ילדות שהפכו הורה להוריהם ומשפחתן

סיגל גדלה במשפחה שבה אמה, שהתמודדה עם בעיות נפשיות וחוסר יציבות כלכלית, סמכה עליה במידה רבה לתמיכה רגשית ועזרה תפקודית. מגיל צעיר סיגל לקחה על עצמה את האחריות של אם המשפחה , ניהול מטלות הבית, מגע עם הרשויות והבירוקרטיה, טיפול באחיה הקטנים והענקת ביטחון רגשי לאמה. היפוך תפקידים זה הותיר לסיגל הזדמנויות מועטות ליהנות מילדות טיפוסית. כשבני גילה ערכו מסיבות בסופי שבוע וברחו מבית הספר, סיגל הייתה מודאגת מהיכולת של אמה לשלם את החשבונות וניסתה לשדל אותה לקחת את התרופות נגד דיכאון שלה.

כשסיגל בגרה , ההשפעות של הורות הילדית המשיכו להטיל צל על חייה. היא חשה קושי ביצירת גבולות ביחסים האישיים שלה, לעתים קרובות לקחה על עצמה יותר מדי אחריות והזניחה את צרכיה שלה. בעבודה, היא התקשתה להיות אסרטיבית ולדרוש שכר הולם ולעתים קרובות הרחיבה יתר על המידה את התפקיד שלה על מנת לעזור לעמיתים, מה שהוביל לשחיקה. במערכות היחסים הרומנטיות שלה, סיגל הרגישה שהיא נאלצת לדאוג לבני זוגה בצורה מוגזמת, ושהיא מנסה לעזור או אפילו לשנות אותם - שיקוף את התפקיד המטפל שלקחה בילדותה. היא הגיעה לטיפול הפסיכולוגי בהרגשה "שהיא שקופה, לא נראית ולא מספקת", ובמהלך הפגישה הראשונה שלנו, דיווחה מיד "אני פשוט מרגישה חרדה כל הזמן".

ילדות הורית

Parentification או ילדות הורית מתרחשת כאשר ילד נאלץ להיכנס לתפקיד המטפל בהורה שלו או המשפחה שלו. זהו תהליך של היפוך תפקידים לפיו ילד או מתבגר מחויבים לתמוך במערכת המשפחתית בדרכים שאינן מתאימות מבחינה התפתחותית ומכבידות עליו יתר על המידה.

שני סוגים של ילדות הורית זוהו מבחינה קלינית : ילדות הורית אינסטרומנטלית וילדות הורית רגשית. הורות אינסטרומנטלית כרוכה בהטלת אחריות על הילד למשימות פיזיות עבור המשפחה, כמו בישול ארוחות או ניקיון הבית (זוהי הגדרה חברתית-יחסית, כיוון שיש חברות שזה מה שמצופה מילדים, עם זאת, ההגדרה הולמת כאשר ההורים במשפחה אינם שותפים לאחריות או כאשר יש ניגוד בין הציפיות מהילד והציפיות החברתיות מילדים בחברה הסובבת אותו). ילדות הורית רגשית מתרחשת כאשר ילד או מתבגר חייבים לקחת על עצמם תפקידי תמיכה רגשית בלתי הולמים מבחינה התפתחותית, כגון איש סוד או מתווך עבור (או בין) הורים או בני משפחה

בדינמיקה זו, הילד מרגיש אחראי לדאוג לצרכיו הרגשיים של ההורה, ולעתים קרובות הופך למקור תמיכה והרגעה. הילד עשוי גם לקחת על עצמו אחריות הורית, ניהול משימות הבית וקבלת החלטות. זה עלול להוביל לתחושת אשמה ואחריות מיותרת כאשר משתבש משהו שהוא לא מסוגל לתקן, ולחזק עוד יותר את האמונה שהוא אשם בכל בעיה שהורה שלו מתמודד עימה.

קורס פיסול-Marc Janssens- ילד הורה. נושא על גבו את הבית

ילדות הורית ,בנות הוריות

למרות שילדות הורית יכולה לקרות -ואכן מתרחשת בכל המינים, אני מוצא כפסיכולוג בתל אביב שלעיתים קרובות- הבנות, במיוחד הבת הבכורה, צפויה לרוב לקחת על עצמה תפקיד הורה. הדבר נובע ככל הנראה משילוב של ציפיות תרבותיות מנשים להיות המטפלות ונושאות הנטל הרגשי של המשפחה, יחד עם העובדה שבמשפחות רבות הורות ילדית מתבצעת ונקבעת בדרכים שונות בהתבסס על המגדר, או המגדר הנתפס (Morawska, 2020).

ילדות הורית יכולה לקרות מסיבות שונות, אך לעתים קרובות היא נובעת מהיעדר מערכת יחסים מטפלת בריאה, או הורות נרקיסיסטית. הורה שהופך את ילדו לבן זוגו נפוץ במשפחות לא מתפקדות, כאשר ילדים הופכים למטפלים רגשיים של אחד או יותר מהוריהם. זה יכול להיות בגלל מחלה נפשית או פיזית, או משהו אחר שמונע מההורה להיות מסוגל לטפל בעצמו ובמשפחה בצורה יעילה ובריאה.

כפסיכולוגים בתל אביב חשוב לנו להדגיש שלא תמיד ילדות הורית מוטלת מכוונה רעה. לעיתים המציאות יוצרת אילוצים ולעיתים זה נובע מחוסר מודעות להתנהגות, והיעדר הבנה כיצד הדינמיקה הזו משפיעה על הילד. דוגמה לכך היא אלה שגדלו בעוני במשקי בית חד הוריים, שבהם ההסתמכות על הילד הבכור הייתה חיונית לפרנסה, קיום ותפקוד המשפחה. עם זאת, רק בגלל שזה לא נעשה בזדון לא מפחית מההשפעות שיש לחוויה זו על ניצולי הורות הילדית.

"בנות הוריות" מציגות לרוב מגוון תכונות והתנהגויות כתוצאה מלקיחת אחריות ותפקידים של מבוגרים בגיל צעיר.

להלן 10 דרכים שבהן אני כפסיכולוג תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים רואה את החוויה הזו מופיעה בקרב מטופלות:

קורס פיסול למבוגרים תל אביב: ילדות הורות, בנות הורות

10 התנהגויות אופייניות לילדות הוריות בבגרותן

1. אחריות יתר והסתמכות עצמית:

ילדות הוריות מפגינות לעתים קרובות תחושת אחריות מוגברת הרבה מעבר לשנותיהן. לעתים קרובות הם נעשות מאוד עצמאיות ואחראיות , לאחר שלמדו להיות תלויות בעצמן מגיל צעיר.

2. קושי בחשיפה ופגיעות:

לאחר שהיו בתפקידים שדרשו מהן להיות 'גיבורות על', ילדות הוריות, עשויות למצוא את זה מאתגר להראות פגיעות או לבקש עזרה מאחרים. רבות גדלו בתחושה שאין להם על מי לסמוך, לעתים קרובות בגלל היעדר מבוגר זמין לתמיכה. הסתמכות עצמית זו יכולה לפעמים להפוך לקושי לבקש ולקבל עזרה או תמיכה מאחרים. הדפוס הרעיל הזה יוצר תחושות של חרדה ופחד מהאפשרות והרעיון שיהיה עליהן לבקש או לקבל עזרה ממישהו אחר, המגיעות לרמה של אימה קיומית.

סדנת ציור נס ציונה, שרון בן יהודה. נשים

3. פרפקציוניזם: 

הלחץ לעמוד בציפיות המוטלות עליהם יכול להוביל לנטיות פרפקציוניסטיות. כתוצאה מכך, בנות רבות בילדות הורית, עשויות לשאוף להצטיין בכל תחומי חייהן, לרבות בלימודים, בעבודה ובאחריות אישית, כדי לפצות על חוסר ההתאמה הנתפס שלהן או לשמור על שליטה. הם גם נוטות יותר להישחק עקב לקיחת אחריות רבה מדי Mortensen et. al., 2017).

4. קושי בהצבת גבולות:

ילדות הוריות עלולות להיאבק בהצבת גבולות בריאים ובשמירה עליהם. הם עשויות להתקשות להבחין בין הצרכים שלהם לבין הצרכים של אחרים, מה שמוביל לבעיות עם חלל, מרחב אישי וטיפול עצמי.

5. צורך לעזור או אפילו "לתקן" אחרים:

רבות מהמטופלות שלי שהיו בנות הוריות מרגישות צורך תמידי לטפל או "לתקן" אחרים, לפעמים על חשבון הצרכים והרווחה שלהן. זה מושרש בחוויות המוקדמות שלהן של צורך לטפל באחרים כמרכיב בזהות במשמעות שלהן. כתוצאה מכך, רבות נשארות בסופו של דבר במערכות יחסים שבהן עליהם להיות "ההורה" או הבוגר יותר במערכת היחסים ולא פעם הן בוחרות בבני זוג "מקולקלים" -הדורשים טיפול מתמיד.

6. פעילות מינית מוקדמת:

מחקרים מראים שחווית הזנחה ריגשית, טראומה והתעללות בילדות קשורות לסיכויים גבוהים יותר להתנהגות מינית מסוכנת, כולל פעילות מינית מוקדמת יותר, מספר גבוה יותר של בני זוג ומין אימפולסיבי (Thompson et al., 2017).

7. נאמר להם שהן נראות "בוגרות מאוד" לגילן:

ילדות הוריות נראות לעתים קרובות בוגרות יותר מבנות גילן בשל התפקידים הבוגרים שנאלצו לקחת. בגרות זו יכולה להתבטא בהתנהגותן, בסגנון התקשורת ובקבלת ההחלטות שלהן. נפוץ ששורדי ילדות הורית מגיעים למצבים רגשיים ופיזיים שאינם מותאמים לגילם בשל דפוס היחסים שאליו הותנו . רבות מהן מדווחות שהן יוצאות עם גברים מבוגרים, ("דדי אשיוז") ומחפשות זוגיות שבהן הם מרגישות תחושת היכרות ואימות כילדות שהן נשים בוגרות (או להפך-נשים הכמהות להיות ילדות).

8. צורך באישור:

בנות הוריות מפתחות לעתים קרובות צורך מוגבר באישור עקב התנסויותיהן המוקדמות בחיפוש אימות באמצעות תפקידי טיפול. הערך העצמי שלהם הופך להיות קשור באופן הדוק לעמידה בציפיות של אחרים, שכן הם הפנימו שערכן נמדד ביכולתן לתמוך ולרצות את הסובבים אותן.

9. קשיים באמון:

בבגרות, ילדות הוריות שסבלו מהזנחה רגשית בילדות נמשכות לעתים קרובות למערכות יחסים לא מתפקדות ופרטנרים לא זמינים רגשית. פעמים רבות הן יוצרות היקשרות טראומטית. ההתנסויות המוקדמות שלהן יכולות להשפיע על יכולתן לסמוך על אחרים וליצור מערכות יחסים בריאות. הם עשויות לחוש קושי להגיע לאינטימיות או להרגיש צורך מתמיד להוכיח את עצמן במערכות יחסים.

10. אשמה טינה בושה והתחזות:

הן עלולות לחוות רגשות אשמה, טינה, כעס וזעם, בושה, ותחושת התחזות, אם על כך שהן לא מסוגלות לעמוד בכל הציפיות מהן או על כך שנאלצו ליטול על עצמן תפקידים ששללו מהם ילדות טיפוסית.

קורס פיסול מבוגרים רחובות, ילדות כנשים

התפתחות המושג

מליטה שמידברג ציינה ב-1948 כי חסך רגשי עלול להוביל הורים להתייחס לילדיהם (באופן לא מודע) כאל דמויות הורים מחליפות. Jurkovic, G. J., and Thirkield, . בשנת 1967, ו- Minuchin et al. הציגו את המונח ילדות הורית .[2] Boszormenyi-Nagy et al. הגדירו זאת ב-1973 כ"ציפייה של דמות הורית שילד ימלא את תפקיד הורה בתוך תת-המערכת המשפחתית".

"Spousification" זוגיות וילד הורה (Minuchin) הציע מושגים חלופיים הבוחנים את אותה תופעה, בעוד הנושא של המשכיות בין-דורית בהפרות כאלה של גבולות אישיים נבדק עוד יותר. (אדם פיליפס) יתר על כן, אריק ברן הדגיש את הסכנות של הורים וילדים בעלי מערכת יחסים סימטרית, ולא א-סימטרית, כמו כאשר בן זוג נעדר מוחלף בילד הבכור בדינמיקה המשפחתית; ווירג'יניה סאטיר כתבה על "הסתירה בין תפקיד לתפקוד. ... שבו הבן נכנס לתפקיד ראש משפחה, בדרך כלל זה של האב".

תיאוריית יחסי האובייקט מציעה שהעצמי הכוזב של הילד נוצר כאשר הוא נאלץ לטפל יתר על המידה באובייקט ההורי; ג'ון בולבי הסתכל על מה שהוא כינה "טיפול כפייתי" כחלק מהקישרות חרדתית, כתוצאה של הורה הלוחץ על הילד להיות דמות היקשרות עבורו.

פיסול בבטון, אירית שמעוני, אישה

 הרסנית והסתגלותית

ילדות הורית מזיקה כיוון שהיא לא הוגנת, לא מתאימה מבחינה התפתחותית ומכבידה משמעותית על הילד, אך היא לא תמיד פתולוגית. צורתה ההרסנית של ילדות הורית(המכונה ילדות הורית  הרסנית) קשורה להורות לא הסתגלותית, אי הסתגלות של ילדים, התעללות פיזית, התעללות מינית, בעיות התנהגות, קהות רגשית וחברתית . לילדות הוריות יש גם סיכון גבוה יותר לדיכאון, מחשבות אובדניות, חרדה ודימוי עצמי נמוך.

 ילדות הורית נקשרה לנשים צעירות עם הפרעות אכילה, במיוחד במקרה של יחסי אב ובת. כאשר יש יותר מבת אחת, סביר יותר שהבת הבכורה תטופח לפעילות מינית ותהיה ילדה הורית. אחת או יותר מאחיותיה הצעירות עשויות להיבחר על ידי האב לפעילות מינית בשנים מאוחרות יותר. הורות רגשית של אב-בן עלולה לגרום לדיכאון והחצנה אצל בנים.

תוצר לוואי משמעותי של ילדות הורית הוא אובדן שלב הילדות המתאים מבחינה התפתחותית. הילד עשוי גם לנשור מבית הספר כדי לקבל את התפקיד ההורי. בילדות הורית הרסנית, הילד המדובר לוקח על עצמו אחריות יתרה במשפחה, מבלי שהטיפול בו נתמך כראוי על ידי אחרים. באימוץ תפקיד המטפל ההורי, הילד מאבד את מקומו הטבעי בתא המשפחתי. במקרים קיצוניים, עשוי להיות מה שמכונה ניתוק מהגוף (disembodiment), פצע נרקיסיסטי המאיים על הזהות העצמית הבסיסית של האדם. בשלב מאוחר יותר, ילדים הוריים חווים לעתים קרובות חרדת נטישה ואובדן, ומפגינים קושי להתמודד עם דחייה ואכזבה בתוך יחסים בין אישיים.

Boszormenyi-Nagy et al. הם בין החוקרים שטענו כי ילדות הורית אינה תמיד לא הסתגלותית ומזיקה. חוקרים של תפיסה זו אומרים שילדים עשויים להפיק תועלת מהטיפול כאינדיבידואלים בעלי יכולת הלוקחים על עצמם את התפקיד של תמיכה וטיפול במשפחתם. חוקרים שיערו כי ילדות הורית עשויה לשפר את רמות האמפתיה, האלטרואיזם והאחריות של הילד. ההשפעות החיוביות צפויות אם הילדות ההורית הייתה זמנית ומתונה, והיה בה היבט של הורות אדפטיבית. הורות הסתגלותית יכולה להתבטא אם ההורה חיוני להתפתחות ילדו ומבטא בפני הילד את מודעותו והערכתו לילד הנוטל על עצמו את התפקיד ההורי. הורות הסתגלותית עשויה לא להיות היפוך תפקידים, כאשר היא טיפול אינסטרומנטלי ולא רגשי, זמני וללא עומס כבד, וכאשר הילד זוכה ליחס הוגן מצד הוריו וזוכה לתמיכתם. במקום להיות היבט של פסיכופתולוגיה, היא יכולה להפוך למנגנון התמודדות.