פעילות גופנית-כטיפול פסיכולוגי לנוער

הקשר בין פעילות ספורטיבית ובריאות נפשית בנוער

ישנן עדויות רבות לכך שעיסוק בספורט (ראו אימוני כוח) נמצא בקורלציה עם שורה של יתרונות פסיכולוגיים לילדים מסוגים רבים, כולל תחושת ערך עצמי גבוה יותר ודימוי גוף גבוה יותר עבור בנות. איך עלינו לעודד את  הילדים שלנו להיות פעילים, מבלי להסתכן בפרפקציוניזם, מבלי להפוך את זה ללחץ או מטלה?  

"הסדנה" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הנפשית  אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". אנו מציעים גם טיפולי נוירופידבק כדרך לעבוד ולתמוך בפלסטיות של המוח וכאפשרות לטיפול קצר מועד. למידע נוסף לחצו כאן-פסיכולוג בתל אביב.

בנעוריי מגרש הכדורסל בשכונה ה' בבאר שבע היה עבורי מרכז החיים בשעות שלאחר בית הספר. תמיד הייתה פעילות, תמיד שיחקו שם.  זו לא הייתה ליגה ולא חוג.   זה היה משחק, דרך מעניינת ומרתקת להעביר בצורה חברתית ופעילה את שעות אחר הצהריים. דרך ששילבה פעילות גופנית וחברתית. לא הייתי שחקן כדורסל או כדורגל טוב מאוד. הייתי בימים הטובים ביותר שלי -שחקן בינוני. אבל זה לא פגם בסיפוק והנאה הכללית שלי מהפעילות.

ב-20 עד 30 השנים האחרונות, שתי מגמות סותרות ומשלימות מתרחשות בתחום הפעילות הגופנית של בני הנוער. 

מגמת ירידה בהיקף הפעילות הגופנית בנוער

מגמה אחת היא ירידה כוללת בהיקף הפעילות הגופנית שהם מבצעים. בסקר שנערך על 14000 תלמידים  בני נוער  בישראל על ידי ארגון הבריאות העולמי -עולה שאחד מכל חמישה בני נוער לא עוסק בפעילות גופנית כלל. ובמעמד סוציו אקונומי נמוך המצב קשה עוד יותר

על פי התוצאות, מבין התלמידים המשתייכים למצב סוציואקונומי נמוך - 26.8 אחוזים לא עושים פעילות גופנית שנמשכה לפחות 60 דקות ביום בכלל. מספר גבוה כמעט פי שניים מזה הנוגע לתלמידים במצב סוציו-אקונומי גבוה, ביניהם רק 14 אחוזים לא עשו פעילות ספורט במשך 60 דקות במהלך השבוע.

 

ככל שהילדים גדולים יותר, כך הם עוסקים פחות בספורט: ככל שהגיל עולה כך כמות הזמן ברביצה מול הטלוויזיה, המחשב, לימודים ואוכל גדלה. כך למשל בקרב תלמידי כיתה ו', כ-30 אחוזים מבלים לפחות ארבע שעות מול הטלוויזיה והמחשב. בכיתה ח' ו-י' עומד הנתון על כארבעים אחוזים ובכיתות י"א-י"ב נרשם הנתון הגבוה ביותר: בין 34 אחוזים אצל בנים ל-45 אחוזים מהבנות שיושבות למעלה מארבע שעות מול הטלוויזיה והמחשב.

תחרותיות, התמחות והתמקצעות

מגמה שניה ולכאורה הפוכה היא מצויינות, התמקצעות ותחרותיות הפעילות הספורטיבית  של הנוער.

 ספורט הנוער הפך תחרותי יותר וגוזל יותר זמן. מומחים מודאגים מכך שילדים מסתכנים בפציעה מאימון יתר והתמחות בענף ספורט בודד בגילאים צעירים מתמיד.  מחקרים הראו כי ישנם סיכונים נוספים לאימונים מתמחים ואינטנסיביים, הכוללים מתח פסיכולוגי וגמילה לחלוטין מספורט. פעילויות מסוימות כהתעמלות אומנותית וריקוד סומנו כבעלות פוטנציאל גבוה במיוחד לשמש כטריגרים להתפרצויות של הפרעות אכילה ואנורקסיה (ראו ניכור בתפיסה עצמית נשית).

אמר לי רופא הספורט דר' אהרון פרנק איליו לקחתי את ביתי בגיל בגיל 16 לאחר שסבלה מכאבים בלתי פוסקים כתוצאה משיעורי הריקוד ושהמליץ על כך שתפסיק את הפעילות , המלצה שלא התקבלה על ידיה,  -"אם ספורט מקצועי היה בריא -אם לא היו מחלות ופגיעות כתוצאה ממנו, לא היה צורך ברופאי ספורט."

עם זאת כפסיכולוגים בתל אביב אנו יודעים על עדויות רבות לכך שעיסוק בספורט נמצא בקורלציה עם שורה של יתרונות פסיכולוגיים לילדים מכל המינים, כולל תחושת ערך עצמי גבוה יותר ודימוי גוף גבוה יותר עבור בנות.

 

יש לי שתי בנות, שתיהן גדולות כבר ונהדרות. למרות המאמצים  שלי ושל אשתי ליצור גישה חיובית בבית לגוף, אני לא חושב שהצלחנו לחסום לחלוטין את המסרים החברתיים המעוותים והפולשניים  של התרבות והחברה לגבי המראה  במיוחד אצל בנות. לא, אני בוודאי לא הראשון שמצהיר על כך שאנו חיים בדור שהפרעות אכילה והפרעות בדימוי גוף הן הנורמה בתוכו.

אני לא נאיבי; אני יודע שאחת הסיבות המרכזיות שדרבנו ושהפעילו את הבנות שלי בנושא הפעילות הגופנית  היא הטענה שפעילות גופנית חשובה כי היא דרך לירידה במשקל, לא כזו  דרך  והזדמנות למשאבים של שמחה, כוח או חברות.

 אז איך עלינו לעודד את  הילדים שלנו להיות פעילים, מבלי להפוך את זה ללחץ או מטלה?  

 אסור לדחוף מידי ובטח לא להכריח . אם אתם דוחפים את הילד שלכם לספורט שהוא באמת לא רוצה לעשות, זה לא יחזיק מעמד, ועלול גם ליצור רתיעה בכלל מהתנסות בפעילות ספורטיבית. 

"אנשים באופן כללי ( וילדים הם סוג של אנשים, למרבית הפלא) מרגישים מוטיבציה לעשות משהו כאשר הם חווים שליטה ובחירה, כאשר הם יכולים להרגיש שהם חלק ממשהו, וכאשר הם יכולים להרגיש מוצלחים". אומר מתיו מירוויק, פסיכולוג ספורט קליני ופרופסור חבר ב-The Medical -מכללת ויסקונסין. 

" המשמעות של הבחירה בסוג הפעילות היא שאתה נותן להם את השליטה, והבחירה" הוא אומר - כלומר, תן להם כמה סוגים שונים של פעילויות לבחירה. גם פעילויות שלכאורה לא עוסקות בצורה ישירה בפעילות גופנית -יכולות באופן עקיף לתרום לפעילות הגופנית. תנועות נוער, או חוגי צפרות, למשל.

 

לילד שלא מתלהב מענפי ספורט קבוצתיים כמו כדורגל או כדורסל, ניתן להציע סקייטבורד או יוגה, שהן פעילות גופניות שהם יכולים לעשות גם לבד, . אם יש לך ילד שהוא מופנם  יותר או מתעניין במדע, אם מה שמעניין אותו הוא לטייל בטבע ולזהות  צמחים או ציפורים שונים,  חוגים לסיירות או רכיבה על אופני שטח יכולים להיות סוג של פעילות איתה הם יזדהו. 

נראה לי שאחד המרכיבים החשובים ביותר בפעילות כזו היא תחושת השמחה לקראתה. פעילות שהיא סוג של מתנה ולא מטלה,, חופשה ולא עבודה.

אם תנסו לכפות על ילדיכם פעילויות מסוימות, זה עלול לפגוע,  כפי שכבר ציינתי קודם-פעילות ספורטיבית  בצורתה הבעייתית יכולה להיות חלק ממערכת יחסים לא בריאה שלנו עם הגוף.  מבוגרים רבים המגיעים אלי לטיפול פסיכותרפי מנסים להתרפא  ממערכות יחסים מופרעות עם גופם. חלקם  נדחפו לפעילויות שאינן מתאימות להם, או שלא היו נכונות להם באותה עת על ידי מבוגרים. דחיפה שגרמה  להם לשנוא פעילות גופנית , ולהרגיש שהיא נכפית עליהם כסוג של עונש.

שבחו את המאמץ, לא את התוצאה, התכוונו לתהליך ולא להישג.

 כאשר ילדים מגיעים לגיל ההתבגרות, הם נוטים לנשור לחלוטין מספורט אם הם אינם תחרותיים במיוחד, ואם לדעתם התוצאות שלהם לא טובות.  למדו את הילדים שלכם שבמיוחד בספורט קבוצתי, הם לא יכולים לשלוט בתוצאות המשחק, מה שהם יכולים לשלוט זה כמה הם מנסים, איזה מאמץ עשו . לאחר משחק, בין אם ילדכם מנצח או מפסיד, שבחו את התהליך, חפשו את הדברים החיוביים שהילדים עשו במהלך הפעילות ותנו משוב חיובי עליהם: "אני אוהב את זה  שהמשכת לזרוק לסל, היום", או "זה היה נהדר לראות אותך שם תומך בכולם בקבוצה שלך."

 

חפשו דרכים להפוך את הפעילות הגופנית לפעילות משפחתית.

 סמנו את הפעילות הזו כסוג של בילוי, שאנו מעניקים לעצמנו ולמשפחה. טיולים בחיק הטבע, טיפוס משפחתי על קירות, אפילו סדנאות סוף שבוע ביוגה.  נסו למצוא פעילויות שאתם יכולים לעשות כמשפחה ביחד. פעילויות  שמחות המניעות את הגוף שלכם.  אנחנו ערכנו מסיבות ריקוד משפחתיות בסלון, טורניר כדור עף משפחתי עם בלון  או בגילאים צעירים יותר קרבות כריות פרועים.