לימודי אמנות מעשית-וונגצ'י מוטו

וונגצ'י מוטו-מדגימה כמה מעקרונות הצורה שבה אני מאמין שצריך ללמוד אמנות מעשית, זה הצורה בה אני אני מלמד בסדנאות ציור, זו הצורה בה אני מלמד בחוגי פיסול. פיסול וציור יחד -שפות משלימות. מוטו-כפי שהיא מעידה על עצמה היא מולטיטסק (ריבוי משימות במקביל-זו אולי לא צורת עבודה יעילה-אבל בלי ספק יצירתית.).  תמיד עוסקת בכמה מדיומים יחד, כמה עבודות במקביל. הקולאז' הוא צורת האמנות עבורה, אבל גם דימוי לצורת עבודה. חיבור של חלקים. איסוף של חלקים, היא נותנת לעולם החיצוני להיכנס אל עולמה הפנימי- ואז היא מעבדת ומשנה אותו בהתאם לצרכיה. היא שוברת אותו לחלקים ומרכיבה אותו מחדש בצורה חדשה. היא משתמשת בשפות שונות -היא תמיד זרה ותמיד בת המקום. המתח והסתירה בן הדימוי של הדבר לדבר עצמו, המתח והסתירה הפנימית בכלל- הם המנוע והחומרים מהם היא עושה אמנות.

קולאז' -מוטו

יצירות האמנות של וונגצ'י מוטו, אחת האמניות הצעירות המצליחות ביותר כיום בסצנת האמנות העולמית, דומה שצומחות מהקרקע עצמה.

האמנית האמריקאית, קניתית- וואנגצ'י מוטו מתארת את עצמה כ"ילדת עיר עם נפש של טבע". חלק ניכר מעבודותיה עוסקות בסתירות וניגודים, חוסרים וכאב והניסיון לגשר עליהם, ניסיון שנכשל - ומכריח את הצופה להסתכל בדיסוננס ולהישאר עם החוסר והמתח.

. הסרט התיעודי הקצר "וונגצ'י מוטו: בין הארץ לשמיים"- נפתח  כשוונצ'י אוספת פיסות עץ מחוץ לסטודיו שלה בניירובי, כדי לשלב אותם עם חומרים אורגניים אחרים, על מנת ליצור אובייקט פיסולי מתוך סדרת העבודות 'סנטינל' (עליה החלה לעבוד מ2016-ועד היום).

 כאמנית שקולאז' היה אחת מדרכי הביטוי הראשוניות שלה, יוצרת מוטו פסלים מתערובות של חומרים המבוססות בעיקר על אובייקטים  שהיא מוצאת ומלקטת (בעיקר, אבל לא רק-מוטו משתמשת בחומרים וטכניקות רבות-החל ביציקות ברונזה ואלומיניום וכלה ביציקות אפוקסי וחומרים אחרים-היא אקלקטית לחלוטין במובן החיובי -בבחירת הטכניקה והחומרים ויוצרת מגוון רחב של עבודות).

הפסלים של וונגצ'י מוטו  הם דמויות נשיות עוצמתיות וטבעיות הנראות  בעת ובעונה אחת כמושרשות ופורצות מהאדמה. המתח ביצירות אלה  נובע אבל גם חורג מהחומר . מוטו מדברת על  הדמויות הנשיות הארכיטיפיות שלה כמעידות על השסע והפיצול של התרבות; מחד תפיסת האישה כאלת פריון ושפע רוחנית, בתרבויות בנות אלפי השנים  ובמקביל מציאות  מבזה משפילה המנצלת את האישה הארצית.

מוטו-פיסול -יציקת אפוקסי שחור

מוטו גדלה במה שהיא מכנה -"עמוק בתוך קניה הנוצרית מאוד"- קניה של המעמד הבינוני הגבוה, המפנה את הפנים למערב והמנוכרת לעברה. קניה מלאת הסתירות והדיסוננסים החברתיים והתרבותיים. תרבות קרועה ושבורה שתרמה לרגישותה האמנותית ולצורת ההבעה הרב לשונית שלה.  כילדה, היא זוכרת את עצמה משחקת  שעות בגינה של משפחתה, ויוצרת קשר רגשי ופיזי עמוק עם האדמה והטבע. מאוחר יותר, כחלק מהמסלול המקובל של בנות גילה ומעמדה, היא מתחילה לימודים בבית הספר הקתולי לבנות, לומדת ספרות אנגלית באוניברסיטה וכמעט שאינה נחשפת לעושר המורשת האפריקאית שלה. לאחר  לימודים  ביוניון קופר  בניו יורק,  היא מתבססת כאמנית צעירה ומבטיחה בארצות הברית, שם היא מבלה כעת מחצית מזמנה. בצורה פרדוקסלית ואירונית -הצלחתה נובעת גם  מהתפיסה הנוכחית של אוצרות ואמנות, אותה מובילים  מוסדות האמנות האמריקאים, המדגישה אמנות נשית ומתרבויות שנחשבו נחותות עד כה. במעין בדיחה על חשבון ההיסטוריה הקולוניאליסטית- הממסד האמנותי הנוכחי מחפש ומקדם קולות נשיים וקולות של מיעוטים ונותן להם מקום מרכזי באמנות.

בשנת 2019, ארבעה פסלי ארד הכוללים את יצירתה של מוטו "The NewOnes", הפכו להיות היצירות הראשונות בנות זמננו-שתפסו נישות פנויות בכניסה למוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק.

אלו דמויות אפרו-עתידניות המוצבות כנגד החזית הניאו-קלאסית של המוזיאון בחללים שנבנו בשנת 1902, וללא ספק נועדו ליצירות שונות מאוד. מוטו הגדירה את הדמויות כקריאטידות עכשוויות - צורות נשיות שבמסורת המערבית נבנו כתמיכה עיצובית במבנים, ובמסורת האפריקאית, היוו חלק מעיצוב כיסאותיהם של בני המלוכה ונשאו על גבן את המשקל והעומס של היושבים.  המטאפורה חובקת התרבות וביקורת התרבות -ברורה .

סרטון זה הוא חלק מהסדרה הדוקומנטרית המתמשכת של הארגון ללא כוונת רווח Art21 הנותן במה לאמנים עכשוויים: " וואנגצ'י מוטו: בין הארץ לשמים", הוא חיתוך בנקודת זמן אחת  של ההתפתחות  המורכבת והעשירה של מוטו, ועוסק בסדרת פסליה העכשווית  ובציורי הקולאז' 'המוקדמים שלה.

עבודתה האמנותית של מוטו התרחבה בהיקפה ובשאיפות שלה עם הזמן, אך היא ממשיכה להציג מורכבות וסתירות של זהות, בעיקר נשיות, שהיא מכנה "מקור להשראה נצחית".

 נושאים אלה מלווים לעתים קרובות בחומרים והשראה מעולם הטבע, ומחדדים את הפרדוקס  "של יראת כבוד לכאורה והתעללות למעשה- שכדור הארץ סופג מתושביו האנושיים." 

מבחינת מוטו, התמקדות זו בסתירה הפנימית שבן הגבהה לניצול  מרכזית באמונה הבסיסית שלה שיש להעריץ את כל החיים. כשהיא מהרהרת בגוף העבודה שלה, היא אומרת: 'אני מנסה רק להגביר את עוצמת הרגישות והקול עד כמה חשוב כל צמח, ובעלי חיים ובני אדם לשמור על כולנו חיים וצפים'.

סרטון זה הוא חלק מהסדרה הדוקומנטרית המתמשכת של הארגון ללא כוונת רווח Art21 הנותן במה לאמנים עכשוויים: " וואנגצ'י מוטו: בין הארץ לשמים", הוא חיתוך בנקודת זמן אחת  של ההתפתחות  המורכבת והעשירה של מוטו, ועוסקת בסדרת פסליה העכשווית  ובציורי הקולאז' 'המוקדמים שלה.