טיפול פסיכולוגי במתבגרים: סערת מוח יצירתית

"...השינויים בגיל ההתבגרות הם לא משהו שצריך פשוט לעבור; אלו איכויות שאנו צריכים למעשה להחזיק בהן כדי לחיות חיים מלאים ומשמעותיים בבגרות".

 כפסיכולוג תל אביב ב"סדנה לתהליכים יצירתיים" התחושות שלי כלפי ספרו רב המכר של  הפסיכולוג פרופ' דן סיגל -"Brainstorm" המציג התמודדות פסיכולוגית עם גיל ההתבגרות, אמביוולנטית בעליל . מחד אני מאמין מאוד  בבסיס הרעיונות שסיגל מציג בספרו, מאידך צורת הצגת הרעיונות , כמעט גורמת לי לחשוד ברעיונות ובעצמי. כאן אנסה להציג בצורה הבהירה ביותר את תמצית הרעיונות של סיגל על גיל ההתבגרות כמקור לפסיכולוגיה של היצירתיות - ההסתייגויות במקום אחר.

 

במאמר המציג את הספר כותב סיגל:

דמיינו שאתם ישנים במיטה והאור מתחיל להיכנס דרך החלון שלכם. אבא שלכם  נכנס לחדר שלך, מנשק אתכם בעדינות על המצח, ואומר, "בוקר טוב, מתוקים. מה תרצו לארוחת בוקר?"

"אני רוצה דייסת שיבולת שועל," את אומרת.

כעבור שלושים דקות, את יורדת לבושה ויש לך את קערת שיבולת השועל המהבילה שלך.

זו הילדות עבור רבים מאתנו, כשההורים שלנו או מטפלים אחרים דואגים  בנו. עכשיו, למה בכלל שתוותרי על זה? עלייך להשתנות בצורה שתרחיק אותך משיבולת השועל של אבא שלך.

לכן יש לנו גיל ההתבגרות. הטבע צריך לעשות משהו למוח של הילד הזה כדי לגרום לכך שכשהילד הזה יהיה בן 50, הוא או היא לא יגורו בבית יותר. הטבע חייב לעשות משהו כדי שהילד יתרחק מהידוע, מהמוכר והבטוח, מאזור הנוחות שלו,  ואל מה שלא מוכר וחדש - ולכיוון מה שעלול להיות לא בטוח.

המפתח טמון בשיבולת השועל - או ליתר דיוק, למי אנחנו פונים בשביל שיבולת השועל. המוח של המתבגר משנה את מיקוד  מערכות היחסים שלנו, כך שלא  נפנה  יותר להורים או למטפלים בלבד עבור שיבולת השועל שלנו. במקום זאת, אנו פונים גם לחברינו ולחברה.

אז איך הטבע עושה את זה? מוחו של המתבגר עובר שינויים רבים, אבל כאן כפסיכולוגים בתל אביב, אנו רוצים להתמקד בשלושה שמשנים את מערכות היחסים שלנו כלפי אנשים אחרים - ולבדוק את ההשלכות המעשיות של אלו על הורות וחינוך.

חוג ציור לנוער-גיל ההתבגרות כגרעין יצירתי

1. רגשות עזים יותר

ככל שילד מתקרב לגיל ההתבגרות, הרגשות שלו נעשים עזים יותר. איך אנחנו יודעים את זה? זה לא רק בגלל טריקת דלתות וחילופי הדברים  האינטנסיביים בשיחות ארוחת הערב. האזור הלימבי של מערכת העצבים שלנו עובד בשיתוף פעולה הדוק עם גזע המוח והגוף כדי ליצור רגשות - ובמוח המתבגר, אנו רואים שתהליך ומבנים אלו משפיעים הרבה יותר על חשיבה בצורה גדולה יותר יותר מאשר בילדים או מבוגרים.

מחקר אחד, למשל, הכניס ילדים, מתבגרים ומבוגרים לסורק מוח והראה להם תמונה של פנים בעלי הבעה רגשית או ניטרליים. הם מצאו תגובות רגשיות חזקות יותר בקרב מתבגרים, ותגובה מתונה יחסית בקרב הילדים והמבוגרים.

בני נוער נוטים גם יותר לראות רגש אצל אנשים אחרים, אפילו כשאין. כאשר אתה מראה פנים ניטרליות למתבגר בסורק מוח, האמיגדלה שלו מופעלת - בני נוער חושבים שלאדם יש הבעה רגשית שלילית ולא ניטרלית.

החיסרון של הרגשיות המוגברת הזו הוא שבני נוער יכולים להפוך בקלות רבה יותר לעצבנים, מוטרדים ונתונים למצבי רוח - והם יכולים לנהל מערכת יחסים מבלבלת  עם עצמם. הויסות הרגשי שלהם בעייתי. נראה כי ההשפעות התת-קורטיקליות האינטנסיביות הללו מגיעות משום מקום. כפי שאמר לי מתבגר אחד כששמע שאני כותב את הספר הזה, "אתה חייב להגיד למתבגר, ובמיוחד למבוגר שקורא את הספר הזה, שמתבגרים מרגישים כך בדקה אחת ואחרת ברגע הבא. אנחנו קצת משוגעים, תגיד למבוגרים לקחת צעד אחורה! רק תנו לנו להרגיש מה שאנחנו מרגישים באותו רגע".

זה טיפ טוב. אם מבוגר קופץ  כנגד בן נוער ומנסה להסביר לו את תוצאות מעשיו רק בגלל היותו אובר רגשי, הוא פשוט ירחיק  את המתבגר. המוח שלהם פשוט עושה את מה שהוא נועד לעשות: להיות יותר רגשי.

חוג ציור לנוער תל אביב-הטיפול הפסיכולוגי כעידוד יצירתיות

2. סיכון וחידוש הופכים למשכנעים יותר

ישנו נוירוטרנסמיטר בשם דופמין שמחבר בין גזע המוח, האזור הלימבי וקליפת המוח - ואחד מתפקידיו הוא לתגמל אתנו בהרגשה טובה- סוג של היי.

בהשוואה לילד או למבוגר, רמות הבסיס של דופמין אצל מתבגר נמוכות יותר. אבל כמויות השחרור גבוהות יותר - וחידוש הוא אחד הדברים העיקריים שיכולים לעורר שחרור דופמין. זה אומר שדברים חדשים מרגישים ממש ממש טוב כשאתם בגיל ההתבגרות. זה גאוני. הטבע יצר מערכת שמניעה אותנו לחפש שינוי וחידוש, דחיפה אל הלא מוכר ואפילו הלא בטוח, (אל הגלות) וזה מה שבני נוער חייבים לעשות אם הם מתכוונים לצאת אי פעם מהבית.

אבל אנחנו בנויים ממתחים וסתירות, ולכל יתרון יש חיסרון בצדו: מה קורה כשרמות הדופמין יורדות? בני נוער  משתעממים מהר מהישן והמוכר, - וזו הסיבה שחטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים חייבים לשנות את הדרך שבה הם מלמדים. הם צריכים לשחק יותר בדחף המולד של בני הנוער לחידוש.

משהו אחר ושונה קורה באזור הלימבי של מתבגרים - ספציפית, החלקים האורביטו-פרונטליים, האמיגדלה והאונות הקדמיות - השינויים במוח משנים את הדרך בה הוא מעריך אם משהו טוב או רע. במעבר מילדות להתבגרות, המוח מתחיל להתמקד בהיבט החיובי והמרגש של בחירה ולמזער את ההיבטים השליליים והמסוכנים.

אנו קוראים לזה חשיבה היפר-רציונלית, והיא גורמת למתבגר יותר לנהוג מהר, לקחת סמים, לכעוס בקלות או לעסוק בהתנהגות מינית מסוכנת. לכן יש לך סיכוי גבוה פי שלושה למות או להיפצע קשות במהלך גיל ההתבגרות, למרות העובדה שהגוף שלנו חזק ובריא יותר מאשר בכל תקופה אחרת בחיים.

אז, הורים: אתם לא פרנואידים בדאגה כללית לבטיחות של הילדים , כי גיל ההתבגרות הוא באמת תקופה מסוכנת -. אבל מה שמחמיר את זה,  הוא רגישות ללחץ חברתי, נושא המוביל אותנו לשינוי השלישי במוח המתבגר.

חוגי אמנות לנוער-יצירתיות כאינטראקציה חברתית

3. אנו מחפשים התקשרות וקשר עם בני גילנו והשווים לנו.

לנו היונקים יש צורך בסיסי בהתקשרות, וזו בנויה על לענות על כמה צרכים מרכזיים  בילדות: אנחנו צריכים להיות מוזנים (גם רגשית באהבה), אנחנו צריכים להיראות ולהרגיש בטוחים, ורגועים. התקשרות בשנים הראשונות היא באמת קריטית  כי תינוקות תלויים בהורים שלהם כדי לשרוד.

שאנו מתבגרים, הצורך בהתקשרות לא נעלם - זה צורך ותהליך שילווה אותנו כל החיים. מה קורה כשאתה ילד שנכנס לגיל ההתבגרות? מה אתה עושה עם צרכי ההתקשרות שלך? במקום לפנות רק לאמא שלך, אתה מתחיל לפנות יותר לבני גילך, וזה דבר בריא מאוד לעשות.

למה זה יהיה טבעי לפנות לבני גילך כמתבגר? כי זה במי אתה עומד להיות תלוי כשאתה עוזב את הבית. אנחנו חיות של להקה, לעתים קרובות, בטבע, יונק ללא קבוצת חברים נחשב לכמעט מת. אז חיבור עם קבוצת השווים בני גילו   יכול להרגיש למתבגר  כמו עניין של הישרדות. אבל שנוי התנועה הזו של המתבגרים  אל עבר  בני גילם יכול לגרום להורים להרגיש דחויים, הם כבר לא המרכז, הם כבר לא בתפקיד של המטפל העיקרי.

החוויה הרגשית של מתבגרים כלפי החיים החברתיים שלהם - גם אם מדובר  רק באדם אחד אחר - יכולה להרגיש כמו עניין של חיים ומוות: "אם אין לי לפחות חבר/ה אחת, נפש תאומה אחת -שאני יכול/ה לעבור אתה את זה -אני אני הולכ/ת למות." זה מה שמיליוני שנות אבולוציה מספרים למתבגר. אז אם מתקיימת מסיבה, טבעי מאוד שהמתבגרת תרגיש שהיא הולכת למות אם היא לא מוזמנת או לא תלך.

פיסול תל אביב סדנה- הפסיכולוגיה של היצירתיות.

 אתם עלולים לחשוב שזה טיפשי. אבל זה לא טיפשי - זו אבולוציה. ולמרות שאתם עדיין יכולים להגיד "לא" למסיבה - או לרכישת נעלי הספורט העדכניות ביותר - זה עשוי לעזור למערכת היחסים אם תוכלו עדיין להיות מסוגלים להבין את תחושת החיים והמוות המדהימה שמאחוריה. אנו זקוקים לקרבה זו לחברים מסיבה החורגת הרבה מעבר למסיבה ספציפית אחת בלבד. הסכנה  הפסיכולוגית והממשית היא שבני נוער עלולים להקריב את הנורמות המוסריות עבור חברות. יש לנו שם לזה: לחץ חברתי.

אז מה שהורים ובני נוער צריכים לעשות, ביחד, הוא לטפח בצורה חיובית את הצד של המעבר הזה מהורים לחברים כדמויות התקשרות ושייכות. אם אתה מבלה את גיל ההתבגרות שלך בפיתוח מיומנויות חברתיות והתגברות על חרדה חברתית, הבגרות שלך תהיה הרבה יותר טובה. למעשה,  מחקרים רבים מראים שמערכות יחסים  תומכות עם חברים  הן המפתח לאריכות ימים, בריאות רפואית ונפשית ואושר.

פיסול רחובות -חוגים-הפסיכולוגיה של היצירתיות כלקיחת סיכון.

שיעורים למבוגרים

אז מבוגרים צריכים לכבד את תהליך ההתבגרות הזה - הפניה האינטנסיבית והרגשית הזו מהביטחון של ההורים אל החידוש והריגוש והחברים. המוח עוזר לבני נוער  להתכונן למצוא את שיבולת השועל שלו מחוץ לבית. הוא הולך לעשות את שלו והוא הולך למצוא מישהו שיעזור לו .

אבל זה לא אומר שאין מקום להורים ולמבוגרים אחרים. מוחו של הילד משתנה באופן המשנה את מערכות היחסים שלו, וחשוב שההורים ילמדו להכיר בכך שתפקידם ביחס לילד משתנה. לכן עלינו לשאול את עצמנו: מה יש לגיל ההתבגרות ללמד אותנו  כמבוגרים?

כשאתה ילד אתה מסתכל על מבוגרים ואתה חושב שהם יודעים הכל, במיוחד ההורים שלך. אני בטוח שמבוגרים רבים מייחלים שעדיין נוכל לסמוך על זה. אבל כשאתה הופך להיות מתבגר, פתאום המוח שלך משתנה באופן המערער את הנחות הילדות האלה. כנער, אתה מבין שההורים שלך אינם גיבורי העל שאולי חשבת שהם .אתה אולי עדיין אוהב אותם, אבל אתה מבין שהם בני אדם, זהו צעד מכריע לקראת הפיכתך לבוגר בעצמך.  זה יכול להיות מאוד מבלבל, עבור בני נוער ומבוגרים כאחד.

מה היתרונות הגלומים בשינוי הזה? אולי שעם מוח חדש מגיע גם עולם חדש? : הסיבה שהמין האנושי, לטוב ולרע, מסתגל בצורה יוצאת דופן  לכוכב זה היא בגלל גיל ההתבגרות שלנו. זה הרגע שבו הכול מוטל בספק ואנו נמשכים ומסתכנים בחדשנות וביצירתיות . זה יכול להיות מסוכן עבורנו כפרטים, אבל זה טוב מאוד למין שלנו בכללותו.

כמה מבוגרים אתם מכירים שאוחזים במהות החיות של גיל ההתבגרות בחייהם הבוגרים? כמה מאתנו עוד חיים בלהט, או עוסקים במשהו  שבאמת מלהיב אותם -  כמה מאתנו  שומרים  על "הניצוץ הרגשי" שלנו?, לכמה מאתנו הלב עדיין גמיש מספיק כדי להתאהב מחדש?  מי נשארו מעורבים חברתית ופוליטית? מי שומר על חברויות קרובות?  כמה מאתנו  באמת מוכנים להסתכן ולנסות דברים חדשים ולא מסתפקים בשגרה ובמוכר, כמה מאתנו בגילאים בוגרים מוכנים לצאת מאזור הנוחות שלנו? אילו מבוגרים הייתם רוצים להיות ? אלו ששמרו על משהו מהמתבגר? או אלה ש"בגרו"?

פיסול ביציקת אפוקסי-סדנת אפוקסי-ה- "נוירו פלסטיות" של המוח היצירתי.

מדעי המוח מראים שהמוח שלנו לא מפסיק לצמוח, רעיון זה נקרא "נוירו פלסטיות". מה ממריץ את הצמיחה ושומר אותנו צעיר? ניצוץ רגשי, תשוקה, מעורבות חברתית, חברויות, חידושים ויציאות יצירתיות. זו המהות של גיל ההתבגרות!

חישבו על זה בפעם הבאה שאתם  מתפתים לבקר את החשיבה הלא בוגרת של  נער בגלל היותו נער, או השתמש במונח "מתבגר" כהערה מעליבה ומשפילה. במקום ללגלג על הרגשות או המרדנות שלהם, אולי נסו להיות קצת יותר מתבגרים בעצמכם. מחקרים מראים שזה בדיוק מה שכולנו צריכים כדי לשמור על המוח שלנו צעיר וזריז, לעזור לנו לצמוח ולהחדיר בנו חיוניות שתשרת אותנו היטב לאורך כל חיינו.