של שניות. ברגע שהוא נעלם ואחד לא הצליח לתפוס את הגילוי שהציע, אין הזדמנות שנייה. ייתכן שיהיה עליך לחיות את שארית חייך בעומקים חסרי תקווה של בדידות וחרטה. בעולם הדמדומים הזה, אי אפשר עוד לצפות לכלום. כל מה שאדם כזה מחזיק בידיו הוא הגופה הקמלה של מה שהיה צריך להיות".― הורוקי מורקמי. פסיכולוגים ראשון לציון על דיכאון כחווית חרטה כרונית.