13 ציורי הפורטרט המפורסמים ביותר

פורטרטים- ציור לימוד: 

במובן הצר-דיוקן או פורטרט הוא ייצוג של אדם מסוים. במובן הרחב-כל ציור וכל פסל הוא ציור פורטרט של היוצר שלו: של רגע נתון, של הלך רוח, של נקודת מבט , של אישיות. ציור דיוקנאות היא צורת אמנות עתיקה מאוד שיש לה עדויות החל ממצרים העתיקה, שם שגשגה לפני כ-5,000 שנה. לפני המצאת הצילום, פורטרט ברישום, פיסול או ציור- היה הדרך היחידה לתעד את המראה של אדם.

אבל פורטרטים תמיד היו יותר מסתם תיעוד. הם שימשו כדי להפגין  את הכוח, החשיבות, המעלות, היופי, העושר, הטעם, ההשכלה או תכונות אחרות של המודל . דיוקנאות כמעט תמיד החמיאו, וציירים שסירבו להחמיא, כמו ויליאם הוגארת', מצאו שעבודתם נדחית. (אם ראיתם את הסדרה הכתר-אתם זוכרים את וינסטון צ'רצ'יל שורף את הפורטרט שלו שצוייר על פי הזמנת הממשלה). יוצא דופן בולט היה פרנסיסקו גויה בפורטרטים שלו, החותרים לאמת מורכבת ומלאת סתירות של משפחת המלוכה הספרדית.

בקרב אמנים עכשווים ציור דיוקן בהזמנה,, הפך ליותר ויותר נדיר. במקום זאת ציירו אמנים אנשים קרובים להם רגשית. רוב תמונות הנשים של פיקאסו, למשל, מוזרות ככל שיהיו, יכולות להיות מזוהות כדיוקנאות של אהובותיו. במקביל, הצילום הפך למדיום החשוב ביותר של הפורטרט המסורתי, והפך את מה שהיה בעבר מוצר יוקרה יקר למוצר עממי במחיר סביר כמעט לכולם. מאז שנות ה-90 של המאה ה20 , אמנים השתמשו גם בווידאו כדי ליצור פורטרטים חיים. אבל ציור הפורטרט ממשיך לפרוח.

 ציור או פיסול פורטרט בעידן הצילום- 

מאז המצאת המצלמה ציור פרוטרוט  הפך להיות הרבה יותר מתרגיל בדמיון טכני למושא העבודה אלא רישום וציור כחשיבה יצירתית וכתהליך יצירתי -עד לקיצוניות שבה מצהיר בוקוני: "פורטרט כדי להפוך ליצירת אמנות, אסור לו לדמות או להזכיר את המודל...עליך לצייר את האטמוספרה שלו." (Umberto Boccioni).

פורטרטים אפילו אלה המצולמים- תמיד עוסקים בפריצת גבולות: מנסים לחרוג מהחיצוני אל הפנימי, לשקר כדי לומר אמת, לפלוש מההווה אל עבר ועתיד.

"פורטרט טוב צריך לספר משהו על עברו של אדם ולהציע משהו לגבי עתידו" (Bill Brandt). 

מאידך פורטרט מדבר על מי שיוצר אותו לא פחות מעל מושאו.

כ-פסיכולוג תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים -אני יכול לדבר על  נקודת המבט האישית , טביעות האצבע של היוצר , שהופכות תמונה סתם ל"אמנות".

מדובר בעצם ביחסים שבין מושא הציור או הפיסול  לבן היוצר, ותקשורת וחוסר תקשורת, תחושות ורגשות הן חלק מהעבודה.

אמנים מתחתנים ומתאהבים במודלים שלהם. אמנים מוכנים לעבוד רק עם מודלים שהם מרגישים כלפיהם דבר מה. גם מצד המודל-מדובר לא פעם מדובר בחשיפה עמוקה, בקשר אינטימי ובחדירה רגשית."אני מצייר אנשים לא בדיוק איך שהם, וגם לא בדיוק על אף מה שהם, אלא איך שהם נעשו מה שהם"-לוסיאן פרויד.

בסרטון בסוף דף זה-אומרת אליזבט פייטון -אחת מציירות הפורטרטים העכשוויות ביותר:"אנשים מכילים את התקופה שלהם, אנשים עושים את התקופה שלהם, אנשים שייכים לתקופה שלהם...ואני מנסה לתפוס את זה בציור."

1. מונה ליזה מאת לאונרדו דה וינצ'י

המסע שלנו מתחיל עם הגדול שבכל הדיוקנאות - המונה ליזה. שצוירה  על ידי איש האשכולות, הגאון (פולימת)- לאונרדו דה וינצ'י בין השנים 1503 ל-1506, הציור הזה אפוף מסתורין ועורר אינספור ויכוחים ותיאוריות קונספירציה (ראו צופן דה וינצ'י).  יש הסבורים שדה וינצ'י השתמש בפניו שלו כמודל להבעה החידתית של מונה ליזה.

2. נערה עם עגיל פנינה מאת יוהנס ורמיר

"נערה עם עגיל פנינה" של יוהנס ורמיר הוא עדות ליכולתו של המאסטר ההולנדי ללכוד אור ורגש. הציור צויר בסביבות 1665, מבטה  המפתה של הנערה ויכולתו של ורמיר לפסל באור כדרך ציור, כבשו את חובבי האמנות במשך מאות שנים, מכיוון שכך גם נכתבו ספרים (וסרטים) בהשראתו.( Girl with a Pearl Earring:Tracy Chevalier ). כמו למונה ליזה גם  זה צוטט על ידי ציירים עכשווים ונעשו לו גרסאות מודרניות רבות. נטען כי טכניקות הציור של ורמיר בציור זה, היו מהפכניות ועשו שימוש בהמצאות טכנולוגיות כעדשות והקמרה אובסקורה. 

3. דיוקן אדל בלוך-באואר הראשון מאת גוסטב קלימט

מגע הזהב של גוסטב קלימט ניכר ב"דיוקן אדל בלוך-באואר הראשון" המהפנט (1907). יצירת המופת של קלימט מעוטרת בעלי זהב ודפוסים מורכבים היא חגיגה של ארט נובו אבל היא גם ביטוי של ארוטיקה, אמפתיה ורגש. לקח כמעט שבעה עשורים עד שהדיוקן חזר ליורשיו החוקיים לאחר שהוחרם במהלך מלחמת העולם השנייה, כפי שמסופר בסרט והספר "האישה בזהב" שנכתב על ידי אן מארי אוקונור.

4. אמו של ויסלר מאת ג'יימס מקניל ויסלר

"סידור באפור ובשחור מס' 1" של ג'יימס מקניל ויסלר, הידוע יותר בשם "אמא של ויסלר" (1871), הוא תיאור של שלווה ואהבת אימהות.

5. הצעקה מאת אדוארד מונק

"הצעקה" של אדוורד מונק (1893) אינו הדיוקן הרגיל אלא מרחיב את מושג הפורטרט לתיאור רגשות ואמוציות. יצירת האמנות האיקונית הזו היא יצירת מופת אקספרסיוניסטית הלוכדת את הרגש הגולמי של אימה קיומית. מונק יצר מספר גרסאות של "הצעקה". 

6. דיוקן עצמי עם שיער קצוץ מאת פרידה קאלו

פרידה קאלו, קולו של הביטוי העצמי הבלתי מתנצל, ציירה  את "דיוקן עצמי עם שיער קצוץ" (1940). קאלו, הידועה בסגנונה הנועז ובחשיפה הרגשית של הכאב שלה, ציירה את הדיוקן העצמי הזה לאחר שנפרדה  מדייגו ריברה. בהתרסה ומרד נגד נורמות המגדר, כאישה המציירת את עצמה בחליפה ושיער קצוץ, היא מנסחת אמירה נועזת על נזילות מינית,  זהות ועצמאות.

7. גוטיקה אמריקאית מאת גרנט ווד

"American Gothic" של גרנט ווד (1930) הוא התגלמות הסטואיות של המערב התיכון. דיוקן זה מציג איכר בעל פנים חמורות סבר ובתו, נושא לאינספור פארודיות ועיבודים."American Gothic"  הפך למושג בפני עצמו. כפסיכולוגים תל אביב בסדנה -אנו חושבים עליו כדיוקן נפשי של חיים נזיריים-חיים לצד החיים או מודל  של אנורקסיה נפשית. 

8. דיוקן ארנולפיני מאת יאן ואן אייק

מדהים כמה הציור ההולנדי נוכח ברשימה זו,  בחזרה לרנסנס הצפוני, אנו פוגשים את "דיוקן ארנולפיני" של יאן ואן אייק (1434). יצירת האמנות הזו היא לא רק דיוקן חתונה פשוט; זו סימפוניה מורכבת של סמליות.

9. דיוקן דורה מאר מאת פבלו פיקאסו

פבלו פיקאסו, יוצר הקוביזם, מביא לנו את "דיוקן דורה מאר" (1937). מאר, צלמת ומאהבת של פיקאסו, מתוארת דרך נקודות מבט רבות בו זמנית, בסגנון המקוטע והמעוות האופייני לאמנות קוביסטית. אמירה ידועה של פיקאסו היא ש- "אמנות היא השקר שמאפשר לנו להבין את האמת"-פורטרט בהמשך לכך הוא עיוות המגלה את האדם .

10. נפוליאון חוצה את האלפים מאת ז'אק-לואי דוד

"נפוליאון חוצה את האלפים" של ז'אק-לואי דוד (1801) הוא תיאור גרנדיוזי של המנהיג הצרפתי רכוב על סוס. 

11. הפרש הצוחק מאת פרנס האלס

פרנס האלס צייר אולי את הפורטרט השמח או אם תרצו הנרקיסיסטי ביותר ברשימה זו-"הפרש הצוחק" (1624). הדיוקן התוסס הזה לוכד את ההתלהבות של תור הזהב ההולנדי.החיוך המלא בעצמו של המודל והלבוש הראוותני הופכים את הציור הזה לחגיגה משמחת של החיים. 

12. דיוקן ד"ר גאצ'ט מאת וינסנט ואן גוך

"דיוקן ד"ר גאצ'ט" של וינסנט ואן גוך (1890) הוא עוד תיאור רגשי של הלך רוח. הפורטרט  הנוקב הזה של רופאו של האמן משקף את הסערה הרגשית של ואן גוך במהלך חודשי חייו האחרונים.

13. לוסיאן פרויד: דיוקן עצמי 

 לוסיאן פרויד (1922–2011) צייר את המודלים שלו בכושר המצאה קומפוזיאני, וירטואוזיות טכנית ועין ביקורתית, והיה קפדני לא פחות בתיאור עצמו. פרויד חזר לפורטרטים עצמיים שוב ושוב במשך כמעט שבעה עשורים, ויצר גוף עבודה שעומד כאחד ההישגים הממושכים בקריירה שלו. "הייתי רוצה  שדיוקנאות שאני מצייר יהיו אנשים, לא דומים להם, לא הסתכלות בהם, אלא הם עצמם"

"אתה יודע,  לשלושה אנשים יכולים להיות אותם תווי פנים-אבל בגלל האישיות שלהם-אתה לא תבחין בכלל שיש להם אותם פנים. אתה מבין למה אני מתכוונת? בגלל הצורה שמישהו חושב או מרגיש-זה משפיע על הדרך שבה הוא מזיז את השרירים בפנים. במשך הזמן, האור שבתוך האדם, או מה שיש בתוכו,  מאיר בכל כך הרבה צורות ודרכים באנשים שונים "-אליזבט פייטון

"אנשים שעושים דברים, אנשים יצירתיים בעיני הם גיבורים. כי אתה יודע ככל שהאמן טוב יותר, ככה הוא פגיע יותר, רגיש יותר. כדי להיות פגיע ופתוח- עליך להיות מוכן לסכן הרבה ובעיניי זו גבורה וזה מרתק. מישהו כמו קורט קוביין."-אליזבט פייטון

דנה-ציור אמא-עיפרון ודיו

"ראינו גבעות במרחק, שהזכירו לנו את אלו שנשקפו במרחק בהלשם, אבל הן נראו לנו עקומות בדרך מוזרה, כמו שמציירים דיוקן של חבר והוא כמעט נכון, אבל לא לגמרי, והפנים שעל הדף עושות לך צמרמורת." 'לעולם אל תיתן לי ללכת'-קזואו אישגורו

אורלי אברהמי-חוג ציור רחובות

נעמי רינת-חוג פיסול בחימר תל אביב

קורס פיסול -דיוקן

רחלי פורת-חוג ציור