פרדוקס האושר

רדיפת האושר המוחלט והמנעות בכל מחיר מסבל- יכולים להוביל לתוצאות הפוכות.

"החיפוש אחר אושר הוא אחד המקורות העיקריים לאומללות". - אריק הופר -(Reflections on the Human Condition).

במחקר תחת השם "הצד אפל של אושר-איך, מתי ולמה אושר הוא לא תמיד טוב" -יוני גרובר, איריס מאוס ועמיתיהם, עשו עבודה מקיפה על ההשלכות של חווית רגשות חיוביים והפרדוקסליות של הרדיפה אחר האושר. במבוא למחקר הם כותבים:
"החוויה של רגש חיובי מקושרת בדרך כלל עם, ואף מובילה לתוצאות  חיוביות. (Fredrickson, Cohn, Coffey, Pek, & Finkel, 2008; Lyubomirsky, King, & Diener,2005; Seligman & Csikszentmihalyi, 2000). עם זאת, פחות ברור מהן התוצאות הקשורות לרדיפה אחר רגש חיובי. חקירת המתאמים וההשפעות של רדיפת אחר רגשות חיוביים היא חשובה ומעניינת משתי סיבות. ראשית, הרבה אנשים רוצים להרגיש  רגש חיובי, ומטרה זו חשובה להם מאוד. שנית, מספר מחקרים מצביעים על השפעה פרדוקסלית מפתיעה: ככל שאנשים רודפים יותר אחר רגשות חיוביים, כך יקטן הסיכוי שהם יחוו תוצאות חיוביות, כולל רווחה, בריאות פסיכולוגית ורגשות של אושר (Mauss, Savino, et al., 2011; Mauss, Tamir, Anderson, & Savino, 2011; Schooler,Ariely, & Loewenstein, 2003). זה מצביע על כך שמטרה משותפת שאנשים רבים רודפים אחריה - אושר - עשויה להוביל לירידה ברווחה, בריאות פסיכולוגית ואושר."בעל תוצאות המחקר אמרה איריס מאוס: "מצאנו שאנשים שמאוד מתכוונים ורוצים להיות מאושרים, לאותם אנשים, באופן קצת אירוני, באופן כללי, יש רמות נמוכות יותר של רווחה, רמות גבוהות יותר של תסמיני דיכאון, ובאופן פרדוקסלי רמות נמוכות יותר של אושר כללי. נראה שככל שהם יותר, אולי ככל שהם עושים מאמץ ומתכוונים להיות מאושרים, כך הם באמת מצליחים להיות מאושרים פחות."

חוג ציור-יואה מינג ' ון-אמן סיני מפורסם -הפסיכולוגיה של האושר. "להיות טיפש, אנוכי, ובעל בריאות טובה- הן שלושת הדרישות לאושר - אם כי אם הטיפשות חסרה,  התנאים האחרים חסרי תועלת."- ג'וליאן בארנס, התוכי של פלובר. על היכולת להיות מאושר כסוג של מגבלה מוחית.

הסיבות בגללן אנו לא מאושרים דווקא שאנו מתאמצים להיות מאושרים.

ציפיות גבוהות:

אחד הזכרונות שיש לי כאב צעיר. היו ימי ההולדת של הבנות, ששלב ידוע בהן, היה בכי של תיסכול ואכזבה. משנה לשנה  ניסינו כהורים ליצור יום הולדת יצירתיים יותר ושונים יותר- והם תמיד נגמרו בבכי. 

ציפיות גבוהות בתחומי חיים אחרים יכולות להיות דבר טוב. אנחנו עשויים לשאוף להצליח באמת בבית הספר ואז אנחנו עובדים קשה כדי לקבל ציון טוב. אנחנו עלולים להיכשל בזה, ולהרגיש מאוכזבים, אבל תסכול יצירתי יכול להניע אותנו לעבוד קשה יותר. אבל בתחום האושר,  קיים פרדוקס, ככל שאנו שואפים יותר לאושר,אנו מפתחים ציפייה גבוהה יותר וכך אנו מערערים יותר את היכולת שלנו להגיע לשם בפועל. האכזבה מובנית בציפיות הגבוהות שהתרבות מסביבנו מוכרת לנו. אנחנו לעולם לא נהיה גיבורי האינסטגרם או הטיק טוק עם החיוך הצחור שמרחפים בעולם של ברבי. כפסיכולוג בתל אביב יוצא לי לפגוש לא פעם באנשים הטוענים שגיל ההתבגרות ובית הספר התיכון היה השיא ומאז חייהם כמבוגרים הם פשרה אחת ארוכה. לאותם אנשים גיל ההתבגרות מייצג הבטחה שלעולם לא תוכל להתגשם, הם לא יהפכו להיות גיבורי על. 

בדיקה מתמדת כמה אנו מאושרים:

"אבל לא צריך להיות חכם גדול/ כדי לדעת/ שיש לי את כל הסיבות בעולם/ להיות מאושרת/ איך זה קורה שאני עוד לא שם." ("כל החתיכים אצלי-: איה זהבי פייגלין).

בדיקה עד כמה אנחנו מאושרים קשורה לחשיבות העצומה שאנו מייחסים לאושר. נראה שברגע שאנו בודקים כמה אנו  מאושרים,  אנו מבינים  שבעצם אנו לא כל כך מאושרים כמו שקיווינו להיות. מחקרים שונים בדקו, את הקשר הזה בין מה שנקרא חוויות נהנתניות לבין מטא-תודעה. כלומר של להיות מודעים לעצמנו ולאיך אנחנו מרגישים.

תחום מחקר אחד שבו זה נבדק הוא בחקר הזרימה. זהו מחקר של מיהאי צ'יקסנטמיהאיי (Mihaly Csikszentmihalyi). הוא ועמיתיו הראו שכאשר אנשים נמצאים במצב של זרימה, הם מדווחים מאוחר יותר על היותם מאושרים להפליא. זהו מצב של אושר עמוק, אבל מה שחשוב הוא שהוא גם מאופיין בכך שהאדם  לא מודע לעצמו  לחלוטין. זה אומר שהעצמי כמעט מרגיש כאילו הוא מתמוסס במהלך מצבי הזרימה הללו. אותה חוויה של זרימה מאושרת  נקטעת ונהרסת כשאתה בודק עם עצמך ושואל, "איך אני מרגיש עכשיו?" הפילוסוף בן המאה ה-19, ג'ון סטיוארט מיל, אמר, "שאל את עצמך אם אתה מאושר ואתה מפסיק להיות כזה."

"מה שמטריד ומדכא צעירים הוא מסע הציד אחר האושר מתוך הנחה מוצקה שיש לפגוש אותו בחיים. מכאן נובעת כל הזמן תקווה הוזה וכך גם חוסר שביעות רצון. תמונות מתעתעות של אושר מעורפל מרחפות לפנינו בחלומותינו, ואנו מחפשים לשווא את המקור שלהן. העולם היה מרוויח מכך ,אם  באמצעות עצות והדרכה בזמן, צעירים היו יכולים למחוק ממוחם את התפיסה השגויה שלעולם יש הרבה מאוד מה להציע להם".- ארתור שופנהאואר. פסיכולוג ראשון לציון על תפיסתו של שופנהאואר אודות האושר.

השפעת רדיפת האושר על הישגים

ב-2007, קבוצת חוקרים החלה לבדוק שאלה הנראית לכאורה מיותרת: האם עדיף להיות תמיד מאושר יותר?. החוקרים ביקשו מתלמידי מכללה לדרג את רגשותיהם בסולם מ"אומללים" ל"מאושרים מאוד" והשוו את התוצאות עם התוצאות אקדמיות (ציונים, התמדה בלימודים) וחברתיות (מספר חברים קרובים, זמן בילוי באינטראקציות חברתיות) של התלמידים. למרות שלמשתתפים "המאוד שמחים" היו חיי החברה הטובים ביותר, הם השיגו נקודים נמוכים יותר בתחום הלימודי מאלה שהיו רק "מאושרים".
לאחר מכן בחנו החוקרים מערך נתונים ממחקר אחר שדירג את ה"אושר" של סטודנטים בוגרים טריים  ועקבו אחר הכנסתם כמעט שני עשורים לאחר מכן. הם גילו שהמאושרים ביותר ב-1976 לא היו המרוויחים ביותר ב-1995; אלו שהגיעו להכנסה הגבוהה ביותר הייתה הקבוצה המדורגת מקום אחד מתחת במדד האושר. קבוצה אשר דירגה אתר רמת האושר שלה  כ"מעל הממוצע", אך לא ב-10 האחוזים הגבוהים ביותר.

הימנעות מסבל ורגשות שליליים

כמו בכל דבר בחיים, ערכים רגשיים מרוכבים מסתירות, פרדוקסים ומתחים. יצירתיות ומוטיבציה לא נובעים מתחושת  מלאות ושלווה. לאושר יש מחיר. רדיפת אושר שלעצמו מבלי להעמיד אותו במתח עם מטרות וערכים אחרים – נטייה המכונה נהנתנות פסיכולוגית - אינה רק תרגיל בחוסר תוחלת. היא יכולה גם ליצור לך חיים שאתה מוצא שאתה לא רוצה בהם, כאלה שבהם אתה לא ממצה את מלוא הפוטנציאל שלך, אתה לא שש לקחת סיכונים, ואתה בוחר בהנאות חולפות על פני חוויות מאתגרות שנותנות משמעות לחיים.
הדרך להבין את המחקר לעיל היא לא להכחיש שאושר הוא טוב; אלא לזכור שלמעט אומללות יש חשיבות. לדוגמה, נמצא כי  לדיכאון יכול להיות תפקיד אבולוציוני , והוא יכול לסייע בפתרון בעיות.  אמי גוט ("Productive and Unproductive Depression") טענה ב-1989 שכמה תסמיני דיכאון יכולים להיות תגובה תפקודית נכונה לבעיות בסביבה. דיכאון מכריח אותנו להקדיש תשומת לב מתאימה לבעיה, לא להתעלם ממנה ולמצוא פתרונות. במילים אחרות, כאשר אנו מדוכאים בגלל משהו, סביר יותר שנתקן אותו. פסיכולוגים קוראים לזה "analytical rumination hypothesis", והוא נתמך על ידי מחקר.

ברור שאין בכך כדי לטעון שדיכאון קליני הוא טוב-או שצריך לשאוף איליו. - אומללות יכולה להפוך אנשים במהירות לנואשים וחסרי משאבים נפשיים. אני גם לא אומר שדיכאון במונחי ניתוח "עלות-תועלת"-אכן יעיל. "analytical rumination hypothesis" היא עדות לכך שהכחדת תחושות לא נעימות או רעות, לא בהכרח הופכת אותנו ליותר יעילים במשימות שלנו או טובים יותר בהשגת המטרות שלנו. אם רגשות או תחושות כגון חרדה יכולות  לעזור לנו להעריך איומים, הגיוני שיותר מדי הרגשה טובה יכולה להוביל אותנו להתעלם מהם. מחקרים על שימוש בחומרים ממכרים מצביע על כך שאצל אנשים מסוימים, דרגות גבוהות מאוד של רגש חיובי נקשרו להתנהגויות מסוכנות כמו שימוש באלכוהול וסמים ואכילה מופרזת.

ליצנים עצובים-הפסיכולוגיה של האושר. פסל עשוי ביציקת אפוקסי ליצירה. סדנאות אפוקסי. "נראה כי המקור הגדול הן לאומללות והן לקשיים בחיי האדם, נובע מהערכת יתר של ההבדלים בין מצב קבוע אחד למשנהו. הקמצנות מעריכה יתר על המידה את ההבדל בין עוני לעושר: השאפתנות מעריכה יתר על המידה את הפער שבין המרחב הפרטי למרחב הציבורי:  צורך ההבל בתהילה, עוסק בפער  שבין ערפול למוניטין רב. האדם הנתון להשפעה של כל אחת מאותם יצרים ראוותניים, לא רק אומלל במצבו הממשי, אלא נוטה לעתים קרובות להפר את שלוות החברה, כדי להגיע למה שהוא כל כך מעריץ בטיפשות. אולם התבוננות קלה ביותר עשויה לספק אותו, שבכל המצבים הרגילים בחיי האדם, מוח בעל נטייה טובה עשוי להיות רגוע באותה מידה, עליז באותה מידה ומרוצה באותה מידה. חלק מאותם מצבים עשויים, ללא ספק, ראויים להיות מועדפים על פני אחרים: אבל אף אחד מהם אינו ראוי שנרדוף אחריו בלהט הנלהב הזה שמניע אותנו להפר את הכללים של זהירות או של צדק; או להשחית עליו את שלוות מוחנו העתידית, או שיגרום לנו צער  על ידי בושה מזכרון האיוולת שלנו, או חרטה מאימת העוול שלנו".- אדם סמית', תורת רגשות המוסר. פסיכולוג תל אביב על אומללות הנוצרת מכך שאנו עסוקים מידי בפערים שבן מצבים פסיכולוגיים וחברתיים הנתפסים מנוגדים.

חוסן נפשי והימנעות מקשיים

התנגדות וסלידה מתסכול ומחירים נפשיים, יכולים להוביל אותנו לוותר על חיים מספקים. מחקר שסקר סטודנטים בקולג' בשנת 2018, מצא שפחד מכישלון נמצא בקורלציה חיובית למשמעות הנגזרת מרומנטיקה, חברות ומשפחה (במידה פחותה).
כשאני מדבר עם אנשים על הפחד שלהם מתוצאות שליליות בחיים, מקור הפחד האמתי שלהם מתמקד במקרים רבים בתחושה הרעה שלהם  על כך שנכשלו, לא בההשלכות של הכישלון עצמו. זה דומה לאופן שבו אי ודאות גורמת ליותר חרדה מאשר חדשות רעות מובטחות. כדי להימנע מהרגשות הרעים הללו, אנשים מוותרים על כל מיני הזדמנויות הכרוכות באפשרות לכישלון.

הכנסת דברים טובים לחיינו, בין אם אהבה, הצלחה בקריירה או משהו אחר, כרוכה בדרך כלל בסיכון ולעיתים בכישלון. סיכון לא בהכרח משמח אותנו, ובטח לא אכזבות. אבל הסתכנות באובדן יכולה להביא תגמולים גדולים יותר מאשר חיים בטוחים.
מחקר שבדק הצלחה דרך הישגים אקדמיים והכנסה, מצא שבעלי הביצועים הגבוהים ביותר בעבודה ובבית הספר קיבלו החלטות שהיו לפעמים לא נעימות, ואפילו מפחידות. בהרצאה פופולרית בסוף עמוד זה מסביר הפסיכולוג השמרני האמריקאי ג'ורדן פיטרסון את הרעיון המקראי של  " הקרבת קורבן". קורבן הוא אומר היא הנכונות לשלם מחיר כואב בהווה למען העתיד. דרך מושג הקורבן ניתן לבחון את הרעיון שלכול דבר בחיים יש מחיר. הניסיון להימנע מלשלם מחיר נפשי בתסכול, חרדה ותחושות קשות אחרות, הוא סוג של הימנעות מלהתבגר.

חוגי פיסול-הפסיכולוגיה של האושר והסבל. "מכיוון שילדים גדלים, אנחנו חושבים שהמטרה של ילד היא להתבגר. אבל מטרתו של ילד היא להיות ילד. הטבע אינו מזלזל במה שחי רק ליום אחד. הוא יוצק את כולו לתוך כל רגע. אנחנו לא מעריכים את השושן פחות על כך שהוא לא עשוי אבן  ובנוי להחזיק מעמד לנצח.  עוצמת החיים והשפע שלהם נעוץ בזרימתם, מאוחר יותר, זה לעיתים קרובות מאוחר מדי. השיר נמצא היכן כשהוא מושר הריקוד ברגע שרקדו אותו.  רק אנחנו, בני האדם, רוצים להיות בעליו של העתיד. אנו משכנעים את עצמנו שהיקום עוסק כולו בצניעות בפיתוח היעד שלנו. אנו מציינים  מידי פעם את הכאוס האקראי של ההיסטוריה, אבל חושבים שיש  משהו לא בסדר בתמונה. היכן האחדות, המשמעות, של הבריאה הגבוהה יותר של הטבע? אין ספק שמיליוני הזרמים הקטנים של תאונות ושגיאות מוצאים את תיקונם בנהר התת-קרקעי העצום, אשר ללא ספק נושא אותנו למקום איליו אנו אמורים להגיע. אבל אין מקום כזה, לכן זה נקרא אוטופיה. למוות של ילד אין יותר משמעות ממוות של צבאות, של עמים. האם הילד היה מאושר בזמן שחי? זו השאלה הראויה, השאלה היחידה. אם אנחנו לא יכולים ליצור את האושר שלנו, זו התנשאות מעבר לוולגרי ליצור את האושר של הבאים אחרינו".- טום סטופארד, החוף של אוטופיה. פסיכולוגים תל אביב על האושר כיכולת לשקוע ברגע. 

תרבות ביטול הקושי

אין כוונתי לומר שעלינו להילחם ברגשות טובים, או שאנו טיפשים כיוון שאנו רוצים להיות מאושרים. להיפך, הרצון לאושר הוא טבעי ונורמלי. עם זאת, אם תפישת העולם שלנו של מה שקרוי "החיים הטובים" -הוא חיפוש אחר תחושות משמחות וחיוביות בלבד, ואנו עושים הכול כדי להימנע מתחושות קשות-סביר שזו תהיה אסטרטגיית חיים בעייתית, ובמובן עמוק -לא מציאותית. הימנעות  בכל מחיר היא אסטרטגיה חרדתית. ג'ונתן היידט קושר ב- The Happiness Hypothesis בין תרבות הביטול וההימנעות מטריגרים נפשיים, לבין עליית התחלואה הנפשית בעולם המערבי. תסכול וכאב כמו חשיפה לחומרים אלרגנים מפעילה את מערכת החיסון של הגוף והנפש ומאפשרת פיתוח שרירים נפשיים. 

אמבוולנטיות חיובית :

מחקר בשם Spontaneous suppression in dating couples

חוג פיסול קרמי-הפסיכולוגיה של האושר. "היכולת להיות לבד היא היכולת לאהוב. זה אולי נראה לך פרדוקסלי, אבל זה לא. זוהי אמת קיומית: רק אותם אנשים שמסוגלים להיות לבד מסוגלים לאהוב, לחלוק, להיכנס לגרעין העמוק ביותר של אדם אחר - מבלי להחזיק באחר, מבלי להיות תלויים באחר, מבלי לצמצם את האחר. לדבר, ובלי להתמכר לאחר. הם מאפשרים לאחר חופש מוחלט, כי הם יודעים שאם האחר יעזוב, הם יהיו מאושרים כמו שהם עכשיו. את האושר שלהם לא יכול האחר לקחת, כי הוא לא ניתן על ידי האחר".- אושו. פסיכולוג ברחובות על אושר המושג רק על ידי היכולת לחיות עם הסתירה הפנימית.

  הראה שהניסיון להדחיק רגשות שליליים גובה מחיר בעיקר בקשרים שלנו עם אחרים. אנשים שדיווחו על הימנעות ממחשבה או ביטוי של רגשות ככעס או דחיייה במהלך אינטראקציה זוגית -דיווחו גם על איכות שיחה ומחוברות נמוכים יותר.  במחקר בשם The Psychological Health Benefits of Accepting Negative Emotions and Thoughts  קושרים המחברים (Brett Q. Ford et al) -בין בריאות נפשית לקבלה רדיקלית של רגשות שליליים ללא שיפוט עצמי. כבר כתבתי לא פעם על הצד החיוב באמבוולנטיות ובאופן ספציפי על קבלת אמבוולנטיות אימהית כטיבעית. מחקריה של ליסה פלדמן בארט על הפסיכולוגיה של הרגשות-מדברות על רגש- כפרשנות של תגובה גופנית. פרשנות זו נובעת הן ממרכיבים חברתיים והן מהתנסויות אישיות. בארט מדברת על האפשרות לנתק את התגובה הגופנית מהפרשנות שלה ויצירת פרשנות אחרת.

 בודהיזם, יהדות, פילוסופיה ומיינדפולנס

 פרקטיקות רוחניות, פילוסופיות ודתיות- עלו על נתיב זה מאות שנים קודם למחקר הפסיכולוגי. הבודהיזם מדבר על קבלת הסבל כמרכיב יסודי בחיים. בטכניקות מדיטציה כגון מיינדפולנס, הדגש הוא על קבלת חוסר הנוחות והכאב ללא שיפוט וללא מיסגור שלהם כ"סבל" ("הכאב הוא עובדה, הסבל הוא בחירה").
אי אפשר להשיג אושר שלם ומוחלט , והמרדף אחריו עלול להיות מסוכן ומזיק . אבל חשוב יותר. לכאב ולסבל יש משמעות. "אין שלם מלב שבור, אין זעקה גדולה מהדממה, אין ישר מסולם עקום". כותב הרבי מקוצק . לב אדם אשר לא הרגיש בקושי, באתגר, במשבר כלשהו- לא יהיה בו רצון להתקדם.
או במילותיו של פול בלום, פסיכולוג ומחבר הספר The Sweet Spot: The Pleasures of Suffering and the Search for Meaning, "הסבל שאנו בוחרים הוא זה שמעניק את מירב ההזדמנות להנאה, משמעות וצמיחה אישית.".

פיסול כניסיון לאחוז בבלתי ניתן לאחיזה. "הדברים האלה, בעל הבית, מוזמנים, מוסכמים, נעימים וקשים להשגה בעולם:

חיים ארוכים הם רצויים, מוסכמים נעימים וקשים להשגה בעולם.

יופי הוא מבורך,מוסכם, נעים וקשה להשיג בעולם.

אושר הוא מבורך,מוסכם, נעים וקשה להשיג בעולם.

סטטוס הוא מבורך,מוסכם, נעים וקשה להשיג בעולם.

...עכשיו, אני אומר לכם, אין להשיג את הדברים האלה באמצעות תפילות או משאלות. אם היו משיגים אותם באמצעות תפילות או משאלות, למי הם היו חסרים? לא מתאים לתלמידם של האצילים שרוצה חיים ארוכים להתפלל על כך או להתענג על כך. במקום זאת, תלמידם של האצילים שרוצה חיים ארוכים צריך ללכת בדרך של תרגול המוביל לחיים ארוכים. בכך הוא יזכה לחיים ארוכים...[Ittha Sutta, AN 5.43]"- בודהה. פסיכולוג בנס ציונה על  ההגדרות הסותרות לאושר-הבודהיזם מאמין שהדרך לאושר תלויה בלימוד של ניתוק התלות. 

האושר עצמו מאבד את משמעותו ללא הניגוד שאנו חווים בהכרח בעצב.
"אפילו חיים מאושרים לא יכולים להיות בלי מידה של חושך", אמר קרל יונג בראיון ב-1960. "המילה 'שמח' תאבד את משמעותה אם היא לא הייתה מאוזנת בעצב".
זה בקצרה, הפרדוקס של להיות חי באמת. לשאוף לחיוביות בלתי פוסקת זה לכוון לדו ממדיות של סרט הוליוודי או ספר ילדים.  למרות שסבל לעולם לא צריך להיות המטרה, חיים אותנטיים ועמוקים לא יכולים שלא לכלול אותו.

לצייר קשר אנושי "החיים הם גיהנום כל כך בלתי ניתן לביטוי, רק בגלל שהם לפעמים יפים. אם רק יכולנו להיות אומללים כל הזמן, אם לא היו דברים כאלה כמו אהבה או יופי או אמונה או תקווה, אילו יכולתי להיות בטוח לחלוטין שאהבתי לעולם לא תחזור: כמה יותר פשוטים יהיו החיים. אפשר היה לשוטט במכרות המלח הסיביריים של הקיום מבלי להיות מוטרדים מאושר. לצערי האושר קיים. תמיד יש סיכוי (בערך שמונה מאות וחמישים לאחד) שעוד לב יגיע אלי. אני לא יכול שלא לקוות ולשמור על אמונה ולאהוב יופי. לעתים קרובות אני לא כל כך אומלל כמו שזה שהיה חכם להיות."- ת.ה. וויט , 'רפאים, קודר ומזעזע'- פסיכולוג בגדרה על התקווה והציפיה לאושר כמהות האומללות.

הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לאמנות וטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד פסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים ברחובות, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." אנו מספקים גם שירות פסיכולוג אונליין לטיפול מרחוק.